בשביל מה הקדוש ברוך הוא צריך שנקיים מצוות? – פרשת בא
לאחר שנות השעבוד ועבודת הפרך, סוף סוף מגיעה הישועה והקדוש ברוך הוא גואל את בני ישראל. אך כדי לזכות לאותה גאולה, בני ישראל מקבלים הוראות מדויקות למה שהם צריכים לעשות. צריך לקחת שה תמים בעשור לחודש, לשחוט אותו בארבעה עשר לחודש, לקחת מהדם ולשים על מזוזות הבית והמשקוף, לאכול אותו דווקא צלי עם מצות ומרור, לצלות אותו שלם, לא להותיר ממנו, לא לשבור בו עצם, לאכול אותו לבושים ליציאה ובחיפזון ועוד הוראות מדויקות וברורות לדרך הביצוע של הדברים.
צריך להבין מדוע הקדוש ברוך הוא צריך את כל זה? האם אי אפשר לגאול את עם ישראל גם בלי כל זה? האם מוכרחים לקחת את השה דווקא בעשירי ולשחוט אותו דווקא בארבעה עשר? אם מישהו לקח אותו יום אחרי ושחט אותו יום לפני אז כבר לא מגיע לו להיגאל? אם מישהו שכח לשים דם על מזוזה אחת זה יהיה בעייתי?
למה צריך כל כך הרבה פרטים טכניים וכל כך הרבה קטנוניות על כל פרט קטן, כאשר ברור לכולם שהקדוש ברוך הוא יכול לגאול את בני ישראל בשנייה אחת גם ללא קיום שום מצווה? על אחת כמה וכמה כשאנחנו רואים כמה כולם ממהרים ועושים את הכל בחיפזון כדי לצאת ממצרים, אז האם אי אפשר לחכות לאחר היציאה להגיע למדבר ורק אז להתחיל לקיים מצוות?
בכל לימוד תורה שעושים במניין, לפני אמירת הקדיש נוהגים לומר משנה חשובה מאוד שעונה על הדברים: “רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות”. עניין קיום המצוות הוא לא בשביל לעזור לקדוש ברוך הוא בצורה כלשהי, אלא כדי לעזור לעצמנו להפוך לראויים יותר לקבל שכר.
ככל שנטרח ונשתדל יותר בקיום המצוות, כך נהפוך לראויים יותר. ככל שנדקדק ונתאמץ לא להחסיר שום פרט קטן, כך נהיה ראויים לשכר גדול יותר. לכן הקדוש ברוך הוא המציא את המצוות, כדי לזכות את ישראל, כך שנעשה אותן ונזכה לשכר על פי ההשתדלות שעשינו.
הדבר דומה לאב שרוצה לתת לבנו מתנה, אז הוא מבקש ממנו לעשות משהו קטן. לאחר שהבן עושה את מה שביקש אביו, הוא שמח להעניק לו את המתנה שרצה. אם הבן זלזל באביו ולא עשה את שציווה אותו, אז מתוך דאגה לבן כדי שלא יצא לא מחונך וחצוף, אביו ירצה לחכות ולא לתת לבן את המתנה כי הוא לא ראוי לה כעת. אם לעומת זאת האב יראה שהבן התאמץ וטרח הרבה יותר ממה שהיה צריך לכבוד אביו, הוא בוודאי ירצה לקנות לו דברים נוספים כדי לשמח אותו. האב רוצה מאוד להעניק לבנו אהובו, אך הכל תלוי כעת בהתנהגות הבן. כך הקדוש ברוך הוא נתן לנו מצוות כדי שנהפוך לראויים, אם נקיים אותן, הוא ישמח לתת לנו את כל מבוקשנו.
כשבני ישראל היו במצרים, הם היו בתוך מ”ט שערי טומאה. זה דבר כלל לא פשוט להוציא מישהו שנמצא בשיא הטומאה של מצרים ולהביא אותו לחיי תורה. זה כמו להיכנס למועדון של צעירים שכופרים באלוקים ובתורה, מחפשים תאוות ולא יודעים בכלל מה זו יהדות, וכעת לשכנע אותם לצאת משם לבית המדרש לשיעור גמרא. כמעט ואי אפשר לתקשר בין הצדדים, כי כל אחד נמצא בתפיסה שונה ומשדר על גל שונה.
אך כאשר ישנו משהו קטן משותף, איזו מצווה שהם מקיימים, איזו זיקה קלה ליהדות מבית ההורים, אפילו אם זה משהו קטן ביותר, אז הדבר כבר הופך לאפשרי. מצווה היא מלשון צוות, כי המצווה מחברת אותנו עם הקדוש ברוך הוא כך שיהיה לנו כביכול משהו משותף שדרכו אפשר להתחבר.
בתוך מ”ט שערי הטומאה של מצרים, הקדוש ברוך הוא נותן לבני ישראל את אותן מצוות שבזכותן הם יכולים להפוך לראויים לגאולה. עד עכשיו הם הושפעו ממצרים והיו שקועים בתוך התאוות. אך עכשיו יש להם הזדמנות להוכיח שכל מה שהיה במצרים זה רק מצד היצר שהשתלט עליהם, זה לא הרצון האמתי שלהם. הרצון האמתי הוא לקיים את צוויי השם וללכת על פיו. עכשיו בקיום המצווה הכל יתגלה. לפי הדקדוק בעשיית המצווה ומידת הרצון שלהם, ניתן לדעת האם באמת הם ראויים לגאולה או לא.
הקדוש ברוך הוא מבטיח לנו “פתחו לי פתח כחודו של מחט ואני אפתח לכם כפתחו של אולם”. מספיק שנעשה רק השתדלות קטנה מצדנו והקדוש ברוך הוא יעשה הרבה יותר. אך צריך לזכור שעלינו מוטלת החובה לפעול ראשונים. שהרי הקדוש ברוך הוא מנסה אותנו בעשיית המצוות, לכן אם נשתדל ונתאמץ מצדנו, הקדוש ברוך הוא יעשה את החלק שלו. אבל אם ניתן תנאים לקדוש ברוך הוא, או שנחכה שהוא זה שיפעל ראשון, כנראה שלא נגיע למקום אליו אנו שואפים.
הרי אם השם יתברך היה רוצה שיהיה לנו דבר כלשהו אליו אנו שואפים, הוא כבר היה מביא לנו אותו בלי שנבקש. אך אם הוא לא הביא אותו, סימן שמשהו אצלנו צריך להשתנות כדי שנוכל להפוך לראויים לקבל אותו. זה יכול להיות תפילה בכוונה, מצווה שנקבל על עצמנו, הנהגה כלשהי או כל דבר אחר, אך בוודאי שמשהו מוכרח להשתנות.
אם הכל יישאר אותו הדבר, אז כמו שלא היינו ראויים לקבלת הדבר אתמול, כך כנראה שלא נהיה ראויים לו גם מחר. דברים לא נופלים סתם מהשמיים, אלא אם כן כך נגזר כבר מלפני כן. כדי לשנות את המזל שכבר נקבע אנו צריכים לשנות הנהגה. בזכות שינוי ההנהגה לטובה אנו יכולים להפוך לראויים וכך לזכות לקבל את שאנו שואפים אליו.
למרות כל החיפזון והזריזות ביציאה, שעד היום אנו אוכלים מצות בפסח לזכר הדבר, למרות כל זה היה צורך לחכות ולקיים את מצוות הפסח כהלכתה עם כל הדקדוקים וההלכות הטכניות. לא בגלל שזה עזר לקדוש ברוך הוא להוציא את בני ישראל ממצרים, שהרי ברור ומובן שהקדוש ברוך הוא לא צריך עזרה בשום דבר, וברור גם ששחיטת ואכילת הפסח בדיוק בזמן המתאים ועם כל דקדוקי ההלכות לא הועילה כלום מבחינת הטבע ליציאה ממצרים.
גם אכילת המצות אינה הכרחית שהרי אילו רצו שהבצק יתפח לפני היציאה, הם היו יכולים להתחיל להכין אותו מוקדם יותר. ובכלל מי רוצה לאכול בשעה שכזו? הרי מי בכלל חושב על להכין בצק או לאכול בשר על האש כאשר יוצאים מתוך עבדות לחירות? אסיר בכלא היה רוצה לברוח משם כמה שיותר מהר בהזדמנות הראשונה ובוודאי שלא היה רוצה להישאר לאכול. ברור שאין כאן שום עניין גשמי שיעזור להם לצאת במצוות האלו, אלא רק הרצון והמאמץ לקיים את ציווי השם, לא בגלל שזה מובן מדוע צריך לקיים את הדבר, אלא משום שכך השם ציווה.
לפעמים יש לנו חס ושלום טענות לקדוש ברוך הוא. למה הוא לא עושה לי ולא מביא לי. אך הקדוש ברוך הוא לא חייב לנו כלום. הוא אוהב אותנו ורוצה לתת לנו, אך בשביל זה אנו צריכים להפוך לראויים לקבל. אין טעם לתת למישהו דבר שהוא לא יודע להשתמש בו, שהרי הוא יקלקל אותו. הוא צריך קודם ללמוד להשתמש בו נכון ורק אז יהיה כדאי להפקיד בידו את הדבר. אם נראה שהוא אחראי ועובד נכון, נרצה להפקיד בידו דברים נוספים.
וכמו שלפעמים תינוק קטן בוכה ומתחנן לפנינו שניתן לו דבר יקר כלשהו. הוא רוצה שטר כסף שנמצא בידינו, או חפץ יקר ושביר שמונח על השולחן. ואנחנו מבחינתנו לא מוכנים לתת לו, כי אנחנו מבינים שהוא בכלל לא מבין כיצד להשתמש באותו דבר וכרגע הוא רק יהרוס ויקלקל. אבל כשיקבל אחריות ויהיה מיושב בדעתו, בוודאי שנשמח לתת לו. הרי כל אב רוצה את הטוב ביותר לבנו.
כך הקדוש ברוך הוא רוצה לתת לנו, אך אם אנו לא ראויים ומשתמשים בשפע שהוא נותן לנו לקלקול העולם, זה יותר טוב בשבילנו שלא נקבל את רצוננו. ילד קטן יכול לבכות להוריו שהוא רוצה את כל הסוכריות בעולם. אם הם יתנו לו, הוא יבוא אליהם בטענות כשיהיה מבוגר עם כאבי שיניים נוראים. אם הם מגבילים אותו ודואגים לחנך אותו במקום לתת לו את מה שהוא רוצה זה לטובתו. אך כאשר ילך בדרך טובה ויעשה נחת רוח להוריו, בוודאי שאין הורה שיוכל להתעלם ולא לתת לילדו את מבוקשו וגם הרבה מעבר לזה.
הקדוש ברוך הוא לא צריך כלל שנקיים מצוות. הוא נתן אותן בשבילנו, כדי שנוכל לצמוח ולהתעלות על ידי קיומן. בזכות מצוות בודדות זכינו להיגאל ממצרים, ובע”ה בזכות כל מצווה קטנה שניקח על עצמנו נוכל לזכות לראות ישועות ולהיגאל בשנית, בין גאולה פרטית שלנו ובין הגאולה השלמה של כלל עם ישראל במהרה בימינו אמן.
תכנים נוספים דומים:
כתיבת תגובה