בשביל עזרה צריך לצעוק – פרשת משפטים
פרשת משפטים מלמדת אותנו דינים רבים. בין הדינים אפשר למצוא את האיסור לענות אלמנות ויתומים וגם את המצווה להחזיר לעני את הכסות שנתן לנו כמשכון על הלוואה שקיבל.
מעניין לראות שכשהתורה מזהירה אותנו על הדברים הללו, היא תולה אותם בבחירה של גורם חיצוני. רק אם אותם עניים, אלמנות ויתומים יחליטו לצעוק להשם מרוב הצער שנגרום להם, אז הקדוש ברוך הוא ישמע את צעקתם, ואז ממילא יקפידו על מי שציער אותם והוא ייענש על כך.
אבל צריך לשאול מה קורה במקרה שאותם אנשים מסכנים יחליטו לסבול בשקט מבלי לצעוק להשם? האם במקרה כזה הצדק לא יגיע ולא ייעשה דין וחשבון?
התורה אוסרת עלינו לענות יתומים ואלמנות ואומרת על כך: "אם ענה תענה… אם צעוק יצעק אלי שמוע אשמע צעקתו" (שמות כב', כב'). כך גם לגבי הלוואה לעני, אם לוקחים ממנו את הכסות כמשכון צריך להשיב לו אותו: "והיה כי יצעק אלי ושמעתי כי חנון אני" (שמות כב', כו'). התורה מתנה את הישועה בצעקה שלהם. למרות שנעשה אולי חוסר צדק בעינוי היתומים והאלמנות, או שגורמים צער רב לעני, רק 'אם' יצעקו אל השם אז השם ישמע את צעקתם. הכל תלוי בצעקה.
כל אדם מקבל את מה שהוא צריך לקבל על פי חשבונות שמיים בצורה מדוקדקת לטוב ולפחות טוב. רק שבדרך כלל דברים מסתובבים ומגיעים אלינו בדרכים עקיפות. אבל כשאדם מקפיד על מישהו ומתפלל בשיברון לב, הוא מפעיל כוחות שפועלים בצורה ישירה יותר. לכן התורה מזהירה את אותו אדם שמצער אחרים שמלבד השכר והעונש שמחכים לו, ישנם דברים נוספים שעלולים לפגוע בו אם אותם אנשים שהוא מצער יצעקו לקדוש ברוך הוא.
כדי להיענות אנו צריכים לצעוק להשם. לכאורה ההיגיון שלנו יאמר שזה לא הכרחי, הרי השם יתברך יודע הכל והוא יודע שאנו בצער, אז אין סיבה להתפלל ולזעוק אליו מקירות לבנו שיושיע אותנו מצרותינו, הרי אם היה רוצה בכך אז היה מושיע אותנו גם בלי שנבקש. אבל צריך לדעת שהשם יתברך מתאווה לתפילתנו. הקדוש ברוך הוא בוודאי יודע הכל, אבל הוא מחכה לנו שנתעורר ונעשה את הצעד הראשון, כך שנהפוך לראויים לישועה.
כל העולם נברא בצורה שכזו. המעשים, המילים והמחשבות שלנו למטה פועלים דברים עצומים למעלה. כל דבר קטן משפיע בעולמות העליונים ומשנה את המציאות שאנו חיים בה. זה בדיוק העניין של המצוות, התפילה, עבודת המידות וכל שאר הדברים שאנו עושים כאן. הרי אילו לא הייתה שום השפעה לדברים שאנו עושים והכל היה כבר קבוע מלמעלה, אז בשביל מה בכלל להתאמץ לעשות משהו? בשביל מה לקום בבוקר וללכת לעבודה? אם אין טעם לדברים שאנו פועלים אז בשביל מה לזוז מהמיטה?
כל העולם בנוי בצורה כזו שאנו נהיה אלו שמשלימים אותו ומשפיעים עליו. השם יתברך ברא אותנו כך שנהיה כמו אלוקים, שיכולים לברוא, להשפיע ולשנות את המציאות. לכן ניתנו לנו המצוות. שניקח את המציאות החסרה שהשם ברא בכוונה תחילה, ונשלים אותה. ניקח תינוק עם ערלה ונהפוך אותו ליהודי שלם בעזרת ברית מילה. ניקח פרות וירקות ונתקן אותם על ידי תרומות ומעשרות. ניקח דברים חסרים ונהפוך אותם למתוקנים.
הצעקה שלנו לא נועדה בשביל לחדש לקדוש ברוך הוא דברים שהוא לא ידע לפני כן, שהרי זה טיפשי לחשוב כך. הצעקה נועדה בשבילנו, כדי שמתוך הצעקה נוכל להרגיש את התלות שיש לנו בהשם יתברך, כמו בן שתלוי באביו ומבקש ממנו שימלא את צרכיו. הדבר מעורר אותנו ומקרב אותנו להשם יתברך ובכך אנו מגיעים למטרת הקיום שלנו.
מכאן נוכל להבין כמה חשוב לצעוק ולהתפלל להשם יתברך. הרבה אנשים תקועים בחייהם וזקוקים לישועות, אך עם זאת הם כלל לא חושבים לפנות לקדוש ברוך הוא. כשמתרחשים דברים בחיינו אנו מתמקדים ביכולות הגשמיות שלנו או של הסביבה כדי לצאת מהמצב. אנו מיד חושבים על הפעולות הגשמיות שנוכל לעשות או שאחרים יוכלו לעשות בשבילנו. אבל הדרך הטובה ביותר לצאת מכל מצב היא לצעוק לקדוש ברוך הוא גם כשנראה שאין לנו שום סיכוי לצאת מהמצב הסבוך.
במזמור התהלים המפורסם "שיר למעלות" אנו אומרים "מאין יבוא עזרי", כי השם יתברך מביא לנו עזרה מתוך ה"אין". דווקא מתוך המקומות הלא ברורים שכלל לא היינו חושבים עליהם, פתאום צומחת לה הישועה.
אדם יכול לחפש עבודה במשך זמן רב בכל הדרכים הגשמיות וכבר להתייאש מהחיפושים, ואז פתאום ממקום לא ברור שהוא כלל לא תכנן ובכלל לא חשב עליו הוא מגלה שהישועה באה. אדם יכול לחפש שידוך בכל המקומות האפשריים ולעשות מאמצים רבים עד שהוא מאבד כל תקווה, אבל אז פתאום מתחת לאף שלו הוא מוצא ב"טעות" את הזיווג שלו, ממש כמעט בלי כוונה. כי אדם יכול לחשוב ולתכנן כמה שהוא רוצה, אבל בסופו של דבר השם יתברך הוא זה שמחליט לאן הדברים ילכו. לכן חשוב מאוד לצעוק ולהתפלל להשם יתברך.
אנשים רבים תופסים את עניין התפילה והצעקה להשם יתברך בתור סוג של פתרון חלופי. מעין תוכנית חלופית למקרה שהתכנונים המקוריים שלנו לא יעבדו. אדם מנסה קודם כל את הדרך שהוא חשב עליה, את ההשתדלות הגשמית, את הרעיונות ואת הפעולות שהוא תכנן לעשות, ורק אם זה לא מצליח לו הוא עובר לנסות את עניין התפילה.
אבל הצעקה להשם יתברך זה הפתרון הראשון שאנו צריכים לחשוב עליו. לפני שבכלל חושבים צריך להתפלל. אם נצעק להשם יתברך בכל מצב ובכל עניין, נוכל בוודאי לראות השגחה פרטית ונסים עצומים בכל תחום שאליו ניגש.
אדם מוכרח לצפות לישועה בכל רגע. אמנם צריך לצפות לישועה הכללית שיבוא המשיח וניגאל גאולה שלמה, אבל מעבר לכך כל יהודי צריך לצפות לישועה בכל פרט בחייו. חסר לך כסף? נהיית חולה? נתקעת עם הרכב? יש קשיים? זה בדיוק הזמן לזרוק את כל המוסכמות המגבילות, את כל הכללים שהתרגלנו אליהם, את כל חוקי הטבע שלכאורה מונעים מאיתנו להשיג את כל החלומות שלנו, ולצפות לישועה אמתית.
רק לצעוק להשם מקירות לבנו כאילו אין לנו שום פתרון ומוצא והשם יתברך הוא התקווה היחידה שלנו. בין אם אנחנו בטוחים שאנו יכולים להסתדר לבדנו ובין אם אנו בטוחים שאין סיכוי ולא נראית כל תקווה באופק, אנו מוכרחים לצעוק להשם יתברך ולצפות לישועתו.
אם נצעק ונתפלל מתוך אמונה אמתית וציפייה לישועה, אז היא בוודאי תגיע. השם יזכה אותנו לצעוק אליו בכל מצב ומתוך כך נזכה לראות נסים גדולים וישועות בחיינו.
תכנים נוספים דומים:
כתיבת תגובה