לא צריך לתת דין וחשבון לכל אחד – פרשת בראשית
אדם וחווה קיבלו ציווי אלוקי, לא לאכול מעץ הדעת טוב ורע. אבל אז הנחש מגיע אל חווה ופותח איתה בשיחה קנטרנית שסוחפת אותה עד שהיא עוברת על הציווי האלוקי החשוב. צריך להבין שחטא האכילה מעץ הדעת התחיל הרבה לפני שחווה אכלה ממנו, הוא התחיל כאשר הנחש פיתה אותה להיגרר לשיחה ולענות לשטויות שהוא אומר לה. תארו לכם כמה כאב ראש היה יכול להימנע אם רק חווה הייתה מחליטה לסיים את השיחה עם הנחש במקום להמשיך להצטדק ולענות לו.
הנחש אמר לחווה שהשם ציווה אותם לא לאכול מכל עץ הגן. ואמנם הדבר לא היה נכון, וגם חווה וגם הנחש ידעו זאת, אלא שהוא ניסה להיכנס איתה בדברים. חווה כנראה הרגישה צורך להגן על עצמה או על הציווי של הקדוש ברוך הוא, ולכן העמידה את הנחש על טעותו. היא הסבירה לו שזה לא מה שהוא חושב, שכן מותר להם לאכול מכל העצים בגן ורק מעץ הדעת אסור להם לאכול. וכך היא חשבה שהוכיחה לנחש את הטעות.
אלא שהצעד הזה היה פתיחת מנגנוני ההגנה שלה ותחילת הנפילה. זה לא באמת משנה מה היא ענתה לנחש, העיקר שהיא ענתה לו. מכאן ישנו פתח לנחש להמשיך ולפתות אותה. כעת היא נמצאת בהקשבה מלאה ויש לה צורך להוכיח לנחש את האמת ולהצטדק בפניו.
מכאן גם היא עצמה הופכת לפגיעה יותר. שהרי אדם לא מרגיש צורך להצטדק בפני אנשים נחותים ממנו, אלא בפני אנשים בעלי כוח שהוא מנמיך את עצמו מולם. העבד מרגיש צורך לתרץ את מעשיו בפני המלך, המלך לעומת זאת עושה מה שהוא רוצה בלי לתת דין וחשבון. ברגע שהנחש קיבל מעמד גבוה וכוח, הרבה יותר קל לו להשפיע, לפתות ולהחטיא.
כולנו מגיעים למצבים האלו לפעמים. מישהו זורק לנו איזו הערה טיפשית ולא נכונה שמקפיצה אותנו, ואנו מרגישים שאנו מוכרחים להגן על הכבוד שלנו או של אחרים ולהצטדק בפני אותו אדם. כשאנו עושים זאת, אנו לא שמים לב שהפכנו את אותו אדם לבעל שליטה ואת עצמנו לעבדים הכפופים לו. אם ניקח ברצינות כל הערה של אחרים, ניתן להם כוח. אפשר לראות את זה היטב בילדים קטנים שרבים על כל הערה של חבר ומושפעים מאוד מהסביבה וממה שאחרים חושבים. כמובן שלפעמים זה מועיל וטוב, רק שצריך לבחון היטב למי אנו נותנים את הכוח להשפיע עלינו.
תארו לכם שמישהו רוצה לצחוק על חשבון חברו, ומקניט אותו שהוא פחדן ושאין לו אומץ לקפוץ לתוך שלולית של בוץ. תארו לכם שבמקום להתעלם ממנו, הוא ירצה להוכיח לו שהוא אמיץ. ואז הם יביאו את כל החברים והמכרים לצפות, וברגע השיא הוא יקפוץ בגבורה לתוך אותה שלולית.
אותו אדם ייצא מאותה שלולית בוץ עם חיוך גדול של ניצחון על פניו. אבל עד מהרה הוא יראה את חברו שמתגלגל מצחוק, ואז יבין שהוא בעצם המפסיד הגדול. אותו אדם שחשב שהוא מפגין אומץ יגלה שצחקו עליו והשפילו אותו. הביאו אותו להתלכלך והפכו אותו לבדיחה. הכל התחיל מכך שרצה להצטדק בפני כולם. שהוא חשב להוכיח לכולם ובסוף גילה שכלל לא הבין את המשחק האמתי.
הנחש קינא באדם וחווה, הוא רצה להפריד ביניהם ולעשות רע. הוא לא היה טיפש, הוא ידע היטב שמותר להם לאכול מכל עצי הגן חוץ מאחד, אלא שכדי לשלוט על חווה כדי לפתות אותה היה לו צורך להגזים ולהקצין. הוא ניסה להרחיק את חווה מאמונה בכך שאמר שהקדוש ברוך הוא אוסר להם הכל.
חווה הרגישה צורך להצטדק ולשמור על האמונה שלה, אז היא הסבירה לו שהקדוש ברוך הוא התיר להם לאכול מכל עצי הגן חוץ מאחד. באותו רגע, חווה הפכה להיות כפופה לנחש שמוביל את השיחה. הרי אם היא ניסתה להצטדק בפניו, זה אומר שהיה חשוב לה להצטדק, שהנחש יבין את האמת וכאילו ייתן לה אישור להמשיך להחזיק בשמירת המצווה שלא לאכול מעץ הדעת. היא הפכה את הנחש למעין שופט שקובע אם מה שהיא עושה זה בסדר או לא. היא שמה אותו בעמדת מפתח בדרגה בכירה. במקום זה, היא יכלה לסיים את הכל בצורה פשוטה הרבה יותר. כאשר הנחש העיר את ההערה שלו, היא יכלה פשוט לומר לו באסרטיביות ובצורה החלטית שזה לא עניינו ולהמשיך בדרכה. מי אמר שאנו צריכים לתת דין וחשבון לכל אחד?
את העניין הזה כולנו רואים בחיי היום יום שלנו. אנשי מכירות רודפים אותנו יום יום מתוך חוצפה ועזות להתערב בחיים הפרטיים שלנו וכאילו מחליטים בשבילנו שהמסלול או החברה שאנו נמצאים בהם כעת הם אינם טובים בשבילנו. כאילו שהם יודעים טוב יותר מאיתנו מה טוב בשבילנו או אילו החלטות לקבל בחיינו.
בני זוג עוברים את זה בלי סוף כאשר ההורים, בני משפחה וחברים מתערבים בעניינים שבין הבעל והאישה, כאילו שהם מבינים טוב יותר מבני הזוג ויכולים להחליט את ההחלטות בשבילם. כמעט בכל מפגש עם מכר אנו עוברים את התהליך הזה. שואלים אותנו שאלות ואנו צריכים להשיב עליהן כאילו שאנו במבחן שאנו מוכרחים לעבור כדי לרצות את אותו אדם ששואל. אנו מנסים להישמע חכמים ומוצלחים ולפעמים גם מנפחים קצת את הדברים מעבר לאמת.
אם אנו מרגישים שאנו מוכרחים לרצות את אותו אדם, זה אומר שאנו נותנים את השליטה לאותו אדם ואנו מחכים שיאשר לנו שמה שאנו עושים זה בסדר. לאחר שאנו נותנים שליטה לאדם כלשהו על דבר הקשור אלינו, יהיה לנו קשה מאוד להרגיש טוב בדרך שונה משלו. יהיה לנו קשה ללכת בניגוד לדרכו, גם אם הדרך שלנו הרבה יותר טובה משלו.
תארו לכם זוג נשוי טרי שמאוד מעריכים ואוהבים זה את זו. כמו כולם, לכל אחד יש את היתרונות והחסרונות שלו, והאישה הצעירה עדיין לא למדה לבשל ולכן לבינתיים הם קונים אוכל מוכן. זה לא הפריע לבעלה שמאוד אוהב את אשתו והוא אפילו נהנה מהאוכל המוכן. תארו לכם שכעת הבעל נמצא עם חברים שמספרים לו שהדבר הכי חשוב באשה זה שהיא תכין אוכל טעים. לאחר חצי שעה שכולם מדברים על זה, הבעל כבר מרגיש אחרת לגמרי. פתאום הוא יזרוק לאשתו כל מיני עקיצות, כל דבר קטן יכעיס אותו, ומדי פעם הוא יקפיץ את העניין לאוויר בהאשמה שהיא לא בסדר כי היא לא יודעת לבשל.
תארו לכם שאותו בעל יגיע להורים שלו ויטעם מהמעדנים של אמא שלו, ולאחר שהוא יאמר לאמו כמה האוכל שלה טעים, היא מיד תאמר לו משהו בסגנון: “למה אשתך לא מבשלת לך אף פעם?”. מיותר לציין שכאשר הבעל יחזור לביתו, תיפתח שם מלחמת עולם. לא מוכרחים לקבל כל דבר שאומרים לנו. לא צריך לתת לכולם כוח ושליטה עלינו. החיים שלנו הם העניין הפרטי שלנו ואנו לא חייבים לתת עליהם דין וחשבון לכל אחד.
הדברים האלו מתרחשים בכל יום בצורה כזו או אחרת מבלי שנשים לב. כמובן שהפרטים קצת שונים אצל כל אחד, כמובן שזה לא רק במסגרת הנישואין אלא במסגרות שונות, אבל העניין הוא זהה ומוכר. אם הבעל היה מתעלם מדברי החברים ומדברי אמו, הוא היה המאושר באדם עם נישואיו. מתוך המחשבות והרגשות האישיים של אחרים, הוא מוכן להרוס את הבית שלו. החדירו לו רגש עוין מבלי שהוא ישלוט על כך. כי הוא מרגיש שהוא צריך לרצות את החברים ואת אמו במסגרת הנישואין שלו.
הדבר נפוץ במיוחד אצל חוזרים בתשובה שמרגישים תמיד צורך להצטדק על הכיפה שבראשם או על הברכה שמברכים לפני שאוכלים. מתוך הרבה מאוד יהודים שרוצים לעשות תשובה רק מעטים מצליחים. הסיבה לכך היא בדיוק אותו עניין שאנו מדברים עליו. כי החברים יצחקו ויגידו “מה, השתגעת?!”, ההורים יסבירו שזה לא כדאי כי “לדתיים אסור לעשות שום דבר והם חיים בבועה בלי קשר עם העולם החיצוני”, המכרים שרואים כיפה ישר דואגים לשאול “מה קרה? מישהו נפטר?” וכך לכל אדם מהסביבה יש את ההערות שלו. הרי זה ברור שמתוך הסביבה הרחוקה מתורה ומצוות, בוודאי שכמעט כולם יחשבו בצורה שלילית על העניין. אבל השאלה היא אם אנחנו רוצים לרצות את כולם ולתת להם לקבל את ההחלטה בשבילנו? או שנרצה לבחור את הבחירות הפרטיות שלנו מבלי לתת דין וחשבון לאחרים?
לפעמים מתוך ההקנטות שמקבלים החוזרים בתשובה מהמכרים השונים, הם מרגישים שהם עושים משהו לא בסדר שהם שמים כיפה על הראש וכעת הם מוכרחים להתנצל ולהסביר את עצמם בפני כולם. במקום להרגיש גאווה בקיום המצוות ושאותם אנשים שפרקו עול שמיים מעליהם יתביישו שהם רחוקים מהשם יתברך, אנחנו נותנים להם את הכוח להרגיש שכאילו הם הטובים ודווקא אנחנו אלו שעושים משהו לא בסדר. כאילו שלהיות קרובים לתורה הקדושה ולקדוש ברוך הוא זה סוג של מסכנות חס ושלום.
פתאום הם מתחילים להמציא תירוצים על הכיפה, שהם רק מנסים את זה, או שזה בשביל המזל כדי להצליח במבחן או תירוצים שונים אחרים. כל התירוצים האלו מביאים אותנו לתבוסה. שהרי גם אם התירוצים נכונים, עצם העניין שאנו צריכים לתת דין וחשבון על האמונה שלנו לאחרים היא הניצחון שלהם וההפסד שלנו. כאילו שאנו מבקשים מאחרים אישור, כאילו שאנו מתחננים לאנשים סביבנו: “בבקשה תגידו לנו שמותר לנו לחזק את האמונה וללכת בדרך התורה”.
כולנו מרגישים צורך להצטדק כדי לצאת טוב בעיני אחרים. אבל האמת היא שאנו צריכים ללכת עם האמת ולעשות מה שבאמת טוב בשבילנו. שיגידו מה שהם רוצים, אנחנו לא צריכים להצטדק ולחנך אותם, לא לפחד מהם ולא לנצח אותם. אנחנו צריכים לדאוג לעצמנו. כמובן שזה לא אומר שכולם טועים ושלא צריך להקשיב לאף אחד אף פעם, שהרי זה יביא אותנו לחיות בטעויות של עצמנו בלי להרגיש בהן. זה רק אומר שצריך לחשוב היטב למי אנו נותנים כוח השפעה עלינו ובאיזה מצב.
צריך לדעת שאדם שלומד אצל מדריך מסוים נותן לו כוח רב. הוא לא שם לב לכל דבר שהוא לומד ממנו. כאילו שבהתחלה הוא נתן לתת המודע שלו אישור לקלוט את הכל ואז בלי שום סלקציה כמעט הכל נכנס לתוכו. האדם מחליט מראש אם לתת את אישור הכניסה או לא.
כך למשל אם ילד קטן ינסה ללמד אותנו משהו, אז הסלקציה של הדברים במוח לא תאפשר לדברים להיכנס, כי נהיה בטוחים שאנו יודעים טוב יותר. אבל אם רופא למשל יסביר לנו על מחלה מסוימת, אז נקבל את הכל בלי שום פקפוק. הם יכולים לומר לנו את אותם הדברים, אבל הכל תלוי במשקל ובחשיבות שאנו נותנים לאותו אדם.
לפעמים שומעים על אנשי מיסטיקה, מקובלים, מגידי עתידות, פותחי מזל וכו’. אנשים חושבים שאם ילכו אליהם הם יסדרו להם את כל החיים. הבעיה היא שמרוב שמועות הם נותנים משקל רב וכוח עצום לאותם אנשים, כך שכל מילה שיוצאת מפיהם נחקקת בלבם. אמנם ישנם רבנים חשובים שכדאי וראוי לקבל מהם ברכה ויעוץ, אבל הרוב הגדול של האנשים האלו מדברים שטויות ורק אנחנו הם אלו שנותנים להם את הכוח מתוך אמונה בכל מה שהם אומרים.
מתוך מחשבה שאותו אדם שעומד מולנו הוא חשוב ויודע את הפתרון לכל החיים שלנו, אנו סומכים עליו ומקבלים את כל מה שהוא אומר בלי לחשוב. מיותר לציין שזה דבר מסוכן שעלול לעשות נזק רב לחיינו.
אנשים רבים חושבים שהחדשות מכילות עובדות מוצקות. אדם יכול לקרוא כתבה “עובדתית” בעיתון מסוים ולקבל תפיסה מסוימת שנובעת מהדעות של הכתב. אדם ששומע חדשות מקבל על הדרך את כל המחשבות והרגשות של מגישי החדשות ושל כל הכתבים שעסקו בעניין. אדם שצופה בטלוויזיה מקבל תפיסת עולם שקרית ורגשות דמיוניים שנתפסים אצלו בתור אמת מוחלטת. כי ברגע שהאדם נותן כוח לדבר, אז הוא מקבל ממנו את הדברים בלי אפשרות לבדוק אם זה נכון או טוב.
הנחש הוא היצר הרע
יותר מכל, הנחש מייצג את היצר הרע. מאנשים זה עוד קל יחסית לברוח ולהימנע מלהכניס אותם לחיים הפרטיים שלנו, אבל את היצר הרע שנמצא בתוכנו הרבה יותר קשה להשתיק. עלינו לברוח ככל שאפשר מלנהל משא ומתן עם היצר הרע. לא פעם היצר הרע ישאל אותנו מדוע אנו עושים כך וכך. אם נחליט לענות לו ולהצטדק, זו תהיה תחילת הנפילה שלנו. יצר הרע מנסה להיות חבר שלנו, להחדיר לנו מחשבות ולקבל בשבילנו החלטות. חשוב ללמוד לזהות את הדברים כדי להצליח בע”ה להתגונן מפניו. כמו הנחש, גם היצר הרע ינסה בכל כוחו להכניס לנו סערת רגשות כדי לבלבל אותנו, כך שניתן לו לקבל את ההחלטה במקומנו. אך אם נהיה בשליטה ובמודעות, נוכל להתגבר עליו.
חשוב לזכור תמיד שאנחנו מספיק חזקים ונבונים כדי לקבל את ההחלטות שלנו בעצמנו. אין כל רע בהתייעצות עם אחרים, אבל כל זה בתנאי שאנו הם ששולטים במצב ולא גורמים חיצוניים המשפיעים עלינו. לאנשים חשובים ומכובדים יש יועצים, ואותם אנשים יודעים שהם יכולים להיעזר בהם, אך הם יודעים היטב שהם אלו שבשליטה והם מקבלי ההחלטה לבסוף. הם יודעים שאותם יועצים כפופים להם והם יועצים בלבד שאפשר גם לדחות. אם היועצים משפיעים על הבחירה האישית שלנו, אם אנו מוכרחים לתת להם הסברים מפורטים על מדוע אנו חושבים איך שאנו חושבים ומדוע אנו מחליטים מה שאנו מחליטים, אז הם כלל לא יועצים, אלא הם השולטים שקובעים.
השם יתברך ישמור אותנו מלתת דין וחשבון למי שלא צריך לתת לו, מלעשות פשרות ולנהל משא ומתן עם היצר הרע, ויזכה אותנו לחיות באמונה וביטחון רק בו יתברך, כך שניתן דין וחשבון על כל המעשים שלנו רק לו.
תכנים נוספים דומים:
כתיבת תגובה