פרשת אמור – להיזכר למה יצאנו ממצרים
נאמר בפרשה (פרק כב', לג): "המוציא אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלוקים". העניין של ההוצאה ממצרים "להיות לכם לאלוקים" מוזכר כמה פעמים בתורה (למשל בפרשת ציצית שאנו קוראים בכל יום בקריאת שמע), וצריך להבין מה מנסים לחדש לנו בכך? למה זה חשוב שהשם הוציא אותנו ממצרים דווקא כדי להיות לנו לאלוקים?
לאחר שהקדוש ברוך הוא הוציא אותנו ממצרים היינו יכולים לטעות ולחשוב שכאן חס ושלום נגמר הקשר שלנו אתו. כמו למשל אסיר או שבוי שבאים לפדותו ועושים בשבילו מאמצים גדולים, אבל לאחר מכן כל אחד חוזר לעיסוקיו הרגילים. כמו משימה כלשהי שבה כוחות שונים מתאחדים ולבסוף כשהמשימה הושלמה בהצלחה, כל אחד חוזר לשגרה והקשר פחות או יותר מסתיים. כך זה קורה בדרך כלל, שעוברים חוויה משותפת ואז כאשר הדבר מסתיים, כל אחד חופשי להמשיך את חייו בדרכו. אבל ביציאה ממצרים הסיפור הוא שונה לגמרי.
במצרים היינו עבדים, והקדוש ברוך הוא החליט להוציא אותנו מעבדות לחירות. אבל עצם היציאה ממצרים לא שחררה אותנו עדין מהעבדות שלנו. גם מחוץ למצרים כולנו עדין עבדים ואין לנו כלל חופשיות. אדם שיוצא ממצרים מגיע ללב המדבר ושם בוודאי שאין לו סיכוי לשרוד. אבל גם אם הוא יצליח לשרוד בדרך נס, הוא עדין חי בתוך תפיסה של עבד ורחוק מלהיות בן חורין שיכול לעשות כרצונו.
כולנו עבדים לתאוות ויצרים, עבדים לחוקי חברה שכובלים אותנו, עבדים למוגבלות ולמחסומים שמונעים בעדנו לפרוץ ובכלל עבדים לעולם של שקר שמקיף אותנו. יש לנו הרבה גבולות והמון רצונות ושאיפות שאנו רחוקים מלהגשים אותם משום שאנו חושבים שזה בלתי אפשרי. אנו רחוקים מלעשות את כל מה שאנחנו רוצים בצורה חופשית. זוהי בדיוק תפיסה של עבד, שלא יכול לעשות את כל מה שהוא רוצה מתוך מוגבלות. אז אמנם יצאנו ממצרים, אבל קשה מאוד לומר שכעת אנחנו כבר לא עבדים.
צריך להבין שהשם יתברך לא הוציא אותנו מעבדות במצרים כדי שנהפוך להיות עבדים במקום אחר, כי לכך אין כל טעם. אלא הוא הוציא אותנו כדי לתת לנו את התורה כך שהוא יהיה האלוקים שלנו. הוא הוציא אותנו כדי שנהפוך לעבדים שלו.
אבל עבדים של הקדוש ברוך הוא שונים לגמרי מעבדים לדברים אחרים. ברגע שאנו עובדים אותו, הוא מוציא אותנו מעבדות מכל שאר המקומות ואנו משיגים את החירות האמתית. אך ברגע שחס ושלום אנו לא עובדים אותו, אנו הופכים להיות עבדים של חוקי משפט בריטים, עבדים של ההחלטות בארה"ב, עבדים של הטלוויזיה שחודרת למחשבות שלנו, של הפרסומות שאומרות לנו מה לאכול מחר לארוחת הבוקר, של האופנה, של הממשלה, של המנהל בעבודה ושל כל אדם אחר בעל איזשהו כוח שהשם נתן לו במתנה.
כולם עבדים והשם הוא האדון של הכל, בין אם רוצים בכך או לא. השאלה הנשאלת אם אנחנו בוחרים להיות עבדים של השם יתברך בצורה ישירה, או שבוחרים להיות עבדים של עבדים. שיש כאלו שכאילו כופרים בהשגחה פרטית, אבל אז יש דברים אחרים שמניעים אותם ומנהיגים אותם, ואותם דברים מונעים ומונהגים על ידי השם יתברך.
להיות עבד השם זה הדבר הכי נעלה שאפשר להגיע אליו בעולם הזה, ודווקא זה מה שמראה שהאדם הוא בן חורין אמתי. כאשר אנו עובדים את השם יתברך, הוא מכוון אותנו לדרך האמת, הוא סולל לנו את הדרך לרוחניות ולהשגות אמתיות ומביא אותנו אל החירות.
דווקא אדם שחושב שהוא חופשי ואדון לעצמו, הוא האדם הכי אומלל והוא העבד השפל ביותר. כי אדם שחושב שהוא עושה מה שהוא רוצה, זה אדם שזורם עם התאוות שלו והולך על פי מה שהיצר מכתיב לו. אם היצר יאמר לו שהוא רעב, אז הוא מיד ירגיש רעב. אם היצר יאמר לו שהוא רוצה גלידה, אז מיד הוא יהיה מוכרח להשיג גלידה. אם היצר יאמר לו שהוא רוצה רכב חדש כמו שיש לעשירים, אז הוא יחשוב כל היום כמה הוא רוצה את הרכב הזה. כך הוא יעשה במשך כל היום את מה שמכתיבים לו לעשות, מתוך עבדות מוחלטת, ובמשך כל הזמן הוא יחשוב שהוא עושה מה שהוא רוצה בצורה חופשית. אותו אדם הוא מסכן ועלוב, שהוא לא יכול לבחור שום דבר, אלא נותן ליצרים שלו להוביל, כמו בהמה שכאילו "חופשית" לעשות כרצונה.
רק אדם שמתנתק מהעבדות של החומר בעולם הזה יוכל להפוך לבן חורין אמתי. רק אדם שמתחבר להשם יתברך והופך להיות העבד שלו יוכל להשתחרר מהשעבוד הנוראי של הנשמה שלו. משה רבינו היה הענק שבענקים ועליו התורה אומרת שהיה עבד השם. זה הדבר הנעלה ביותר.
צריך לדעת שהעבד של המלך חי בארמון, מוגן בשמירה מוחלטת, אוכל על שולחן מלכים ויכול לקבל את כל מה שהוא רוצה בקלות. עבד של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא בוודאי יוכל לקבל את כל רצונו, לראות נסים עצומים ולהשיג השגות גבוהות יותר מכולם. אין בן חורין יותר גדול מעבד השם יתברך.
במיוחד עכשיו בספירת העומר, כאשר אנו נמצאים לאחר היציאה ממצרים בפסח, וסופרים את הימים עד לקבלת התורה בשבועות, כדאי להיזכר בזה שהשם הוציא אותנו ממצרים במטרה מסוימת. היציאה ממצרים לא הושלמה ולכן חג הפסח וחג השבועות מחוברים בימי העומר שמקשרים אותם. כי היציאה ממצרים זו רק ההתחלה, אבל השלמת התהליך מתבצעת רק כאשר נזכה לקבל את התורה.
השם יתברך לא בחר בנו כדי שנשחק כדורגל ונאכל סטייקים, כי את זה גם שאר העמים יכולים לעשות אפילו טוב יותר מאיתנו. אלא הוא בחר בנו להיות לנו לאלוקים, כך שנלמד תורה ונתקרב אליו כמו ששום עם אחר לא יכול. השם יתברך יזכה אותנו להפוך לעבדים שלו ולהשתחרר מכל עבדות אחרת.
תכנים נוספים דומים:
כתיבת תגובה