סולם יעקב – פרשת ויצא
יעקב חולם את החלום המפורסם: "והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי אלוקים עולים ויורדים בו" (בראשית כח, פסוק יב'). מתוך פרטי החלום, אולי אפשר ללמוד ממנו מעט על עצמנו ולהתבונן דרכו על הנשמה האלוקית שבנו ודרכי ההתמודדות שלה בעולם.
כל אחד מאיתנו הוא סולם מוצב ארצה, שאוחז בעולם החומרי והארצי, אך ראשו מגיע השמימה ובפנימיות הוא חי בעולמות עליונים. בתוך כל אחד מאיתנו מלאכי אלוקים עולים ויורדים, המצוות בוראות מלאכים שמעלים אותנו ואילו העבירות להפך. כל החיים שלנו בנויים על אותו סולם.
הגוף שלנו נמשך לתאוות החומר, הוא כבד ושואף לארץ. הוא רוצה לשכב לישון ואם הנשמה תצא ממנו הוא מיד ייפול ויישאר מוטל על הקרקע. כל מה שנוצץ קורץ לו והוא אוהב רק את עצמו ללא כל רגש לאחרים. הוא רואה מה נמצא לידו כעת ולא מרים את הראש קדימה כדי לנסות לראות את הנולד. הנשמה לעומתו רוצה להתעלות לעולמות עליונים, היא רוחנית וקלילה שמושכת אותנו למעלה ומכניסה חיים בתוך הגוף. היא מכניסה משמעות ושאיפות וזקוקה לתורה ומצוות שיקדמו אותה למקומות רחוקים.
אנחנו אמנם סולם שמוצב ארצה בתוך עולם החומר, אך ראשנו מגיע השמימה והנשמה נמצאת הרבה יותר גבוה ממה שאנו יכולים לדמיין. אלא שלמרות המקום בו אנו נמצאים, אנו לא מודעים לו וכך אנו חושבים שאנו נמצאים במקום ארצי ופשוט מבלי להבין את משמעות הנשמה שבתוכנו. ידוע שאדם נמצא במקום בו המחשבות שלו נמצאות, שהרי אדם שיהיה בתוך אולם שמחות בשיאה של חתונה ענקית ושמחה בזמן שהוא עצמו שרוי באבל כבד בוודאי לא יוכל ליהנות ולשמוח כי הוא שקוע כעת בעולם פרטי משלו של עצבות. אורח שהזדמן לאותה החתונה יכול אולי ליהנות קצת מהאוכל, והחתן והכלה שנמצאים באותו המקום בוודאי נמצאים בעננים. יוצא שכל אותם אנשים נמצאים באותו המקום בדיוק, אבל כל אחד נמצא בעולם אחר לגמרי.
אותו הדבר גם לגבינו, הנשמה שלנו נמצאת בתוכנו והיא מקושרת ישירות לקדוש ברוך הוא בעולם רוחני אינסופי ולא מוגבל, אך אנחנו כלל לא מרגישים את זה מרוב שאנו שקועים במציאות החומרית ובעולם הארצי. האדם הוא כמו סולם עצום מהארץ עד השמיים, והמקום שאותו אדם נמצא בו נקבע על פי המקום הרוחני של אותו אדם.
אולי בגלל זה כאשר יעקב אבינו מתעורר מהחלום הוא אומר שאכן יש אלוקים במקום הזה והוא לא ידע. כי בחלום הוא רואה שהשם ניצב עליו, אך במציאות הגשמית קשה לנו לראות את הדברים. לא שזה לא היה קיים, שהרי זה היה גם לפני כן. רק שהוא עצמו לא ידע. על פי האמת מתרחשים מסביבנו ברגע זה דברים עצומים, רק שלא תמיד אנו זוכים להתחבר אליהם. כדי לחוות את הדברים אנו צריכים להכיר ולגלות עוד ועוד מאותה נשמה עליונה, ואת זה ניתן לעשות בצורה של סולם.
כמו בסולם, אנו יכולים לעלות שלב אחד בכל פעם. כל אדם יכול להתקדם מעט מהמקום בו הוא נמצא כעת, לאחר שיגיע למקומו החדש יוכל להתקדם שוב. מי שינסה לעלות בבת אחת שלבים רבים בקפיצה, אולי יוכל לאחוז בשלב גבוה יותר אם יהיה מספיק חזק, אך זה יהיה קשה מאוד והוא גם עלול ליפול אפילו נמוך יותר מהמקום בו היה לפני כן. לקפוץ מסולם זה מסוכן, הדרך הטובה היא להתקדם בהתמדה ובהדרגתיות שלב אחר שלב ובכך לגלות עוד ועוד חלקיקים מאותה נשמה, עד שנוכל להגיע לפסגה.
הבחירה של האדם היא מאוד מצומצמת בניגוד למה שאנו חושבים. לאדם שכל חייו הם קודש והוא מדקדק בכל הידור מצווה אין בחירה אם לאכול דבר לא כשר. הוא לא צריך להתמודד עם בחירות כמו האם להדליק אש בשבת או האם להניח תפילין, שהרי כל אלו הם חלק ברור מחייו ואין לו ניסיון בהם. הבחירות שלו הן הרבה יותר גבוהות וכל אלו בכלל לא שאלה בשבילו.
אותו הדבר מהצד השני לגבי אדם רחוק מתורה ומצוות שחי חיי חומר ואינו יודע כלל על יהדותו. בוודאי שאין לו בחירה אם לאכול את הבד"ץ הזה או האחר, או אם להחמיר לקבל את השבת לפני זמנה, שהרי הוא קודם כל צריך להכיר בתורה, לקבל על עצמו לאכול אוכל כשר ולשמור שבת ורק אחר כך יוכל להגיע לשלבים מחמירים יותר אם ירצה.
כך כל אדם נמצא בסולם הפרטי שלו בשלב המסוים שלו. כל השלבים הנמצאים במקום נמוך מאוד ורחוק מאיתנו הם פשוטים לנו ואין לנו בהם בחירה וניסיון, הם קלים מדי בשבילנו. כל השלבים הגבוהים מאוד מאיתנו הם מקומות רחוקים שאין לנו השגה בהם. הבחירה שלנו מסתכמת בשלבי הסולם הקרובים אלינו, אפשר לעלות לשלב הבא או חס ושלום לרדת לשלב הקודם. אף אחד לא ידון אותנו מדוע לא הגענו לראש הסולם שלנו. אך בהחלט ישאלו אותנו מדוע לא התקדמנו לשלב הבא שהיה כבר מביא אותנו מאוחר יותר לשלב שאחריו. אי אפשר להאשים אותנו שאנו לא קופצים לראש, אך אפשר לבוא בטענות מדוע אנו לא מתקדמים לשלב הבא.
כשמסתכלים על אנשים יראי שמיים, מיד חושבים שהם רחוקים אלפי שנות אור מאיתנו. בסביבה חילונית כל אדם שחובש כיפה יראה להם כמו רב גדול ואדם עם חליפה כבר ייראה להם קיצוני מדי. לעומת זאת בסביבה חרדית יסתכלו על אדם שלא מקפיד על כמה מצוות קטנות בתור אדם רחוק מיראת שמיים. כי כל אחד נמצא במקום הפרטי והמיוחד שלו. לא צריך להסתכל על אחרים ולנסות לשפוט אותם, רק צריך לשפוט את עצמנו ביחס לעצמנו.
כל חוזר בתשובה יודע שהמקום שהיה בו פעם הוא גרוע, אבל עם זאת אי אפשר להכחיש שהוא באמת היה בו פעם. יוצא שאפילו אותו אדם עצמו לא יכול להבין את עצמו, שהרי הוא לא מבין כיצד עשה פעם את הדברים שעשה. לכן ברור שאי אפשר לשפוט אחרים שנמצאים במקום שונה מאיתנו, כי אילו היינו במקום שהם נמצאים, קרוב לוודאי שהיינו נוהגים כמותם. זו הרי תפיסה שונה לגמרי. לכן לימדו אותנו חכמים שאסור לשפוט אדם עד שנגיע למקומו. כי אם היינו במקום שלו עם התפיסה שלו והכלים והיכולות שלו, אז היינו מבינים למה הוא עושה את מה שהוא עושה.
כך גם לא שייך להתייאש מאנשים יראי שמיים בדרגות גבוהות מאיתנו. אולי כעת נראה לנו שהם עושים דברים לא אנושיים, אבל אם נעלה ונגיע לדרגה שלהם, אז גם אנחנו נוכל לעשות את אותם דברים. אי אפשר לשפוט אחרים או להשוות אותם אלינו, לא את אלו בדרגות הגבוהות יותר ולא את אלו בדרגות הנמוכות יותר. עלינו להשוות אותנו רק ביחס לעצמנו, איפה היינו ואיפה אנחנו כעת. מה המקום שלנו ומה המקום שלנו יהיה אם נתאמץ מעט. רק לעלות לשלב הבא בסולם.
אולי קשה לנו להפוך לשומרי מצוות, אבל לקבל מצווה אחת זה בוודאי אפשרי. אם בכל זמן מה נתקדם ונקבל רק מצווה אחת, נעלה עוד שלב ועוד שלב בסולם ואז נגיע בסוף למצוות רבות מאוד. לא מצפים מאיתנו להיות משה רבינו, אך מצפים מאיתנו שמחר נהיה קצת יותר קרובים לקדוש ברוך הוא ממה שהיינו היום. אם נתקדם שלב אחרי שלב, בכל פעם מעט, לאחר תקופה מסוימת נוכל להסתכל לאחור ולראות שעלינו למרומים מהמקום הנמוך בו היינו לפני כן. לא צריך להתייאש מלהסתכל על ראש הסולם, אלא צריך פשוט להתקדם לשם בקצב האישי שלנו ולדאוג לא להיתקע באותו השלב ובוודאי שלא לרדת לשלב נמוך יותר.
אותו סולם מראה לנו את דרך ההנהגה והתפיסה שאנו צריכים לסגל לעצמנו. שאפשר לראות ברחוב הרבה אנשים חומריים שחיים כמו בהמות ולא מבינים דבר וחצי דבר בכל הקשור לרוחניות. אפשר לראות מצד שני אנשים שחיים את חייהם בצורה שונה ורחוקה מכלל האוכלוסייה, שמתנתקים מהכול ומנסים להתחבר לרוחניות שלהם. להבדיל בין הטמא ובין הטהור, ישנם גם גויים שמתנזרים מכל הנאות העולם והם חיים בסיגופים קשים מתוך ניתוק מוחלט כדי לחזק את הרוחניות שלהם.
אבל הסולם בחלום יעקב מלמד אותנו את התפיסה הנכונה יותר. שכל אחד צריך להיות סולם שמוצב ארצה עם רגליים על הקרקע, וראשו מגיע לשמיים, שגם בתוך ההמולה הגדולה, בהמתנה לרמזור בדרך לעבודה או בלחץ בבוקר כשכולם מאחרים, צריך להיות עם הראש בשמיים. עסוקים בדברי תורה, חושבים רוחניות ומנסים בכל פעם להתקרב להשם יתברך. עיקר היהדות היא לא להיות נזירים ופרושים, אלא לדעת לקדש את החומר. לקחת את הדברים החומריים ולהשתמש בהם לעבודת השם.
הגמרא במסכת חגיגה מספרת שארבעה נכנסו לפרדס ורק רבי עקיבא נכנס בשלום וגם יצא בשלום. כל הארבעה היו קדושים וטהורים. כולם היו תנאים עצומים, תלמידי חכמים ויראי שמיים. אבל רבי עקיבא גם היה עם רגליים על הקרקע. הוא הצליח לחבר בין העולם העליון לעולם התחתון. לכן לא רק שנכנס בשלום, אלא שהצליח גם לחזור בחזרה לעולם הגשמי עם כל התובנות הרוחניות שהשיג. זה לא מספיק להמריא לעולמות רוחניים, צריך להיות מוצב ארצה ובתוך כל הלחצים, השגרה והטרדות, להיות עם הראש בשמיים.
שנזכה בסיעתא דשמיא לעלות בהתמדה, כל אחד בסולם הפרטי שלו, עד שנגיע לראש הסולם שמגיע השמימה.
תכנים נוספים דומים:
כתיבת תגובה