הלכות בשר וחלב – פרשת כי תשא

ראובן פיזנטי | ט״ז באדר ה׳תשע״ז | הלכות מעשיות למתחילים | פרשת כי תשא

התורה ציוותה עלינו לא לבשל גדי בחלב אמו, ומכאן לומדים על איסור בשר וחלב. והתורה כמובן התכוונה לכל בשר בהמה, ולאו דווקא גדי. ובנוסף לכך ישנו איסור גם בבשר של חיה או עוף ביחד עם חלב.

ובאמת אפשר לראות ברוך השם שהרבה אנשים נזהרים בזה, ואפילו כאלו שלא מקפידים כל כך על דברים אחרים והלכות שונות, מכל מקום ישתדלו לא לאכול בשר עם חלב.

אלא שישנם פרטים רבים בהלכות האלו שרבים לא מודעים אליהם, וכך ישנם אנשים רבים שעוברים על איסורי בשר וחלב מסוימים מתוך שלא יודעים שזה אסור, ומצד שני מחמירים מאוד בדברים שנראים להם אסורים למרות שהם מותרים לגמרי.

לכן השתדלנו לרכז את עיקרי הדברים כך שיהיו נגישים לכולם. אלא שמפאת ריבוי ההלכות ופרטי הדינים, קשה מאוד לתאר את הדברים וצריך לבדוק כל מקרה לגופו. לכן הדברים מובאים בכלליות רבה ואין לסמוך עליהם לשם פסיקה הלכתית, אלא רק כדי להביא את הדברים למודעות ולהבין את עיקרי הדינים.

הכנסנו לכאן רק את הדרך בה צריך לנהוג באופן רגיל, מה שנוגע לחיי היומיום ולהרגלי המטבח שלנו. אבל אם כבר קרה והתערבבו בשר וחלב יחד באופן כלשהו, צריך לבדוק היטב כיצד לנהוג וכל פרט קטן יכול לשנות את כל ההלכה מקצה לקצה.

לכן לא הבאנו לכאן כלל הלכות תערובות, כיוון שצריך הקדמות וידע רב לשם פסיקת ההלכה, ולא רצינו שיסיקו מתוך הדברים מסקנות לא נכונות שעלולות להביא לטעויות חמורות. אצל האחד דבר מסוים יהיה מותר ואצל האחר יהיה אסור כיוון שיש פרטים קטנים ששונים מעט ומשנים את כל התמונה.

לכן אם נתערב בשר וחלב ביחד, יש לעיין היטב בספרי הפוסקים ולהתייעץ עם מורה הוראה מוסמך שבקיא בעניינים הללו כיצד יש לנהוג עם האוכל ועם הכלים. אם האוכל מותר או אסור, אם צריך להכשיר את הכלים וכיצד וכל שאר הפרטים בזה. השם יזכה אותנו ללמוד היטב את הדברים ויברך אותנו כך שלא תבוא שום תקלה על ידינו.

הלכות בשר וחלב מעשיות

התורה הזכירה שלש פעמים את האיסור של בשר וחלב. פעם אחת לעניין אכילה, שאסור לאכול בשר וחלב ביחד. פעם נוספת לעניין בישול, שאסור לבשל בשר וחלב גם אם אנו לא מתכוונים לאכול את זה. ופעם נוספת לעניין הנאה, שאסור אפילו ליהנות מבשר וחלב שהתבשלו ביחד בכל דרך שהיא.

לכן צריך לשים לב לכך שאסור לבשל יחד בשר וחלב גם אם אין לנו שום הנאה מזה, כמו לבשל בשר וחלב לצורך גויים או לכלבים ובהמות, או אפילו לשפוך מים רותחים מהקומקום על כיור או על כלים שמכילים שאריות של אוכל בשרי וחלבי ביחד (מצוי כשיש כיור אחד גם לבשרי וגם לחלבי).

לכן גם צריך לשים לב לכך שאסור ליהנות מבשר וחלב שהתבשלו יחד, ואפילו לתת את זה לכלב אסור. אלא יש להשליך לאשפה או לביוב שלא ליהנות מזה כלל.

אסור לאכול בשר וחלב ביחד, וגם אסור לאכול חלבי במשך שש שעות לאחר אכילת בשר. אך מותר לאכול חלבי ולאחר מכן לנקות את הפה והידיים, לאכול חתיכת לחם ולשתות משהו, ואז לאכול בשרי. וגם עוף נחשב לבשרי וצריך לחכות אחריו שש שעות עד לאכילת חלבי.

גם לאחר אכילת תבשיל בשרי יש להמתין שש שעות, אפילו אם לא היה בו ממשות בשר. כמו למשל שאוכלים מרק עוף בלי העוף עצמו, או שאוכלים ביצה שהתבשלה בתוך החמין הבשרי (אפילו שהיא עם הקליפה) וכו’.

אפשר להקל לילדים קטנים שלא הגיעו לגיל מצוות להמתין פחות משש שעות כאשר יש צורך לאכול חלבי. אבל זה דווקא כאשר יש צורך אמתי, ולא סתם כי מתחשק לילד ממתק או דבר שאין בו צורך כל כך. ובכל אופן יש להמתין לפחות זמן מה ולא לתת ישירות לאחר מכן.

ולתינוקות שאינם מבינים בוודאי שאפשר יותר להקל לתת חלבי לאחר אכילת בשר, ובמיוחד אם צריך בקבוק דייסה או תחליף חלב אם וכדומה שאז בוודאי שאפשר לתת. ויש לציין שחלב אם הוא פרווה ואינו חלבי כלל.

אסור לאכול בשולחן אחד מאכלים בשריים וחלביים בו זמנית. ואם כמה חברים או בני משפחה רוצים לאכול חלק בשרי וחלק חלבי, אז יש לאכול בשולחנות נפרדים.

אם יש רק שולחן אחד ואין ברירה, אז יש לעשות היכר בולט על השולחן שיזכיר להם שאסור להושיט יד למאכלים אחרים. וכן יש להקפיד לא להשתמש במאכלים משותפים, כמו למשל לחם משותף או צלחת מרכזית לסלט וכו’, אלא שכל אחד יהיה עם האוכל האישי שלו בצלחת שלו. וההיכר צריך להיות משהו מיוחד, כמו למשל אגרטל גבוה שלא מצוי בדרך כלל על השולחן, או ערימה של ספרים וכו’. העיקר שיהיה משהו בולט שלא רגילים לראותו על השולחן.

האיסור הוא דווקא למי שאוכלים ביחד האחד בשרי והאחד חלבי. אבל מי שאכל בשר וצריך להמתין שש שעות לאכילת חלב, מותר לו לשבת בשולחן שאוכלים בו חלבי, רק שהוא עצמו יאכל מאכלי פרווה ולא מהדברים החלביים.

אסור לאכול בשר על מפה שאכלו עליה חלבי קודם לכן, וכן להפך. אלא צריך להחליף מפה, או לנקות אותה היטב מכל שיורי האוכל. ואם אוכלים בצלחת (שהלחם לא מונח ישירות על המפה וכל המאכלים נמצאים בתוך הצלחות) אז מותר לאכול על אותה מפה ומספיק לנער את המפה.

אסור לבשל מאכל חלבי בכלי שבישלו בו בשר או מאכל בשרי בכלי שבישלו בו חלבי. כיוון שהטעם של המאכל נבלע בכלי ולאחר מכן כאשר מבשלים מאכל אחר, הטעם בכלי נפלט אל תוך המאכל.

אבל מותר לבשל מאכל פרווה (כמו אורז למשל) בכלי בשרי או חלבי נקי (למשל סיר בשרי שטוף היטב), ומותר לאחר מכן לאכול את המאכל הפרווה שהתבשל עם מאכלי בשר או חלב. וזה נקרא נותן טעם בר נותן טעם של היתר. שהבשר נתן טעם בסיר, והסיר נתן טעם באורז. ואותו טעם הוא כל כך קלוש שהוא כבר מתבטל עוד לפני שהתערב במאכל החלבי שאנו עומדים לאכול, וכך אין בזה איסור.

כל זה ברוב הכלים, אבל בסכין יש דין מיוחד שדוחק הסכין גורם לטעם לעבור וכך זה חמור יותר. לכן אין לחתוך מאכלי פרווה עם סכין בשרי בן יומו כדי לאכול את המאכל הפרווה עם חלבי או להפך (אך לא צריך לחכות שש שעות למי שאוכל מאותו מאכל). וכך זה גם בשאר כלים שחותכים כמו סכין, למשל בלנדר, פומפייה, מטחנה וכל דבר חד שמשמש כסכין. ובעיקר צריך להיזהר אם חותכים דבר חריף (כמו צנון, בצל, פלפל חריף וכו’) עם סכין בשרי, שאין לאכול את אותו מאכל חריף עם חלבי (וכן להפך).

אסור לאפות או לבשל בתנור ביתי מאכלי בשר וחלב ביחד (גם לא כשהם מופרדים ורחוקים זה מזה). ואפילו לא לבשל בזה אחר זה באותו תא בתנור. ואם יש צורך ואין אפשרות אחרת, אז יש לנקות היטב את התנור שלא יישארו שאריות בשר או חלב, שומנים וכו’, ולחכות עשרים וארבע שעות בלי להשתמש בו, ואז להפעיל אותו למשך כחצי שעה על חום גבוה. בצורה כזו מכשירים את התנור ואפשר להשתמש בו לאחר מכן למאכלי בשר או חלב.

אסור לאפות לחם שמעורב בו חלב או בשר, כדי שלא יטעו לאכול עם הלחם הזה דבר בשרי או חלבי ויכשלו באיסור. לכן אסור להכין לחם עם חמאה או גבינה בתוכו וכן כל סוג של פת חלבית או בשרית. אבל אם ניכר שאותו לחם הוא חלבי, שעושים שינוי והיכר שידוע לכולם או שרואים את הגבינה, אז מותר.

לכן מותר לעשות בורקס גבינה בצורת משולש (אבל לא מרובע שחושבים שזה פרווה), פיצה עם גבינה צהובה מעליה שניכרת ובולטת, פסטלים במילוי בשר שידועים כבשריים ושאר דברים שידוע לכולם שהדבר חלבי או בשרי. וכן מותר להכין עוגות וקינוחים מתוקים חלביים, כי אין דרך לאכול אותם יחד עם בשר, ורק בלחם או שאר סוגי פת שיש חשש לאכול אותם ביחד עם בשר יש איסור.

אסור לאכול בשר ודגים ביחד, שזה גורם לסכנה. והאיסור הוא רק על אכילה, ולא על הנאה או בישול. וכל זה דווקא לאכול ביחד, אבל מותר לאכול בזה אחר זה, כמו שנוהגים בשבת ובסעודות חגיגיות לאכול דגים למנה ראשונה, ולאחר אכילת מעט פת ושטיפת הפה אפשר לאכול בשר. וכן מותר להשתמש בכלים בשריים נקיים לבישול דגים וכו’.

יוצאי עדות המזרח לא אוכלים גם דגים עם חלב או גבינה. ויוצאי עדות אשכנז לא נהגו בזה ואוכלים דגים עם חלבי.

השם יתברך יזכה אותנו לדקדק בהלכות כשרות המטבח, וכך נזכה לבנות את הגוף שלנו במאכלים כשרים שישפיעו גם על הנפש ויבנו לנו את הבניין הרוחני של הנשמה בכשרות, בקדושה ובטהרה.