פרשת בראשית – תולדות היצר הרע ותפקידנו בעולם
פרשת בראשית מספרת לנו כיצד נולד היצר הרע שבתוכנו. לאחר שהבורא מצווה את האדם לא לאכול מפרי עץ הדעת טוב ורע, הנחש בא ומפתה אותו דרך חווה לאכול ממנו. פתאום כל הפירות המותרים נראים כלא מפתים ורק פרי עץ הדעת הוא “תאווה לעיניים”. לא משום שהוא שונה בהרבה מהאחרים, אלא פשוט בגלל שהוא אסור.
הדבר ברור שהאדם הראשון, יציר כפיו של הקדוש ברוך הוא שנעשה בצלמו כדמותו, בוודאי לא היה טיפש או נאיבי חס ושלום. אדם הראשון היה חכם הרבה יותר מכולנו. הוא ידע את הדברים לעומקם וראה מסוף העולם ועד סופו. אפשר לראות בפרשה שהשם יתברך מביא אליו את כל החיות שיקרא להם בשמות, והוא קורא להם בשמות על פי המהות הפנימית שלהם, כך שבוודאי שחכמתו הייתה מופלאה. אם כן זה נראה תמוה ביותר, שהרי כיצד יכול להיות שחטא?
צריך לדעת שלפני האכילה מהפרי האסור אדם הראשון היה עם יצר טוב בלבד בעוד שהנחש הערמומי שיחק בתפקיד היצר הרע. ההפרדה הייתה מוחלטת וברורה. לאחר שאכל מפרי עץ הדעת טוב ורע, הטוב והרע התערבבו ונכנסו לתוכו. הדעת היא החיבור לדברים וכך באמצעות האכילה האדם חיבר אליו את הטוב והרע. לכן פתאום הפריע לו שהוא ערום, לא משום שהוא הבין פתאום משהו חדש שלא ידע קודם לכן, אלא פשוט משום שנכנס בו יצר הרע שגרם לו לחשוב על היותו ערום בצורה מגונה ושלילית.
תארו לכם כמה יצר הרע רדום ישנו בעולם שאנו כלל לא מודעים אליו, כמו שאדם הראשון שראה רק טוב לא צפה את עוצמת היצר הרע שתפגע בו. פעמים רבות אנחנו נמצאים במצב מוגן מסוים ואז חושבים שאנו חסינים לכל. אבל אנחנו לא מבינים שאם נעורר את היצר הרע שיכנס לתוכנו, אנו עלולים בקלות ליפול.
אדם יכול להרגיש שהוא שולט על יצרו, אבל אז הוא יצפה בטלוויזיה או ייצא למקום של פריצות, ופתאום בלי שירגיש היצר ישתלט עליו לגמרי. אדם יכול להיות החלטי ועקשן בעניין הערכים שלו, אבל אז הוא יתחבר לאנשים מסוימים ומתוך לחץ הסביבה הוא ישנה את כל העקרונות והתפיסה שלו. כשהיצר נמצא בחוץ, זה נראה לנו קלי קלות, אבל כאשר הוא נכנס לתוכו פתאום כל הכללים משתנים.
כל אחד חושב לעצמו שאם הוא היה עשיר, מצליח, בעל השפעה או בעל תפקיד חשוב, אז הוא היה מביא הרבה טוב לעולם. אבל אז כשאדם הופך לבעל כוח והשפעה על אחרים, פתאום הוא מתחיל לזלזל באנשים, פתאום הוא הופך לקמצן ואגואיסט, פתאום השוחד מעוור עיני חכמים. כי מקודם הוא ראה את היצר הרע מבחוץ, אז זה נראה לו קלי קלות להשתלט עליו. אבל כשהוא הכניס את היצר הרע לתוכו, אז פתאום הוא מבין שיש לו הרבה עם מה להתמודד. על כל אדם לעשות גדרות ולחשוב היטב לאן הוא מכניס את עצמו, כדי שלא ייתן ליצר הרע פתח להשתלט עליו.
לאחר שחטא, הקדוש ברוך הוא נתן לאדם הראשון הזדמנות לתקן את החטא כדי לחזור למצב הקודם בו היה נטול יצר הרע. כדי להגיע למצב הזה הוא צריך לברור את היצר הטוב מהרע שנדבק בו. אך בגלל שהמשימה הזו אינה פשוטה בכלל, התיקון התחלק לניצוצות וחלקיקים קטנים. מאדם הראשון יצאו צאצאים שמהווים חלק ממנו וכל אדם מבצע תיקון מסוים השייך לחלק שלו וכל התיקונים מצטרפים בסופו של דבר למערכת שלמה.
מאז ועד היום תפקידנו בעולם הוא לברר ניצוצות ולהפריד בין הקדושה לבין הטומאה. להבדיל בין הטוב והרע. לזהות את הנחש בתוך המעשים שלנו ולזכך אותם. לזהות את כל התאוות לעיניים שאנו כל כך רוצים להשיג למרות הרע שבהן, ולנסות לכבוש אותן. להוציא את הנחש מתוכנו, ולחזור להיות ‘אדם’ כמו שהיינו בגן עדן מקדם. כל בחירה בטוב מקרבת אותנו צעד נוסף לחיים הנפלאים בגן עדן, כמו שהיו לפני החטא.
כמו שטיח שמתלכלך ורוצים לנקותו, שבהתחלה מסירים את רוב הלכלוך בצורה קלה, לאחר מכן נדרש טיפול חזק יותר עם חומר מסיר כתמים ולבסוף צריך לשפשף חזק את כל הכתמים הקטנים שנדבקו חזק. כך גם התיקון שלנו, בהתחלה היה קל יחסית לתקן ואז גם אנשים חיו מאות שנים והיו מתקנים את הלכלוך הגדול שלא נדבק חזק. לאחר מכן ניתנה התורה ועם ישראל תיקן כתמים חזקים יותר שלא היה אפשר לתקנם קודם לכן. כעת בשלב הסופי אנחנו נאבקים עם כתמים קטנטנים ועקשניים שמסרבים לרדת. אנחנו חיים בבלבולים רציניים, הרע נחשב לטוב, הטוב נחשב לרע, קשה להפריד ולהבחין ביניהם, הכל משובש ומעורבב יחד וכמעט שאי אפשר לדעת מה נכון. אלו הבירורים האחרונים שנשארו לתיקון.
לאחר החטא, האדם הראשון נפל ממדרגתו ובעקבות כך הגיעו מוות וצרות לעולם. באותו רגע שחטא כנראה לא חשב על התוצאות ההרסניות של החטא, משום שהתאווה מעוורת. כשהיצר נמצא בחוץ והוא עטוף בעטיפה נוצצת, זה נראה שזה הדבר הכי טוב בעולם. פתאום חוקי האמת של התורה נראים מיושנים ומשעממים חס ושלום. אבל אז כשאנו הולכים אחרי היצר והתאווה השקריים, פתאום אנו מגלים שהם נוצצים רק מבחוץ, שאין בהם ממשות ורק הכנסנו את עצמנו לצרות גדולות.
גם אנחנו צריכים לחשוב על החיים שלנו ועל כל התאוות הסובבות אותנו. לחשוב האם זה באמת משתלם לוותר על השגות ועל התקדמות וצמיחה בשביל תאווה חולפת? לפעמים נראה שדווקא דבר מסוים שנוגד את ההלכה יביא לנו את האושר, שמשהו שלא הולך עם דעת התורה הקדושה יביא לנו טוב, אלא שהכול נובע מתאוות שמעוורות אותנו ולא נותנות לנו לראות את כל הרע שהולך לבוא לאחר החטא. אילו אדם הראשון היה חושב מראש ויודע לאן אותו מעשה יביא אותו, בוודאי שלא היה מתקרב לחטוא. אלא שכשהיצר הרע מפתה אותנו, פתאום רואים את השקר צבוע בוורוד ופתאום שוכחים מכל המציאות.
הטוב התערבב כל כך חזק עם הרע עד שאנו לא מצליחים לזהות מה זה טוב ומה זה רע. דברים גרועים נראים לנו כמועילים ודברים טובים נראים לנו כמסוכנים. רק התורה הקדושה יכולה להסביר לנו מהו הטוב האמתי ומהו הרע האמתי, כיצד לנהוג בכל מקרה, ממה להתרחק ולמה לשאוף. המוסר והערכים נקבעים אך ורק על פי התורה הקדושה. כאשר אנו מדכאים את התאוות והולכים על פי ההלכה שמורה לנו את הדרך אל הטוב, אנו מתקרבים עוד ועוד לאותו גן עדן חלומי ממנו גורשנו ואליו בע”ה במהרה עוד נחזור.
תכנים נוספים דומים:
רוני יקירי,
השבח לאל על שאתה כותב יפה מאוד.
ירבו כמוך בעם ישראל!
תודה רבה עזרת לי מאוד.. מידע שמאוד חשוב לדעתי, וגם לדעת מורתי שחשבה לנכון לתת לנו את נושא זה כעבודה 🙂