העצמה נשית – חכמת נשים בנתה ביתה
בתחילת פרשת קרח מוזכר און בן פלת בין אנשי המחלוקת, אולם בהמשך הוא לא נמצא בין האנשים שמוזכרים שם. מדרש תנחומא מספר שכשחזר הביתה וסיפר לאשתו על המחלוקת, אשתו שכנעה אותו שאין לו שום קשר לזה. הרי המחלוקת היא של קרח עם משה רבינו. זה לא משנה אם משה רבינו או קרח ינצחו במחלוקת הזו ויקבלו גדולה, הוא בכל מקרה יישאר התלמיד ולא ירוויח מזה כלום, אז בשביל מה הוא צריך להכניס את עצמו לתוך מחלוקת שלא קשורה אליו?
לאחר ששכנעה אותו, עדיין היה לו לא נעים להתחמק מלבוא לאחר שסיכמו על כך. אז היא השקתה אותו יין עד שנרדם ולאחר מכן מנעה משאר בעלי המחלוקת לבוא לקרוא לו. כך לבסוף הוא לא הלך איתם וכך היא הצילה את חייו. כשהאדמה פצתה את פיה ובלעה את כל אנשי המחלוקת, הוא לא היה שם וניצל בזכות אשתו.
על זה נאמר בספר משלי "חכמות נשים בנתה ביתה". כי באמת לנשים יש שליטה גדולה והשפעה מרובה על התנהלות הבית. אלא שזה תלוי בהן לאן הן מכוונות את ההשפעה, אם לכיוון חיובי או שלילי. ובאמת שכל אישה בוודאי רוצה להביא את הבית שלה למקום טוב ואיכותי, אלא שישנם הרבה השפעות לא טובות שמגיעות מבחוץ שעלולות לגרום לה לבחור בדרך השנייה.
אשתו של קרח לעומת זאת התסיסה אותו וגרמה לו לכעוס על משה רבינו. אמרה לו שמשה רבינו כביכול צחק על הלויים בכך שגרם לכולם לגלח את כל שערותיהם בכל הגוף, וכך חיממה אותו וגרמה לו לבוא למחלוקת הנוראה הזו שסיימה את חייו. כנראה שאמרה לו שאסור לו להיות פרייר, שלא יוותר, שיהיה גבר, שלא ייתן לאף אחד לשלוט עליו, ושאר דברים שכולנו שומעים לא פעם מהסביבה.
כל אישה שתחשוב לפנימיות הדברים ותהיה כנה עם עצמה תוכל להבין היטב מה באמת חשוב בחיים. אבל מרוב שאנו נסחפים עם החיים והסביבה, כבר לא נשאר בכלל זמן לחשוב ולנסות להתחבר למשהו פנימי. לכן חשוב לכל אישה להכיר את עצמה ולהיכנס לפנימיות האמתית שלה כדי להגשים את המטרות האמתיות שלה בחיים.
מהי הצלחה אמתית?
נשים רבות מרגישות חוסר ביטחון, פחד ובלבול מללכת אחרי האמונה שלהן. למרות שההצלחה האישית שלנו היא תוצר של האמונה, לפעמים פשוט אין לנו את האומץ להאמין או לבחור במה שאנו רוצים ואנו נכנעים לכללי החברה שמכניסים לנו אמונות שכלל לא קשורות אלינו.
אנחנו כלל לא רוצים להיות שם, אבל בכל זאת נמצאים במקומות שאנו בכלל לא אוהבים רק בגלל שכך הסביבה מכתיבה לנו. אבל אם הנשים יבינו את העצמה הנשית הטמונה בהן, הן יוכלו לפרוץ את הגבולות ולפרוח.
תארו לכם למשל כמה יהיה אומלל אדם שהוריו יכתיבו לו להיות עורך דין בזמן שהוא חש בעצמה שיש לו נפש של אומן. הרגש מתפרץ וקורא לו ליצור יצירות, אך הוא מוצא עצמו מתוסכל בתוך שיעור משעמם במכללה שאין לו כל חיבור אליו.
ואמנם אותו עורך דין יכול להגיע להישגים גבוהים מאוד אם יתאמץ, הוא יכול להיות עורך דין מצליח, הוא יכול לכבוש את העולם ולהיות מספר אחד בתחום, אבל יש דבר אחד שהוא לא יכול להיות: הוא לא יכול להיות מאושר. כל העולם מסביבו יחשוב שהוא האדם המאושר עלי אדמות, אבל הוא יהיה מסכן ואומלל.
כעת צריך לשאול את עצמנו, האם זוהי הצלחה? האם לספק את הסביבה שלנו ולהפגין גאווה וניצחון כלפי החברה זה מה שאנו מחפשים בחיים? או שאנו רוצים הצלחה אמתית, כזו שתיתן לפנימיות שלנו לצאת ולגלות כוחות נפש פנימיים חזקים שישפיעו וישנו את כללי החברה על פי הכללים שלנו?
היום העולם נמדד במונחים של כסף והישגים, ולכן גם הנשים שרוצות להגיע להצלחה בחייהן מודדות עצמן במונחים הללו. מיום ליום שעות העבודה עולות, זמן המשפחה יורד וההצלחה בקריירה נתפסת כדבר החשוב ביותר בחיינו. לכן לא פלא שנשים רבות שרוצות להצליח ולמלא את חייהן ולהכניס להם משמעות, משקיעות יותר ויותר בקריירה ובהצלחה חיצונית. הן כל כך רוצות את זה עד שהן שוכחות שה"רצון" הזה הוא בכלל לא שלהן, אלא של הסביבה שהחדירה להן אותו. במקום להתמקד ולעשות העצמה אישית ופנימית, אנו משקיעים בהעצמה של החברה.
הדבר ברור שככל שנשקיע בחיצוניות הדברים, זה יבוא על חשבון הפנימיות. ככל שנמלא את חיינו מבחוץ, כך הם יהיו ריקים יותר מבפנים. לכן לא פלא שדווקא הכוכבות הנוצצות של הוליווד שנחשבות לנשים המצליחות ביותר, דווקא הנשים העשירות ביותר שרואים בטלוויזיה, דווקא הנשים המפורסמות והמצליחות בקריירה שלהן, דווקא אלו הן האומללות ביותר.
אף אחת שם כמעט לא מצליחה להחזיק משפחה, הנישואין כושלים, מלא בגידות, סמים, דיכאונות, פסיכולוגים, גירושין, התאבדויות ושאר דברים שאף אדם לא רוצה בחייו. כסף אמנם יש בשפע, בית ענק כמו ארמון, תכשיטים יקרים, הצלחה ואהדה של החברה, אבל הכל חיצוני. בפנים הכל ריק.
מפה לפנימיות הנפש
הקדוש ברוך הוא שברא אותנו, יודע טוב יותר מכולנו כיצד אנו פועלים. כל נקודה פנימית קטנטנה שאין לנו כלל מושג שהיא בכלל קיימת, נבראה ומופעלת על ידו. לכן כאשר אנו מחפשים את הדרך להצלחה אמתית ולאושר, אנו צריכים לחפש היטב במקורות שלנו שמביאים אלינו את דבר השם. שם אפשר ללמוד איך לחיות נכון יותר ושם אפשר למצוא את הפתרונות לכל הסיבוכים והבלבולים בחיים שלנו.
ממבט ראשון ושטחי, כל העסק הזה עם תורה ומצוות נראה כמו משהו ששייך לפעם. במיוחד לאחר שהתרגלנו לראות נשות קריירה מתקדמות. מכאן ברור שכאשר נחשוב על אותן נשים דתיות "מיושנות" עם סמרטוט על הראש, שאינן עובדות ומוגדרות כ"עקרות בית", או שמוצאות עבודות מזדמנות פשוטות, הן ייתפסו אצלנו כמסכנות ואומללות. הרי נראה לכאורה שהן מפסידות את העולם האמתי וחיות בתוך בועה מהמאה הקודמת. אך ישנו סוד נסתר שרק מעטים מאוד יודעים, שאמנם כלפי חוץ זה לא נראה כך, אך האישה היהודית היא שונה מכל שאר הנבראים בעולם.
האישה היהודית נבראה ותוכננה בצורה שונה לגמרי. אמנם המעטפת החיצונית שהיא לבושה בה נראית דומה לאלו של הנשים האחרות שאינן יהודיות, הרי לכל אדם בעולם ישנו גוף גשמי שפועל פחות או יותר באותה צורה. אבל בפנים ישנה נשמה אלוקית, ואותה נשמה של אישה יהודית לקוחה ממקום שונה לגמרי וגבוה הרבה יותר מהמקום של נשמות אחרות.
היא גם שונה מהגבר ומחוברת במהותה הרבה יותר לשורשה הרוחני העליון. האישה היהודית היא הנברא הקרוב ביותר לרוחניות, אך צריך לזכור שכל זה מצד הפנימיות, ופעמים רבות שהמעטפת החיצונית מסתירה את כל זה.
לאישה היהודית יש נשמה גבוהה מאוד עם חיבור ישיר לעולמות עליונים. ככל שהאישה נכנסת פנימה אל תוך עמקי נשמתה, כך היא מתחברת למקומות גבוהים יותר שממנה אותה נשמה נלקחה. לכן האישה היא הרבה יותר רגשית בהשוואה לגבר, לכן יש לה הרבה יותר אינטואיציות נכונות לא מוסברות, לכן התפילה שלה בוקעת רקיעים ואין לה צורך להתפלל במניין בבית הכנסת כמו הגבר כדי שהתפילה תתקבל. לכן היא פסולה לעדות, כדי שלא תיכנס ללחצים ודאגות, ותשמור על הרגש והפנימיות שלה בצורה מאוזנת וטובה.
אישה שמשקיעה בפנימיות שלה יכולה לקבל משאבים של אושר, שמחה, הצלחה, ביטחון וכל מה שהיא צריכה, שכל אלו יעזרו לה בשלבי החיים ויסייעו לה להתגבר על הקשיים. מעבר לכל, היא יכולה לזכות למשמעות אמתית והגעה ליעדים אמתיים שנמצאים במהות שלה.
הרי כל אישה מרגישה את הזעקה הפנימית הזו שמחפשת את התכלית, והיא לא יכולה להיות שקטה מבלי לצעוד לשם. כלפי חוץ יכול להיות לה הכל, אבל היא יודעת כל הזמן היטב שאין לה כלום. כי תמיד יהיה משהו חסר, חוסר שקט פנימי שמקשה עלינו להמשיך, אותה תכלית שאנו מוכרחים להשיג כדי למלא את עצמנו.
לאשה יש אנרגיות עצומות אותם היא יכולה לנצל לחיוב או לשלילה חס ושלום. לכן נשים עלולות הרבה יותר להזיק בעין הרע, בכשפים או בשאר כוחות רוחניים ודברים מיסטיים לא מובנים. בצורה מפתיעה, הנזק הגדול ביותר של עין הרע הוא דווקא של האם על בנה. כי דווקא מרוב ההצפה הרגשית, כאשר לא מכוונים את העצמה של הרגש כראוי, אנו עלולים להזיק.
האישה היהודית יכולה לקבל כוחות אלוקיים, אך היא יכולה גם לקבל כוחות מהצד האחר שעלול להחריב עולמות. לכן אישה בונה ואישה הורסת, חכמות נשים בנתה ביתה, אבל אם זה לא מכוון כראוי היא גם יכולה להרוס, כי יש לה את הכוח הזה בתוך הפשטות שלה. היא לא צריכה להיות לוחמת בשייטת, שרה בממשלה או בעלת תאגיד ענק כדי לעשות מהפכה, היא רק צריכה להתחבר לפנימיות שלה וכך היא מגיעה לשיא הכוח שלה שיכול לבנות או להחריב את כל העולם.
חיים של משמעות
רוב הקושי והבלבול נובעים מחוסר הבנה של מה שאנו רוצים. כאשר אין לנו הגדרה ברורה למה שאנו מחפשים, קשה מאוד למצוא את זה. ההצלחה שלנו היא לא זו שאנו שומעים עליה אצל אחרים, היא גם לא מה שמציגים לנו בסרטים והיא גם לא מה שהחברה מכתיבה לנו. הרי בכל אלו אנו יכולים להיחשב למצליחים בזמן שנהיה אומללים בפנים.
הצלחה אמתית היא זו שתביא אותנו למלא את עצמנו, להגשים את התכלית שלנו, להיות מסופקים ולהשיג את המקסימום מתוך ניצול הכישרונות הטמונים בתוכנו. הצלחה אמתית תביא אותנו לאושר ולשמחה, לחוזק ועצמה, להרגשת מיצוי עצמי ולהתקדמות פנימית למקום טוב יותר.
כולנו בטוחים שאנו יודעים היטב מה אנו רוצים להשיג בחיים. לכל אחד יש את המטרות והיעדים שהוא מציב לעצמו. אבל גם אם נשיג את כל היעדים האלו, זה כלל לא אומר שבאמת נגיע למטרה וליעד האמתיים. כי אנחנו לא רואים את התמונה הכוללת ולא מצליחים להבין את מהות הדברים.
הדבר דומה לילד קטן שהחלום שלו זה שיהיה לו חדר מלא בצעצועים. אם הוריו יסבירו לו שזה לא באמת מה שיעשה אותו מאושר, הוא יסרב לקבל את הדברים ויאמר בתוקף שהוא יודע בדיוק מה יביא אותו להיות מאושר. כי הוא רואה את הכל מתוך נקודת מבט מצומצמת בתפיסה המוגבלת שלו. ברור שאותו ילד קטן יכול לקבל את כל הצעצועים שבעולם וכל זה לא יביא לו אושר, כי תמיד יהיה משהו חדש לרדוף אחריו ותמיד יהיו דברים חדשים לדאוג אליהם.
מאותו ילד קטן נלמד על עצמנו, שלא משנה כמה הרגש עז, וכמה אנו בטוחים שרק ההצלחה הקטנה הזו תביא לנו אושר, למרות הכל לא נצליח להגיע בצורה כזו לאושר אמתי. הרגש מתעתע בנו ויוצר בלבנו אשליות. הרי לכל אחד יש מטרות שהצליח להשיג פה ושם בחייו, ובכל זאת למרות שחשב שזה יסדר את כל חייו, אפשר לראות שאנחנו עדיין תקועים עם הצרות הרגילות.
תמיד אנחנו חושבים שאם רק נשיג את זה ואת זה נהיה מאושרים, ולאחר מכן אנו מבינים שלמרות שהצלחנו להשיג את הדברים, אנו עדיין אומללים. אנחנו כמו אותו ילד קטן שלא יכולים לדעת מעצמנו את המשמעות האמתית שמאחורי החיים, אלא אנו זקוקים להדרכה שתסביר לנו כיצד אנו בנויים ומה יביא לנו הצלחה ואושר בחיים.
היהדות מלמדת אותנו על ההבדלים בין הגבר והאישה ועל הדרך להגיע לחיים של משמעות אצל כל אחד מהם. בעוד שהגבר הוא חיצוני יותר, האישה היא פנימית. וכך כל אחד מהם ישיג את האושר בדרך המיוחדת לאופיו. קל לראות שהגבר לרוב מחפש חיצוניות, רוצה לכבוש את העולם, הולך אחרי שכל והיגיון, מתנהג בכוחניות וכו', בעוד שהאישה מתמקדת בפנימיות הדברים ומקשיבה לרגש. לאשה כוח אדיר להסתכל בדברים הקטנים שהגבר כלל לא יכול לראות. היא מרגישה דברים מתחת לפני השטח שהגבר עם ההיגיון שלו כלל לא יבין. היא מסורה יותר, משפחתית יותר ומוצפת ברגשות.
עם כל הבלבולים של העולם, עם הסרטים והטלנובלות שמילאו אותנו ברגשות בדיוניים של אשליות, עם המתירנות שחוגגת בחוץ, עם הכללים של החברה ה"נאורה" שבה גברים ונשים נמדדים באותו הסולם ועם כל החידושים והקלקולים של היום, הגענו למצב בו קשה לזהות את עצמנו.
היום נשים יכולות להיות בטוחות שהן שונות מהתיאור של חז"ל שהגדירו את פנימיות האישה. ישנן נשים שחושבות שמשפחה זה דבר מגביל, שעקרת בית היא אישה מסכנה וחסרת אופי, שהקריירה קודמת לכל, ששלשה ילדים זה יותר מדי ושהם יכולים לגדול היטב גם בצהרונים ואצל מטפלות בזמן שהאימא כל היום נמצאת בעבודה.
הדבר דומה לאופנה חדשה שכולם אוהבים ולובשים. אמנם אנו בטוחים שאותה אופנה היא בדיוק הטעם שלנו והאהבה שלנו, אבל כולם מסביבנו חושבים כך. כי זה מה שהכתיבו לנו לחשוב. לפני שנה לא אהבנו את האופנה הזו ובעוד שנה נצחק על התמונות שלנו ולא נבין איך הסכמנו להתלבש בצורה שכזו וללכת עם התסרוקת הזו. אבל בגלל שכעת כולם אוהבים את זה, אז זה נראה לנו כמו הדבר הכי טוב בעולם. אנו בטוחים לעצמנו שזה הרצון שלנו, הטעם שלנו והאופי שלנו, אבל זה מה שהסביבה מכתיבה לנו לחשוב וזו כלל לא האמת.
בעולם המודרני למשל אשה יפה חייבת להיות רזה. אבל כולנו יודעים שבעבר הדבר היה שונה לגמרי והאופנה הייתה דווקא להיות שמנה. הנשים הרזות היו נחשבות לחולות ומסכנות וכל העשירות והמכובדות היו שמנות. אנו יכולים להיות בטוחים שיש לנו אהבה ומשיכה להיות רזים, אבל אילו היינו חיים בתקופות הקדומות יותר, אותה אהבה הייתה שונה לגמרי והרגש היה משתנה לחלוטין. אותו רגש הוא לא שלנו, אלא מושאל מהחברה, מהמיקום ומהזמן שאנו נמצאים בהם. לכן צריך להבין שלמרות שנשים רבות יחשבו שהן שונות ממה שתיארו חז"ל, זה רק בגלל הקלקול החיצוני. חז"ל לא תיארו את האופנה החולפת, אלא את פנימיות הנפש האמתית של האישה.
איך לייצר הצלחה?
על פי הצורה בה האישה בנויה, ברור שהאושר וההצלחה שלה יגיעו רק מתוך הפנימיות. הדברים הקטנים והפנימיים הם שמשמחים אותה. לכן מחוות קטנות יעשו לה טוב, רגעים מרגשים וטובים יתנו לה כוח להמשיך, הרגשת משפחתיות וביטחון יעזרו לה המון בחיים וכו'. כדי להצליח בחיים באמת, האישה צריכה להתמקד בדברים החשובים לה בפנימיות. להשקיע במשפחה, בטיפול מסור בילדים ובפנימיות הנפש שלה.
ובאמת כל אישה יכולה להרגיש בעצמה כמה היא חולמת על בית. כמה היא זקוקה לבית נקי ומסודר, מעוצב יפה ומלא בחום ואהבה. כבר מגיל קטן היא מחכה לרגע שתינשא לאהוב לבה, מגיל קטן היא כבר חולמת על טיפול מסור בילדים, לכן גם הקדוש ברוך הוא תכנן שדווקא האישה היא זו שתלד ודווקא היא זו שתניק את הילד, כי היא זו שמחוברת לזה בצורה הגדולה ביותר. אלא שאז הסביבה נכנסת לתמונה ומחדירה לה תפיסת עולם שכלל לא שייכת לה.
פיתוח קריירה מאומצת ודורשת זה דבר מזיק לאשה. לא בגלל שהיא פחות מוצלחת מהגבר כפי שמציגים את זה ברחוב, אלא בגלל שזה ההפך מהמהות הפנימית שלה ולכן היא לא תוכל להיות מאושרת מזה. לחץ נפשי יעשה לה רק נזק. מבחינת הפוטנציאל והיכולת שלה היא יכולה להיות מנכ"לית של חברה מצליחה שמגלגלת מליונים, אבל היא תהיה אומללה. כי בפנים היא בנויה למשפחה, לחום ולאהבה, בזמן שהיא מתעסקת עם דברים חיצוניים שכלל לא מעניינים אותה.
ככל שהיא תשקיע בקריירה, כך יהיה לה פחות פנאי להשקיע במשפחתיות. הילדים יכולים אמנם לגדול עם אימא מאוד מצליחה והרבה כסף, אבל בפנים לא יהיה שום דבר. כשילד חוזר מבית הספר לבית ריק, מחמם לו אוכל מוכן במיקרוגל ושוקע בכורסה מול הטלוויזיה, הוא מאבד את המשפחה שלו. האישה יכולה להיות שקועה בעומס העבודה ולא לשים לב לחיים שחולפים, אבל אם היא תישאר לרגע אחד לבד עם עצמה ותחשוב על הדברים, פתאום היא תבין שאין לה כלום בחיים.
האישה צריכה משפחתיות. זה הטבע הפנימי שלה. היא צריכה בעל חזק, בעל כוח וביטחון ש"יושיע" אותה מכל בעיה וידריך אותה למקום טוב. היא צריכה לטפל בילדים חמודים שמביאים לה אושר רב. היא צריכה לבשל ולטפל בבית, ואז לספוג מחמאות מהסובבים שממסים את לבה. כל אישה שתחשוב עם עצמה ביישוב הדעת, מיד תדע שזה כך, כי כך היא נבראה.
אשה שמתמודדת עם דברים חיצוניים הופכת לאומללה. העולם נראה מאיים ויש הרבה אויבים מסביב. אשה לא בנויה להתמודד עם לחצים ודאגות. התמודדות עם לחץ נעשית דרך שכל והיגיון. כאשר אנו מנסים להתמודד עם הלחץ באמצעות רגשות, אנו רק נכנסים להתקפה של פניקה וחרדות. האישה מוצפת ברגשות ולכן ההתמודדות שלה עם הדברים תהיה קשה מאוד.
היום ישנם כל כך הרבה אנשים בריאים שמטופלים אצל פסיכולוגים, רק מתוך שלא מוצאים את עצמם ומחפשים להיות משהו שהם לא. אילו רק היינו הולכים אחרי המשיכה הפנימית במקום אחרי כללי החברה, היינו נמצאים בשיא הבריאות הנפשית.
כל אשה שתחשוב מעט על הדברים, תתבונן על מציאות החיים ותנסה להיכנס לפנימיות הנפש שלה כדי להבין מה המשמעות שלה ומה תפקידה בעולם, מיד תוכל להבין את כל זה. אלא שהיצר והסביבה לא נותנים לנו רגע אחד של מנוחה כדי לחשוב.
אין אשה שבאמת חולמת על קריירה מוצלחת או על לחימה ומאמץ פיזי. כל אלו שחושבות שזה החלום שלהן ירשו זאת מהסביבה שהחדירה להן את הדבר. לאחר שמגיל צעיר החדירו להן שהן צריכות להיות לא פחות טובות מגברים, שאין הבדל בין גברים ונשים וכולם שווים, אז זה מה שהן חושבות. הן לא שונות ממישהו שהוריו הכריחו אותו ללכת ללמוד רפואה או משפטים כדי להיות רופא או עורך דין בזמן שהוא כלל לא אוהב את זה ורק מרגיש צורך לעשות את זה כדי לרצות את הוריו וכדי שכולם יתגאו בו.
בפנימיות, האישה מחפשת בעל תומך, חזק ובעל ביטחון. היא באמת רוצה לפחד מעכברים או מקקים כדי שיבוא בעלה ויושיע אותה. היא נהנית להרגיש חלשה ועדינה והיא מחפשת מישהו חזק שיגן עליה. היא לא מודעת לכל זה באופן ישיר, אבל בפנימיות היא מחפשת את זה.
גברים למשל לא נמשכים לאישה עם שרירים או בעלת ביטחון עצמי מופרז, הם דווקא מחפשים נשים עדינות וחלשות יותר מהם והם מרגישים טוב עם זה שהם באים להושיע את נשותיהם מאיזה עכבר מאיים או איזה מכסה של צנצנת שקשה לפתוח. כי בפנימיות כך זה עובד בשני הכיוונים, שהאישה היא עדינה ורגשית והגבר הוא החזק, ורק בצורה כזו שני הצדדים יהיו מאושרים. אשה שמנסה לקחת את תפקיד הכוח הגברי תהיה אומללה וגם תאמלל את בעלה.
מעמד האישה ביהדות
ביהדות מעודדים את השוני הטבעי והרצוי בין גברים לנשים, אלא שמעמד האישה ביהדות נחשב ללא כל כך מזהיר בעיני המתבוננים מהצד. כי מתוך הרגלי הסביבה החדשנית, אפשר לפרש את הכל בצורה שונה לגמרי אם מסתכלים על הדברים בצורה לא נכונה. כל השינויים בין הגברים לנשים הם פנימיים ולכן צריך להיות אמתיים ולהתחבר אליהם כדי להבין אותם. אבל כאשר מסתכלים על הדברים בצורה חיצונית, אז נראה שיש אפליות וכאילו שהאישה נחשבת לנחותה מהבעל.
במקום להסתכל על השוני בין גברים לנשים במהות ובתפקיד שאותו אנו ממלאים בעולם, הנטייה היא להשוות בין התפקידים ולראות מי טוב יותר או מי חזק יותר. הדבר דומה להשוואה שנעשה בין המוח והלב, האם יעלה על הדעת להגיד שהמוח טוב יותר או שהלב חזק יותר? הרי שניהם מבצעים תפקידים שונים לגמרי וכל אחד מהם חשוב בתפקידו המיוחד. אם הלב יחליט לבצע את התפקיד של המוח מתוך שהוא חושב שתפקיד המוח הוא טוב יותר, הגוף לא יוכל יותר להתקיים. לכל אחד יש את התפקיד המוגדר לו שלשמו קיבל את כוחות הנפש המיוחדים לו. אם כל אחד יעשה את תפקידו כראוי, המערכת תעבוד כמו שצריך. אבל אם יהיו מריבות וכל אחד ינסה את התפקיד של האחר, נהיה בבעיה רצינית.
לכן אנו צריכים להבין שתפקיד האישה הוא שונה משל הגבר. זה לא מעמד נחות יותר אלא פשוט תפקיד שונה. אפשר לראות שהתורה מתייחסת לנשים כמשפיעות וחשובות. שרה אמנו הייתה גדולה בנבואה מאברהם, שהרי השם יתברך אמר לאברהם לשמוע בקול שרה. רבקה אמנו ידעה היטב שיעקב אבינו הוא שצריך לקבל את הברכה, בעוד שיצחק רצה לברך את עשו. בזכות רחל אמנו ישראל זוכים להיגאל, למרות שכל האבות התפללו, רק תפילתה של רחל נענית שנאמר "מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה כי יש שכר לפעולתך". מתוך המעשה של תמר עם יהודה ולאחר מכן מתוך הדבקות של רות המואבייה מגיע זרע המלוכה לדוד המלך ובהמשך למשיח בן דוד.
בזכות הנשים נגאלנו ממצריים ובזכותן עתידים להיגאל. זוהי עצמה אמתית של נשים, כזו שמביאה לשינוי. עצמה נשית שמגיעה מתוך אמונה פנימית, ולא מתוך ציות לכללים שהמציאה הסביבה. כך ישנם עוד המון סיפורים על נשים שהיו בעלות עצמה והשפעה רבה על מהלך העניינים.
אפשר לראות שהנשים משחקות תפקיד לא קטן ביהדות. אלא שרוב הסיפורים המוזכרים בתנ"ך קשורים לגברים, ולכן נראה כאילו שהשאירו את הנשים בחוץ. צריך להבין שהסיבה שרוב סיפורי התנ"ך קשורים לגברים היא שהגברים צריכים לעשות את עיקר התיקון בעולם. לכן הגברים חייבים בכל המצוות בזמן שהנשים פטורות ממצוות רבות. זה לא בגלל שהן נחותות יותר, אלא להפך, בגלל שהן לא צריכות את זה. הן כבר מתוקנות. הן מעבר לשלב הזה.
ידוע שהעולם הזה הוא לא עולם של נצח, המטרה לא נמצאת כאן. העולם הזה הוא עולם של תיקון שאליו הגענו כדי ללמוד, להתנסות, לחוות, לעמול ולהתעלות בדרגות הרוחניות. כמו אדם שעובר התמחות במקצוע שלמד כדי ללמוד ולצבור ניסיון. הגבר צריך לעשות את התיקון העיקרי, בעוד שהאישה היא זכה הרבה יותר והיא לא צריכה לתקן הרבה. היא מגיעה לכאן בעיקר כדי לעזור לגבר לעשות את התיקון שלו.
הגבר צריך להתאמץ כדי להתחבר לעולמות עליונים, הוא צריך מניין שלש פעמים ביום, תפילין, ציצית וכו'. האישה יכולה לעמוד באמצע הבית ובשנייה אחת להתחבר לעולמות עליונים בלי לעשות דבר. לכן היא רגשית יותר, קל לה יותר להגיע לאמונה והיא לא צריכה תרי"ג מצוות לשם כך.
בבוקר כאשר הגבר מברך "שלא עשני אשה", הכוונה היא לשבח את הבורא על המצוות שנתן לו. על ההזדמנות הנדירה לתקן ולהתעלות. הדבר דומה למישהו שיאמר תודה לבורא שלא עשה אותו מלאך. שהרי המלאכים אינם יכולים להתקדם לשום מקום, אין להם מצוות והם חסרי בחירה. אבל ברור לכולנו ש"מלאך" זה שבח ולא זלזול.
בדרך כלל לפני קיום מצווה כלשהי, ישנו נוסח של ״לשם ייחוד״ שבו אנו מתפללים לקיים את המצווה כהלכה ולתקן את שורשה במקום עליון. כי המצוות והברכות נועדו כדי לתקן את העולם לאחר הקלקול של אכילת עץ הדעת. כעת על הגבר מוטל התפקיד לתקן ולכן הוא מחויב בהרבה מצוות וברכות. האישה לעומת זאת מברכת "ברוך שעשני כרצונו", כי האישה כבר מתוקנת על פי רצון השם האמתי. זה רצונו והיא מודה לו שעשה אותה על פי הרצון שלו.
הגבר לא מגיע מתוקן כמו האישה וצריך לעבוד כדי להגיע לדרגה הזו של להיות מותאם לרצון השם. כבר לאחר שמונה ימים מלידתו הוא צריך לעבור ברית מילה שתעשה תיקון בגופו. לאחר מכן במשך כל החיים הוא צריך ללמוד ולעמול בתורה כדי להצליח לתקן את עצמו. האישה כבר נבראה בשלמות על פי רצון השם ולכן היא אומרת ״שעשני כרצונו״.
האישה נחשבת לגורם מרכזי ביותר ביהדות. אלא שהתורה והמצוות נועדו בעיקר לגבר שצריך לתקן הרבה יותר ולעמול קשה יותר כדי להגיע למקום הרוחני המתאים לו. התורה והמצוות מדריכות אותנו כיצד לפעול כדי להצליח להגיע למטרה שלנו. לכן בגלל שמסלול הגבר ארוך ומסובך יותר להגיע לרוחניות ופנימיות, אז התורה התמקדה בו יותר.
זה כמו שמשקיעים בילדים שמתקשים בלימודים ופחות משקיעים באלו שכבר יודעים את החומר. לא בגלל שהתלמידים המובילים הם נחותים יותר, אלא פשוט בגלל שהם לא זקוקים לזה. ברור שתלמיד מתקדם שעוזר לחבריו שמפגרים בחומר לא יקנא בהם בגלל שהמורה מקדיש את תשומת לבו אליהם.
הכלל החשוב שצריך לזכור כאן הוא שלכל אדם יש תפקיד אחר. ודווקא בפרשת קרח אפשר לראות את זה בצורה הטובה ביותר. שכל המחלוקת הייתה על חוסר שביעות רצון של קרח מהתפקיד שניתן לו. קרח היה ירא שמיים, היה לו עושר גדול, הוא ראה ברוח הקודש שעתיד לצאת ממנו שמואל הנביא ששקול כנגד משה ואהרן, הוא היה מבני לוי שקיבלו תפקידים שונים במשכן ובכליו, אלא שלמרות כל זה הוא ביקש את הכהונה. הוא רצה תפקיד שלא שייך לו. בסופו של דבר לא רק שלא זכה לקבל את התפקיד שרצה, אלא שאיבד גם את כל מה שהיה לו.
לכל אדם יש תפקיד שניתן לו משמיים. לצורך זה הוא קיבל כישרונות שונים ומתנות רוחניות. כל אדם צריך להתחבר לפנימיותו ולכוון עצמו לקיום תפקידו בצורה הטובה ביותר, ולא לפזול לעבר תפקידים אחרים. וכך הדבר עובד גם בין גברים לנשים, שבעוד שגברים בנויים בצורה מסוימת עם כישורים מסוימים המתאימים לתפקיד שעליהם לבצע, הנשים בנויות בצורה שונה עם כישורים שונים וכל אלו מתאימים לתפקיד המיוחד שלהן.
הצניעות זה היופי הפנימי האמתי
לאשה יש יצר עז לחוסר צניעות ולקבלת אהדה, חיזוקים ומחמאות מהסביבה, אבל כל אלו הם חיצוניים ודווקא מקלקלים יותר. האישה הרי מחפשת משפחתיות ופנימיות, ובוודאי לא מחפשת קשרים מזדמנים עם אנשים ברחוב. לכן חשוב להשקיע את היופי שניתן לה ואת הכוח העצום לתוך הבית ולא לחוץ. כאשר ההשקעה היא בתוך הבית, אז היא זוכה גם לקבל את הפירות.
אם אשה משקיעה בבעלה ובילדיה, אז מובן שאלו יחזירו לה אהבה ותמיכה ויתנו לה את כל מה שהיא צריכה. אך אם היא תשקיע בדברים חיצוניים, אז ההשקעה תתבזבז לחינם. היא תלך ברחוב בצורה לא צנועה ואז כולם יסתכלו עליה, אבל מה היא תרוויח מזה? בעלה יעריך אותה פחות, הילדים יגדלו בצורה לא בריאה ומהשמיים יקפידו עליה שהיא מחטיאה את הרבים. אין לה כאן שום רווח. זה לא ייתן לה שום דבר שהאנשים ברחוב נהנים להסתכל עליה וצוברים חטאים.
אף אשה לא אוהבת באמת לשבת ח"ו עם חברים במועדון, לשתות בירה או לעשן מול כולם. אם מישהי נהנית מכך, זה רק בגלל שהיא רק מחפשת את המחמאות והאהדה שהיא מקבלת מהמצבים האלו, את הרגשות המעצימים שהיא מקבלת. אבל את הרגש הזה היא יכולה לקבל בצורה טובה ומיוחדת הרבה יותר בתוך הבית שלה. במקום לחלק את היופי לאנשים זרים שכלל לא אכפת להם ממנה, כדאי יותר לשמור את היופי לבעל שאוהב ותומך, כך שהקשר יהיה מיוחד יותר.
על אחת כמה וכמה שלצערנו היום נשים מתירות לעצמן ללכת עם גברים לפני הנישואין. מעבר לאיסורים החמורים שיש בזה, צריך להבין שהאישה נותנת מעצמה למישהו שכלל לא שייך אליה. אף אחת הרי לא תסכים להוציא את כל הכסף והרכוש שלה ולתת אותו למישהו זר ברחוב. גם אם הוא יפה ונחמד, היא בוודאי לא תעשה זאת. אבל לאחר שהיא בוחרת את אהוב לבה ומתחתנת היא מוכנה לתת את הכל לבעלה, כי היא יודעת שהוא שייך לה. היא נותנת והיא יודעת שהיא מקבלת מזה בחזרה.
נשים שהולכות עם גברים לפני הנישואין רק מזיקות לעצמן. הן מבזבזות את המתנות שניתנו להן בחוץ. הכל כדי להשיג מחמאות וחיזוקים. ובאמת ההפך הוא הנכון, שאותם גברים עושים את זה בדרך של שחוק וקלות ראש ומתרברבים במספר הנשים שהצליחו לכבוש וצוחקים על הטיפשות של אותן נשים. הם מזלזלים באותן נשים ולא מעריכים אותן.
רק בעלה של אותה אישה שבאמת אוהב אותה יוכל לתת לה את החיזוקים שהיא צריכה. אלא שלאחר שהלכה עם גברים אחרים, היא מפחיתה מחיי הנישואין שלה את מה שהייתה צריכה לקבל. כי היא השקיעה בחוץ, במקומות לא טובים שכלל לא נותנים לה שום דבר, במקום להשקיע בתוך ביתה.
האישה היהודית היא נסיכה בת של מלך. כמו נסיכה צנועה שמתלבשת בצורה מכובדת, כך גם האישה היהודית צריכה לכבד את עצמה ולא להפקיר את גופה. על אשה שהולכת בחוסר צניעות הגברים חושבים רק דברים זולים. אדם שבאמת אוהב ירצה שהנשים במשפחה שלו יהיו צנועות ומכובדות. כמו אב שאוהב את בתו ולעולם לא ירצה לראות אותה לא צנועה. אשה יהודית צריכה לשמור על הגוף הקדוש שהשם יתברך הפקיד בידה ולא לזלזל בו.
כאשר יש בידנו דבר חסר ערך, אנו זורקים אותו בחוץ ומפקירים אותו כך שכל מי שרוצה יוכל לקחת. אבל כאשר יש בידנו יהלום יקר, אנו נשמור אותו היטב בכספת מאובטחת ולא נוציא אותו לחינם, כך שיהיה רק שלנו בלבד. אשה יקרת ערך נשמרת לבעלה ומכבדת את גופה כמו שראוי לבת של מלך.
רק אשה שמחשיבה עצמה כזולה מסכימה להפקיר את גופה באמצע הרחוב כך שכולם יוכלו להסתכל. הרי מי שמסתכל על אשה לא צנועה שעוברת ברחוב מזלזל בה, חושב מחשבות זולות ובוודאי לא מעריך ומכבד את האישה שעומדת מאחורי אותו הגוף. אם אשה כזו מקבלת מחמאות וחיזוקים מהגברים סביבה, זה רק אומר שהם מנסים להשיג את האינטרסים של עצמם. לא מדובר על אהבה וכבוד, אלא על יצר.
בתוך כללי החברה ה"נאורה" והמתירנית, האישה הפכה להיות זולה מאוד לצערנו. אשה שמנסה להרשים אחרים או להגיע להצלחה משתמשת פעמים רבות בגופה, וכך הופכת עצמה לבזויה. כשמישהי מחפשת בגד יפה ומיוחד ללבוש, כזה שירשים אחרים, היא מחפשת דווקא את הבגד הפחות צנוע שמוזיל את ערכה. מפליא שדווקא הנשים הדתיות ששומרות על צניעותן וכבודן העצמי, דווקא הן נתפסות כבעלות מעמד נמוך בחברה. הרי הן אלו ששומרות על עצמן כמו יהלומים, כפי שבאמת ראוי לבנות מלכים.
על הדברים היקרים ביותר שומרים בצורה הטובה והחזקה ביותר. כך הנשים הדתיות נשמרות היטב בצורה צנועה ומכובדת. הן מיוחדות לבעלים שלהן בלבד. הקשר שבין בני זוג יראי שמיים הוא עצום ורוחני. כי יש להם משהו מיוחד. לא קשר מתוקשר שכולם רואים וכולם יודעים עליהם הכל. קשר מבורך וסמוי מן העין, שבו כלפי חוץ זה עלול להיראות קריר, שהם צנועים ואפילו לא נוגעים זה בזו. אבל אז כשהם לבדם יש להם סוד מיוחד רק שלהם שאף אחד לא יודע עליו. קשר מיוחד שמעצים, כאילו שהם הזוג היחיד בכל העולם. קשר פנימי ועמוק, שרק הם שותפים לו.
להסתכל על התכלית
בסופו של דבר, ההצלחה האמתית נמדדת בהשגות שיש לנו ובדברים שנשארים לנו. שהרי אף אחד לא רוצה להשקיע בבית שכור. אם אנו נמצאים כרגע בחדר מפואר בבית מלון עם בריכה וג'קוזי וכל הפינוקים האפשריים, זה אמנם יכול להיות נחמד, אבל זה לא שלנו. לא נחשוב שאנו מצליחים בגלל שאנו נמצאים שם. כי אולי לקחנו חופשה לכמה ימים, אבל בקרוב נחזור לשגרה שלנו ששם נמדדת ההצלחה האמתית. כך ההצלחה שלנו נמדדת בהשגות הנצחיות שאנו מצליחים להשיג, ולא בהבלים החולפים של העולם.
אשה שתתבונן לתוך עצמה, שתנסה לחקור מהו תפקידה בעולם ושתיתן ביטוי לפנימיות הנפש שלה, בוודאי תוכל להצליח הרבה יותר בחייה. אשה שתתמקד בדברים שבאמת חשובים לה ושתוציא את הכישרונות הטמונים בה לפועל תוכל לזכות למלא את עצמה בשמחה אמתית. אשה שבמקום לקבל את כללי הסביבה תחליט לקבוע את הכללים ולהשפיע תוכל לזכות להגיע למשמעות אמתית בחיים.
כמו אשתו של און בן פלת שהשקיעה בביתה בדברים שבאמת חשובים ולא בוויכוחים מטופשים וחיצוניים שלא יתרמו שום דבר, כך כל אחת מבנות ישראל צריכה להשקיע בפנימיותה ובביתה. אשתו של קרח חיפשה כבוד ומעמד ולכן גרמה לקרח לעשות דברים מטופשים שהביאו את הבית שלהם לשאול תחתית. זו האיוולת שהורסת את ביתה. אבל כשהאישה מחפשת פנימיות, זו החכמה שבונה את ביתה.
השם יברך את כל בנות ישראל למצות את היכולות הרבות הטמונות בהן, להגיע לעצמה אמתית ולא כזו שמוכרת לנו הסביבה, לעבוד את השם כל אחת על פי תפקידה המיוחד, לקרב את הגאולה ולזכות לחיים טובים יותר של אושר ושמחה כפי שראוי לנסיכה אמתית.
תכנים נוספים דומים:
כתיבת תגובה