לימוד לעילוי נשמת הנפטרים

ראובן פיזנטי | כ׳ בסיון ה׳תשפ״א | חדשות ועדכונים | יסודות היהדות | מידע יהודי

כבר כתבנו בעבר מאמר מקיף ונרחב על עניין הפטירה, התמודדות עם מוות ומה אפשר לעשות באופן כללי לעילוי נשמת הנפטרים. לקריאת המאמר לחצו על הקישור: מאמר פטירת האדם והתמודדות עם אובדן.

אלא שרבים מחפשים את האופן המעשי של הדברים. מה עדיף לעשות, מה מועיל יותר, איך עושים זאת בפועל והיכן ניתן למצוא את הדברים וכדומה, ובמיוחד למי שרחוק מכל זה ולא כל כך מכיר.

לכן ננסה לעשות מעט סדר בדברים המעשיים, וכן לתת מענה והנגשה למי שרוצה לעשות ולא כל כך יודע איך או למי לפנות.

אז ראשית כל, צריך לדעת שבאופן כללי כל מצווה, לימוד, חיזוק, ברכה, תפילה, מעשה טוב או כל עניין ששייך לעלייה רוחנית בדרך התורה, בוודאי מועיל ביותר לעילוי נשמת הנפטרים. אם הבנים או הבנות של הנפטר עושים זאת, אז בכל מקרה זה נזקף לזכות הוריהם. אבל אם אדם אחר עושה זאת, אז צריך להזכיר במפורש את שם הנפטר ושזה יהיה לעילוי נשמתו. וכמובן שישנו חילוק, כמה הדבר נעשה בכוונה, כמה האדם משקיע ומתאמץ, האם הוא קיבל על עצמו משהו מעבר למה שהיה רגיל בו וכו׳. שככל שזה יותר לשם שמיים ובכוונה, כך זה יועיל יותר.

מכאן השתרש המנהג המבורך לערוך אזכרה לנפטר, שאז אנשים מתכנסים כדי ללמוד לעילוי נשמתו, לברך על המאכלים לעילוי נשמתו, להתחזק בדברי תורה וכדומה. אלא שלצערנו, פעמים רבות האזכרות הופכות לחפלות, מסיבות ומפגשים חברתיים, שאנשים בעיקר מדברים ואוכלים, לא תמיד מברכים, לא כל כך מקשיבים לדברי התורה (ולפעמים אפילו לא מביאים רבנים שיאמרו דברי תורה), וכך מאבדים את כל העיקר והתועלת של הדבר.

ולפעמים אדם יושב וחושב לעצמו כיצד בכל זאת יוכל להביא תועלת ונחת רוח לנפטר שהיה קרוב אליו, ולכן ננסה להביא מעט עצות מעשיות בנושא.

תיקון הנפטרים

לרב יהודה פתיה זצ״ל שהיה מקובל עצום ישנו ספר שנקרא מנחת יהודה, שידוע יותר בשם ״הרוחות מספרות״ על שם חלק נכבד בספר שמדבר על הוצאת דיבוקים ושיחות עם רוחות שערך הרב פתיה בעצמו. הוא פעל רבות כדי לעזור לתיקון של נשמות והצליח בזה מאוד. ושם הוא מביא סדר שיש לעשות כדי לערוך תיקון לנפטר, ובמיוחד לאנשים שהיו רחוקים מתורה או שהיו רגילים בעבירות שזקוקים לזה מאוד. לכן, כמי שעסק בזה, הוא בוודאי יודע מה הכי מועיל לעילוי נשמת הנפטר.

לשם כך דרושים עשרה אנשים יראי שמיים, ורצוי תלמידי חכמים, שיקראו כולם יחד את כל ספר התהלים, עם תוספות ותפילות מסוימות שהוא תיקן. מי שיכול לארגן דבר שכזה, זו כנראה התועלת הגדולה ביותר שתהיה לנפטר. אלא שיש לבחור אנשים שבאמת יראי שמיים. וישנם למשל המון שמציעים תיקון הנפטרים או הבטחות שונות תמורת סכומי כסף, ואם רוצים אז ראוי לברר היטב שמדובר במשהו אמתי שנעשה על ידי אנשים יראי שמיים ובצורה ראויה, ואם אפשר להגיע לשם אישית זה בוודאי עדיף.

מי שיכול לעשות זאת בעצמו ולשלם סכום כלשהו לאברכים רציניים שהוא מכיר בסביבתו, זה יהיה דבר מצוין. ואפשר גם לערוך את אותו התיקון עם שמות רבים של כל הנפטרים שרוצים.

התיקון הזה לא צריך להיעשות על בסיס קבוע כמו שעושים אזכרות וכדומה, אלא שהמטרה של זה היא לעזור לנפטר עם כל הדינים הקשים שיש עליו. לכן ראוי לעשות זאת כמה שיותר מוקדם וסמוך לפטירה, ולא להשהות את זה. אבל מכל מקום, גם לאחר זמן רב זה מועיל. וכדאי לעשות זאת יותר מפעם אחת.

אם אין אפשרות לעשות את התיקון במנין, אז אפשר גם לעשות זאת לבד, ובעיקר לקרוא בכוונה ומכל הלב את התפילות שהרב פתיה תיקן. ואמנם זה לא אותו דבר כמו עם מנין, אבל בוודאי שגם זה מועיל.

את נוסח התיקון עצמו ניתן להשיג בחוברת מיוחדת שמכילה את כל נוסח התיקון, למשל באתר של גלית דורית בלחיצה כאן, (ואגב נאמר שניתן גם למצוא שם חוברות נוספות לחיזוק, והכל ניתן בחינם ורק צריך לשלם על המשלוח). מקום נוסף שניתן למצוא את התיקון הוא בספר התהלים שבהוצאת ״איש מצליח״ של הרב מאזוז שליט״א, שמצוי בבתי כנסיות ובמקומות רבים. בסוף ספר התהלים בהוצאה הנזכרת ישנם הסברים ונוסח התפילות שצריך לומר עבור תיקון הנפטרים.

לימוד תורה לזכות הנפטר

לא לחינם נאמר שתלמוד תורה כנגד כולם. כיוון שזהו הבסיס לכל התורה. הרי ללא לימוד תורה, אין ידיעה בתורה וממילא לא יכולים לקיים שום מצווה ואפילו לא יודעים מה צריך לקיים.

ובאמת לימוד התורה מכיל שני עניינים חשובים בתוכו. ראשית, הלימוד עוזר לאדם ומחכים אותו בידע, כך שידע כיצד לנהוג, מה מותר, מה אסור, מהן הנהגות השם, איך לקיים מצוות ומה השם רוצה ממנו. שנית, לימוד התורה הוא גם ערך בפני עצמו, שעצם הלימוד הוא מצווה. שכל רגע ורגע שאדם הוגה בתורה, הוא מקיים מצווה חשובה ביותר של לימוד תורה.

ומכאן נבין שלימוד תורה יכול להועיל ביותר לנפטרים כאשר לומדים לעילוי נשמתם. שזהו אחד הדברים הבסיסיים והחשובים ביהדות.

ויש הרבה אנשים שמעדיפים לתרום סכום מסוים לעילוי נשמת יקיריהם, או לעשות סעודה, ובורחים מבתי המדרש בטענות שאין להם זמן והם עסוקים מאוד. אבל צריך להבין שהדבר המועיל ביותר זהו לימוד התורה. ויש הבדל עצום אם הבנים בעצמם לומדים תורה לזכות הוריהם, או אם המשפחה הקרובה לומדת לזכות הקרובים, או שאם מכר כלשהו לומד לזכות הנפטר, או שאיזה אדם שאפילו לא הכיר את הנפטר לומד בגלל ששילמו לו כסף עבור זה. אמנם בוודאי שכל לימוד מועיל, אבל ככל שאדם קרוב יותר לומד, ובמיוחד אם מדובר בצאצאים של הנפטר, אז זה מועיל הרבה יותר.

לכן מומלץ מאוד לא לוותר על זה כלל. כל אחד לפי יכולתו. מי שיכול ללמוד בעיון זה מצוין. אפשר עם חברותא, אפשר בשיעור עם רב שמסביר, וחשוב שזה יהיה בבית מדרש כלשהו. לצאת מהבית וללמוד באוירה של בני תורה שלומדים יחד.

ויש הרבה שלא רגילים לזה או לא כל כך מכירים, ויש פחד מדברים לא מוכרים ושינוי השגרה, ובמיוחד אם לא כל כך יודעים ללמוד, ואז נמנעים מהליכה לבתי מדרש. אבל כדאי מאוד לעשות את הצעד, לחפש בית מדרש פעיל בסביבה הקרובה, עם שיעורי תורה, חברותות וכדומה, ולבוא פעם או פעמיים לבדוק, עד שנמצא את המקום המיוחד שלנו. לאחר מכן לא נוכל בלי זה.

ואגב נאמר, שאם אתם מחפשים שיעורי תורה בסביבת העיר נתיבות, אתם מוזמנים בשמחה (גברים בלבד) לבית המדרש שלנו, בית להשם (לחצו כאן לפרטים), ונשמח להדריך אתכם או לצרף אתכם לשיעורי התורה המתקיימים אצלנו.

ואם זה לא מסתדר כלל, אז לכל הפחות כדאי לפתוח ספר, אפילו ללימוד עצמי בבית. רצוי הלכות מעשיות ומצויות, לדעת כיצד להתנהג. וזה טוב ומועיל בין לגברים ובין לנשים. ואם גם זה לא אפשרי, אז אפשר לפחות לקרוא תהלים או לגרוס בספר הזוהר, אפילו ללא הבנה.

וצריך לדעת שאמנם יש הרבה מאוד תועלת בצפייה בשיעורי וידאו או שמיעת שיעורי תורה, אבל מכל מקום אין לזה את אותה מעלה של לימוד ממש. זה דבר מצוין למלא את הזמן הפנוי, אבל לא במקום לימוד אמתי בבית מדרש.

לימוד משניות לעילוי נשמה

משנה זה אותיות נשמה. וכראוי ללשון הקודש, זה בוודאי לא צירוף מקרים, אלא שיש בזה עניין עמוק ומהותי. שכאשר יהודי שונה משניות, זה מביא לזיכוך נהדר של הנשמה, וכאשר הוא עושה זאת לעילוי נשמת הנפטר, זה מועיל ביותר. חשוב לציין שלימוד המשנה מיועד בעיקר לגברים. ולנשים יהיה עדיף לקרוא תהלים או עניינים אחרים.

יש כאלו שנהגו לחלק את כל המשניות כדי לסיים את כל הששה סדרים לעילוי נשמה. יש כאלו שקוראים משניות לפי אותיות שם הנפטר (כפי שעושים פעמים רבות באזכרות ובבית העלמין), שקוראים פרק משניות שמתחיל באות הראשונה של שם הנפטר, ואז קוראים פרק נוסף שמתחיל באות השנייה של שם הנפטר וכן הלאה עד שמסיימים את כל האותיות של שמו. ובאמת כל לימוד משניות יכול להועיל, ולא משנה איזו משנה קוראים. אלא שראוי לנסות להבין את הלימוד ולא סתם לקרוא בלי להבין.

ואחד הדברים הגבוהים והמועילים בעניין המשניות לעילוי נשמה, הוא קריאת פרק ז במסכת מקוואות הקרוי ״יש מעלין״. זה מופיע ברוב החוברות והספרים ללימוד באזכרות או בבית העלמין, ויש את זה גם בחלק מהסידורים וספרי התהלים. מעבר לזה שהוא מדבר על ענייני טהרה וגם מסיים במילה ״טהורה״, ישנה מעלה נוספת בו שארבע המשניות האחרונות של הפרק מתחילות באותיות נ-ש-מ-ה.

לתועלת הציבור, העלנו בעבר שיעור וידאו קצר של לימוד הפרק יש מעלין, עם הסברים להבנת העניין. כדאי ללמוד לפחות פעם אחת את פירוש הפרק, ואז לאחר מכן בכל פעם שנרצה, נוכל לקרוא את הפרק ותהיה לנו לפחות הבנה בסיסית של הדברים.

צדקה לזכות הנפטר

עניין הצדקה ידוע בתור דבר גבוה ומועיל, וכפי שאמרו חז״ל שצדקה תציל ממוות. שזה יכול לשנות את כל גזר הדין על אדם ממוות לחיים. וכך גם יש לזה תועלת מרובה לנפטר. אלא שכמו בכל עניין, גם כאן יש חילוקים ודרגות שונות.

שהצדקה הגדולה ביותר היא דווקא ללימוד תורה. ומצוי שישנם רבים שתורמים הרבה לבתי כנסת להנצחת יקיריהם, מוכנים לתרום מנורות, מבנים, ספסלים וכדומה, ובעיקר בדברים שיש בהם פרסום, שיהיה כתוב השם שלהם בענק. אלא שלא כל כך מצוי שרוצים לתרום ללימוד תורה. כי לא רואים צורך חיוני כל כך בלימוד. כי זה לא משהו גשמי שאפשר להצביע עליו, ואז ממילא לא מרגישים שיש בזה תועלת.

אלא שצריך להבין שזה העיקר הגדול. ואמנם בוודאי שגם שאר התרומות הם דברים גבוהים, חשובים ומועילים, אבל יחד עם זאת אינם משתווים כלל ללימוד תורה.

התועלת המרבית מצדקה היא דווקא כשזה נעשה בסתר, וישירות לתורה הקדושה. וכמו למשל לתת לאיזה אברך סכום כלשהו על מנת שילמד לעילוי נשמה, ובמיוחד אם זה אברך שנצרך לכסף, זו תועלת עצומה לאין שיעור. אפשר גם לתת לכוללים וישיבות שמחזיקים אברכים שלומדים, אלא שראוי לבדוק שהמקום מתפקד בצורה טובה, שבאמת לומדים שם כראוי, ושאין כספי תיווך באמצע, שמנהלי הישיבה לא לוקחים את מרבית הסכום לעצמם ומשאירים סכום אפסי לאברכים, שלצערנו גם זה נפוץ מאוד.

דבר נוסף שניתן לעשות הוא לברר מה חסר בבית המדרש ולהשתדל להשלים את הדבר. ולמשל אם חסרים גמרות או ספרי לימוד מסוימים שנצרכים לאברכים, קפה ותה, מוצרים חד פעמיים, סטנדרים וכדומה, אז ניתן לתרום את הדבר וכך זו תהיה צדקה עם תועלת מרובה ביותר, שכן יש בזה השתתפות בלימוד עצמו של האברכים.

וצריך לדעת שעדיף להשקיע בדברים כאלו מאשר למשל להשקיע בתרומת ספר תורה כפי שנהוג, כיוון שספרי תורה ברוב בתי הכנסיות יש הרבה, ולא כל כך נצרך שיהיה עוד אחד נוסף. מה גם שפעם היו לומדים מתוך ספר התורה עצמו, ולכן הייתה לזה חשיבות הרבה יותר גדולה. אבל היום עיקר הלימוד הוא מספרי לימוד מודפסים, ובשהות ממושכת בבית המדרש, ולכן השלמת החוסרים האלו תהיה הרבה יותר רבת תועלת.

וכמובן שישנם סוגים נוספים של צדקות, וכמו עריכת סעודה לעניים, עזרה לנזקקים, רפואה, הצלה וכדומה. רק כדאי תמיד לבדוק שהדבר כמה שיותר טהור, אמתי ומבוקר, ללא עמלות לאנשי מכירות, ללא משכורות שמנות למנהלים, ללא בזבוז כספים מיותר ולא יעיל, אלא שהכל (או לפחות כמעט הכל) הולך למי שבאמת צריך.

כתבנו בעבר מאמר מקיף על עניין התרומות, עם עצות מעשיות מה לבדוק וכיצד לבחור למי כדאי לתרום. מומלץ מאוד לקרוא אותו כדי לקבל כלים לבחירת הצדקה הטובה ביותר. לחצו כאן למאמר בעניין תרומה וסדר עדיפויות במתן צדקה.

זיכוי הרבים

עוד דבר חשוב ומועיל הוא עניין זיכוי הרבים. שמעבר למצוות, להתחזקות ולעליה הרוחנית של האדם עצמו, הוא יכול לנסות להשפיע ולעזור לאחרים לעלות רוחנית. והדבר עצמתי מאוד, וגם מועיל לעזור לנפטר לעלות רוחנית.

כל אדם בהתאם ליכולותיו, כישוריו ומצבו, ובעיקר בהתאם למידת היצירתיות שלו, יכול לנסות לזכות אחרים ולחזק אותם. אפשר לארגן שיעורים, ערבי חיזוק, חלוקת חוברות וכל עניין אחר שיכול לחזק.

ופעמים רבות למשל שאנשים תורמים סידורים, חומשים וספרי תהלים עם הקדשה לעילוי נשמת יקיריהם, שאז אנשים מתפללים וקוראים בספרים וזה נזקף גם לזכות הנפטר.

ויש עניין גם לתרום ספרים או חוברות של הלכה ומוסר וכדומה. ואולי זה אפילו עדיף, שאז מזכים את האדם להתעלות רוחנית, ואז זה לא רק זכות חד פעמית שאדם למד בזה, אלא שהוא יכול להפוך לאדם שונה לחלוטין בעקבות זה, וכל הזכויות שיעשה בעקבות אותה התחזקות נזקפות גם לזכות הנפטר.

ישנן למשל החוברות הנהדרות של הרב דוד נקי שליט״א, בהלכה ובאגדה, שמסבירות בטוב טעם ובלשון פשוטה נושאים רבים ביהדות, ומלמדות הנהגות, הלכות ומוסר. וכן ישנם ספרים רבים המיועדים לחיזוק, ספרונים עם דברי מוסר, דיסקים עם שיעורי תורה וכדומה. אפשר למצוא חומר כזה בחנויות ספרי קודש, ולמשל בחנות של פנחס ראובן בבני ברק מוכרים המון חומר כזה במחירי עלות.

מה נשים יכולות לעשות לעילוי נשמת הנפטר?

גברים יכולים לומר קדיש, ללמוד זוהר או משניות, לעשות תיקון נפטרים, להיכנס לבתי מדרש לשיעורים או לתרום מה שחסר, להתיידד עם איזה אברך וללמוד איתו וכן עוד דברים נוספים ששייכים בעיקר בהם. אבל עדיין צריך לברר מה נשים יכולות לעשות כדי לעזור לנפטר?

ויש כאלו שלא השאירו בנים אחריהם אלא רק בנות, או שהבנים רחוקים ולא מעוניינים לעשות דברים על פי התורה, ואז הנשים במשפחה צריכות עצה ופתרון כיצד הן עצמן יוכלו להועיל.

אז האישה יכולה להועיל לנפטר בשני מישורים. בראש ובראשונה על ידי עליה רוחנית שלה בעצמה. כל חיזוק רוחני יוכל להועיל לזכות הנפטר, ולאו דווקא עניינים ששייכים במיוחד לעילוי נשמות. וכמו למשל שהתחזקות בעניין הצניעות מועילה ביותר וזה אחד הדברים החשובים ביותר אצל נשים, ואם היא עצמה תעשה זאת לעילוי נשמת קרוביה, אז ממילא היא בוודאי תועיל מאוד גם עבורם.

וכן שמירת מצוות, הימנעות מעבירות, קריאת תהלים, לימוד הלכות שקשורות לנשים וכדומה. כל התקדמות רוחנית יכולה לסייע רבות ולהביא נחת רוח לנפטר.

והמישור השני הוא על ידי שליח, שהוא יוכל לעשות את כל הדברים שהיא לא יכולה. ולמשל אישה יכולה לבקש מבעלה או מקרוב משפחה או מכר כלשהו שיאמר קדיש, או לשכור מישהו בתשלום עבור זה. ניתן גם לבקש מאותם אנשים שילמדו תורה או יערכו תיקון לנפטרים או כל דבר אחר.

מה לא כדאי לעשות לעילוי נשמה?

מתוך חוסר ידע גדול בנושא, אנשים רבים שמנסים להועיל ולעשות דברים טובים לעילוי נשמת יקיריהם עושים גם לפעמים דברים חסרי טעם, לפעמים מנהגי גויים, לפעמים סתם בזבוז שלא מביא הרבה תועלת וכו׳.

וכמו מנהגי גויים כמו להניח פרחים על הקבר, לעשות מצבות ענקיות, לבנות אנדרטות יקרות, שאין בכל זה שום טעם על פי היהדות וממילא לנפטר אין שום תועלת מזה.

ולפעמים יש דברים שבבסיסם הם טובים ומועילים, אבל יכולים להפוך לקלקול. וכמו שעושים אזכרות שבהן אנשים מדברים על שטויות במקום דברי תורה, לא מברכים על האוכל, לא עושים הפרדה בין גברים ונשים וכדומה, ובמקרה שכזה עדיף שלא לעשות כלום מאשר לעשות אזכרה שכזו, כיוון שהקלקול הרבה יותר גדול מהתועלת. ישיבה בבית וקריאת פרק תהלים תועיל הרבה יותר מאשר מסיבת אוכל המונית.

אם הולכים לקבר בבית העלמין, אז חשוב להקפיד על ההלכות. לשמור על הפרדה בין גברים ונשים, להגיע בלבוש צנוע, לשמור על כבוד המקום, לברך את ברכת אשר יצר אתכם בדין (כנהוג לברך על ראיית קברי ישראל, אם לא ראה אותם במשך שלושים יום) וכו׳.

לא כדאי להשקיע כספים על דברים חסרי טעם בתור הנצחה, וכמו בניית מוזיאון, מועדונית, תערוכה, מבני זיכרון וכדומה. זה סתם הרבה כסף שלא מביא שום תועלת, ולפעמים גם מביא קלקולים אם באותם מקומות עושים דברים שנוגדים את התורה. ועם אותו סכום כסף, היה אפשר לעשות דברים של קדושה ולעלות את נשמת הנפטר מעלה מעלה.

וצריך לזכור כלל חשוב בזה, שיש כאלו שרוצים להביא תועלת לנפטר בדרכים אחרות, ולא בדרך היהדות. אלא שאדם צריך לשאול את עצמו, שאם הוא מאמין בעולם הבא ובעילוי נשמות, וכפי תורת ישראל הקדושה, אז ברור שנחת הרוח היחידה שיכולה להיות לנפטר היא רק בדרך התורה הקדושה. ואם אדם יטען שהוא בכלל לא מאמין בזה, אז ממילא גם כל השאר מיותר, שהרי אותו אדם כבר לא קיים כלל לשיטתו ואמונתו, ובשביל מי בכלל הוא מנסה לעשות כבוד או הנצחה?

לכן נשתדל להתחזק ולעשות את הטוב ביותר עבור יקירינו, בדרך התורה הקדושה, שכעת רק אנחנו כאן יכולים לעזור להם, ועיניהם נשואות אלינו. ובעזרת השם בזכות זה נרבה זכויות עבורם ועבור כלל ישראל וכך נחיש את גאולתנו ונזכה לראות בקרוב בתחיית המתים, בבנין בית המקדש ובגאולה השלמה מהרה.