עשו סייג לתורה – פרשת אחרי מות

ראובן פיזנטי | ד׳ באייר ה׳תשע״ה | פרשת אחרי מות

ישנם דברים אסורים וישנם דברים מותרים. ישנן מצוות שונות הכתובות בתורה וישנם דברים שאינם בגדר מצווה. לכאורה זה נראה שהכול קל וברור. אבל כל זה רק בזמני השקט ויישוב הדעת.

כאשר האדם מגיע לניסיון, הוא עלול לשכוח מהכול ובלי לשים לב לעבור על איסורים חמורים או לבטל מצוות חשובות, וכל זה אפילו בלי להיות מודע לכך. כדי להימנע מכך ולשמור על עצמנו ברגעי הלחץ והניסיון התורה מצווה אותנו לעשות סייג.

הפסוק האחרון בפרשת אחרי מות אומר לנו ״ושמרתם את משמרתי״. אנחנו צריכים לעשות שמירה למשמרת של השם יתברך. התורה נתנה לנו מצוות ואיסורים, אבל בקלות רבה אפשר לפספס ולעבור על המצוות ולכן עלינו לעשות משמר נוסף.

בדיוק בתקופה הזו שבין פסח לשבועות אנו נוהגים ללמוד בפרקי אבות וגם שם הדבר מובא בתור ״עשו סייג לתורה״. עלינו לעשות סייג, כלומר גדר לתורה. תארו לכם שאתם מנסים לשמור על משהו יקר לכם מאוד. אותו דבר יקר יהיה מוחבא עמוק בפנים בעוד שאנחנו נשמור על הדבר מבחוץ. אם לא נשמור על הדבר מבחוץ, הוא יהיה פגיע יותר וקשה הרבה יותר לשמירה.

כשאדם רוצה לעשות גדר בחצר שלו כדי לשמור על הדברים שלו, הוא יעשה את הגדר בגבול החיצוני ביותר, ואת הדברים החשובים לו הוא ירחיק מאותה גדר ויכניס אותם לכיוון המרכז. כי אם הוא ישים את הדברים היקרים ליד הגדר הם לא יישמרו. הגדר מועילה לשמירה כדי שאנשים לא יעברו את הגבול, אבל הסביבה עצמה של אותו הגבול אינה מוגנת. לכן כולנו מבינים שכאשר אנו נמצאים ביישובים קרובים לגבול, הסכנה גוברת והביטחון מתערער.

התורה מלמדת אותנו שעלינו לעשות משמרת למשמרת. אסור בשום פנים ואופן להגיע לחצות את הגבול של התורה, ולכן צריך לעשות גבול חדש משלנו לגבול הקיים כבר של התורה. בצורה כזו גם אם בכל זאת קרה מצב קיצוני שבו עברנו את הגבול, אז לפחות הצלנו את עצמנו מלעבור את הגבול של התורה ולהגיע לאיסור תורה חס ושלום.

היצר הרע פועל בצורה הדרגתית ולא מורגשת. הוא פועל בתחכום כדי להפיל אותנו. הרי אם הוא יגיד לנו לעבוד עבודה זרה או לרצוח, אז בוודאי שאף אחד לא יקשיב לו. הוא לא מנסה לעשות דברים קיצוניים. כדי שנקשיב לו ונעשה כרצונו הוא מפתה אותנו בדברים קטנים שנראים לנו כדברים מותרים או עבירות קטנות ולא מזיקות.

יצר הרע יאמר לנו להשתמש במכשיר סלולרי מתקדם, שם נקבל מסרים הרסניים בלי להרגיש. הוא יאמר לנו שאיסורים לא מובנים שנתנו חכמים, כמו למשל האיסור למחוא כף ולרקוד בשבת, הם סתם קטנוניות ולכן לא צריך להקפיד. הוא יאמר לנו שזה לא נורא רק פעם אחת לעשות איזו עבירה וכו’. וכך הוא יפיל אותנו ברשתו בדברים הקטנים שאנו לא מקפידים עליהם.

לאחר שהיצר לכד אותנו, כבר יהיה לו הרבה יותר פשוט לעשות זאת שוב. הפעם הוא ילך על משהו יותר חמור. הרי אם כבר זלזלנו באיזו מצווה או שעשינו איזו עבירה, אז כבר לא נקפיד כל כך על עבירות אחרות. טבע האדם להיסחף וללכת אחרי הזרם, להתאים את עצמו למקום ולזמן ולהשתייך לסביבה. אז אם כבר היצר משך אותנו לסביבה הרסנית או לדרגה רוחנית ירודה, כעת הרבה יותר קל לו להשפיע עלינו ולשלוט.

לכן למשל על חוף ים מעורב, גברים ונשים מסוגלים להסתובב בחוסר צניעות מוחלטת והפקרות של ממש בלי להרגיש אפילו טיפת בושה. אבל אם הם ייכנסו למקום מכובד כמו בית כנסת, הם ירגישו צורך להתלבש ולהתנהג בהתאם לכבוד המקום. כי מתוך ההשפעה של הסביבה אנו לא שמים לב בכלל מה אנחנו עושים. רוב הנשים למשל לא היו מעזות ללבוש את אותו בגד ים חשוף סתם כך באמצע הרחוב מרוב בושה, אבל כאשר הן הולכות למקום פרוץ כמו חוף ים מעורב ששם כולם מפקירים את עצמם, אז הן מרגישות שייכות לזרם ולא רואות בזה דבר פסול. גם בגד בזוי, זול ומופקר יכול להיראות פתאום כמשהו טוב כאשר נמצאים בסביבה הרסנית.

הדרך היחידה להתגבר על תחבולות היצר הרע ולהישמר, היא לעשות סייג לתורה. אם למשל אדם שנמצא בתהליך גמילה מעישון יאמר לעצמו שהוא יצא לשבת עם כל החברים שהיה רגיל לעשן איתם, ויבטיח לעצמו שרק ישתה איתם קפה ולא יעשן, אז כולנו מבינים שהוא יתפתה לעשן בסופו של דבר בין אם הוא ירצה בכך או לא. הרי הוא רואה את כולם מעשנים סביבו, הסיגריות של החברים מפתים, הקפה עושה לו חשק, הזיכרונות מעוררים אותו, הרגש מתגבר, היצר מעוור, ומרגע לרגע כוח הבחירה שלו נהפך לחלש יותר. פתאום הוא חושב שזה לא כל כך נורא לעשן. פתאום הוא לא מבין מדוע בכלל רצה להיגמל.

ובאמת קשה להאשים אותו. רק אדם חזק מאוד יכול לעמוד בניסיון קשה שכזה. אבל כל זה רק לאחר שנקלע לאותו מצב בו הוא יושב עם החברים המעשנים. אבל לפני כן זה היה בשליטתו. לפני כן הייתה לו בחירה. מדוע הגיע למצב הזה מלכתחילה? מדוע הכניס את עצמו לניסיון? מדוע לא שמר על עצמו והתרחק מאותו מקום בו הוא עלול להתפתות?

אם אדם יאמר לעצמו בשעה מאוחרת בלילה מתוך עייפות שהוא רק יניח את הראש לעשר דקות ואז יקום, אז מובן לכולנו שהוא הולך לישון עד הבוקר. כי אם הוא לא שם גבול ברור, אז אין לו סיכוי להצליח להישמר ולהשיג את רצונו. וכך בכל עניין אחר. שיש מצבים בהם אנו כבר חסרי אונים וכמעט נטולי בחירה. אבל לפני כן הייתה לנו בחירה אם להיכנס לאותם מצבים או לא. היינו יכולים לעשות סייג ומראש לא להגיע לאותם ניסיונות.

התורה מביאה לנו איסורים שונים, אבל אם נחשוב שהכול מותר חוץ מאותם איסורים, אז בסופו של דבר נגיע גם לאיסורים האלו חס ושלום. זה כמו לנסות לזרוק סכינים על תפוח שנמצא מעל ראש של בן אדם מתוך מחשבה שאין בזה בעיה כל עוד אנחנו לא פוגעים בו. אבל אנחנו לא לוקחים בחשבון שכל פספוס קטן עלול לעלות לנו ביוקר.

גם אם אולי פעם או פעמיים הצלחנו לא לעשות נזק, אבל מתוך הרבה ניסיונות בוודאי שתגיע הפעם הזו שנחטיא. אסור לנו להגיע לטעויות מיותרות. לכן הדרך הטובה ביותר היא להתרחק גם מאותם דברים מותרים שקרובים לאיסור. לא צריך בכלל לשחק עם סכינים ואז לא נצטרך להגיע למצבים שבהם נצטער על כך.

לכן חז״ל קבעו לנו גדרים שונים, שהם האיסורים מדרבנן. ויש לצערנו אנשים שמזלזלים בהם, שכאילו אלו דברים חסרי משמעות. אבל כל מילה של חז"ל היא קודש קדשים ואין לנו כלל תפיסה בזה. מעבר לאיסור החמור של העובר על דבר חכמים, האדם גם מכניס עצמו לסכנה עצומה. חז"ל ירדו לעמקי הנפש ובחרו את הדרכים הטובות ביותר לשמור על האדם כך שלא יחטא באיסורי תורה, ואם אדם מזלזל בדברי חז"ל, הוא מביא עצמו לסכנה גדולה שבוודאי יעבור גם על דברי תורה.

ולא רק על הגדרים של חז"ל עלינו לשמור, אלא שעלינו גם לקבוע גדרים נוספים בעצמנו. ורק כך נצליח להגיע ליעד שאליו אנו שואפים להגיע. הרי כל אדם מכיר את עצמו ויודע שישנם דברים שמכשילים אותו ומביאים אותו לנפילות, ישנם דברים שטעונים חיזוק וכו'. כאשר אנו קובעים לעצמנו קו אדום שאותו אנו לא עוברים, אז גם אם קרה שחצינו אותו בטעות, בכל זאת שמרנו על עצמנו מלהגיע למקומות מסוכנים יותר.

אדם יכול לחשוב לעצמו שזה בסדר לשבת עם חברים במסעדה ללא כשרות טובה אם הוא לא יזמין שם לאכול. אבל מעבר לחילול השם ולסיוע לעבירה שיש בדבר, צריך להבין שאותו אדם נכנס למקום סכנה. בקלות יכול לקרות מצב בו הוא יתפתה להזמין משהו או לטעום איזו חתיכה קטנה משל החבר. אולי הוא ישכנע את עצמו פתאום שהוא יכול לאכול דברים מסוימים שבהם נראה לו שאין בעיה כמו לחם או סלט.

יוצא שבלי שהוא מרגיש הוא עלול לעבור על איסורים ולחטוא. כל זה מתוך שהכניס את עצמו למקום בעייתי, כי אם היה שומר על עצמו ובכלל לא נכנס לאותו מקום, אז לא היה לו שום קושי להתגבר וללכת בדרך טובה. אסור לאדם להכניס את עצמו למקום סכנה. הוא מוכרח לעשות לעצמו גדר. שיקבע לעצמו גבול אדום שלמסעדה לא כשרה לא מתקרבים בכלל.

גבר יכול לחשוב לעצמו שזה בסדר לשמור על קשרי ידידות עם נשים בעבודה, מתוך מחשבה שאין בזה שום דבר מעבר לכך. כי בהתחלה תמיד הכל נראה פשוט לשליטה, רק הבעיה היא שלפעמים דברים מתחילים להסתבך בלי ששמים לב. רוב מקרי הגירושין התחילו מבני זוג אוהבים שהתחתנו וחשבו שהם יחיו ביחד לנצח. רק שכאשר לא שמו לעצמם גבולות, אז דברים החלו להידרדר לאט לאט וקווים אדומים נחצו בלי להרגיש עד שכבר נהיה מאוחר מדי.

רק קו אדום שאותו אנו מחליטים בנחישות שאנו לא חוצים יכול להציל אותנו. רק כאשר הגבולות ברורים אנו יכולים להבין אם עברנו את הגבול. אם האזעקה מתחילה לצפצף, הנורה האדומה מהבהבת ואנו רואים את הגדר שהצבנו, אז אנחנו יכולים להתעורר ולהבין איפה אנחנו ולאן היצר סחף אותנו. כל אדם מוכרח לשים לעצמו גבולות וסייגים במקומות בהם הוא נכשל או עלול להיכשל. רק בצורה כזו אפשר להינצל. השם יזכה אותנו להישמר ולשים גבולות איכותיים שיביאו אותנו להתמיד בדרך האמת בלי בלבולים ולהגיע למימוש עצמי.