מרחיבים את זווית הראיה – פרשת דברים

ראובן פיזנטי | ה׳ באב ה׳תשע״ז | פרשת דברים

לפעמים נראה לנו שאנו עושים השתדלות מרבית, ולמרות הכל זה נראה כאילו השם יתברך חס ושלום לא אוהב אותנו ולא שומע לתפילות שלנו. כאילו שחס ושלום יש אכזריות מצדו. ובאמת הדבר ברור שהקדוש ברוך הוא אוהב אותנו, מרחם עלינו ורוצה בטובתנו. אלא שלפעמים מתוך ההסתכלות הצרה, אנו מפרשים את ההתרחשויות בצורה לא נכונה וכך מגיעים למסקנות מוטעות.

בין התוכחות שאומר משה לבני ישראל, הוא מבאר דברים שהתרחשו בזמן היותם במדבר. בזמן התרחשותם הם באמת חשבו שאותם עניינים באים לרעתם ולכן התלוננו, אבל כעת משה מראה להם שמאחוריהם היו סיבות טובות שהביאו לכך.

משה רבנו מזכיר להם את התגובות והתלונות שלהם לאחר עניין המרגלים. "ותרגנו באהליכם ותאמרו בשנאת השם אותנו הוציאנו מארץ מצרים…" (דברים א, כז). שכאילו לקחו אותם ממקום טוב במצרים למות במדבר. ובאמת הקדוש ברוך הוא עשה איתם חסד עצום שהוציא אותם ממקום של טומאה, עבדות ועינויים, ולקח אותם לארץ ישראל הקדושה, זבת חלב ודבש. אבל מתוך ראייה צרה הם לא ראו את הדברים והתלוננו.

גם לאחר מכן שנגזרה הגזרה שלא ייכנסו לארץ, הם המרו את פי השם ועלו להילחם למרות שהשם יתברך אמר להם לא להילחם. ואז כתוב "ותשובו ותבכו לפני השם ולא שמע השם בקולכם…" (שם, מה). ורש"י מבאר שעשו מידת רחמיו כאילו אכזרי.

הרי השם יתברך אמר להם לא להילחם, כיוון שהוא ידע שזה לא טוב להם לאחר שחטאו ופגמו. והם התעקשו והלכו נגד רצונו, ואז הם מתפלאים למה השם לא עוזר להם. למה לא מאפשרים להם לעלות ולהילחם?

עד היום ישנם אנשים רבים שעושים עבירות בלי סוף ופוגמים בקדושתם, ואז מתפלאים למה השם לא שומע לתפילותיהם? למה הוא לא עוזר? למה ישנה אכזריות? הם לא מבינים שאותם חטאים ועבירות הם שגורמים לכל הצרות שלהם.

לאחר מכן הוא מספר על שביקש מסיחון מלך חשבון לעבור בארצו בלי להזיק לו כלל, וסיחון לא הסכים ויצא למלחמה. ולכאורה באותו הרגע היה אפשר לחשוב מדוע הוא אינו מסכים? ולמה השם יתברך לא נתן בלבו להסכים? וגם אם לא, מדוע הוא יוצא להילחם? למה השם לא עוצר אותו? שהרי זה נראה ממש מפחיד שמלך חזק ועצום עם ממלכה חזקה ועצומה באים להילחם מולנו.

אבל כעת משה רבנו מגלה מה עמד מאחורי הדברים. "ולא אבה סיחון מלך חשבון העבירנו בו כי הקשה השם אלוקיך את רוחו…" (דברים ב, ל). השם יתברך הוא שהקשה את רוחו והחדיר בלבו לא לתת להם לעבור ולצאת להילחם מולם. ואם נשאל מדוע השם עשה זאת, אז המשך הפסוק מספר לנו "למען תתו בידך".

הקדוש ברוך הוא רצה לחזק לבני ישראל את האמונה, לתת להם לנצח ממלכה חזקה, לתת להם לכבוש את ארצו, לקחת שלל רב במלחמה. באותו הרגע כשהיו במדבר זה נראה כדבר לא טוב, אבל לבסוף כשמסתכלים אחורה ושומעים את התוכחות של משה זה מתגלה שהשם רצה בטובתנו.

יוצא שהדברים הלא טובים פשוט נובעים מראיה צרה. שאנו רואים רק חלק מהתמונה ואז זה נראה לנו כדבר לא טוב. בזמן ההתרחשות זה נראה כדבר שלילי, אבל בסופו של דבר נגלה שגם הדברים השליליים היו נצרכים כדי להוביל אותנו למקומות טובים יותר.

ומכאן נבין כיצד להתייחס לאירועים השונים הפוקדים אותנו. שלכל אדם יש צרות וייסורים מדי פעם. הוא יכול לבחור בדרך הרסנית, ואז לבכות, להתייסר, לחשוב שהשם לא שומע לתפילותיו, להאשים, לכעוס ולהגיע למקומות גרועים חס ושלום. אבל במקום כל זה הוא יכול לנסות להרחיב את הראיה.

אם ינסה לצאת מהמקום המצומצם בו הוא נמצא, פעמים רבות הוא יצליח להבין שגם אותו דבר שנראה לכאורה שלילי, הוא בעצם דבר חיובי. ואם הוא לא יצליח לצאת מהמקום המצומצם והראיה השלילית, מכל מקום תמיד אפשר לבטוח בהשם יתברך שאוהב אותנו ורוצה בטובתנו, שמנהל את חיינו ומביא אותם אל המקום הטוב ביותר עבורנו.

גם אם אנחנו תופסים דבר כלשהו כשלילי ולא מצליחים להבין אותו, בכל אופן נדע שהשם יתברך מתכנן עבורנו דבר נפלא שאליו נגיע דרך אותו עניין. לא מוכרחים לדעת הכל. כאשר אנו בוטחים במי שמנהיג אותנו, אז גם אם אנחנו לא מכירים את הדרך, אנו יכולים לסמוך עליו שיביא אותנו אל המקום הנכון.

השם יתברך יאיר את חיינו, ויזכה אותנו לראות את הדברים מתוך זווית ראיה רחבה, כך שנוכל תמיד לעבוד אותו מתוך שמחה גדולה.