מה עדיף, אמונה בלב או עשייה מתוך פחד?
לכל השאלות בענייני אמונה
כ״ה בניסן ה׳תשע״ה | שם השולח:
שני אנשים. האחד מאמין בדרך של שכר ועונש.כפייה. פחד מגיהנום וכו. כלומר עשייה מפחד. אבל בהחלט מקיים הרבה מצוות יומיומיות. תפילה.כשרות. צחצית. לימוד תורה. צניעות וכו. מאידך, והשני בדרך של עשייה מתוך אהבה. חיבור. חופש. פחות מקיים מצוות כנל אך בעל אמונה חזקה יותר. מאמין שהכל מדויק ושה' דואג להכל. חי באמונה שלמה שהכל מאיתו יתברך. חוקר כל הזמן. מתפלל כצחות לשונו אך תמיד בקשר ישיר עם ה.
מה עדיף יותר מבחינת תורת ישראל? זה שמקיים כי כך גדל וחונך? ומפחד מעונשים וכו? או זה שחוקר בלי סוף. מדבר בלי סוף עם הקבה. עושה כוונות לפני כל צעד. מאמין שהכל מה'? כוו
זו שאלה יפה מאוד.
קשה מאוד לשפוט בין שני האנשים המתוארים, משום שיש הרבה פרטים מעבר שאין לנו את הכלים לשפוט אותם. למשל לכל אדם יש תיקון שונה ועל פי זה הוא מקבל יכולות שונות ודרישות שונות. אדם יכול לעשות דבר שנראה לנו מזערי, אבל זה עיקר התיקון שלו, ואדם אחר לעומת זאת שנראה לנו צדיק גדול יכול לעשות הרבה דברים טובים, אבל להזניח את המטרה שלשמה הגיע לעולם. כל אדם גם קיבל כלים שונים, תכונות וכישורים שונים שאיתם הוא צריך לעבוד את השם יתברך.
זה כמו שנשאל מה עדיף, אדם שעוזר תמיד לאנשים ונותן המון צדקה כי כך התרגל, אבל הוא לא עושה את זה מכל הלב מבפנים והוא אפילו כועס על העניים שהוא נותן להם, או אדם אחר שאוהב את כולם, נחמד לכולם ורוצה מאוד שיהיה לכולם טוב, אבל הוא לא מוכן לעזור לאף אחד ולא מוציא שקל מהכיס שלו עבור אחרים. שני המצבים אינם טובים.
שני המצבים שתיארת אינם מספיקים לבדם וכדי להגיע לתיקון האמתי צריך לשלב בין שניהם. שני המצבים גם מעידים האחד על השני, כי אי אפשר לאהוב את השם באמת מתוך חקירה והתבוננות ובכל זאת להישאר אדישים ולא לעשות עם זה כלום. ואי אפשר גם לקיים מצוות במשך כל היום ולא להתחבר אפילו מעט לדברים. אחרי המעשים נמשכים הלבבות וכך גם להפך. המעשים של האדם נובעים מתוך האמונה וההשקפה שלו. וההשקפה נובעת מהעיסוקים של האדם במשך היום. אדם שאוהב מישהו עושה מעשים מתאימים, הוא רוצה להיות עם אותו מישהו ולשמח אותו והוא לא ירצה להתרחק ממנו ולהסתפק בכך שהוא אוהב אותו בלב.
אם אדם נמצא בכל אחד מהמצבים האלו שתיארת, אז או שהאדם נמצא כרגע בתהליך (אי אפשר להשתנות בבת אחת) והוא בדרך לשינוי, או שמשהו שם לא בסדר. כי אי אפשר לומר שאנחנו אוהבים את השם יתברך, אבל מצפצפים על כל מה שציווה אותנו. ואי אפשר גם לומר שאנחנו מקיימים את כל מה שהוא מצווה אותנו, אבל לא אכפת לנו ממנו. כי האחד מעיד על השני.
מעבר לכך, כדאי לדעת שיש עניין גדול לקיים את המצוות כי השם ציווה ולא בגלל שנוח לנו או מובן לנו. אם אדם מקיים מצוות מתוך שהוא מבין את המטרה שלהן, זה פחות מקרב אותו להשם. זה כמו שאיזה גוי יעשה ברית מילה כי הרופאים המליצו לו מבחינה רפואית. אז עכשיו זה אומר שהוא קיים מצווה? בוודאי שלא, כי הוא לא עשה זאת לשם קיום המצווה. כך בכל המצוות. אם נעשה רק את מה שנוח, אז זה אומר שאנחנו עושים מה שבא לנו בלי קשר לתורה. אבל אם אנחנו עושים את מה שהשם יתברך ציווה אותנו, אז זה הופך להיות הרבה יותר משמעותי.
השאלה העיקרית היא האם זה משנה איזה מצוות עושים?
האם מצוות הצניעות חשובה יותר מחינוך ילדים? האם שמיטה חשובה יותר משיחה עם חבר שיכולה לשנות חיים?
אנחנו לא יכולים להשוות בין מצוות או לדעת מה החשיבות של כל אחת. ישנן מצוות שנחשבות לחשובות יותר משום שאנו רואים את התייחסות התורה אליהן, כמו שבת למשל שהעונש על חילול שבת הוא חמור והתורה מזכירה את עניין שמירת השבת ומייחסת לזה חשיבות רבה. לעניין הצניעות למשל יש גם חשיבות רבה של הרחקה מן העריות ואשה שלא נשמרת מחטיאה את הרבים. אבל עם כל זה, קשה מאוד להשוות בין מצוות וגם כל אדם הוא שונה, כך שיתכן שלאדם מסוים מצווה מסוימת היא חשובה יותר מאחרות כי לשם כך הוא הגיע לעולם, בעוד שלאחרים היא פחות חשובה.
המצוות הן לא לבחירתנו, שנקיים את אלו שאנו רוצים בלבד ועלינו לקיים את כולן. אלא שכולנו בני אדם ולכן לא צריך לדחוק את עצמנו או להילחץ מכך שאנו חייבים לקיים ברגע זה את כל המצוות. צריך פשוט להתחבר לאט לאט, להתקרב ולהוסיף עוד מצווה ועוד מצווה. השם יתברך יודע היטב אם אנחנו מקיימים רק חלק מהמצוות בגלל שזה נוח לנו לעשות מה שבא לנו בלי להתאמץ, או בגלל שאנחנו לא מסוגלים לקחת על עצמנו את הכל בבת אחת ולכן אנו מתקדמים בכל פעם קצת.
כששואלים מה חשוב יותר במצוות זה אומר שיש התנגשות כלשהי או בעייה לקיים את שתיהן. אבל הצניעות לא פוגמת כלל בחינוך הילדים ואפילו להפך, היא מוסיפה ערכים לחינוך. אם כרגע אי אפשר לקיים את שתיהן בגלל סיבות שונות, או שאנחנו רוצים להתחזק במצווה מסוימת ולא יכולים לקחת על עצמנו הרבה בבת אחת, אז אפשר לבחור את המצווה שאנו יותר מתחברים אליה. אבל אם אנחנו מבטלים חלק מהמצוות מתוך מחשבה שמספיק שאנו מקיימים אחרות, זו טעות לחשוב כך. אם אדם מחנך את הילדים, זה בוודאי לא פוטר אותו משאר המצוות. זה כמו שאדם ישאל מה חשוב יותר, היד או הרגל? האוזן או האף? אז אמנם ישנם איברים חשובים יותר וחשובים פחות, אבל ברור לנו שכולם חשובים. אי אפשר לוותר על האוזן כי יש לנו יד. זה לחוד וזה לחוד. טוב מאוד שיש לנו יד, אבל אנחנו צריכים גם אוזן. כך גם המצוות. אי אפשר לוותר על מצווה מתוך השקטת המצפון בכך שאנו מקיימים מצווה אחרת. אם יש התנגשות ואין ברירה זה עניין אחר. אבל אי אפשר להביא בתור תירוץ לכך שאנו לא מקיימים מצוות מסוימות – שאנו מקיימים מצוות אחרות. כי אנחנו מצווים על כל המצוות.
אני מקווה שזה יעזור. השאלה היא די כללית, לכן אם תתנו לי יותר הכוונה למקרה הספציפי ומהיכן נובעת השאלה, אוכל בע״ה לנסות להתמקד בתשובה מותאמת יותר.
תודה רבה על הכל 🙂
אני ובעלי התחתנו לא דתיים ככ. בעלי התחזק מאוד.
אני עובדת עם ילדים. מתוך אמונה מאוד חזקה שאלו נשמות שסופגות הכל בקטנות. שמה שאין בבית, יש אצלי. אני עובדת קשה ובאמת מתוך ראיה לחנך.
אני לא מתפללת עם סידור אלא תפילה בעל פה. בשדה או בבית. פונה לבורא עולם מהלב, בצורה הכי אמיתית וכנה שאפשר.
מאוד מתחברת לאהבה שבתורה ובדת ולהשגחה פרטית. מאמינה בקדוש ברוך הוא ורק הוא מחליט ומפרנס ומה שצריך לקרות קורה. באמת באמונה שלמה. עושה כוונות לפני כל צעד, פונה לקדוש ברוך הוא בכל בעיה ומאמינה שהוא נותן ת'תשובות המדוייקות ביותר.
אני מרגישה שאני בעולם הזה הרבה כדי לסייע, לתמוך, לפעמים להיות זאת שנותנת תשובות לאנשים ומחזקת אותם שה' יודע הכי טוב עבורם וכל נסיון זו הזדמנות לצמוח וללמוד.
קשה לי מאוד עם קיום מצוות כי ה אמר. בלי להחתבר, בלי להבין,
אני כל בוקר נלחמת עם כיסוי הראש שלי, עם חצאיות וכו… (כיסוי ראש לא מלא)
אני חוקרת מלא את עניין השכר והעונש, מדוע ניתנה התורה, מדוע אלוקים צריך את בני ישראל, בחירה וכו.. בחקירה מתמדת.
בעלי מצד שני, עושה כי צריך, בלי שאלות.
לא בעד טלויזיה בבית, מעיר לבנות שלי כשהן מסתובבות עם שיער פזור ופיגמה בבית, מצד צניעות, דורש מהן להתפלל וכו..
אני משתדלת רק בגללו, לשמור שבת, ללכת עם כיסוי ראש גם בבית, לא שומעת את המוסיקה שאני אוהבת, כי הוא טוען שזה מקלקל תבנות. ויתרתי על טלויזיה..
אני מרגישה שאני מוותרת על המון בשבילו ולא מתוך אמונה.
מוסיקה מעצימה ומחייה אותי..
מה שתמיד מפריד והפריד ביני לבינו זו הדת.
יש ביננו פער עצום.
זה מגיע למקומות שבא לי לוותר על הכל.
השאלה מה עושים.הוא תולה את הדת בחינוך הבנות.
אני טוענת שהדרך שלו לחנך ללא הסברים ועם המון מחוייבות וכעס רק תגרום לנשמה פגועה של ילד, הן לא יעשו לעולם מצוות מתוך בחירה ואהבה, אלא כי חייבים.
וכשעושים מה שחייבים, לא תמיד נהנים מזה, לפעמים אף סובלים.
גדלתי בבית של כפיה ובלי הסברים וזה הוביל אותי לחילוניות.
כשקטפתי פרח לראשונה בחיי וגיליתי שלא מתתי, הדבר הראשון שחשבתי עליו זה שההורים שלי עבדו עלי והכל שטויות.
בעלי טובן שהדרך שלי לחקור, לאהוב, להתפלל כצחות לשוני וכו, לא מקדמת את הבנות אלאל הורסת, בעיקר כי אני לא צנועה לפי הגדרות הדת וכו.
אני מרגישה שהנשמה שלי מורדמת כל הזמן שיש המון ויתור… וקשה לי מאוד.
נשמע ששניכם נשמות גבוהות שצמאות לרוחניות וכל אחד מכם מוצא אותה בדרכו שלו, וכך אתם זוכים להשלים זה את זה (וזו כל המהות של הנישואין, להתנשא מעלה ביחד על ידי השלמת החסרונות האחד של השני).
תפילות לקדוש ברוך הוא מהלב בעל פה הן תפילות גבוהות ביותר שבהן הכוונה מתעלה הרבה מעבר למה שאנו מצליחים לכוון בתפילות הרגילות. אבל עם זאת, צריך לדעת שישנם סודות עצומים רבים שאנחנו בעצמנו כנראה לעולם לא נצליח להגיע אליהם, ואנשי כנסת הגדולה הכניסו לנו את כל אותם סודות בתוך נוסח התפילה. כך שהאחד לא בא במקום השני. חשוב מאוד לעשות את הדברים שאת עושה, וזו זכות גדולה כי הרבה אנשים לא מצליחים להגיע לדרגות כאלו, אבל עם זאת חשוב גם לשמור על הכללים ולקיים את המצוות כדי לשמור על עצמנו בדרך הנכונה.
חשוב להבין שכל אדם חושב שהוא עושה טוב. אין לו שום מדד אם הוא צודק או טועה. אם אדם יעשה מה שנראה לו על פי אמונתו והבנתו, אז העולם יהפוך למקום מסוכן ואכזר ללא כללים. גם היטלר יימח שמו חשב שהוא עושה טוב לעולם בזה שהוא ״מנקה״ אותו. אף אדם לא קם בבוקר וחושב לעצמו כמה שהוא רשע ואכזרי. כולם חושבים שהם פועלים נכון וטוב, רק שרבים לצערנו סטו מהדרך הישרה וחושבים על הרע כטוב.
לכן זה מעולה שהגעת למקום של נתינה, של חינוך, של ייעוץ, של כוונה, של תפילה וכו׳. אבל ביחד עם זה צריך לשלב את המצוות המעשיות שמיישרות אותנו על פי השכל האלוקי והאמת המוחלטת.
העשייה של בעלך בלי שאלות, ההתחזקות להוציא את הטלוויזיה מהבית וקיום המצוות מתוך יראת שמיים גם הם דברים עצומים וגבוהים. אבל גם כאן, חשוב לפעול נכון, כי בסופו של דבר יש עניין גדול לחקור ולהבין את הדברים. לכן יש חשיבות גדולה כל כך ללימוד התורה ולכן התורה שקולה כנגד כל המצוות. כי יש עניין גדול ללמוד ולהכניס עומק למצוות שאנו מקיימים. על אחת כמה וכמה כשמדובר על משפחה עם ילדים שלהם צריך להחדיר עוד יותר את הערכים כדי שילכו בדרך הזו.
ישנו כלל גדול בחינוך ילדים, שצריך לתת לילדים את ההרגשה הכי טובה בעולם עם המצוות והדברים הקשורים לקודש. כי אם ילד גדל בבית עם הרבה יראת שמיים, אבל עם עצבות ומריבות, שאף אחד לא מבין אותו ואין לו אפשרות לשאול שאלות, אז יהיה לו קשה לאמץ את הגישה הזו. אם הוא רואה שכל החברים שלו נהנים מצפייה בטלוויזיה ומספרים אחד לשני על הסרטים שהם רואים, והוא יושב בצד וחושב כמה הוא מסכן שאין לו בבית טלוויזיה, אז הוא יהיה אומלל וברגע הראשון שהוא יוכל, הוא יזרוק הכל חס ושלום ויבחר בחיים נוחים יותר. לכן צריך לתת לילד הרגשה של ניצחון. צריך לתת לילד הרגשה שבשבת אנחנו מלכים. שמי שיש לו טלוויזיה הוא מסכן. לכן חשוב ללמוד את טעמי המצוות ולחקור את הדברים כדי שיהיו לנו את כל התשובות לשאלות שישאלו אותנו. שנעניק ביטחון לילדים שלנו כך שידעו שזוהי הדרך הנכונה והאמתית. ודרך אגב, כל מה שאמרתי זה לא רק לחינוך ילדים, אלא גם לעצמנו צריך לתת הרגשה של ניצחון. ואם אנחנו מצליחים במלחמה עם כיסוי הראש או כל מצווה אחרת, אז גם אפשר לתת לעצמנו חיזוקים. נוכל לקנות לעצמנו איזה משהו שרצינו כבר הרבה זמן או סתם לקחת איזה ממתק בתור חגיגה לניצחון שלנו על היצר.
לדעתי את ובעלך יכולים להגיע רחוק מאוד ביחד אם תנסו יותר לשתף האחד את השני ולשאוף להגיע רחוק ביחד. התורה היא עולם קסום שרק מחבר בין אנשים ולא מפריד, והפער העצום שציינת נמצא רק בדמיון. אם את תלכי בעקבות בעלך להכניס את התורה והמצוות לחיים, ובעלך ילך בעקבותיך כדי להכניס משמעות וכוונה, אני בטוח שתגיעו רחוק ביותר. לשניכם יש מעלות עצומות ורק צריך לקחת את הטוב שבכל אחד מכם ולהוביל את שניכם.
צריך לראות את הדברים כמו בלימוד מקצוע למשל. צריך את הלימוד התיאורטי כדי להבין את הדברים לעומק, אבל חשוב גם הלימוד המעשי והניסיון בתחום. אם אנחנו עושים דברים בלי להבין מה אנחנו עושים זה לא טוב וכך גם אם למדנו ואפילו היינו המצטיינים זה לא מספיק. כי מוכרחים לדעת את הדברים התיאורטיים וגם לעבוד בצורה מעשית.
ההמלצה שלי היא לנסות להתקדם האחד לכיוון השני. אם בעלך כל כך רוצה שתהיי צנועה, זו צריכה להיות מחמאה ענקית עבורך. זה מראה שבעלך לא מתעניין בדברים חיצוניים, אלא רוצה קשר פנימי ועמוק איתך. ישנם בעלים שרבים עם הנשים שלהם ולא מרשים להם ללכת בצורה צנועה. כשבעל רוצה שאשתו תלך בצורה צנועה זה אומר שהוא אוהב אותה. שהוא רוצה קשר מיוחד איתה. הרי רוב הגברים ברחוב היו רוצים לראות אישה בלבוש לא צנוע. כי לא אכפת להם ממך והם רק רוצים למלא את התאווה שלהם. כשגבר רוצה שאשה תהיה צנועה, זה אומר שהיא יקרה לו. לכן בדרך כלל האבא שומר על בתו שתהיה צנועה (גם אצל חילונים). כי הוא אוהב אותה באמת. את הדברים היקרים לנו ביותר אנו שומרים במקומות סודיים ושמורים. יהלומים שומרים בקופסה מוחבאת שאף אחד לא יגלה. ספר תורה שומרים בתוך כיסוי בתוך ארון הקודש. הדברים החשובים באמת צריכים להיות שמורים. לכן חשוב עניין הצניעות אצל הנשים, כי את צריכה להיות שמורה לבעלך, שיהיה לכם קשר מיוחד, שרק בעלך יזכה לראות את השיער שלך. הוא לא צריך להתחלק עם כל הגברים ברחוב שרוצים ״לשטוף את העיניים״ חס ושלום. אם תתבונני בדברים, תוכלי להבין כמה זה דבר גדול להיות צנועה.