עם ישראל בצורתו היפה – מאוחד, אוהב וגומל חסדים

ראובן פיזנטי | ד׳ במרחשוון ה׳תשפ״ד | חדשות ועדכונים

זה לא סוד שרק לפני שבועיים היו פה מחלוקות גדולות, הסטות, לשון הרע, פירוד ושנאת חינם. לצערנו, היינו צריכים לעבור שיעור קשה ולא נעים עם הרבה קרבנות כדי להיות מאוחדים ולהגביר בנו אהבת ישראל. המחבלים הוכיחו לנו שאין הבדל בין חרדי לחילוני או מעמד כזה או אחר. כל ההבדל הוא בין יהודי לגוי. ששונאים אותנו וטובחים בנו רק משום שאנו יהודים. כל היהודים שווים מבחינתם.

אבל כעת נראה שאפשר לומר בגאווה שאכן הפנמנו את המסר ועשינו את השינוי. עם ישראל מאוחד ואוהב. חשים את זה באוויר ורואים את זה בכל פינה. ובאופן אישי זכיתי לחוות את זה היטב בשבועיים האחרונים בתור תושב נתיבות ולראות איך עשרות אנשים פשוט מוכנים לעזוב את כל העיסוקים שלהם כדי להתאחד או לעזור ליהודים שהם כלל לא מכירים.

בשבת של שמחת תורה, מעט לאחר השעה שש בבוקר אשתי העירה אותי לקול יירוטים לא שגרתי, כנראה של היישובים הסמוכים. אמנם אצלנו בנתיבות רגילים לשמוע פה ושם בומים ויירוטים, אבל הפעם זה היה שונה. קצב כזה עוד לא היה. השריקות של טילי היירוט לא הפסיקו והיו באוויר בכל רגע. ובאמת האזעקות לא איחרו לבוא.

הבנתי לצערי שאת הילדים כבר לא אקח לתפילה של שמחת תורה והלכתי לבד. קצב האזעקות היה מסחרר. בכל כמה דקות של תפילה היה צורך להיכנס למרחב מוגן. אבל לאחר שעדכנו אותנו שיש לנעול את הדלתות בעקבות חדירת מחבלים, אז הבנו שהאזעקות זה רק החלק המזערי בסיפור.

לאחר מוסף מיד הלכנו הביתה ולא זכינו לערוך את ההקפות (וברוך השם שכן הספקנו לעשותם בליל החג). בדרך הביתה גיליתי שבכניסה לחניה של השכונה שלנו נפל טיל. ברוך השם ללא נפגעים. הילדים היו מבוהלים, בין מאזעקות שלא מפסיקות ובין מפחד ממחבלים. עשינו קידוש וסעודה וניסינו קצת לשיר ולשמוח בשמחת תורה כמה שאפשר, לעודד את רוחם, אבל המתח הורגש.

לאחר הסעודה פתאום שמענו שירים מבחוץ, אז יצאנו ונחשפנו למחזה מדהים. השכונה שלנו בנויה בצורה היקפית והחניה במרכז, כמעט כל אנשי השכונה יצאו החוצה למרפסות ושרו יחד בשמחה את שירי שמחת תורה. כמובן שגם אנחנו הצטרפנו, וזה היה מרגש, מרומם ובוודאי שגם הוריד מעט מהלחץ של הילדים. אותה שכונה שספגה פגיעה של טיל שעתיים לפני כן, שרים ורוקדים בשמחה. לא היה מדובר רק על אנשים דתיים, אלא גם כאלו שלכאורה אין להם שום קשר לזה פתאום יצאו והחלו לרקוד ולשמוח. כולם ביחד עם אחד ומאוחד.

במוצאי שבת כבר קיבלנו עדכון מצער על כמות ההרס, הרוגים ונחטפים, מחבלים שעדיין מסתובבים חופשיים בארץ. ועדיין לא ידענו כמה המספרים הולכים לגדול בהמשך. הרגשנו שזה יותר מדי עומס עבור הילדים, ולאחר כמה טלפונים של אשתי ביום ראשון, קיבלנו הצעה לארגן כמה משפחות ולהתארח יחד בוילת נופש בחדרה. כמה חסד. במקום להרוויח כסף, אנשים פשוט נותנים את המקום בחינם לטובת משפחות בדרום שהם בכלל לא מכירים. וכי דבר כזה יכול להתרחש בעם אחר מלבד עם ישראל?

אז תפסנו כמה מכרים נוספים שרצו לברוח ולאחר תפילת ערבית דחסנו לרכב מה שאפשר ויצאנו. כשהגענו בלילה לחדרה ניסינו למצוא את הכתובת, אבל העולם לא כל כך מותאם לאנשים מיושנים כמונו עם טלפונים כשרים ובלי ווייז, ואפילו אין כתובות על הבתים. אז עצרנו ליד כמה שוטרים ושאלנו איך להגיע למקום. הם שאלו מאיפה אנחנו ואמרנו שאנו מנתיבות. הם כל כך שמחו, הביאו לנו פיצה לילדים ואמרו שהם כאן לכל דבר שנצטרך. פתאום נזכרתי שאני עם שני ילדים מעל המותר ברכב, והילדים גם לא חגורים (כל זה מפאת המצב), ובמקום שוטרים שמחפשים לתת קנסות, מקבלים שוטרים שמחפשים אהבת ישראל וחסדים.

הוילה הייתה מושקעת ומאובזרת. וזה בוודאי לא פשוט לתת אותה לכמה משפחות חרדיות ברוכות ילדים, והרי ידוע שכאשר ילדים מכמה משפחות נפגשים יחד, רמת ההרס גדלה פי כמה כאשר כל אחד מתסיס את השני. ואכן הילדים התפרקו ומהר מאוד הפיגו את המתח שהיו בו קודם לכן.

בבוקר חיפשנו בית כנסת והגענו לבית הכנסת מאורות בגבעת אולגה. מצאנו שם קהילה מדהימה ומגובשת, הרבה אהבת ישראל בין אחד לשני, והרבה אהבת ישראל אלינו. כל אחד ניגש אלינו ושאל מכל הלב אם צריכים משהו. נקשרנו אליהם מיד וגם זכינו למסור שם קצת דברי תורה ואפילו לערוך מדי בוקר שיעורי חיזוק באמונה בספר נפש החיים ועוד.

מהר מאוד הבית התמלא, באוכל, בצעצועים ובשלל דברים. מסתבר שאנשים ממש אוהבים את תושבי הדרום, אפילו שהם כלל לא מכירים אותם, ופשוט רוצים לעשות חסדים בלי סוף. לא רק גופים כמו מתנדבי חדרה וכדומה, אלא אנשים פרטיים שלא קשורים לכלום ואפילו לא יודע איך הגיעו אלינו. זה עושה קניות, זה מביא אוכל מוכן, זה פיצות, זה עוגות, זה סלטים, זה צעצועים, מתנדבות הגיעו להפעיל את הילדים ועוד ועוד חסדים ברמה שמעולם לא הכרתי.

בכלל לא ביקשנו עזרה מאף אחד. התכנון היה לערוך קניות בעצמנו ולהסתדר והכל היה מצוין. ברוך השם אנחנו לא נזקקים ומשתדלים להיות אלו שנותנים ולא מקבלים. אבל בכל פינה מצאנו אנשים שמתעקשים לתת. אשתי לקחה את הבנות לקנות נעליים בחנות פרטית והן גילו שם נעליים ובגדים חינם לתושבי הדרום. אחת מהמשפחות שהיו איתנו פגשה במישהו ששמע שהם מהדרום והתעקש לערוך לנו קניות. זה לא נורמלי. אין עוד שום עם כזה בעולם.

אבל היה משהו מעבר לזה שהשאיר אותי עוד יותר נדהם ומתקשה לעכל. ביום שלישי היתה הבת מצווה של בתי. מיותר לציין שלא באמת חגגנו אותה בעקבות המצב ותנאי השטח. אבל איכשהו השמועה הגיעה לכמה אנשים שלקחו יוזמה, עשו הפקה ובכמה ימים ארגנו לה בת מצווה מהחלומות.

אנשים התעקשו להתנדב, התעקשו לא לקחת שקל, ואפילו התעקשו לא לפרסם את עצמם. ומדובר על דברים לא פשוטים בכלל. מקום לאירוע, צלמת, די ג׳יי, צלמת מגנטים, פיצות, מאפים, עוגות, אוכל, בלונים, עיצוב, אביזרים, ואפילו תסרוקות לבנות. ואפילו הגיעו בנות מבני עקיבא כדי לשמח בתור אורחות (כי החברות לא היו שם בסביבה). זה מדהים איך שאף אחד לא מכיר את השני, אבל כולם נרתמים זה לזה. כולם אוהבים ושמחים יחד. רק בעם ישראל זה יכול לקרות.

ואמנם אנו לא יודעים על מה הייתה הגזרה הרעה עלינו. אנחנו לא מבינים חשבונות שמיים. אבל מכל מקום כל אדם מוכרח לפשפש במעשיו ולנסות להבין עם עצמו על מה ולמה עשה ככה השם לנו. זה בוודאי בא להחזיר אותנו לדרך הטובה. לתקן ולהועיל לנו. זה בוודאי בגלל עוונותינו. וככל שמתבוננים יותר, כך הדבר הבולט ביותר הוא עניין המחלוקת שהפכה לאחדות. ניכר וברור לראות שיש כאן תיקון עצום לשנאת החינם שהייתה קודם לכן.

כל סיפורי החסדים הם לא קשורים דווקא לאנשים ממגזר מסוים, אלא שכלל ישראל רוצה לעזור זה לזה. זה דבר מדהים. וכל הסיפורים האלו זה רק מה שאני חוויתי באופן אישי, מעשרות אנשים שעזרו באמת מכל הלב. ועוד היו רבים נוספים שרצו לעזור, ורק שסירבנו לקבל מפאת השפע העצום שהיה וכדי שלא יהיה בל תשחית. אבל ברור ופשוט שיש עוד רבבות כאלו. תושבי הדרום והצפון, חיילי צה״ל וכוחות הביטחון, כולם מקבלים שפע גדול מאנשי חסד שמרגישים צורך פנימי לסייע ליהודים, לתת בלי תנאים, להיות חלק מהעם הנפלא והמיוחד הזה שאין כמותו בכל העולם.

אז אם לפני שבועיים אנשים עזבו את המדינה ולא רצו להתייצב למילואים בגלל מחלוקות, היום יש גיוס הרבה מעל הצורך כיוון שכולם רוצים להרתם ולהיות חלק מהאחדות הנפלאה הזו. אם לפני כן הייתה שנאה בין איש לאחיו, כעת כולם מבינים שאנחנו אחים אוהבים וכל השנאה מופנית כלפי השונאים האמתיים שלנו שבהם אנו נלחמים. אם לפני כן היו שלטי חוצות ענקיים על פירוד ושנאה, כעת התרגשתי לראות בדרכי חזרה בכביש איילון שלטי חוצות ענקיים של אהבה ואחדות.

אנשים שניצלו לאחר שהיו באותה מסיבה של עבירות שהתרחשה בשבת שמחת תורה והפכה לטבח, מגיעים לבתי הכנסת להודות להשם ולקבל קבלות. אנשים שחשבו שאין שום הבדל בין יהודי לגוי פתאום מבינים כמה היהודים רחמנים וכמה אכזריות בהמית ולא אנושית יש בגויים. אנשים עושים תשובה. מתחזקים יחד. אוהבים זה את זה.

קיבלנו מכה קשה ומצערת. ודווקא ביום השמח ביותר לעם ישראל בכל השנה. הרי סוכות זה זמן שמחתנו, הזמן השמח ביותר בשנה, שמחת בית השואבה. אבל השיא של זמן שמחתנו הוא דווקא בשמחת תורה. כי לימי הסוכות יש שייכות גם לשבעים אומות העולם, ולכן אנו מקריבים שבעים פרים כנגדם שהולכים ומתמעטים. אבל בשמחת תורה זה שיא השמחה כאשר אנו נשארים לבדנו רק עם השם יתברך. ודווקא ביום הכי שמח השם יתברך גזר עלינו גזרה קשה כזו.

אבל כעת הוכחנו שעשינו תשובה. אבינו מלכנו, הבנו את המסר, התאחדנו, אין עוד שום עם בעולם כמונו, רק יהודי יכול להקריב את היקר לו כדי לעזור ליהודי אחר, אנחנו אוהבים את האחים שלנו, כואב לנו על כל אחד מאיתנו שנפגע, אנא השם יתברך רחם עלינו, תשיב את כל החטופים, שלח רפואה שלמה לכל הפצועים, שלח ברכה והצלחה לכל כוחות הביטחון, שכל אוייבינו ינגפו לפניהם פגרים מתים ושלא ינזק אף אחד מישראל.

יהי רצון שמה שעברנו יהיה בחינה של גוג ומגוג וחבלי משיח, וכעת תגיע הגאולה השלמה והאמתית ברחמים, בביאת המשיח ובבנין בית המקדש במהרה בימינו אמן.

שבחים ותודות

אנשים רבים עשו עמנו חסדים ללא שום רצון לקבלת תמורה, בלי רצון להתפרסם ואפילו בלי להזכיר את שמם. אבל מכל מקום, אני מרגיש חובת הכרת הטוב גדולה, ולכן על אף שאנו לא נוהגים לעשות פרסומות באתר, ובטח שלא בתוך מאמרים שאנו כותבים, מכל מקום יש כאן צורך גדול לגמול חסד עם אלו שעשו עמו חסד חינם וטהור בלי תנאים. זה כיף לקחת בעל מקצוע שהוא קודם כל אדם בעל חסד ומידות טובות. לכן ניסיתי למצוא בדרכים שונות את שמותיהם של בעלי החסד ואזכיר את אלו שהצלחתי לגלות, ויש עוד רבים שלא הצלחתי לחשוף את הפרטים שלהם. יהי רצון שהשם יתברך ייתן להם שפע עצום, וכן לכל שאר רבבות גומלי החסדים בכל ישראל.

וילת הנופש נקראת ארכיטקט ביץ’ האוס ברחוב השחף 14 בחדרה, וילה נפלאה ששייכת לאנשי חסד שבכל פניה אליהם רק דאגו לשאול אם יש עוד משהו שאנחנו צריכים.

קרן כהן מפרדס חנה, ניצן צור וליבי אוחיון מאולגה הפיקו את אירוע הבת מצווה לבתי. יפעת ירושלמי היתה הצלמת, תמר סרוסי התנדבה להיות די ג׳יי, בר אדמוני צלמת מגנטים, כולל קול יעקב נידב את המקום, פיצה חביבו נתנו פיצות, מאפיית איציק הביאו בורקסים, יעל סרוסי וקרן הרוש נתנו עוגות מעוצבות, תהל בן דורי הביאה עוגות, נשות גרעין אולגה דאגו לאוכל, אוראל גרשי בלונים, הפירט האדום הביאו בלוני הליום, גמ״ח שמחות ערכו את העיצוב, דיו חכם הביאו חד פעמי, מטורפים הביאו אביזרים לריקודים, ותחיה שלו עשתה תסרוקות מיוחדות לבנות.

החנות כתום באור עקיבא מכרה בגדים לאירוע בגרושים.

חנות בשם oneway חילקו נעליים ובגדים חינם לתושבי הדרום.

יהי רצון שכל הזכויות העצומות האלו יעמדו לכל עם ישראל, יסנגרו עלינו ויטו את ההנהגה לרחמים גדולים עלינו.