מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות, ולמה זה צריך לעניין אותנו? (דבר תורה לפסח)
בכל שנה אנחנו מתיישבים מסביב לשולחן בליל הסדר עם כל המשפחה ושואלים את הקושיות. אבל צריך לשאול מה הרעיון של אותן קושיות? למה זה צריך להיות אכפת לנו אם בכל הלילות אין אנו מטבילין ובלילה הזה אנו מטבילין שתי פעמים? מהו המסר שאנו צריכים להבין מתוך שאלת הקושיות בפסח?
חג הפסח הוא זכר ועדות ליציאת מצרים. בכל שנה כל ישראל אוכלים מצות וחוגגים את החג ובכך משמרים את הזיכרון של הנסים הגלויים והגאולה הגדולה שהייתה לנו. אבל משנה לשנה, הכל הולך ונהיה הרגל שגרתי וקל מאוד לפספס את תוכן החג.
לאחר כל כך הרבה שנים, אנו מתעסקים לפני החג בניקיונות הבית, במהלך ליל הסדר אנו מחכים לסעודה, את ההגדה קוראים בלי להבין מה באמת כתוב שם ובמשך הפסח אוכלים מצות בתור מנהג נחמד ששובר את השגרה. השאלה היא מהי המהות הפנימית של הכל?
אם נשים לב, בליל הסדר ישנם הרבה דברים לא שגרתיים. גונבים את האפיקומן, נוטלים ידיים פעמיים, מגלים את המצות ואז מכסים אותן, שותים כוס ומוזגים כוס חדשה עוד לפני הסעודה, אומרים חצי הלל ורק לאחר שאוכלים מסיימים את החצי השני, אוכלים ושותים בהסבה וישנם עוד המון פרטים קטנים ששוברים לגמרי את ההרגלים שלנו מכל השנה.
כל אלו באים כדי שנרגיש שמשהו מוזר כאן וכך נתעורר ונתחיל לשאול שאלות. כל המהות של חג הפסח היא לשאול קושיות, עצם הקושיות מעידות על כך שאנו רוצים לחשוב ברצינות ולא להיתפס בשגרה שאליה כבר התרגלנו.
אדם יכול לחיות חיים שלמים בלי לעצור פעם אחת ולחשוב אם הוא בכלל נמצא בדרך הנכונה. אנו יכולים לחגוג את פסח בכל שנה עם כל המנהגים שלו ובכל זאת לא להבין על מה בכלל אנחנו חוגגים. אדם שרגיל למשהו עושה אותו בצורה אוטומטית מבלי לחשוב אם זה טוב, אם זה יקדם אותו, אם יש דרך אחרת או אם זו בכלל האמת. הוא יעשה את זה בכל מקרה כמו רובוט.
אדם לא חושב בכל בוקר על כל החיים שלו, אלא הוא מתארגן, אוכל והולך לעבודה. הוא לא חושב לעצמו באיזו דרך ללכת ואיך לעשות את פעולת ההליכה, אלא הרגליים שלו כבר לוקחות אותו מבלי שהוא שם לב, הכל אוטומטי. כדי לצאת מהמצב הזה של הרובוט, צריכה להגיע שאלה שתכניס אותו למצב חשיבה, שהרי אם אין שאלה, אז אין מה שיכניס עניין ואז גם התשובות לא יגיעו.
אם דבר מסוים לא מעניין אותנו, אז גם אם התשובות יגיעו על מגש של כסף עד אלינו, לא נטרח לקבל אותן. רק לאחר שיש לאדם רצון לקבל תשובה, אז הוא יכול להכיל אותה. אדם צריך לשאול את עצמו “האם יש משמעות לחיים?”, “האם אני מתקדם לכיוון הנכון?”, “האם יש בורא לעולם?”, “האם התורה היא האמת?”. אי אפשר לחשוב על כל זה ברצינות מבלי לשאול את השאלות קודם לכן. השאלות הן שמעוררות אותנו ונותנות לנו את המוטיבציה לחשוב, לחקור ולהבין.
אדם שבאמת שואל את השאלות האלו ומעוניין להגיע לתשובות, בוודאי שיגיע בסופו של דבר לאמת. אדם שמתבונן על חייו וחושב עליהם ברצינות, לא יכול להגיע למסקנות טיפשיות כמו למשל שבאנו מהאבולוציה, שהטלוויזיה עוזרת לנו, שאנו מרוויחים מחילול שבת או שהלבוש הלא צנוע מועיל. כל אלו מסקנות שמגיעים אליהם מתוך רצון ונוחות. נוח לנו להמשיך לעשות את העבירות שאליהן התרגלנו ולא לדעת את האמת לגביהן.
כמו אדם שמעשן שמדחיק את כל האזהרות שכתובות על קופסת הסיגריות לגבי סרטן ומחלות, רק כדי שיוכל להמשיך לעשן בשקט. ואז כשמישהו יאמר לו שזה מסוכן ולא בריא, הוא יחייך בצורה מזלזלת ומתנשאת, כאילו שזה לא נוגע לו כלל. אבל כל זה מתוך שהוא מנסה להדחיק ולא להתחבר. אם היה מתחיל לשאול שאלות ומנסה לחקור, אז היה מתייחס הרבה יותר ברצינות לדברים והיה מבין שזה נוגע לחייו ממש.
בוודאי שכדי לפרוק עול אדם מעדיף לחשוב שיש אבולוציה, כי כך אין אחריות ומחויבות. אבל אין אדם שיכול באמת להתבונן באיבר מסוים בגוף האדם ולומר שזו אבולוציה. כאשר רואים תינוק שנולד, בלי שההורים שלו תכננו שום איבר בגוף שלו, והם אפילו לא יודעים בעצמם כיצד כל איבר פועל, בוודאי שאי אפשר לחשוב על זה כאבולוציה למי שמתבונן באמת. איך תינוק עושה פעולה של יניקה מיד כשנולד? ואיך הגוף של אמו יודע לייצר חלב המתאים בדיוק לתינוק, ושדווקא בימים הראשונים יהיו בו הנוגדנים המתאימים שמחסנים אותו ומסייעים לו? אדם שלא מחפש תירוצים אלא רוצה להגיע רק אל האמת, בוודאי יגיע אליה מעצמו. רק צריך להתבונן בדברים ולחשוב מעט.
אם נתבונן בזה, נבין שהרוב הגדול של האנשים אינו במצב של חשיבה. לא מעט אנשים הולכים לערוך את ליל הסדר ולאכול מצות בע”ה, אך עם זאת הם לא ירגישו כל רע בנסיעה ברכב וחילול החג. הדברים הרי סותרים זה את זה, שהרי אם חס ושלום אנו לא מאמינים במקורות שלנו, אז בשביל מה לחגוג? ואם אנו מצליחים להבין שזוהי האמת, אז איך אנו יכולים לעבור על ציווי הבורא? האם עולה בדעתנו שיתכן שאנו יותר חכמים ממנו, שניקח אותו חס ושלום בתוך יועץ, שנקבל את העצה של חגיגת ליל הסדר ונוותר על שמירת החג? זה הרי טיפשי לגמרי לחשוב בצורה כזו, אלא שהתרגלנו לכך וההרגלים שלנו עיצבו לנו שגרת חיים שקשה לנו מאוד לזוז ממנה.
כנגד ארבעה בנים, מה כל אחד מהם שואל ואיך זה נוגע לנו?
בהגדה של פסח מסופר על ארבעה בנים שכנגדם דיברה התורה. וכל אחד מהם מסמל אופי מסוים ודרך שונה להתמודדות כדי להצליח להעביר לבנים את המסר של יציאת מצרים. אלו ארבעה מפתחות שיכולים לפתוח את הלב של אותם בנים, וכך גם את הלב שלנו.
העניין המרכזי בליל הסדר הוא מצוות “והגדת לבנך”. ישנה מצווה מיוחדת דווקא באותו לילה לספר על יציאת מצרים. יש ארבעה סוגים של בנים: חכם, רשע, תם ושאינו יודע לשאול. כל אחד רואה את העולם מזווית אחרת ומקבל את סיפור יציאת מצרים בצורה שונה. לכן כדאי לדעת על פי אותם ארבעה בנים כיצד להעביר את הדברים לכל אחד מהבנים שלנו בצורה המתאימה לו.
אלא שבליל הסדר יש עניין מיוחד לשאול שאלות ולספר ביציאת מצרים לא רק לבנים שלנו. השולחן ערוך בסימן תעג (הלכה ז’) כותב: “אם אין לו בן, אשתו שואלתו. ואם לאו, הוא שואל את עצמו. ואפילו תלמידי חכמים שואלים זה לזה מה נשתנה”. אנו עושים הרבה שינויים בליל הסדר, הכל כדי לעורר את כולם לשאול שאלות. לא רק את הבנים שלנו, אלא גם את עצמנו, שנתחיל לחקור בעצמנו מה באמת נשתנה הלילה הזה מכל הלילות. אנו צריכים לשאול את עצמנו ואז להשיב ולספר לעצמנו על יציאת מצרים. חשוב להכניס את הדברים אל הלב שלנו בלילה המיוחד הזה.
לכן צריך להבין מה כל אחד מארבעת הבנים מסמל וכיצד נוכל למצוא גם את עצמנו בין הבנים האלו, כך שנוכל לספר לעצמנו את סיפור יציאת מצרים ונזכה להחדיר את האמונה העצומה לתוכנו.
הבן החכם מייצג את תלמידי החכמים שמבינים את המשמעות של ליל הסדר. הוא שואל ישר ולעניין ורוצה שיעבירו לו את הציוויים של השם יתברך. אפשר לפתוח אתו מיד בדברי תורה וסיפור יציאת מצרים כיוון שהוא פתוח לקבל. לכן התשובה לאותו הבן היא גם ברמה שלו וכך עונים לו מתוך הלכות הפסח, שאין מפטירין אחר הפסח אפיקומן.
הבן הרשע הוא גם כן חכם בשכלו מהצד הטכני, שהרי מבין מה המשמעות של חג הפסח, אך הוציא את עצמו מהכלל. כדי להיקרא “רשע” אדם צריך להבין קודם מה הוא עושה. אדם שעושה שטויות בלי להבין יוגדר כ”משוגע” ולא נחשיב אותו כרשע גם אם יעשה דברים איומים, כל עוד הוא לא מודע למעשיו. אך כאשר הוא עושה את הדברים הלא טובים בזדון ומתוך שנותן דעתו על כך, רק אז ייקרא רשע. אדם כזה שמבין ובכל זאת רוצה להכעיס אנו צריכים להוכיח בצורה חריפה ולהשיב לו מלחמה, ולכן התשובה שלו תהיה בהתאם.
הבן התם לא מבין הרבה במתרחש סביבו ביום הזה, אך יחד עם זאת הוא רואה דברים משונים בליל הסדר. הוא לא בדיוק מבין את משמעות הדברים, וכנראה שזה גם לא מעניין אותו כל כך כדי שיתחיל לחקור, ולכן הוא מנסח שאלה כללית “מה זאת?”.
התשובה שהוא מקבל גם היא כללית “בחוזק יד הוציאנו השם ממצרים מבית עבדים”, שהרי אין לו כרגע את הכלים המתאימים לספוג תשובה עמוקה ומפורטת יותר. לבן כזה צריך להחדיר את הבסיס היטב בלי להעמיס עליו יותר מדי, עד שיתקדם ויפתח עם הזמן ויוכל להכיל יותר. קודם שיידע שהייתה יציאת מצרים, אחר כך הוא כבר יוכל להתקדם ולחקור ואז נוכל להסביר לו יותר.
הבן התם מלמד אותנו שצריך לתת לכל אדם על פי הכלים שלו. לפעמים אדם גדוש בתורה ורוצה להעביר הלאה, אבל כדי שאנשים יוכלו לקבל ממנו, הם עצמם צריכים קודם להיות מספיק ראויים. הם צריכים כלים, הם צריכים לשאול את השאלות הנכונות, להתעניין וכו’. אם אדם לא מתעניין, אז גם אם יביאו לו את כל סודות היקום על מגש של כסף, הוא כלל לא ירצה לקבל, ואם כן אז הוא לא יבין מה עושים עם זה. מוכרחים קודם כל לבנות כלים, ולכן צריך לתת קודם מושגים כלליים ולתת לאותו אדם לבנות את עצמו, ורק אז יהיה אפשר לתת לו.
לבסוף נשאר הבן האחרון שאינו יודע לשאול. הוא רואה את כל המתרחש סביבו, הוא רואה את כל השינויים, מניחים זרוע על השולחן ולא אוכלים, לוקחים את המצות, מחזירים אותן, מגביהים את הקערה, מורידים, שותים ארבע כוסות, מטבילין פעמיים, אוכלים מרור, מחביאים את האפיקומן, אוכלים בהסבה ועושים כל כך הרבה דברים שונים מהרגיל, אך עם כל זה הוא אינו מתעורר לשאול שום דבר.
הוא בכלל לא מקשר שכל המנהגים המוזרים מסביבו מייצגים משהו. הוא אפילו לא יודע מה לשאול בקשר לכל מה שמתרחש, כאילו שהכול כרגיל. הוא התרגל לערוך את ליל הסדר בכל שנה ולא מחפש איזה טעם מיוחד מאחורי המנהג התמוה הזה. הוא לא מבין שכל זה נעשה כזכר ליציאת מצרים. כדי שיהיו לנו עדות וזיכרון ליציאת מצרים וכדי שנכניס את סיפור יציאת מצרים אל הלב שלנו. לבן כזה צריך לפתוח ולהסביר גם בלי שהוא ישאל.
היום רוב האנשים משתייכים לאותו בן שאינו יודע לשאול. החכמים הם מעטים, רשעים שמבינים עניין ורוצים להכעיס כבר כמעט ואין היום (המעשים הלא טובים שלנו הם מתוך בלבול וחוסר ידיעה והבנה), ואפילו כאלו שרק מסתקרנים ושואלים “מה זאת” כמו אותו בן תם קשה מאוד למצוא.
שנה אחר שנה כמעט כולנו חוגגים את ליל הסדר, עושים מפגש משפחתי רב משתתפים, קוראים את ההגדה בלי להבין הרבה, מחכים בקוצר רוח לסעודה טובה, מקנחים במצה עם שוקולד לפני האפיקומן, אך שוכחים לשאול שאלות. התרגלנו לחגוג את פסח בלי הרבה הסברים מתוך מחשבה שהכול חס ושלום רק מנהג סמלי לאיזו אגדה. כך גדלנו מתוך חוסר הבנה של משמעות הדברים, שהפכה להבנה גרועה ושקרית שכאילו חס ושלום אין כלל משמעות לדברים.
ליל הסדר מנסה לעורר אותנו ולשנות את כל מה שהתרגלנו אליו כדי שנתחיל לשאול. למה הלילה הזה שונה מכל הלילות? מה אנחנו חוגגים? מה בדיוק הלך שם ביציאת מצרים? האם זה מחייב אותנו? מתוך השאלות האלו ניתן להגיע למסקנות שיובילו אותנו הלאה ולגלות עוד ועוד מהאמת.
פתאום האדם מגלה שהעם שלנו קיים אלפי שנים. פתאום מגלים את המקורות ורואים מאיפה הכל התחיל. פתאום מבינים שהקדוש ברוך הוא מפעיל את הטבע בעולם והוא יכול לשנות אותו כרצונו כמו ביציאת מצרים. אותן קושיות שאנו שואלים בליל הסדר מביאות אותנו למצב של חשיבה. כך מתעורר לו רצון לדעת את אותה האמת.
אם חס ושלום אנו לא מאמינים ביציאת מצרים, אז מה אנחנו חוגגים? איך זה שעם שלם חוגג את אותו החג לזכר אותה יציאת מצרים? ממתי הכל התחיל? הרי בכל שנה ושנה אנו חוגגים את החג וכך גם אבותינו ואבות אבותינו. כולנו יודעים את המקורות שלנו ויודעים מהי ההיסטוריה של העם היהודי. מכאן שאנו צריכים לדעת שהכול התחיל ביציאת מצריים עצמה, כאשר אבותינו אכלו מצות.
מה זה בכלל אומר להיות יהודי אם אנו לא מאמינים במקורות היהודים שלנו? איך בכלל יש לנו זכות לשבת בארץ אם אנו לא מאמינים שהשם יתברך נתן לנו אותה? מה מאחד אותנו כיהודים אם חסרה לנו אמונה בכל הבסיס של היהדות? איך יתכן שבכל שנה ושנה עומדים עלינו לכלותנו, ובכל זאת בלי צבא ובלי שום כוח מלבד חסדי השם יתברך, אנו ניצלים פעם אחר פעם? כך אדם שחושב ומתבונן מרגיש שפתאום צפות לו שאלות ותמיהות ועליו לחקור ולחפש את התשובות.
חג הפסח הוא עדות ליציאת מצרים. כמו אדם שחוגגים לו יום הולדת בכל שנה וכך מעידים שזה היום בו נולד. כמו ציונים של אירועים היסטוריים שאנו מציינים בכל שנה שמעידים על התרחשותם, כך גם חג הפסח. הרי לא יתכן שבא איזה יהודי לפני כמה מאות שנים והמציא שהייתה פעם יציאת מצרים ואמר לכולם לחגוג. שהרי אם זה היה כך, אף אחד לא היה מאמין לו.
אנחנו חוגגים את חג הפסח ובפרט את ליל הסדר בגלל שכך ההורים שלנו וכל המכרים היהודים שלנו לימדו אותנו, והם חגגו אותו כי ראו את הוריהם ומכריהם היהודים שלימדו אותם, וכך הלאה עד לאותו דור ביציאת מצרים שחגג את הפסח הראשון בהיסטוריה. אם לא היינו רואים את הורינו ומכרינו חוגגים ומציינים את המאורע, לא היינו מאמינים לאף אחד שהיה אי פעם מאורע כזה. עצם ליל הסדר מהווה עדות ליציאת מצרים. כאשר אנו מניחים מצה ומרור לפנינו בשולחן אנו משתתפים בעדות על כך שלפני כשלושת אלפים שנה אבותינו יצאו ממצרים.
חשוב להעביר את הדברים הלאה לכל אותם יהודים יקרים שלא זכו להיות מבין אלו ששואלים שאלות. אפילו הבן הרשע שנתפס אצלנו כגרוע מבין הארבעה, בכל אופן גם הוא לפחות מתעניין ושואל. אפילו הוא מבין שיש כאן משהו לא רגיל. אז אפשר להקהות את שיניו ואולי נצליח לזעזע אותו כך שיעשה תשובה ותהיה לו תקנה. אך אותם יהודים שאינם יודעים לשאול תלויים רק בנו, המצווה היא עלינו לפתוח להם ולהסביר להם, להכיר להם את עולם התורה היפהפה, להסביר להם את המהות של החיים היהודיים. אם לא נפתח להם אנחנו, יתכן שהם לעולם לא ידעו את הדברים.
כל כך הרבה יהודים רחוקים היו אותו בן שאינו יודע לשאול, עד שיום אחד מישהו פתח להם והסביר להם, ומאז הם עשו תהליך ארוך שבו הפכו את כל חייהם לחיים של אמונה ויראת שמיים. רק צריך לפתוח להם כך שידעו שישנה דרך אחרת.
אדם שיתבונן על החג ברצינות ועל ליל הסדר בפרט, יכול לגלות המון דברים ולהתחזק מאוד באמונה. במשך כל החיים שלנו אנו חיים את ההרגלים ושוכחים להתבונן לעומקם של דברים ולהבין מהי משמעות החיים שלנו. ליל הסדר מכוון בצורה כזו שזועקת אלינו לשאול דברים ולהתעניין. הלילה הזה באמת יכול לעשות לנו ‘סדר’ בחיים. אלא שכדי להגיע לזה אנו מוכרחים לשאול את עצמנו את השאלות הנכונות.
אם לא נשאל, כמו אותו בן שאינו יודע לשאול, אז לפחות נבצע את העניין של “את פתח לו”. נתחיל להסביר לעצמנו את הדברים, שבתוך תוכנו בוודאי אנו כבר יודעים אותם היטב, אלא שעדיין לא חלחלו מספיק לתוכנו. כולם מכירים את סיפורי התנ”ך, כולם יודעים על יציאת מצרים, כולם יודעים מהי יהדות, אלא שאנחנו שמים את כל הידיעות האלו בצד, כאילו שהן לא קשורות אלינו, ושוכחים להתחבר אליהן ולהפנים אותן.
ליל הסדר מעורר אותנו להתחבר לדברים. לעצור את השגרה ולהתבונן בפרטים הקטנים. להפסיק להתנהג כמו הבן שאינו יודע לשאול ולוקח את הכל כמובן מאליו ובמקום זה להתחיל לשאול את השאלות הנכונות. אדם ששואל שאלה במוקדם או במאוחר בוודאי יקבל עליה תשובה מתאימה. אך אם לא נעורר עצמנו לשאול דברים ולא תהיה לנו כלל מוטיבציה לדעת, נוכל להמשיך לחיות בדמיונות ואשליות מבלי להבחין בכך.
כמו הבן התם, ללא כלים מתאימים, לא נוכל להכיל את האורות. אם לא נשאל שאלות, לא נצליח לקבל את התשובות. וגם אם יגיעו אלינו, הן יחלפו ליד, כיוון שכל עוד לא שאלנו את השאלות, אין לנו שום שייכות אליהן. לכן מחובתנו לחשוב ולהתבונן בלילה הזה, ולראות כיצד נוכל להכניס את סיפור יציאת מצרים אל לבנו.
אם נחליט להתבונן במהות החג, לשים לב לפרטים הרבים של ליל הסדר ולנסות להבין את מה שאנו קוראים בהגדה, בוודאי נוכל להתחזק מכך ולהעלות את אמונתנו בצורה משמעותית. אם השם ירצה בכך, זה יכול להיות גם הפתח לשאלות נוספות שיגיעו בהמשך, איתן תגיע חקירה רצינית של החיים מתוך התבוננות ורצון אמתי להגיע אל האמת, ומשם בע”ה הדרך כבר סלולה אל חיים של עומק ומשמעות במסע אל התכלית.
כשם שגאל אותנו בפסח והוציא אותנו ממצרים, כך השם יתברך יזכה אותנו ויגאל אותנו גם כעת גאולה שלמה ואמתית, ונזכה לחגוג את חג הפסח הבא עלינו לטובה בבית המקדש בירושלים. חג שמח וכשר.
תכנים נוספים דומים:
מעניין………………………………………………………
לאחר פתיחה מעודדת בה העלת על נס את חשיבות הטלת הספק, סתרת את עצמך לחלוטין עם קביעות המנכסות לך ולדומיך באופן בלעדי את האמת, את התכלית ואת הדרך. נדמה לי שפסח מבקש מאיתנו קצת יותר צניעות.
אני לא זוכר איפה הזכרתי שהאמת שייכת לי באופן בלעדי…?
ומכל מקום, ההגדה של פסח וכל ליל הסדר בנויים על פי חז״ל הקדושים. ואם לא מאמינים בזה, אז שוב נשאלת השאלה מה בכלל אנחנו חוגגים?
טיפה רצר