פרשת דברים – להגיע לאמונה שלמה
משה רבינו מוכיח את ישראל בעבר הירדן לפני מותו כך שיוכלו להפנים את הדברים ולתקן בפעמים הבאות. בין התוכחות הוא מזכיר להם את חטא המרגלים ואת הפחד שהיה להם מפני יושבי הארץ. הוא מסביר להם שם שהשם יתברך הוא זה שנלחם: "השם אלוקיכם ההולך לפניכם הוא ילחם לכם…" (דברים א' פסוק ל'), הוא מזכיר איך השם נלחם במצרים, איך השם נשא את בני ישראל במדבר "כאשר יישא איש את בנו" ודאג לכל צורכיהם כמו אב שדואג לבנו מבלי שהבן יעשה דבר, ואז מסיים "ובדבר הזה אינכם מאמינים בהשם…" (דברים א', לב').
חשוב להבין שלבני ישראל במדבר הייתה המון אמונה, לאחר שחזו בעיניהם במכות מצרים, קריעת ים סוף, קבלת התורה וכל הנסים במדבר, בוודאי שהיו מלאי אמונה. אלא ש"בדבר הזה", כלומר דווקא בנושא מסוים, הייתה להם בעיה של אמונה.
עד היום הנקודה הזו בעייתית וקשה מאוד לחזק את האמונה בנושא. כדי להבין שהקדוש ברוך הוא קיים, שהתורה ניתנה או שיש תכלית לעולם אפשר גם להשתמש בשכל והיגיון. כל מי שיחשוב על הדברים עם עצמו וינסה להיות אמתי יגיע לזה.
הדבר הקשה יותר הוא להאמין שהקדוש ברוך הוא נושא אותנו כמו שהאיש נושא את בנו. לראות את כל המציאות הגשמית מולנו, לחוות את הקשיים והניסיונות הממשיים ובכל זאת לדעת שהכול נקבע מהשם. שהוא נלחם במקומנו ושבעצם כל המציאות שאנו רואים מול העיניים אינה קיימת אלא ישנה רק אלוקות. שאנו לא צריכים לעשות דבר ושום השתדלות גשמית, אלא שעם מספיק אמונה הקדוש ברוך הוא מסדר את הכל.
קשה מאוד למצוא יהודים שאינם מאמינים כלל בבורא ובתורה. כמעט כולנו מאמינים בצורה כזו או אחרת, אפילו אם רק בשמירה על יום הכיפורים, בקביעת מזוזה בפתח הבית, בקיום ברית מילה לבנים או אפילו בקמצוץ אמונה בלב למרות המעטפת וההצגה שלנו, איפשהו ישנו קשר כלשהו לבורא יתברך לכל יהודי באשר הוא. אלא שישנן דרגות לאמונה.
האמונה השלמה והאמתית זה לא רק להבין שהשם קיים והיהדות היא האמת, אלא להבין שהבורא עושה את הכל ללא כל עזרה מצדנו. להבין שזה לא משנה אם נעבוד שעות נוספות או לא, הקדוש ברוך הוא קובע לנו את המשכורת. זה לא משנה אם מבחינה פיזית נהיה חזקים או חלשים, כי הקדוש ברוך הוא מחליט מי ינצח במלחמה. זה לא משנה אם נלך לרופא ההוא או לאחר, הקדוש ברוך הוא מרפא.
כמובן שמוטלת עלינו חובת ההשתדלות הגשמית ואסור לנו להזניח דברים ולומר שמספיק שאנו מאמינים, שהרי הקדוש ברוך הוא ציווה אותנו להשתדל ולעשות דברים גשמיים. אך גם לאחר שעשינו את ההשתדלות מצדנו, מי שבאמת קובע את הדברים זה רק השם יתברך.
מאוד קשה להגיע לדרגות כאלו של אמונה, אך זוהי צריכה להיות השאיפה של כל אחד ואחד מאיתנו. להבין שהקדוש ברוך הוא נושא אותנו כמו אב שנושא את בנו, מה שאומר שהילד יכול לעשות השתדלות כאילו הוא מתקדם, אבל אין לזה שום השפעה, על פי האמת רק הנשיאה של האב משפיעה על התקדמות הילד.
ההשתדלות שלנו היא כמו ללכת בתוך אוטובוס כדי להגיע מהר יותר. כמו להדליק מזגן כדי לקרר את כדור הארץ. כמו לשחק עם חישוק במטוס ולחשוב שזה ההגה שבו אנו מכוונים לאן הוא יטוס. הדברים שאנו עושים הם אפסיים, בהשתדלות שלנו אנחנו משחקים בכאילו. זה נצרך כי כך אנו מצווים בתורה, אבל מי שבאמת מכוון את העניינים ונושא אותנו לאן שצריך זהו הקדוש ברוך הוא.
לא פעם אנחנו שומעים חדשות כדי להיות בעניינים, מזדעזעים ממה שאנו שומעים, מפחדים ודואגים, חושבים על פתרונות, מאשימים את ראש הממשלה והרמטכ"ל, מקללים את כל העולם, ומרגישים איומים ממשיים ולחץ גדול לסדר את כל העניינים. אבל צריך להבין שאין לנו שום השפעה על הדברים. ולא רק לנו אין השפעה, אלא גם לאף אחד אחר שמאיים עלינו או מגן עלינו אין שום השפעה.
הצבא שלנו, הצבא של האויב, הרופאים, המנהל בעבודה, כל בעלי התפקידים וכל מי שנראה לנו בעל השפעה, כולם כמו בובות שהשם מכוון על פי רצונו. מה שבאמת קובע זה האמונה. הדבר היחיד שאנו יכולים לעשות כדי לשנות את פני השטח זה לחזק את האמונה והרצון, להתקרב להשם, להתפלל בכוונה וכו'. על זה אמרו חז"ל הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים. שזה הדבר היחיד שתלוי בנו, ובכל השאר אין לנו שום עסק, כי רק השם יתברך מסובב את הדברים.
הקדוש ברוך הוא נושא אותנו ממש. אנחנו עושים פעולות שונות והשם יתברך נותן לאותן פעולות השפעה ללא שום פרופורציות. אדם יכול לאבד שליטה על הרכב ואיכשהו לצאת מזה ללא שום פגע. אדם אחר שעושה לכאורה את כל מה שצריך עלול חס ושלום להיפגע. ואז אותם אנשים יושבים וחושבים לעצמם כיצד זה יתכן, אבל באמת זה כלל לא היה תלוי בהשתדלות שעשו. אלא שעל זה נגזר כך ועל ההוא נגזר כך.
וזה עובד בכל עניין. שההצלחה של האדם כלל לא תלויה במידת ההשתדלות. יש אנשים שמשתדלים בכל כוחם ממש, ולמרות הכל זה לא הולך להם. ויש כאלו שבמאמץ מועט מגיעים להישגים גדולים ביותר. כי כך קבעה ההשגחה הפרטית.
ובזה עלינו לחזק את האמונה שלנו. שזה עיקר עניין ההשגחה הפרטית, שאין שום מקרה, אין שום טבע, אין שום הצלחה או השגות מצדנו, הכל זה מתנה מהשם יתברך. אנחנו עושים את ההשתדלות שלנו ומעלים את הרצונות שלנו אל השם יתברך, ומשם רק הוא קובע כיצד תיראה המציאות של חיינו.
נתפלל לקדוש ברוך הוא שיזכה אותנו לאמונה שלמה ואמתית, ודווקא בימי בין המיצרים האלו, שיביא לנו את הגאולה השלמה ובנין בית המקדש במהרה בימינו אמן.
תכנים נוספים דומים:
אני חושב שיש פה מסר עמוק יותר לגבי הנהגתו של הקב"ה. תגובת משה לא מוזכרת בספר במדבר אלא רק תגובת יהושוע וכלב ואילו בספר דברים מוזכרת רק תגובתו של משה. הרי מה יהושוע וכלב עונים, נכול נוכל לה ונירש אותה, הם מעודדים את העם. ומה משה עונה? אתם מפחדים אז השם ילחם לכם, הוא בעצם מציע להם פשרה במקום לעודד אותם כמו יהושוע וכלב הוא מציע להמשיך את ההנהגה הניסית, השם ילחם לכם. התורה הרחיקה את שתי התגובות כי הם כל כך הופכיות. התורה חסה על כבודו של משה. גם רש"י רומז לכך במי מריבה, שגילה לנו המקרא את מי מריבה שלא נחשוב שמשה חטא בחטא המרגלים (בקריאה ראשונה) . ומהי תגובת השם? כל הדור הזה לא יכנס זולת כלב ואז ..גם בי התאנף השם בגללכם…גם אתה לא תבוא שם, יהושוע הוא ימשיך להנהיג את העם. שים לב שבין כלב ויהושוע משה מוזכר. העם שיוצא ממצרים חייב הנהגה ניסית, הוא חלש אחרי שיעבוד אבל ההנהגה הניסית צריכה להסתיים שנכנסים לארץ ישראל, ברור שהכל בעזרת השם אבל באופן טבעי. גם חז"ל אומרים לנו שלא טוב להתפלל לנס. הרי הקב"ה שובת. מדי פעם שאיו ברירה הוא מתערב, עושה נס אבל הדרך העדיפה ,הכדאית שזה יקרה היא בצורה טבעית
חזק וברוך יצחק,
השם יברך אותך בכל טוב.