שמירת הברית ואיסור הוצאת זרע לבטלה (הסבר מקיף והלכות)

ראובן פיזנטי | כ״ב בכסלו ה׳תשע״ו | הלכות מעשיות למתחילים | יסודות היהדות | פרשת וישב

חשוב ביותר! מפאת רגישות הנושא וצניעותו, יש להרחיק ילדים מקריאת הדברים.

פרשת וישב מראה לנו את החשיבות העצומה שיש לשמירת הברית. מצד אחד השכר העצום לו זוכה יוסף בזכות מסירות הנפש על שמירת ברית קודש, ומצד שני העונש החמור של שני בני יהודה על ההשחתה שעשו. מתוך הדברים נוכל ללמוד כמה חשוב להשקיע את כל הכוח בדבר הזה שלוקח חלק חשוב ביותר בתיקון העולם.

יוסף זכה להיקרא יוסף הצדיק לאחר הניסיון העצום שהיה לו עם אשת פוטיפר. היא הייתה אישה יפה מאוד, בעלת מעמד מכובד ביותר והיא ניסתה לפתות אותו בלי הפסקה. היא הבטיחה לו שאף אחד לא יידע מהעבירה ושהוא יקבל את כל מה שירצה. היא גם איימה עליו שאם לא יהיה איתה, היא תעליל עליו עלילה ותכניס אותו לבית הסוהר לכל ימיו.

לכאורה, מעבר לתאווה העצומה שיש כאן, היינו יכולים לחשוב שאולי ילך איתה רק כדי לשמור על חייו. אבל יוסף מוכן להרוס את כל החיים שלו, ובלבד שיזכה להינצל מהאיסור החמור הזה ולשמור על בריתו.

אמנם יוסף באמת סבל ונכנס לבית הסוהר במצרים למשך שתיים עשרה שנה כחלק מהניסיון. אבל לאחר מכן הוא יצא משם והפך להיות השליט על כולם. הוא הפך למלך על מצרים ועל כל העולם, כולם אוהבים אותו, אף אחד לא יכול להזיק לו, עין הרע לא שולטת בו והברכה שורה בכל מעשה ידיו. בזכות שמירת הברית הוא זכה לשכר עצום.

מצד שני הפרשה מספרת גם על ער ואונן הבנים של יהודה שהשחיתו זרעם כדי שתמר לא תתעבר. התורה אומרת לנו שהם היו רעים בעיני השם בגלל המעשה הזה ולכן השם המית אותם. ישנם עוונות חמורים רבים שהקדוש ברוך הוא כביכול מעלים עין וממתין שהחוטא יחזור בתשובה. אבל כאן התורה אומרת לנו במפורש שהמעשה הזה רע בעיני השם עד שהוא המית אותם. יוצא מכאן שישנה חשיבות עליונה לעניין שמירת הברית ולאיסור החמור של השחתת זרע לבטלה שעל כל יהודי להתחזק בזה.

תיקון הברית

צריך לדעת שעיקר התיקון של העולם עומד על העניין הזה של ברית קודש. ואפשר גם לראות את זה בחוש, שהרי כל אחד רואה ומרגיש ששם נמצא היצר הרע הכי גדול אצל האדם ושם העבודה הכי קשה. אצל הגברים זה מתבטא בשמירת הברית, שמירת העיניים והריחוק מעריות, ואצל הנשים זה מתבטא בענייני שמירת הצניעות. שם נמצא הקושי ושם נמצאת העליה הגדולה. דווקא מתוך הניסיונות הקשים אפשר לצמוח למקומות הגבוהים ביותר.

ישנן תאוות רבות ומגוונות שמגיעות בעוצמות שונות לאנשים שונים. כל אדם מתאווה לדברים מסוימים בחוזק מסוים על פי תפיסת העולם שלו. אבל התאווה הזו מופיעה אצל כולם ובצורה חזקה ומרובה ביותר. כי שם נמצאת עיקר העבודה של האדם וזה עיקר תיקון העולם. לכן אין אפוטרופוס לעריות, כי אדם יכול למכור את כל העולם הבא שלו בשביל רגע אחד של תאווה מתוך חוסר מחשבה.

היצר הרע יודע את החשיבות של הדבר ואת ההשלכות של זה. הוא יודע את הכמות העצומה של שפע שאדם יכול להשיג לעצמו על ידי שמירת הברית ואת ההפסד העצום שיהיה לו אם ייכשל חס ושלום. לכן הוא נלחם בכל הכוח כדי להפיל אותנו בכל מחיר.

כל אדם שיתבונן בדקות העניין יוכל להבין שזה רק יצר ותאווה ללא שום בסיס. אין כאן באמת משהו מתוחכם ושכלי, אלא שהשם גזר שתהיה תאווה כזו בעולם וכך הגזירה מתקיימת בלי שום היגיון. הרי אף אחד למשל לא מתאווה לפרה או לחתול, אדם לא מקבל הנאה מלראות בהמה בלי בגדים או לראות את בני מינו. אלא שכך גזר הקדוש ברוך הוא שהגבר יתאווה לנשים בלי שום סיבה ושהאישה תתאווה לגברים, וכך היצר הרע מסובב את כל העולם.

למרות שאין שום שכל והיגיון בתאווה הזו, בכל זאת היא בוערת ומשתלטת על האדם בכל יום מחדש ללא הפסקה. הגברים מרגישים יצר גדול להסתכל על נשים למרות שזה לא יביא להם שום תועלת ובעוד כמה שניות הם כבר ישכחו מזה, והנשים מרגישות צורך להתייפות ולמשוך תשומת לב כך שכולם יסתכלו עליהן למרות שזה לא יועיל להן במאום. הכל מצד יצר שבוער בפנים וללא שום סיבה הגיונית. הם יסבירו לעצמם שזה לא יצר או שאין בזה כלום, אבל אם ינסו להילחם בזה, לא להסתכל או לא להתייפות, הם יבינו כמה היצר חזק וקשה לשליטה.

כמעט כל אישה שעוברת ברחוב מביאה חס ושלום להרהורים לא טובים וליצר גדול להסתכל עליה. לפעמים חושבים שזה לא נורא ושרק ראייה או מחשבה לא יכולות להזיק לנו. אבל צריך להבין שכל הרהור קטן עושה נזקים גדולים בנפש, עלול להביא לידי זרע לבטלה ומעבר לכך גם נחשב לעוון גדול בפני עצמו. זה נראה כאילו שאין שליטה על זה, שהעיניים משוטטות לבד, אבל למרות הקושי צריך לדעת שזה בידיים שלנו ולכן התורה מצווה אותנו ״ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם״.

רבותינו אומרים שהקדוש ברוך הוא נקרא ״אלוקי אברהם״ רק לאחר מיתתו, כיוון שאפילו על הצדיקים הגמורים הקדוש ברוך הוא לא מזכיר את שמו בחייהם, כי יש בחירה לאדם ועדיין הוא יכול ליפול חס ושלום. אבל מצד שני כן נאמר ״אלוקי יצחק״ גם בחייו, כיוון שהוא היה עיוור ולכן היצר הרע הסתלק ממנו. כי התאוות והיצרים של האדם מגיעים דרך העיניים.

צריך לדעת היטב שכל ראייה אסורה פוגמת. כל ראייה כזו עלולה להביא בקלות לידי הוצאת זרע לבטלה. זה אולי לא יקרה באותו רגע, אבל אם לא נישמר אז בסוף זה יקרה. גם אם לא במתכוון, עדיין זה עלול לצאת באונס שיראה קרי בזמן השינה. אמנם אי אפשר לדון את האדם על אונס, שהרי אינו אשם בכך, אבל כאשר הוא עצמו מסתכל בכוונה ונהנה מהראייה אז כבר אי אפשר להגדיר את זה כאונס, כי הוא הביא את זה על עצמו. זו תוצאה ישירה של התמונות שיש לאדם בראש. לכן חשוב מאוד לגברים להקפיד לשמור על העיניים ולנשים לשמור על הצניעות. לעשות את זה בכל מחיר ובצורה הכי טובה שאפשר.

ואצל הנשים יש את הקושי של שמירת הצניעות. שלכאורה אין שום סיבה שאישה תרצה להיראות מופקרת, אלא שיש לה יצר שבוער בה. ואותו יצר הוא חבוי, שלדעתה היא כן צנועה והכל בסדר, אבל היא מרגישה צורך להבליט את עצמה כך שכולם יסתכלו עליה.

לכן כל כך חשוב לנשים להיראות יפות. לכן הן כל כך אוהבות תכשיטים ובגדים. לכן גם כשהן מנסות לשלוט על עצמם וללכת בגדרי הצניעות, אז תמיד הן ינסו להקל כמה שאפשר, שהיום למשל גם הנשים החרדיות ומלאות האמונה הולכות עם חצאיות קצרות, גרביים שקופות, פאות ארוכות, בגדים צמודים וכו’. עד כדי כך שאפילו המציאו תקנות לבוש הפוכות שכאילו אשה שהולכת עם חצאית ארוכה או עם של היא נחשבת לפחות צנועה. כמו בחוקי סדום, אפשר לעשות הכל כדי להתיר את השרץ.

צריך לזכור שדווקא מתוך הקושי הרב שיש בהתגברות על התאווה הזו, אפשר להתחזק בזה בכל הכוח ובכך לזכות לדברים מופלאים ודרגות עצומות של קדושה. רוב בני האדם מרגישים חסרי אונים וכאילו שאין להם כוח ויכולת להתגבר על היצר, כי הוא פועל בכל רגע ולא עוצר לנוח אף פעם. אבל בידיים של כל אחד מאיתנו להתגבר על היצר. רק צריך להחליש אותו כל פעם קצת, לאט לאט ובהתמדה. ככל שנצליח להתגבר על היצר, וגם אם רק לרגעים קלים, כך נזכה לשפע עצום לאין שיעור שיגיע אלינו.

מה זה פגם הברית?

צריך אולי קצת להבין יותר לעומק מהו בכלל העניין הזה של פגם הברית. מדוע זה נחשב לפגם? מה האיסור הגדול שיש בזה ומדוע הוא נחשב לכל כך חמור? מרן השולחן ערוך מגדיר את עוון הוצאת זרע לבטלה בתור ״חמור מכל עבירות שבתורה״. למרות שידוע שהשולחן ערוך הוא ספר הלכות ולא ספר מוסר, מכל מקום אותו עוון כל כך חמור שהוא מוכרח היה לציין את דרגת חומרתו.

ולכאורה זה נראה דבר טבעי ולא מזיק. במבט ראשון נראה שזה כלל לא איסור. וגם אם נאמר שזה איסור, מכל מקום זה נראה כדבר שולי ולא משהו שצריך להיות מרכז ההתעסקות שלנו. אז מדוע כל כך מחמירים בעניין הזה? למה להילחם וללכת נגד הנטיות הטבעיות של האדם?

ראשית כל, צריך להקדים ולומר שכל מצווה צריך לקיים ומכל איסור צריך להימנע בלי קשר לטעם ולהבנה שלנו, אלא בגלל שכך השם יתברך ציווה אותנו. אבל בכל זאת, ישנם עניינים שונים שיש באפשרותנו להבין ויש מצווה גדולה ללמוד ולדעת. רק צריך לזכור שגם אם אנחנו מבינים טעם מסוים, עדין זה לא אומר שאנחנו מבינים אותו בשלמות ובנוסף ישנם עוד המון טעמים נשגבים ונסתרים שאין לנו שום תפיסה בהם. כל הנאמר כאן זה רק חלק אחד מתוך רבים שיש לעניין הזה.

רבותינו המקובלים מסבירים שיש המון דברים נסתרים מעינינו שעומדים מאחורי הפעולות הגשמיות הטבעיות של האדם. ישנם דברים שנראים לנו כטובים, אבל על פי האמת הם מזיקים מאוד ורק שאנו לא רואים את הנזק בצורה ישירה. ולהפך, ישנם דברים טובים שאנחנו חושבים שאנחנו מפסידים מהם ולכן מזלזלים בהם ולא רואים את השכר הגדול שנמנע מאיתנו על ידי הזלזול.

לצורך משל, אדם יכול לאכול דבר מתוק וטעים שיביא לו הנאה עצומה, אבל הוא לא יודע שבתוך המאכל הזה הכניסו רעל שמשפיע עליו באטיות ומחסל אותו לאט לאט במיתה אכזרית. כמו פיתיונות הרעל ששמים למזיקים. הוא חושב ובטוח שהוא עושה טוב לעצמו באכילה מתוך חוסר ידיעה, אבל אילו היה יודע את האמת שיש רעל באוכל היה נגעל מאותו מאכל ועושה הכל כדי להתרחק ממנו. אי אפשר לשער ולמדוד דברים על פי מה שאנו רואים, אלא צריך להבין את הסודות שנמצאים בפנים.

הקדוש ברוך הוא חקק טבע בעולם, טבע גשמי וגם טבע רוחני. בעזרת הבחירה, כל פעולה שלנו יוצרת שינוי כלשהו שמביא למציאות מסוימת על פי אותו טבע. לאחר חטא אדם הראשון היה קלקול כל כך גדול בעולם שלא היה אפשרי לתקן אותו לבד. כדי לתקן את הקלקול היה צורך לחלק את התיקון לפרטים רבים ולזמן מרובה של כששת אלפים שנה. בזמן הזה כל חלק מהנשמה העצומה הזו של אדם הראשון יורד לעולם כדי לעשות את תפקידו ולתקן את חלקו עד שהכול יתוקן בשלמות בעזרת השם יתברך.

כחלק מהתיקון, נשמות מהעולם העליון שהיו כלולות בנשמת אדם הראשון מגיעות לעולם התחתון ומתלבשות בתוך גוף שמיועד להן. בעולם העליון ישנן נשמות רוחניות רבות שהן ניצוצות של נשמת אדם הראשון והן ממתינות להיכנס לתוך גוף מתאים בזמן המתאים כדי לעבור כל אחת את התיקון המיועד לה.

כאשר יוצא זרע מגוף האדם הגשמי, במקביל יוצאת גם נשמה מעולם הנשמות. כך אפשר להביא נשמה בתוך גוף וליצור את הולד. ככל שהאדם שומר על קדושה בשעת יציאת הזרע, כך הנשמה שיוצאת היא קדושה ולקוחה ממקום גבוה יותר. לכן יש עניין לקדש ככל שניתן את אותה השעה, ולא להחשיב את עניין הזיווג לזול ומופקר כמו בהמות.

כאשר חס ושלום אין אישה שמקבלת את הזרע שיוצא או שישנם אמצעי מניעה, אותן נשמות עדיין יוצאות בעולם העליון, רק שבמקרה כזה אין להן גוף שאליו הן יכולות להיכנס. לכן זה נקרא השחתה של הזרע, כי על ידי זה מוציאים נשמות מעולם הנשמות, אבל לחינם כי אין להם גוף שאליו יוכלו להיכנס.

אותן נשמות שיצאו לא יכולות להיכנס בתוך גוף ולכן הן נופלות בקליפות החיצוניות ומתלבשות בהן. במקום גוף בשר ודם הן נכנסות בקליפה. במקום לבוא לעולם לעזור בתיקון העולם, הן הופכות למשחיתים מזיקים מצד הטומאה. במקום להועיל לאותן נשמות ולהביא אותן לעולם הזה כדי לתקן, חס ושלום מקלקלים ופוגמים עוד יותר בכך שמפילים אותן לקליפות ולטומאה. צריך לזכור שאותו אדם שהוציא זרע גרם ליציאת הנשמה ולכן לאותן נשמות שהוציא יש קשר ישיר אליו, שהרי הן ראויות היו להיות הילדים שלו.

יש לציין שכאשר ישנם יחסי אישות בצורה המותרת במסגרת הנישואין לא נעשה שום קלקול ופגם גם אם לא נוצר מזה הריון, וגם אם ידוע מראש שלא יתכן הריון, כמו למשל בזמן שהאישה הרה, מניקה או זקנה. ואדרבה, ככל שזה נעשה בקדושה כך נעשים מזה דברים טובים בעולמות העליונים. רק כאשר הזרע לא מגיע לאישה כלל ישנם קלקולים רבים הנוצרים מזה.

לכן נאמרו על כך דברים איומים בדברי חז"ל. למשל שמי שלא עוסק בפריה ורבייה כאילו שופך דמים וגורם לשכינה שתסתלק מישראל ועוד דברים נוראים (מובא במסכת יבמות סג). מובא שם שאין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף. וכעת אולי אפשר להבין את הדברים, שהרי אותן נשמות בגוף העליון ממתינות לצאת לעולם כדי לתקן וכאשר כל הנשמות יתוקנו אז יבוא משיח בן דוד ותגיע הגאולה. אבל אם לא נותנים להן לצאת בכך שלא עוסקים בפריה ורבייה, ועוד יותר גרוע אם משחיתים זרע ומפילים את אותן נשמות לקליפות, אז מרחיקים בכך את הגאולה ומרבים את הקלקול.

אותן נשמות שירדו לקליפות עושות נזקים גדולים בעולם. כאשר נברא משחית חס ושלום, הוא הולך למי שיצר אותו ורוצה להתפרנס ממנו. שהרי הוא זה שזרק אותו לקליפות וכעת עליו מוטל לדאוג לו. להבדיל, כמו שהילדים בשר ודם שלנו גדלים אצלנו ואנו דואגים לכל הצרכים שלהם, כך חס ושלום אותם מזיקים באים למי שיצר אותם ומבקשים ממנו פרנסה. כל אותם משחיתים הם הילדים שלו. אמנם אין להם גוף ואין להם דרך להתגשם בעולם, אבל הם עדיין הילדים שלו. כמו שתינוק שנולד צורח ובוכה לאביו ומבקש ממנו שיפרנס אותו, כך אותן נשמות מבקשות ממנו שיפרנס אותן.

הקדוש ברוך הוא שומר עלינו ולא נותן להם חופשיות מוחלטת להזיק כדי לאפשר לאדם לעשות תשובה. אילו היו יכולים לעשות כרצונם, חס ושלום היה כנראה אובד כל העולם כולו ברגע אחד. אז השם יתברך שומר עלינו, אולם עם כל זה, עדיין יש להם דרכים שונות להזיק לאדם ולהשחית חס ושלום. בין אם זה בגופו, בין אם בממונו, בין בגשמיות ובין ברוחניות, וכאשר ניתנת להם רשות הם יכולים להזיק אפילו לאחרים.

להרחיק את המשחית

אותם משחיתים מונעים שפע רב שמגיע לאדם. השפע מתבטא בדברים מרובים, אם זה פרנסה שהם לוקחים ממנו, אם זה אושר ושמחה, אם זה הצלחה בתחומים שונים וכו'. לכן יוסף שנתנסה בניסיון כל כך קשה בעניין והצליח להתגבר על יצרו, הוא מייצג את ספירת היסוד שמרמזת לתיקון הברית, והוא זכה להיות מלך שליט על כל העולם, שכל העולם ניזון ממנו, שעין הרע לא שולטת בו, שמצליח בכל דבר שהוא עושה וכו'. כי אין משחיתים שיכולים לקלקל ולקחת לו את השפע או למנוע ממנו לקבל. לכן כל הטוב מגיע אליו ישירות ויש לו אפילו מספיק שפע כדי להיות צינור ולפרנס את כל העולם בשנות הרעב.

מעבר למניעות של אותם משחיתים, הם גם גורמים פעמים רבות נזקים ישירים. כאשר ניתנת להם רשות במצבים שונים, הם מיד מחפשים איך להזיק ולהשחית. חס ושלום לא על אף אחד מישראל מקרי מוות מצערים, חוליים רעים, ייסורים קשים ועוד דברים רבים ומצערים נגרמים פעמים רבות ישירות על ידם. משחית כזה שנברא לפני עשרים שנה יכול פתאום להתנקם בלי שום התראה מוקדמת (כל זה כאשר האדם לא עשה תשובה ותיקון), ועל אחת כמה וכמה כאשר מדובר על גדוד שלם של משחיתים שהאדם עצמו ברא במהלך החיים שלו. אדם חס ושלום עובר למשל תאונת דרכים ואף אחד לא מתאר לעצמו שזה הכל בגלל אותו משחית שנברא בגלל תאווה מטופשת.

יוצא שאנשים רבים מחפשים ישועות בלי למצוא שום עצה. רודפים אותם צרות רבות, עניות, חוסרים ודברים לא טובים והם לא יודעים למה. הם לא מבינים שחלק גדול מאוד בזה נוצר מאותם מזיקים שבראו. האויבים הכי גדולים של האדם הם דווקא אלו שהוא עצמו ברא. הם קיבלו כוח ממנו ומשתמשים באותו כוח כדי להילחם בו ולהזיק לו. אדם חושב שהצרות פוקדות אותו "במקרה" והוא לא מבין למה מגיעים לו דברים לא טובים, אבל בכלל לא מקשר בין הדברים. הוא בכלל לא יודע שברא בעצמו אלפי יצורים חסרי גוף שסובבים אותו ומוכנים לפורענות.

מכל זה יוצאים המון עניינים הנוגעים למעשה. למשל בזמן הלוויה של איש, לא עלינו ולא על אף אחד מישראל, יש עניין גדול שהילדים של הנפטר לא ילוו את המיטה. לכאורה זה נראה הפוך מהשכל, שהרי הילדים שהם הקרובים ביותר לנפטר היו צריכים להיות הראשונים שמלווים אותו. אבל אם הילדים ילוו את המיטה, אז ילוו את המיטה גם כל המשחיתים שגם הם הילדים שלו חסרי הגוף שברא במשך כל חייו. אם אותם משחיתים מלווים את המיטה זה גורם צער גדול לנפטר ומביא לסכנה. על אחת כמה וכמה שצריך להרחיק את הנשים בלוויה, כיוון שכאשר ישנו ערבוב של גברים ונשים, ניתנת למשחית רשות לחבל חס ושלום (על פי מסכת ברכות נא.).

כך הדבר נוגע לשגרת החיים שלנו, רק שאנחנו לא רואים את הדברים ולכן לא שמים לב אליהם. בצבא למשל משרתות נשים והדבר מביא לפריצות רבה בעניין שמירת הברית. אז אמנם מצד אחד יש לחיילים סיוע גדול מהשמיים על מסירות הנפש הגדולה שהם עושים בהגנה על עם ישראל, אבל מצד שני ישנם גם הרבה משחיתים שנבראים שם ומביאים לסילוק השכינה ולקטרוג גדול. חיילת מסתובבת בין החיילים ומביאה לקטרוג עצום ולבריאת משחיתים ומזיקים. כאשר בני ישראל יצאו להילחם מתוך קדושה הם ניצחו את האויב, כולם חזרו שלמים ואף אחד לא נפגע. אבל כאשר בוראים משחיתים, אז מכניסים את כל הצבא לסכנה. כשיש פריצות ונשים משרתות יחד עם הגברים, הדבר מביא לסכנה ממשית, ואז מתפלאים למה חס ושלום יש חטיפות חיילים או חללים שנופלים. אותה פריצות מכניסה את כל הסביבה לסכנה וגובה מחיר יקר.

אנשים רבים מוקפים פעמים רבות ברגשות של פחד וחרדה, בלי שום סיבה נראית לעין. הם מנסים לעשות הכל ולא מבינים מדוע זה קורה להם. הולכים לפסיכולוגים, לוקחים כדורים ומנסים להשקיט את הפחדים, אבל הם לא מבינים מדוע ממשיכים לעבור להם הרהורים לא טובים ופחדים רבים בראש.

צריך לדעת שרוב הפחד מגיע מתוך העניין הזה, כי בפנים האדם יודע שברא משחיתים מזיקים וזה מה שמערער את בטחונו. הוא אולי לא רואה את המשחית בעיניו הגשמיות, אבל הנפש רואה ומרגישה. המצב הטבעי בעולם הוא שכל הנבראים שקיימים בעולם פוחדים מהאדם שהוא נזר הבריאה, וכך באמת היה במקור שגם המלאכים, החיות והיצורים השונים פחדו מהאדם ושרתו אותו, אלא שלאחר שאדם משחית ולא שומר על הברית המצב מתהפך ואז האדם הופך להיות זה שפוחד.

חשוב לציין שלמרות כל מה שנאמר, צריך לזכור שתמיד אפשר לתקן ואם באמת רוצים אפשר לעצור את כל זה, להחזיר את כל הניצוצות שנפלו לקליפות בחזרה לשורשן ולחזור להיות נקיים. לכן לא צריך לפחד מהדברים ובוודאי שלא להתייאש, אלא להפך, להתחזק בביטחון ולהתחיל לפעול כדי לעצור את המשחית, להכניע את המקטרגים ולהפוך לחזקים יותר. כאן נמצאת המלחמה האמתית של האדם ולכן הגיבור הוא זה שכובש את יצרו.

זה צריך דווקא לשמח ולעודד אותנו, לדעת שיש עצה, יש פתרון ויש דרך לפעול לשינוי. אם אדם מצליח להתגבר, הוא יכול להסיר את כל הפחדים שלו, להוריד שפע עצום לעצמו ולכל העולם ולהגיע לדרגות רוחניות עצומות ונשגבות. אם אדם יתייאש ויחשוב שאין תקווה ושאין לו סיכוי, אז חס ושלום הוא יביא על עצמו רק יותר ויותר נזק. מוכרחים להתחזק ולעשות השתדלות לתקן, ואז נקבל סיוע מהשמיים בדרכנו.

איזהו גיבור הכובש את יצרו – עצות לגבור על היצר

בעידן של היום מעודדים תאוות, משדרים חוסר צניעות בגלוי ואפילו מזלזלים ולועגים לאנשים המכונים "שמרנים" שמנסים לשמור על עצמם. בכל פינה נתקלים בפריצות וכמעט בלתי אפשרי להימנע מזה. זה אומר שמצד אחד העבודה תהיה הרבה יותר קשה, אבל מצד שני יש לזה יתרון שכל התקדמות קטנה תעשה רעש גדול בשמיים.

הרי כאשר יש ניסיונות כל כך גדולים, אז גם אם אדם מצליח לשמור על עצמו רק מעט זה נחשב להרבה. לא צריך להפוך לקדושים וטהורים ביום אחד, אפשר לקחת את הדברים לאט לאט וכל התקדמות קטנה תועיל בדברים עצומים.

קודם כל צריך לדעת שאמנם קשה להתגבר, וזה מצריך הרבה השתדלות ומאמץ, אבל זה בהחלט אפשרי. לכן צריך רצון חזק שילווה אותנו במהלך הדרך כך שנהיה חזקים ונוכל לנצח במלחמה. צריך לדעת ולזכור תמיד למה אנחנו עושים את זה ומדוע אנו מוכנים להשקיע מאמצים רבים. אם נוח לאדם במקום שלו ולא בוער לו להשתנות, אז קרוב לוודאי שכל ניסיון קטן יביא לנפילה. מוכרחים לדעת שאנחנו פועלים למען מטרה נעלה וכך נוכל לפעול טוב יותר ובצורה ברורה יותר.

צריך להבין שאף אחד לא ירצה להוציא מכיסו בכל יום שטר של מאה שקלים ולזרוק אותו לפח, אבל כאשר האדם מבין מה הוא עושה ויודע שכעת הוא נותן שטר של מאה שקלים כדי לקנות אוכל ומצרכים שונים אז הוא נותן אותו בשמחה. אם הוא ייתן את השטר ויקבל תמורתו יהלומים יקרים בשווי אלפי שקלים, אז הוא ירצה לעשות את זה כל היום. ככל שהאדם מבין את משמעות הדברים ויודע שיש לפעולה ערך רב, כך הרצון שלו להמשיך ולהתאמץ יגדל. ככל שהרצון גדול וחזק יותר, כך יכולים להתמודד עם דברים קשים יותר ולהילחם מלחמות מסובכות. אדם שמכין את עצמו ומגביר את הרצון לשמור על הברית, יזכה לתוצאות הרבה יותר טובות.

ובאמת כל מי שיפנים את הדברים יוכל להגיע לרצון גדול בקלות. כי אם מבינים שבכל פגם בברית בוראים חס ושלום משחיתים ומביאים רעה לעולם, אז אף אחד לא רוצה לעשות את זה. אילו היינו רואים את הצרות שאנו מביאים על עצמנו והיינו מבינים את ההשלכות, היינו מתרחקים מכל זה כמו מרעל. אם אדם היה רואה בצורה ממשית שכשהוא פוגם בברית חס ושלום הוא רוצח את הילדים שלו, הוא לעולם לא היה מסוגל לפגום. הבעיה היא שאנחנו לא רואים את הדברים בעיניים הגשמיות ולכן מתקשים להפנים, אבל המציאות היא ממש כך. אם נצליח להפנים את הדברים ולהרגיש אותם, זה כבר חצי מהעבודה.

חשוב מאוד לדעת היטב שכל הרצון לפגום הוא בכלל לא שלנו, אלא מצד היצר הרע. זה לא אנחנו וזה לא חלק מאיתנו. לפעמים אדם חושב שיש לו רצון לעשות רע, אבל באמת זה היצר הרע שמתלבש בו ומכניס לו הרהורים וגורם לו לחשוב שאותם הרהורים שייכים לו. הנשמה שלנו היא אלוקית ובוודאי שלא שייכת בה שום תאווה. אדם שחושב שהוא עצמו רוצה את התאוות האסורות נכנס לייאוש גדול מכיוון שאין לו עם מי להילחם ולכן אין לו סיכוי לנצח. הרי הוא לא מתכוון לצאת למלחמה נגד עצמו. אבל כאשר אדם מבין שהיצר הוא חיצוני ושהוא בא כדי להכשיל אותו ולהזיק לו, אז הוא יכול לקום נגדו ולפעול. אם אדם רואה יתוש שנעמד על גופו ורוצה לעקוץ אותו, הוא לא יכול להישאר אדיש. הוא מיד יעשה פעולה כדי להרחיק אותו.

כאשר עולה לנו למחשבה תמונה לא טובה אז אנו מבינים שזה מעשה שלנו ואז אנו לוקחים אחריות על זה ומשלימים עם כך שזה חלק מאיתנו ושאנחנו אלו שחושבים על הדברים האלו. אבל אם אדם חיצוני היה מראה לנו תמונה לא טובה מבחוץ, מיד היינו מבינים שזה לא קשור אלינו וזה מישהו חיצוני שעשה את זה. מרוב שהתרגלנו ליצר הרע שחי איתנו את החיים, אנו כבר מתבלבלים וחושבים שזה אנחנו.

צריך לדעת שמאז שאדם הראשון אכל מעץ הדעת טוב ורע, הטוב והרע התערבבו וכך היצר הרע שהיה חיצוני ונמצא בנחש נכנס לתוכנו והתערבב בפנים. עד היום הטוב והרע מעורבבים ועד היום היצר הרע נמצא בפנים ומשגע אותנו, והוא גורם לנו לחשוב שזה אנחנו בעצמנו שחושבים את המחשבות ורוצים את הרצונות האלו. צריך להבין ולהחדיר לעצמנו שהיצר הרע הוא לא האופי שלנו והוא לא חלק מאיתנו, ולכן עלינו לזהות אותו ולהילחם בו.

לאחר שאנחנו מבינים שהיצר הרע מובדל מאיתנו, זה הזמן שאפשר להתחיל להילחם בו. כעת צריך לעשות תחבולות רבות ובעיקר לעבוד בחכמה. היצר הרע כמעט תמיד יוכל לנצח אותנו בקלות אם לא נהיה מוכנים לכך. כאשר אדם שוכח שהוא צריך לעבוד על עצמו, הוא עלול למצוא את עצמו חס ושלום פורק עול. רק כאשר האדם זוכר את תפקידו ומגיע מוכן לקרב אז הוא יכול לנצח. לכן כל כך חשובה המעלה של ״שיוויתי השם לנגדי תמיד״ כפי שכותב הרמ״א בסימן הראשון בשולחן ערוך. כי מי שרואה את השם עומד מולו לא יכול לחטוא. כל הקלקול מתחיל כאשר שוכחים שהשם יתברך נמצא איתנו ומסתכל עלינו בכל רגע.

העבודה העיקרית שלנו היא לנסות להחדיר לעצמנו כמה שיותר את ההחלטה שלנו לשמור על העיניים, כך שלאט לאט זה ייכנס ונצליח לזכור גם ברגעים החלשים יותר שיש לנו תפקיד ושאנחנו במלחמה. אסור לנו להגיע למצב של שכחה, כי אז היצר בקלות יכול להפתיע אותנו ולתקוף בלי שנהיה מוכנים לכך. ככל שנחשוב יותר על הדברים, נקרא הסברים, נתעמק בזה במהלך היום וכו׳, כך הדברים ייכנסו לתוכנו ונהיה מוכנים בכל רגע ללא מאמץ.

ראוי לכל גבר לחשב את המהלכים שלו מראש. אם אדם הולך למקום של פריצות, אז בוודאי שיהיה לו כמעט בלתי אפשרי לשמור על העיניים וזה יביא לו סבל נוראי. חז״ל מלמדים אותנו שאם אדם עובר דרך מקום שמצויות שם נשים כאשר יש לו אפשרות אחרת הוא נקרא רשע. גם אם זה מקצר את הדרך ונוח יותר לעבור משם, וגם אם אותן נשים לבושות בצניעות, בכל זאת צריך לבחור בדרך הנקייה יותר. כל אדם צריך לתכנן את הדרך שלו ולראות כיצד הוא יימנע מהיתקלויות לא רצויות.

כדאי להימנע ככל שאפשר מלהסתובב בקניונים ובמקומות הומי אדם, להתרחק מאירועים שאינם בהפרדה, להיזהר בבחירת מקום העבודה וכו׳. כמובן שהדבר ברור שישנו איסור מוחלט ללכת לחוף ים מעורב, לשהות במקום בו ישנם ריקודים מעורבים, לצפות בטלוויזיה, ללכת למועדונים וכל שאר הדברים האיומים והמזיקים שנחשבים בחברה הרחוקה מתורה ומצוות לסוג של ״תרבות״. עלינו לעשות את כל המאמצים כדי להתרחק ממקומות שיביאו אותנו לניסיון.

למי שהתרגל לצורת החיים המזיקה הזו זה עלול להיראות כוויתור גדול ביותר. אבל עלינו לזכור שכל דבר שישנו באיסור ישנו גם בהיתר בצורה כזו או אחרת, ורק צריך לעשות מאמץ כדי למצוא את ההיתר. אם למשל רוצים להתרחץ בים ישנם חופים נפרדים, אם רוצים לקנות דבר מסוים בקניון אפשר למצוא חנות קטנה יותר שאין בה הרבה פריצות. כך אפשר לתכנן את כל מהלך היום על דברים נקיים יחסית שירחיקו אותנו מניסיונות.

עם זאת, מובן שקשה מאוד להימנע לגמרי מכל קשר עם העולם החיצוני, ולכן כאשר יש צורך בכך אפשר לצאת החוצה לעולם, רק חשוב להתכונן לכך מראש. לפני שיוצאים לקניות נחשוב לעצמנו על החשיבות של שמירת העיניים ועל הרצון שלנו להימנע מבריאת משחיתים. נזכור שאנחנו במלחמה ונגדיר לעצמנו היטב מי נלחם נגד מי, איך היצר מנסה להכשיל ומה אנחנו הולכים לעשות בשטח כדי להינצל. נבחר לעצמנו את הדרך הכי קצרה ובטוחה וננסה להגיע מהר ליעד בלי לפזול לצדדים. לאחר שחשבנו והגדרנו לעצמנו את הדברים, נוכל לצאת ואז נהיה מוכנים למכשולים שיבואו ונוכל להתמודד איתם.

צריך לזכור תמיד שהתאווה הזו היא ריקנית ואין בה כלום. כאשר הולכים ברחוב מקבלים יצר סקרנות להסתכל סביב, אבל למעשה אין בזה שום טעם. האדם הוא סקרן מטבעו, הוא רוצה להיות בעניינים, לדעת מה קורה בכל מקום, לשמוע חדשות ולראות את הכל. כל דבר מקפיץ אותו ומסקרן אותו.

אבל כל גבר יודע שאם עברה מישהי ברחוב, אז אולי כל עוד היא בטווח ראייה יש יצר, אבל שנייה לאחר מכן הוא נעלם. אין לאדם יצר להסתכל על מישהי שכרגע לא נמצאת פה, אלא דווקא על מי שבטווח הראייה. זה כמו לשמוע את החדשות של השבוע שעבר, שאין בזה שום עניין. מכאן נבין את הריקנות שבזה ונזכור שגם אם קשה, זה רק לכמה שניות ואז היצר נעלם. רק שצריך לעשות זאת שוב ושוב כיוון שישנם עוד ועוד מכשולים ברחוב.

צריך גם לעבוד במקביל על המקומות הפחות מורגשים, ששם היצר עובד בצורה שקטה עד שהוא מראה לנו את הדברים כהיתר. כאשר אדם נמצא בבית שלו עם המשפחה והקרובים הוא מרגיש הכי נוח בעולם. ואז כשבאים לבקר אורחים, אז הוא לא מרגיש נורא אם הדודות או החברות של אשתו לא כל כך צנועות. זה נראה בסדר אם השכנה מפטפטת אתו. הוא גם מרגיש טבעי לדבר עם הגיסות שלו ולקיים איתן שיחות נפש כדי לעודד אותן. זה נראה לא מזיק לשאול את הגננת של הילד מה שלומה וזה נשמע בסדר לקיים שיחה נימוסית וחייכנית עם נשים במסגרת העבודה. הרי לא צריך להיות אנשים קרים ואפשר להיות נחמדים. אבל צריך לדעת שדווקא שם הנפילות הכי גדולות.

ברוב המקרים שאנשים נכשלו למשל זה היה עם מכרים בסביבה, שהרי דווקא עם האנשים הקרובים אנו מרגישים נוח יותר ושם היצר הרע גדול יותר. דווקא המצבים האלו מכניסים את ההרהורים החזקים וההרסניים ביותר.

אדם צריך להיות החלטי ובמידת הצורך גם תקיף. אם למשל מישהי בוחרת להיעלב מכך שגבר לא לוחץ לה את היד זו בעיה שלה. לא מוכרחים להיות נחמדים בכל מחיר. אם מישהי שאנו מכירים רוצה טרמפ למקום שאנו מגיעים, לא מוכרחים לקחת אותה גם אם זה נראה לא נעים. אם כל כך אכפת לנו ואנו רוצים לעזור, אפשר להזמין לה מונית, ההרס שיוצא מזה הוא הרבה יותר מההפסד של הכסף למונית. אם פוגשים ברחוב מישהי שהכרנו פעם, לא חייבים לפתוח בשיחה. לפעמים מרגישים לא נעים, וזה אפילו נראה כהתנשאות, אבל זו לא סיבה מספיקה כדי לזרוק ח"ו את כל יראת השמיים שלנו.

עדיף שיהיה קצת לא נעים לכמה רגעים מאשר חס ושלום לאבד את כל העולם הזה ואת כל העולם הבא שלנו. בתים שלמים נהרסו, ילדים הפכו ליתומים ועולם שלם נחרב רק בגלל שיחה "תמימה" שהתחילה מתוך חוסר נעימות.

על אחת כמה וכמה שבוודאי לא צריך להגזים בנחמדות לכל אישה שיוצא לנו לדבר איתה. אם צריך לדבר עם הקופאית בסופר, עם העמיתה לעבודה או עם הגננת בגן הילדים, אז אפשר לדבר בצורה עניינית וקצרה מה שנחוץ. לאנשים יש נטייה להיות יותר מדי נחמדים, לחייך לנשים, לקרוא להן בשמן הפרטי, לצחוק ביחד, לשאול לשלומן, לדבר מעבר למה שצריך וכו׳. כל אלו איסורים גמורים.

אילו אדם היה יודע שאותה אישה שהוא מחייך אליה וצוחק איתה רוצה לפגוע בו ולהזיק לו, האם הוא היה ממשיך לצחוק איתה? אם הוא היה מגלה שהיא מנסה לתפור לו תיק ולהעליל עליו כדי לסחוט ממנו כסף, אז הוא היה עדין מנסה להיות נחמד? אם הוא היה יודע שעל כל מילה מיותרת הוא עתיד לתת את הדין ולשלם על כך, האם הוא היה ממשיך לדבר? אדם צריך להבין שכרגע זה נראה תמים ונחמד, אבל הנחמדות הזאת עתידה חס ושלום להביא ייסורים קשים על האדם. משחיתים שיקיפו אותו חס ושלום.

כדאי לזכור שגם אם נראה לנו שהכול אבוד ושאין לנו סיכוי, המציאות רחוקה מאוד מכך. ידוע הדבר שדווקא כאשר מנסים לעבוד על עניין מסוים, אז היצר הרע הוא קשה יותר. כל הגדול מחברו, יצרו גדול ממנו. לכן דווקא אותם שמנסים לעבוד על עצמם ולהישמר, הם אלו שמרגישים שהם נופלים ושקשה להם להתגבר. לעומתם יש אנשים רחוקים מתורה ומצוות שכל היום נמצאים בתוך הריקבון הזה ובכלל לא מרגישים שיש משהו לא בסדר. אבל כל זה רק בגלל שהיצר מבין שאנחנו כבר לא טרף קל ולכן הוא משיב מלחמה.

זה כמו שרברב שפותח סתימה בביוב, הוא יכול להיכנס פנימה ולא לשים לב לריח הרע. לעומתו אדם אחר שרק יתקרב לשם ירגיש גועל. אז אנשים רחוקים לפעמים חושבים שדווקא הם בסדר ושהחרדים סתם מגזימים, כי אין שום גירוי לכאורה בשמיעת קול של אישה או הסתכלות בשערה, אבל כל זה מתוך שהאדם נמצא בתוך הסירחון. כאשר יוצאים מהביוב, מתקלחים ולובשים בגדי שבת נקיים, קשה מאוד לחזור לשם ומיד מרגישים את הריח ממרחקים. רק צריך לזכור שאם היצר מתגבר והופך לקשה יותר, אז גם היכולות שלנו והחוזק שלנו גדלים יותר ואנו יכולים להתמודד בקלות עם ניסיונות קשים יותר.

חשוב לשמור על מוטיבציה ורצון לשינוי. לשמור על החוזק הנפשי והמחשבה החיובית שאכן אנחנו יכולים לנצח במלחמה הזו. גם אם נפלנו, אין בזה כלום. רק צריך לקום ולהמשיך להילחם ולא להיכנע חס ושלום. כדאי להתחיל בהדרגה כדי לא להעמיס על עצמנו. נחליט לעצמנו שפעם אחת ביום כשנראה מישהי עוברת לידנו ברחוב נסיט את המבט עד שהיא תעבור. כך בכל יום רק פעם אחת ובכל שאר היום לא נקפיד על עצמנו. אחרי שנתחזק בזה ננסה להוסיף פעם נוספת. לאט לאט נוסיף עוד ועוד מצבים עד שנזכה בע״ה לשלוט היטב בראייה שלנו.

תיקון להוצאת זרע לבטלה

לצערנו רבים נכשלו בעוון החמור הזה של שפיכת זרע לבטלה. אז אמנם אפשר לעשות עבודה עצמית ולהימנע ממקרים נוספים כאלו בעתיד, אבל כעת צריך לשאול כיצד אפשר לתקן את כל המקרים המצערים שהיו בעבר? איך אפשר לתקן את החטא החמור והנורא של הוצאת זרע לבטלה?

אין מעלה גדולה יותר מלימוד התורה ולכן נאמר תלמוד תורה כנגד כולם. אדם שמשקיע בלימוד התורה ומתאמץ בזה עושה תיקונים גדולים. צריך לזכור שכאשר עושים תיקון לעניין מסוים, יש חשיבות לעצמה שבה עושים את התיקון. ככל שזה נעשה מתוך התלהבות רבה יותר והשתוקקות, כך התיקון יוכל להועיל יותר ולהגיע למקומות פנימיים יותר. לכן לימוד התורה צריך להיות כמה שיותר בכוונה והתלהבות.

במיוחד בעבירה הזו של שז״ל, האדם שעושה את העבירה משתף לרוב את כל כולו בזה. אדם יכול לעשות דברים קשים ומפרכים כדי להגיע לעבירה והוא יהיה מוכן להישאר ער כל הלילה ובכלל לא ירגיש עייפות. כשהוא הולך למועדונים לפגוש נשים הוא מרגיש אנרגיה זורמת בגוף ומרגיש התלהבות שמעבירה עייפות מעיניו ונותנת לו מרץ וכוח. הוא עושה את העבירה בשיא הכוונה ובערנות מלאה כשהוא ממוקד וצלול. לכן כאשר רוצים לתקן את העבירה, צריך להגיע לאותה רמת התלהבות.

כאשר אדם צריך להישאר ער כל הלילה ללימוד תורה, כמו למשל בשבועות ובהושענא רבה שנוהגים כך, הוא מרגיש בדרך כלל עייפות נוראה. הוא כל כך רוצה ללכת לישון, אבל בלית ברירה הוא מחזיק את עצמו ער במקרה הטוב. אבל אם הוא יהיה אמתי עם עצמו, הוא ייזכר שאם הוא היה עכשיו באמצע אותה עבירה, הוא היה מרגיש כמו פנתר. אבל בלימוד תורה העיניים נעצמות לו והוא מתנמנם. לכן, למרות שכל לימוד תורה בוודאי עוזר במשהו ובוודאי שיש פה תיקון, בכל אופן את העבירה בשלמות אי אפשר לעקור בצורה כזו. מוכרחים להיכנס ללימוד בחשק ובהתלהבות כדי להפעיל את כל איברי הגוף ולהרגיש צימאון והשתוקקות לפחות כמו ההרגשה שהייתה בשעת העבירה שאותה הוא מתקן.

אדם צריך ללמוד תורה מתוך חשק, מתוך מיקוד וכוונה, מתוך רצון גדול ואהבה עזה. ללמוד לעומק בעיון רב. אם אין לו את זה אז הוא צריך לעבוד על זה כדי שזה יגיע. זה לא בא לבד ובוודאי לא מהיום למחר. זו עבודה עצמית שעם מאמץ והתמדה אפשר להגיע לתוצאות נפלאות. שילמד דברים שהוא מתחבר אליהם, שילמד עם אדם שהוא מתחבר אליו וכו׳. כשאדם מצליח להגיע למעלה הנפלאה הזו, מלבד העצמה הרבה שהוא מקבל וההארה הרוחנית שהוא זוכה לה בחייו, הוא זוכה לתקן את הפגם בצורה שורשית מהמקום הפנימי שלו.

רבותינו המקובלים גילו לנו שבקריאת שמע שעל המיטה ישנם סודות גדולים. קריאת שמע לפני השינה בכוונה מסוגלת להעלות את הנשמות שנפלו לקליפות בחזרה לשורשן העליון. ראוי לכוון ולחשוב על כך שבקריאה אנו משמידים את המזיקים שנבראו, ומעלים את אותם ניצוצות שהיו בתוכם. בנוסף, אנו מספקים לעצמנו שמירה והגנה מפני אותם מזיקים, ואת זה אפשר לראות בפסוקים השונים המובאים לאחר קריאת שמע שמיועדים לשמירה ומכילים בתוכם סודות עצומים.

ישנן עצות שונות נוספות וסגולות שמובאות במקורות שונים לתיקון פגם הברית ואפשר לנצל אותן. טבילה במקווה שמטהרת ובוודאי שעוזרת, שהרי תקנת עזרא נתקנה על העניין הזה. קריאת תיקון הכללי שמרכז עשרה פרקי תהלים שסידר רבי נחמן ומכוונים לתיקון הפגם הזה. קריאת תיקון מח׳ מתיקוני הזהר שנקרא ״בראשית תמן״ וגם הוא מיועד לתיקון הפגם המדובר (בחלק מהסידורים אפשר למצוא לאחר תפילת שחרית).

ימי השובב״ים גם הם נועדו לתיקון הברית. אלו ימים שאפשר לצום בהם (נהוג בימי שני או חמישי, אבל בכל יום בשבוע אפשר). החזקים שבינינו יכולים לקבל על עצמם תענית, פחות חזקים יכולים להפחית באכילה ולכוון שזה יהיה לכפרה על הקלקול שעשו. למי שקשה לצום יש עצה למשוך את ידו מהאוכל בזמן אכילת דבר שטעמו ערב. למשל אם לארוחת צהריים יש לנו שניצל בצלחת וכבר אכלנו חצי ממנו ומרגישים שהוא מאוד טעים לנו, אז אפשר לעצור כאן ולהפסיק לאכול אותו מתוך כוונה להתענות ולכפר על העוונות. יש אומרים שהדבר הזה נחשב כמו יום צום שלם. זה אמנם נשמע פשוט, אבל זה מצריך הרבה הקרבה.

כתחליף לתענית, אפשר לערוך תענית דיבור, שאז אפשר לאכול ולשתות באופן חופשי, אלא שאסור לדבר דברים שאינם דברי תורה. פשוט לוקחים יום שלם שבו לומדים תורה או קוראים תהלים, ולא מדברים כלל דברי חול. למי שקשה ביותר, אפשר לקחת על עצמנו תענית דיבור לכמה שעות בודדות, למשל שעתיים של לימוד תורה בלי הפסקה של דיבורי חול באמצע. אפשר גם לפדות תעניות בתרומה לצדקה לתלמידי חכמים ונזקקים. וכמובן שכדאי וראוי לעשות חשבון נפש פנימי ואישי, כל אחד מאיתנו ייקח לעצמו חמש דקות ביום לחשוב על מה שעבר עליו, על הדרך שלו, על החטאים שעשה, על איך לתקן וכו'.

ישנם כמובן עוד המון דברים שיכולים להועיל, אבל העיקר בכל אלו זה להידבק בהשם יתברך. לעשות תשובה, ללמוד תורה, להתפלל ולנסות להתחבר כמה שיותר. בכל דרך בה בחרנו לתקן, צריך לעשות את התיקון מכל הלב וכמה שיותר בכוונה והשתוקקות פנימית. ככל שנתרכז ונחזק את הרצון, כך התיקון יועיל יותר.

הלכות שמירת הברית

לסיום הדברים ניסינו לרכז את ההלכות הבסיסיות והחשובות לעניין שמירת הברית. כמובן שהדברים הרבה יותר מורכבים, אין להסתמך עליהם לבדם ובכל שאלה יש להתייעץ עם פוסק הלכה מוסמך. ההלכות מובאות רק כדי לדעת את עיקרי הדברים מבלי להיכנס לעומק ולפרטים הקטנים.

אסור להוציא שכבת זרע לבטלה בכל דרך שהיא. השולחן ערוך באבן העזר סימן כג' אומר ש"עוון זה חמור מכל עבירות שבתורה”. לכן חשוב להיזהר ולהישמר מכך בכל מחיר.

מובן הדבר שאסור לנשק, לחבק ואפילו לגעת בשום אישה שאיננה אשתו, וגם אם היא פנויה. מכאן אזהרה חמורה לרחוקים מתורה שרואים את הדבר כהיתר. מעבר לאיסורי העריות השונים גם כל אישה פנויה היא נידה, שהרי לא יכולה לטבול במקווה טהרה לאחר נידתה, והבא עליה חס ושלום חייב כרת. רק אישה שקידש אותה כדת משה וישראל מותרת לו בזמנים הטהורים שלה.

ראוי לכל אדם לשאת אישה כמה שיותר מהר כדי לא להיכנס לניסיונות גדולים מדי, ואין לעכב את זמן החתונה כלל.

מותר לגעת ואפילו לנשק את הוריו ואת ילדיו.

אסור להשתמש באמצעי מניעה כדי למנוע הריון. במקרי צורך יוצאי דופן יש לשאול פוסק הוראה מוסמך ולפעמים בהיתרים מיוחדים ישנן דרכים מיוחדות לטפל בזה. בכל אופן אם המניעה היא עוד לפני שהזרע הגיע לגוף האישה, זהו זרע לבטלה ממש, שלזה אין שום היתר.

אסור לאדם להביא עצמו לידי הרהורים, שאלו מביאים חס ושלום לידי קרי. לכן יתרחק ממראות פרוצים, תמונות לא צנועות, טלוויזיה, עיתונים פרוצים, אינטרנט ללא חסימה וכו׳.

גם בראייה בלבד יש איסור, שעוברים על ״ולא תתורו״. לכן על כל יהודי להשתדל לשמור על עיניו ממראות אסורות.

אסור לגבר לישון על הגב, וכן על הבטן. לכן כששוכב לישון בלילה יטה עצמו על הצד. ויש עניין ללכת לישון על צד שמאל.

אסור לגברים לשחוק ולהקל ראש עם נשים. אסור להביט ביופיין, להריח את הבושם שלהן, לשמוע קול שירתן, ללחוץ להן יד או לדבר דברים שלא לצורך.

אסור בהחלט להימצא במקום שיש ריקודים מעורבים, או רחיצה בחוף מעורב וכו׳.

ההלכות השונות לפעמים אולי נראות כמגבילות, ולפעמים היצר רוצה לחגוג. יתכן שהדברים נשמעים מעט מאיימים למי שלא נחשף לזה בעבר. אבל חשוב לציין שהקדוש ברוך הוא יודע היטב את שורשי נשמתנו וכל ההלכות והכללים שנתן לנו הם בשבילנו כדי להגיע מקום הטוב ביותר שאפשר להגיע אליו.

ככל שאדם מעמיק בלימוד וזוכה לקיים את הדברים, כך הוא יותר מתחבר ומבין היטב את היופי העצום שבזה. אדם שנותן חופשיות ליצר שלו הופך לאדם מסכן בסופו של דבר. אבל אדם שלומד לשלוט על היצר שלו ומשתמש רק במה ששייך לו הוא אדם חופשי. הוא השליט האמתי והוא הגיבור האמתי. הוא מביא לעצמו ולסובבים אותו שפע עצום והצלחה מרובה. השם יתברך יזכה אותנו לשמור על הברית, לתקן את מה שצריך לתקן ולקדש את עצמנו כפי שראוי לכל עם ישראל הקדושים.