נשמת כל חי – סגולה בדוקה
בליל הושענא רבא נוהגים להישאר ערים כל הלילה ולעשות סדר לימוד מיוחד שנתקן ליום הזה. לאחר מכן בסיום תפילת מוסף נוהגים להודות ולשבח לשם יתברך ולומר את תפילת "נשמת כל חי" (בלי שם ומלכות). וצריך לדעת שנשמת כל חי זוהי סגולה נפלאה כדי לצאת מכל צרה שהיא.
מה זה נשמת כל חי?
נשמת כל חי זוהי תפילה קצרה שבה אנו משבחים את הקדוש ברוך הוא ובעיקר מודים לו על כל מה שעשה בשבילנו. התפילה הזו נמצאת בכל הסידורים בתפילת שחרית של שבת בסוף פסוקי דזמרה (לאחר שירת הים) ולפני "ברכו" שלפני קריאת שמע.
בשחרית של שבת או יום טוב אנחנו קוראים את נוסח נשמת כל חי במלואו, אבל כאשר אנו רוצים לקרוא נשמת כל חי מרצוננו שלא כחלק מהתפילה, אסור לקרוא את הברכה שבסופה (כלומר לא אומרים "ברוך אתה השם" שלא להזכיר את שם השם לבטלה).
צריך לדעת שאמירת תודה לקדוש ברוך הוא זה דבר עצום שעושה נפלאות בעולם. מתוך שאנו אומרים תודה אנו מתחברים לעולמות עליונים ופותחים לעצמנו מקום לסיוע גדול מהשמיים. כאשר אנו מודים ומשבחים לקדוש ברוך הוא, זה מביא להתעוררות עליונה שמסוגלת להוריד שפע רב. כמו אדם שירצה לתת מתנות למי שמודה לו ומשבח אותו, שזה אומר שהוא מעריך את מה שהוא מקבל. נרצה לתת למי שמעריך את הדברים ולא למי שמזלזל וכפוי טובה.
כאשר אנו מודים על מה שיש לנו אנו מביעים הערכה ולכן הקדוש ברוך הוא רוצה לתת לנו עוד. הרי מה הטעם לתת למישהו שאינו מעריך את מה שהוא מקבל?
תארו לכם ילד קטן שמקבל סוכריה ורוטן לאחר מכן. אחר כך נותנים לו שוקולד והוא כועס למה הבאנו לו דווקא שוקולד מסוג כזה ולא אחר. אחר כך ניתן לו עוד ממתק יקר והוא יהיה עצוב ויאמר לנו שכל הממתקים האלו לא שווים כלום. בוודאי שבאיזשהו שלב נפסיק לתת לו דברים וניתן לו להתמודד לבד. אולי אפילו נלמד אותו איזה לקח קטן כך שילמד להעריך דברים.
אבל תארו לכם לעומת זאת ילד קטן שמקבל מאיתנו סוכריה ופניו מאירות משמחה. תארו לכם שמרוב הרגשה טובה אתם נותנים לו עוד אחת והוא לא מפסיק להודות ולשבח. זה רק עושה לנו חשק ללכת לקנות לו חנות שלמה של ממתקים.
הקדוש ברוך הוא נותן לכל אחד ואחת מאיתנו עולם ומלואו. הוא מעניק לנו את חיינו במתנה, נותן לנו אויר לנשימה, מים לשתייה, מזון לאכילה, בריאות, משפחה, בית, פרנסה וכו'. אז נכון שלאחד יש יותר ולאחר יש פחות, אבל כל זה רק מתוך מתנת חינם למרות שלא מגיע לנו כלום.
זה כמו שמישהו ברחוב ייתן לנו אלף ש"ח במתנה, האם יעלה על דעתנו להתלונן אליו מדוע רק אלף? למה לאדם שעבר מקודם נתת אלפיים? הרי זה טיפשי לגמרי. אם הוא נותן לנו מתנה מתוך טוב ליבו למרות שלא מגיע לנו, אז בוודאי שאין לנו שום זכות להתלונן ולכן מובן שאנו מוכרחים להודות לו על כל דבר שהוא נותן לנו.
אמנם הקדוש ברוך הוא אינו פועל כמו בשר ודם, והוא בוודאי לא צריך את התודה שלנו או השבחים. הוא לא נעלב אם לא אומרים לו תודה והוא לא רודף כבוד שזקוק לשבחים. אבל הקדוש ברוך הוא פועל בשבילנו ורוצה בטובתנו. לכן מובן שאדם שאינו מעריך דברים צריך חינוך לטובתו.
אדם רוטן משפיע על עצמו אנרגיות שליליות שמסוגלות להרוס. אדם בעל הכרת הטוב לעומת זאת משנה את כל תפיסת העולם שלו. כאשר הוא מעריך דברים הוא הופך לכלי שראוי לקבלת שפע. כאשר הוא אומר תודה הוא מזמן לעצמו שפע נוסף. כאשר הוא משבח את הבורא הוא מחזק את האמונה ביכולות של השם יתברך שיעזור לו. הכרת הטוב של האדם מביאה אותו להיות שמח יותר בחלקו, להסתכל על הצד הטוב של החיים ולהשפיע טוב לעצמו ולכל העולם.
כל זה לעניין אמירת שבח והודיה בכלליות. אולם אמירת "נשמת כל חי" היא גדולה אפילו יותר, שכן השבחים וההודאות המתוארים שם הם נשגבים ביותר. כבר בזמן הגמרא דברו על אמירת נשמת כל חי (מסכת פסחים קיח. כחלק מאמירת ההגדה). זוהי תפילה עצומה שנכתבה עוד בימי התנאים עם סודות עצומים בתוכה.
אלא שכמובן כמו בכל דבר, אם אדם סתם יקרא את מה שכתוב בלי להבין מה הוא אומר, אז ספק כמה זה יועיל. הרי כל מתפללי בית הכנסת קוראים את התפילה הזו בכל שבת וחג ולכאורה לא ראינו דברים על טבעיים יוצאי דופן שמתרחשים בכל שבת לכל מי שמתפלל.
אלא שאם אדם יקרא נשמת כל חי מתוך כוונה והתחברות לדברים, אז בוודאי שזה יועיל. ככל שאדם יתבונן יותר בדברים, יבין ויתכוון יותר למה שכתוב, כך הוא יזכה לראות ישועות גדולות ונפלאות.
סגולת אמירת נשמת כל חי
רבינו יוסף חיים כתב בספרו "בן איש חי" (שנה ב', פרשת תולדות, הלכה ג') ששבח נשמת כל חי הוא יקר ומעולה מאוד. הוא מביא שם את הסגולה, שאם אדם נמצא בכל צרה שהיא, שיקבל על עצמו לומר אחר הצלתו "נשמת כל חי" ויועיל לו. כך כתוב בשם רבי יהודה החסיד.
ובאמת ישנם יהודים רבים שנהגו כך, וקיבלו על עצמם לומר נשמת כל חי לאחר הצלתם וכך ראו ישועות גדולות. יש שנוהגים גם לערוך סעודה בפני עשרה (כדאי וראוי להזמין עניים או תלמידי חכמים לסעודה שאז זה המשובח ביותר) ואז לומר "נשמת כל חי" בניגון ובכוונה מתוך הודאה להשם יתברך.
אבל כל זה לא מעכב ואפשר רק לומר נשמת כל חי אם שאר הדברים לא מסתדרים. יש מנהגים שונים כמו לתת צדקה לפני הסעודה וכו', אבל העיקר הוא אמירת נשמת כל חי בכוונה אמתית ולכן אולי באים כל הדברים שמסביב, כדי לפתוח את הלב והכוונה בעשיית מצוות שונות ובכך להתחבר לדברים.
כאשר אדם מקבל על עצמו לומר נשמת כל חי, כדאי לומר שהוא מקבל על עצמו בלי נדר. עוון נדרים הוא חמור ביותר וכך אם נשכח או שאפילו לא נדקדק בפרטים של מה שקיבלנו על עצמנו בנדר במלואם, אנו עלולים להזיק לעצמנו הרבה יותר ממה שנועיל. אף אחד לא יודע מה יהיה מחר ולכן כדאי להתרגל שכל קבלה טובה שאנו לוקחים על עצמנו תהיה בלי נדר, כך שלא נכשיל את עצמנו.
ביום הושענא רבא מתבצע החיתום הסופי לאחר יום הכיפורים ואז נשלחים הפתקים וגזר הדין מתחיל להתבצע. אמנם זהו חול המועד, עדיין בתוך ימי החג השמח ביותר בשנה, אבל יחד עם זאת זהו יום של דין. וכך מי שישים לב לתוכן הלימוד, יוכל להבחין למשל שהוא כולל אמירת סליחות.
כי צריך לעשות תשובה ולעשות כל מה שאפשר כדי להיחתם לחיים טובים ולשלום. לכן עורכים את התיקון במשך הלילה ולכן משתדלים גם למצוא עצות נוספות כיצד להינצל מהדין.
ואז לאחר תפילת מוסף נוהגים לפתוח את ארון הקודש ולומר נשמת כל חי. מודים לקדוש ברוך הוא שזיכה אותנו להינצל ולעבור את השנה בשלום. ולאחר מכן מקבלים על עצמנו בלי נדר לומר נשמת כל חי גם בשנה הבאה. וכמו אותה סגולה, שהשם יתברך יציל אותנו מכל הדינים הקשים של השנה ונזכה להגיע גם לשנה הבאה בשלום ולהודות לו באמירת נשמת כל חי.
מאוד מומלץ לכל יהודי להודות להשם יתברך ולומר מדי פעם נשמת כל חי בכוונה, ובפרט כמובן בתפילת שחרית של שבת ויום טוב, שם תיקנו לומר זאת כחלק מהתפילה. יש עניין גדול להתבונן במלים, במשמעות העמוקה של הדברים, לפתוח את הלב ולומר את הדברים בכוונה, ואז בוודאי שהדברים יועילו ביותר.
השם יתברך יזכה את כולנו לומר לו שבח והודיה ולזכות לראות ישועות גדולות בחיינו, כל אחד לפי צרכו ומבוקשו לטובה ולברכה.
תכנים נוספים דומים:
מנחם בן אסתר שיינדל לברהנו"ג
ולפרנסה בהרחבה ונשיאת חן