פרשת בהעלותך – הכוח לשנות מציאות

ראובן פיזנטי | ד׳ בסיון ה׳תשע״א | פרשת בהעלותך

הפרשה מספרת לנו שבני ישראל קיימו את הפסח במועדו, אך עם זאת היו כמה אנשים שהיו טמאים לנפש ולכן לא יכלו לעשות את הפסח. מרוב ההשתוקקות הפנימית שלהם לעבודת השם, הם כל כך רצו לעשות את הפסח ובקשו ממשה פתרון.

ולכאורה נראה שאין שום טעם לבקשה הזו, שהרי הם היו אנוסים והתורה פטרה אותם מאותה מצווה. אף אחד לא מאשים אותם, לא באים אליהם בטענות, לא מענישים אותם ולא רוצים מהם שום דבר. הם יכולים להמשיך כרגיל בחייהם והכל בסדר גמור. אז מדוע הם כל כך מתעקשים למצוא פתרון לבעיה שכלל לא קיימת?

משה יכול היה לענות להם בפשטות שעל פי חוקי התורה הם לא צריכים לקיים את הפסח ושיחכו לשנה הבאה. אבל מרוב ההתלהבות שהייתה להם לעשיית רצון השם, לא היה אפשר להסתפק בחוקים היבשים ולכן משה רבינו פנה להשם יתברך.

הקדוש ברוך הוא השיב למשה שהם יוכלו להקריב את הפסח בחודש שלאחר מכן שאז נקבע להיות פסח שני. ולא זו בלבד, אלא שמעתה ולכל הדורות כל מי שלא יוכל להקריב את הפסח במועדו בגלל אונס כלשהו, יעשה זאת בפסח שני. המציאות השתנתה ממש מול העיניים של בני ישראל. כאילו שחוקי התורה השתנו בעבורם. שלכאורה עד אותו רגע היה רק מועד אחד לפסח, ומאותה התלהבות לעבודת השם ומאותו רצון עז לעשות נחת רוח לבורא, הקדוש ברוך הוא קבע מציאות חדשה שתתאים להם.

אנו פוגשים את העניין הזה פעמים רבות. ידוע שהקדוש ברוך הוא עושה את רצון הצדיקים, ידוע שצדיק גוזר והקדוש ברוך הוא מקיים, ידוע שהתפילה פועלת ישועות וידוע שכל מעשה קטן ככל שיהיה כאן למטה עושה רעש גדול בשמיים למעלה. מכאן נוכל להבין שהכוח לשנות את המציאות נמצא בידיים שלנו. אין שום דבר “בלתי אפשרי” או “קשה” לקדוש ברוך הוא. תמיד אפשר לתקן, לשנות ולהשפיע על המציאות לטובה.

אלא שהכול מתחיל מתוך ההתלהבות. מתוך הדבקות, האמונה והעקשנות. אותם אנשים שהיו טמאים לנפש יכלו לוותר. הרי הם ידעו את חוקי התורה והבינו שאדם טמא לא יכול להקריב קרבן והוא אנוס, ולכן התורה כלל לא חייבה אותו. אבל הם לא הסכימו לקבל את זה.

אילו היו אומרים למישהו שהוא אנוס ופטור ממצווה מסוימת, אז הוא היה עוזב את הדבר ומבין שכך זה רצון השם. הוא לא היה מרגיש חיסרון גדול כיוון שלא חטא ועשה את הכל בהיתר.

אבל אותם אנשים הרגישו שמחסירים מהם. אמנם הם לא ייענשו על כך, אבל מכל מקום הם לא יוכלו לקיים בפועל את אותה מצווה חשובה שכל כך רצו לקיים. זה כל כך כאב להם שלא יוכלו לקיים את המצווה, עד שהיה צריך להגיע למשה, ואפילו הוא היה צריך להעביר את זה הלאה לקדוש ברוך הוא שייתן פתרון לעניין.

ולכאורה אותם אנשים היו צריכים לחשוב שאין לזה שום פתרון. שהרי כבר עבר הזמן, וידוע שאם עבר זמנו אז בטל קרבנו. ומה הם רצו שיעשו להם? שיחזירו את הזמן לאחור? ואם כן מה בכלל ניסו להשיג בעקשנות הזו?

אלא שלמרות שלא ראו פתרון אפשרי כלשהו באופק, מכל מקום ידעו שהשם יתברך יכול לפתור הכל. שום דבר לא קשה לקדוש ברוך הוא. גם אם בצורה גשמית אין שום תקווה, וגם אם בדרך השכל נמצאים במבוי סתום, מכל מקום כל זה רק ביחס למציאות שלנו. אבל הקדוש ברוך הוא עצמו אינו מוגבל כלל ויכול לשנות את כל המציאות ממש.

כאשר אדם מגיע לאמונה חזקה שכזו, שיודע שהשם יתברך יעזור לו וימצא לו פתרון, למרות שאין אפשרות נראית בדרך הטבע, אז מתוך אותה דבקות ועקשנות, השם יתברך משנה את כל הטבע בשבילו.

כולנו מגיעים למצבים בהם אנו מאבדים תקווה. כולנו מכירים את המציאות וסבורים שאם לא הצליח לנו עד עכשיו, אז גם לא יצליח לנו בעתיד. לפעמים היאוש כל כך מתגבר עד שאין לנו כוח להאמין שאפשר ליצור מציאות אחרת. אבל כל יהודי צריך לדעת שבעזרת תפילות בכוונה, בעזרת מצוות הבאות מהלב ובעזרת ההתלהבות שלנו בעבודת השם, אפשר לשנות כל מציאות ולבנות מציאות חדשה התואמת לרצונות שלנו.

הרצון והכיסופים לעבודת השם פועלים דברים גבוהים ועצומים בשמיים. כאשר יהודי מחזק את הרצון וההשתוקקות הפנימית שלו להשם יתברך, הוא יכול להשפיע על עולמות עליונים וכך השם יתברך יפעל לו נסים גדולים וישנה את כל המציאות עבורו. השם יתברך יזכה אותנו להגביר את הרצון הטהור להתקרב אליו וישפיע לנו שפע גדול מהשמיים לחיינו.