ראש השנה – הדינים מגיעים ממקור הרחמים
ראש השנה זהו זמן יוצא דופן. מצד אחד זהו יום טוב של שמחה, אך מצד שני זהו יום הדין בו כל באי עולם עומדים להישפט לפני מלך מלכי המלכים. מצד אחד צריך לשמוח, אסור לבכות וגם לא אומרים תחנון, אך מצד שני התפילות של היום הזה קורעות את הלב, יחד עם תקיעת השופר שמרטיטה את הנפש. ישנה אפילו מחלוקת אם צריך להרבות באכילה ושתייה כמו ביום טוב או שצריך להתענות כראוי למי שעומד לדין. אבל המעניין הוא שדווקא כל החילוקים והסתירות האלו, הם שמביאים לנו את ההשקפה הנכונה לחיים שלנו.
תחילה צריך לשאול, כיצד יתכן שאפשר בכלל לשמוח ביום הדין בו נכתבים גזרי דין של כל באי עולם לשנה החדשה? הרי זהו זמן מתוח של דין. מי לחיים ומי חס ושלום למוות. מי להעשיר ומי חס ושלום להפוך לעני. מי להצליח ומי חס ושלום להיכשל. כמה חשוב להתפלל ולהתחנן לקדוש ברוך הוא ביום הזה, כמה חשוב לקבל על עצמנו קבלות טובות, כמה חשוב לעשות תשובה.
אז כיצד יתכן שביום הכי רציני בכל השנה, בו כולנו נעמדים מול המלך השופט העליון ביותר שיגזור את דיננו, אנו שמחים וצוהלים, אוכלים בשר ושותים יין, לא אומרים תחנון, לא בוכים, עורכים סעודות וחוגגים?
אלא שבאמת הדברים כלל לא סותרים זה את זה. ישנן כמה דרכים לעבוד את השם יתברך, ולכל עת בשנה יש את הסגולות המיוחדות שלה. סוכות זה זמן של שמחה, יום הכיפורים הוא זמן של בכי ותחנונים, בפורים אפשר מעט להשתטות וכך בכל זמן בשנה יש את המאפיינים המיוחדים שלו שדרכם אפשר לעבוד את השם.
ראש השנה זהו זמן מיוחד בו באמת חשוב להתפלל, לבקש, להתחנן ולהיות רציניים לגמרי, אך כל זה צריך להיות מתוך ביטחון, אמונה ושמחה פנימית. אנו פותחים את השנה עם סימנים טובים, שישפיעו על הפנימיות שלנו ויחדירו לנו אמונה של תקווה. ידוע הכלל שאם חושבים טוב, אז יהיה טוב. כך אנו רוצים לפתוח את השנה באכילת דברים מתוקים, בשמחה, בעריכת סעודות, וכל זה מתוך אמונה שלמה שהשם יתברך ישמע לקול תפילתנו ותחנונינו ויכתוב אותנו לחיים טובים ולשלום.
צריך לזכור שזוהי לא תחילת הדרך, את ההכנות המקדימות לראש השנה עושים כבר מראש חודש אלול, כל אחד לפי מנהגו. סליחות, תקיעות שופר, אמירת מזמורי תהלים ובעיקר חשבון נפש ועשיית תשובה. במשך חודש שלם אנו עושים עבודת הכנה פנימית ליום המיוחד הזה, ואז כשהוא מגיע, אנו מציגים את ביטחוננו בקדוש ברוך הוא שיכתוב אותנו לחיים טובים, לא משום שזה מגיע לנו, אלא משום שהשם יתברך הוא אבא שלנו שאוהב אותנו ואנו יודעים שיקבל את הבקשות שלנו.
כאשר מישהו רוצה לעבור ראיון כלשהו אצל אדם חשוב ביותר, אז הוא מתחיל להתכונן זמן רב לפני כן ומייגע את עצמו, אבל אז כשמגיע היום הקובע, הוא מתלבש יפה, מרגיע את עצמו, מחייך והולך בשמחה. ואדרבה, אם אותו אדם יהיה מתוח ויחשוב בצורה שלילית, הוא יפחית את סיכוייו להצליח.
ברגע האמת, האדם צריך להיות בטוח בעצמו, לחשוב בצורה חיובית, להתמקד בצדדים הטובים, להיות בשמחה עם חיוך על הפנים. כעת זה לא זמן לבכי ומחשבות שליליות.
כמובן שגם מי שלא עלה בידו לעשות את ההכנות הנדרשות עדיין יכול לתקן, תמיד אפשר לעשות תשובה כאשר הרצון הוא כנה ואמתי. כך אנו מגיעים לראש השנה שמחים ובטוחים באבא היקר שאוהב אותנו ורוצה בטובתנו. אנו ממליכים את הקדוש ברוך הוא עלינו ויודעים שהוא יעשה את הכל לטובה. כשאנו מתחילים בצעד מסוים, חשוב להתחיל בצורה טובה עם הרגשה טובה. תפילה מתוך שמחה ואמונה מתקבלת הרבה יותר טוב מתפילה מתוך עצבות וייאוש. וזה יביא לנו סימן טוב לכל השנה בע”ה.
כל זה כמובן לא סותר את כובד הראש של היום הזה, שהרי בוודאי שלא נעביר אותו בטיולים או בהוללות. גם לא ראוי לישון בימי ראש השנה (בלילה מותר כמובן, אבל ביום לא כדאי), שהרי זה דומה לאדם שהולך לישון באמצע בית הדין מול השופט שפוסק את גזר דינו, וזה בוודאי מראה זלזול עצום.
מצד שני גם אין טעם להחזיק עצמנו ערים כדי לשחק משחקי חברה או להעביר את הזמן, כי זה לא שונה הרבה מהזלזול של הליכה לישון. את ראש השנה צריך לנצל היטב, כל דקה חשובה. תארו לכם שהיומיים האלו קובעים את כל השנה הקרובה שתבוא עלינו לטובה. כל שניה נוספת של תפילה או לימוד תורה יכולה להציל אותנו מהרבה עגמת נפש וייסורים שיתבטלו מעלינו.
תחשבו על הייסורים והחוויות הלא נעימות של השנה החולפת, תארו לכם שעם מעט מאמץ נוסף בראש השנה הקודם אפשר היה למנוע את זה. אולי חמש דקות של תפילה נוספת בראש השנה הייתה יכולה למנוע שבוע שלם שהילד היה חולה. אז האם לא שווה לעשות את המאמץ הזה כעת כדי למנוע מי יודע אילו גזירות לשנה הבאה עלינו לטובה?
בראש השנה חשוב ללמוד, לקרוא תהלים, כל אחד לפי יכולתו ומעלתו. החשוב מכל הוא להתפלל, על החיים שלנו, על הילדים, על המשפחה, על הפרנסה, על רפואה, על הצלחה, על ביטחון עם ישראל ועל כל הישועות שאנו וסביבתנו צריכים. ובעיקר אפשר להתפלל על התשובה, לבקש שהשם יתברך יפתח לנו פתח ויעזור לנו להתקרב אליו, כי זה כלל לא מובן מאליו. הכל נקבע כעת ובידיים שלנו לשנות את כל הגזירות לטובה.
אלא שצריך לדעת שכל עניין הסתירה והניגודיות בין השמחה לכובד הראש זה לא רק דרך ההנהגה לגבי ראש השנה, אלא שזו הדרך בה כל יהודי צריך לחיות את כל חייו. זה נקרא “יראת שמיים”, וזה מייצג את הניגודיות הגדולה שמביאה את המקום הטוב ביותר להיות בו.
שמצד אחד אדם צריך לפחד תמיד, לפחד מעבירות, לפחד מסטייה מהמסלול, אבל מצד שני עליו להגיע למקום השמחה הגדול ביותר שאף אחד לא יכול להגיע אליו בלעדי אותה יראה. שדווקא אותה יראה שנותנת את הדין, את הצמצום, את הגבולות, דווקא היא שמביאה אותנו להידבק באינסוף ולקבל שפע אינסופי.
אנשים חושבים שהם יכולים להיות חופשיים ומאושרים, אבל האמת היא שאם האדם חופשי לגמרי, אז הוא לא יכול להיות מאושר. כי החופש הגשמי מונע את האושר, שהרי האושר הוא רוחני. לכן דווקא ההגבלות מביאות את החופש האמתי, שהוא החופש הרוחני, שזה מה שמביא לאושר באמת.
ואפשר לראות את זה בחוש, שאדם חופשי מעבודה יהיה בטלן חסר כסף. אדם חופשי מטרדות של משפחה יהיה אומלל ובודד. אדם חופשי מגבולות לא יידע איפה למצוא את עצמו. אדם צריך מסגרת שתאתגר אותו ותוציא ממנו את המרב. אדם צריך לקבל עליו עול כדי להגיע לתוצאות טובות ולהתקדמות בחיים. המקומות שבהם אנו מגיעים לרגעי האושר הגדולים נובעים מתוך ההגבלות שהטלנו על עצמנו.
אילו היינו נותנים למשל חופש לילדים לעשות כרצונם, הם היו מסכנים שגדלים ללא חינוך וללא ערכים ומגיעים לדברים האיומים ביותר. אילו היינו עושים מה שבא לנו באותו רגע מבלי לרסן את עצמנו ובלי לחשוב על ההשלכות מתוך מתן גבולות, היינו מגיעים למקומות הגרועים ביותר. היינו שונאים את עצמנו ולא יודעים איך להתקדם.
אנשים מגבילים את עצמם בדברים רבים כדי להגיע לאושר. הם מגבילים את הזמן החופשי כדי לעשות דברים מועילים לטווח הרחוק. מגבילים את הבטלה כדי להתקדם לעבר המטרה שהציבו לעצמם. מגבילים את האכילה כדי להיות בריאים, רזים ויפים יותר. מגבילים את הדברים המטורפים שעוברים להם בראש כדי לשמור על יחסים תקינים עם הסביבה שלהם. וכך מגבילים עצמם בתחומים רבים, מתוך הבנה שכדי להגיע לתוצאות, צריך להתאמץ.
דווקא אותו עול הוא שמביא לנו את השקט והביטחון. דווקא כאשר יש יראת שמיים, אז מבינים שאנחנו הילדים של השם יתברך ואז אפשר להתחיל להיות מאושרים באמת. לכן היראה אמנם עלולה להיתפס אצלנו כדבר שלילי, אבל כאשר מכוונים את הדברים למקומות הנכונים, זהו דבר נעלה.
בימי הסליחות שלפני ראש השנה אנו מכריזים בקול “השם הוא האלוקים”. לאחר ראש השנה אנו מזכירים את זה בתפילה בכל יום עד יום הכיפורים. וצריך להבין מה המשמעות של המשפט הזה, שהרי לכאורה “השם” ו”אלוקים” נשמעים כשמות נרדפים לקדוש ברוך הוא. להבדיל, זה כמו לומר “הירח הוא הלבנה” או “הבלטות הם הרצפה”. כולם כבר יודעים את זה, אז למה בעצם אנחנו צריכים לומר את זה? מה אנחנו מחדשים באמירה הזו?
אלא שידוע שלשמות השונים של הקדוש ברוך הוא יש משמעות שונה. אף אחד מאיתנו לא יכול לתפוס את מציאות השם יתברך כפי שהוא באמת, אז השמות והכינויים שלו נותנים לנו מושג כלשהו בהנהגה ובצורת ההתגלות שלו אלינו כאן.
כאשר אנו מציינים את שם השם (שם הויה ברוך הוא), אנו מתכוונים להנהגת הרחמים של הקדוש ברוך הוא. כאשר אנו מציינים את שם אלוקים, אנו מתכוונים לתקיפות ודין. בכל פעם שנדרשים תקיפות, עוצמה, דין, צמצום וכו’, השימוש הוא בשם אלוקים. כמו למשל בתחילת ספר בראשית בבריאת העולם נאמר כמה פעמים “ויאמר אלוקים” שהרי נדרשים צמצומים וגבולות והרבה תקיפות כדי לברוא את העולם. לעומת זאת במקרים של רחמים כמו למשל ביג’ מידות של רחמים מוזכר שם הויה ברוך הוא.
מכאן המשפט הזה מקבל משמעות שונה לגמרי. כשאנו אומרים “השם הוא האלוקים” זה בעצם אומר שהקדוש ברוך הוא שמתנהג איתנו במידת הרחמים הוא אותו הקדוש ברוך הוא שמתנהג איתנו במידת הדין. הכל אחד.
לפעמים אנו שקועים בתוך החיים שלנו ונתקלים במצבים בהם דברים לא מסתדרים לנו. אנו מרגישים דינים מרחפים מעל ראשנו וחושבים שהנהגת העולם היא חס ושלום אכזרית. הרבה שאלות נובעות מתוך המקום הזה, “למה השם לא עוזר לי?”, “איפה אלוקים היה בשואה?”, “איך הוא נותן למלאך המוות לשלוט?”, “למה הוא לא עוצר את היצר הרע?” וכו’.
צריך להבין שזוהי אחת ההנהגות בהן הקדוש ברוך הוא מנהיג את העולם. זה לא שסתם כך במקרה יצא שיש רע ואז אנו שואלים מדוע הקדוש ברוך הוא לא עוצר את הרע הזה. הקדוש ברוך הוא לא צריך “להילחם” ברע, שהרי הוא כל יכול ואין פה בכלל מלחמה, שאם הוא רוצה בכך הוא מעלים את הרע ומבטל את קיומו ללא קושי ובלי שום מלחמה.
אלא שצריך להבין שהקדוש ברוך הוא בעצמו ברא את כל העולם, וכחלק מזה הוא ברא גם את הרע. ויש לזה עניין גדול לתועלתנו. קשה לנו לראות ולהבין את זה מתוך המקום המצומצם שלנו, אבל גם הרע הוא בעצם טוב. גם הרע הוא נברא של הקדוש ברוך הוא וזה רצונו. אין שום דבר מקרי ואין לשום דבר כוח אם השם יתברך לא רוצה לתת לו כוח.
הוא ברא את הרע, אך לא בשביל שיהיה לו קיום ממשי מצד עצמו, אלא כדי שנשתמש בו כדי להתעלות ולהתחזק ולהתקדם לכיוון התכלית שלנו. כמו שאבא לפעמים עוצר את השפע ומביא דינים על הבן שלו מתוך האהבה שלו כדי לחנך ולקדם את בנו. הכל בעצם בא לטובתנו, גם הדינים מגיעים ממקור של רחמים.
ואת כל זה אנחנו מזכירים בכל יום בקריאת “שמע ישראל”. אנו אומרים “השם אלוקינו השם אחד”. השם יתברך הוא אלוקינו. אותו קדוש ברוך הוא שמנהיג את העולם במידת הרחמים, הוא אותו אחד שמנהיג אותו במידת הדין. וכל הניגודים האלו יוצאים מהשם אחד. כמו אבא טוב שלפעמים נותן סוכריה ולפעמים מעניש, הכל בשביל הבן שלו ולטובתו. לפעמים הוא נוהג ברחמים ולפעמים בדין, אבל באמת הכל נובע מתוך רחמים. גם הדינים מגיעים ממקור של רחמים וגם הם נועדו בשבילנו ולטובתנו.
כאשר אנו מבינים שקיימת הנהגה של דין בעולם וקיימת הנהגה שונה של רחמים, אנו עלולים לחשוב שחס ושלום ישנם כמה גורמים השולטים עלינו. ישנו למשל יצר הטוב וישנו יצר הרע, ישנה מידת הרחמים וישנה מידת הדין, יש מלאכים טובים ויש מלאכי חבלה. אז אפשר לחשוב שכביכול ישנן חס ושלום שתי רשויות לעולם. לכן ישנו הכרח להשלים את התמונה ולהכריז שהכול אחד.
וזהו “השם הוא האלוקים”. אם נשאל את עצמנו מי זה אלוקים שמביא עלינו דינים קשים כל כך? התשובה היא “השם הוא האלוקים”. הקדוש ברוך הוא שמנהיג את העולם במידת הרחמים, הוא אותו אחד שמתלבש בהנהגה של מידת הדין לטובתנו.
כך בנוי ראש השנה. יום דין מצד אחד, אך יום חג ושמחה עם קידוש וסעודה מהצד השני. יום של צמצום, אבל עם הרבה הרחבה. יום של גזרות, אך של בקשות לקבלת שפע. יום שנראה כריחוק, שעומדים למשפט מול המלך, אך זהו יום שאנו קרובים ביותר, שאנו כבנים לפניו.
וכך גם צריכים להיות כל החיים שלנו, צריכה להיות בתוכנו יראת שמיים, אך עם זאת אהבת השם. זוהי הדרך הנכונה לעבוד בה את השם יתברך. חשוב להיות בשמחה בכל רגע, ליהנות ולא לתת לצער להשתלט עלינו, אך עם זאת אנו מוכרחים להיות רציניים כדי להתקדם בחיים שהרי הליצנות וההוללות מביאים את האדם לשאול תחתית.
בכל יום אנו צריכים לחשוב על יום הדין הגדול שעתיד לבוא ביראה, שהרי לא לחינם באנו לעולם וישנה מטרה אותה אנו צריכים להספיק להשיג. אך יחד עם זאת העצבות, הכעס והפחד הם דברים מזיקים שיקפיאו אותנו ולא יאפשרו לנו להתקדם לשום מקום ולכן אנו מוכרחים לנטרל אותם על ידי שמחה, ביטחון, אמונה ואהבה.
אי אפשר רק לאהוב, מי שאוהב ללא גבולות מזיק לעצמו ולאדם שהוא אוהב. האהבה האמתית מגיעה לאחר צמצום ומתוך עבודה והשקעה. אם נאכל רק שוקולד במשך שבוע אנו נשנא את זה ונקיא את זה. כדי לאהוב צריך לשלב גם צמצומים וגבולות. אם נגביל את עצמנו למעט שוקולד רק בשבת, אז נשמור על הנאה אמתית מהדבר. רק כך נוכל באמת להעריך וליהנות מהדבר.
אנשים לא אוהבים את מושג היראה וחושבים שצריך רק אהבה. אבל אהבה ללא יראה לא יכולה להתקיים. אדם ללא יראה הוא חסר גבולות. אם דברים לא יסתדרו לו, הוא לא יעשה אותם גם אם הם חשובים מאוד. כל מה שלא נשמע לו טוב וכל מה שהוא לא אוהב יישאר בחוץ. מוכרחים להכניס גם יראה שתאזן אותנו ותכניס אותנו למצב של גבולות שיוכלו לבנות אותנו כך שנוכל לצמוח. לכן קל ויפה לומר שצריך לעבוד את השם רק באהבה, אך במציאות אנו מוכרחים לשלב בין האהבה והיראה, אחרת אנו משקרים לעצמנו.
ואפשר לראות את זה בחוש. שאנשים שקיבלו על עצמם יראת שמיים, עם הזמן הפכו לדבוקים בקדוש ברוך הוא והגיעו גם לאהבה אמתית. אבל אנשים שרצו לחזור בתשובה רק מאהבה, בלי להכניס פחד ויראה, ממילא לא הצליחו להתקדם לשום מקום. אותם אנשים נשארו כפי שהיו וממשיכים לעשות את כל העבירות שבעולם. הם שקועים בעולם חומרי ולא מרגישים שום קרבה אמתית להשם יתברך. כשאין יראה, אז ממילא גם לא קיימת אהבה.
וכמו שבני זוג מתחתנים, וכך מכריחים עצמם להיות שייכים זה לזו, אז ממילא מגיעה אהבה. אבל כאשר בני הזוג רוצים להרגיש חופש, אז כל אחד עושה מה שמתחשק לו, ואז כבר לא נשארת אהבה כלל. דווקא אותה מסגרת של נישואין, שמגבילה אותם, היא זו שמביאה את האהבה האמתית.
בראש השנה אנו לומדים את ההנהגה הנכונה שצריכה להיות לנו. שמחה פנימית משולבת עם רצינות וכובד ראש. אהבה עם יראה. חשיבה חיובית עם מחשבה רצינית. שהרי כל אלו נובעים ממקור אחד ויחיד: “השם הוא האלוקים”.
כך גם אנו מייחדים את שמו של הקדוש ברוך הוא כמה פעמים בכל יום באמירת “שמע ישראל השם אלוקינו השם אחד”, השם שמנהיג במידת הרחמים הוא אלוקינו שמנהיג את העולם במידת הדין, והכל ביחד זה השם אחד מתוך רחמים גדולים.
כל הדינים מגיעים ישירות ממקור הרחמים, הכל לתועלתנו, כי רק לאחר שחווינו את הרע, נוכל באמת להעריך ולאהוב את הטוב. שנזכה בע”ה להיכתב ולהיחתם לשנה טובה ומבורכת, שנה של אהבה ויראה, שנת גאולה בבניין בית המקדש במהרה בימינו אמן.
תכנים נוספים דומים:
כתיבת תגובה