פינה שקטה בסביבה טובה – פרשת ויגש
אחי יוסף עולים לארץ ישראל כדי להביא את יעקב אביהם ואת כל משפחתו המורחבת ולרדת למצרים. אלא ששום דבר לא נעשה בפזיזות והמעבר נעשה בהדרגה. יעקב שולח את יהודה לפניו ״להורות לפניו גושנה״ (בראשית מו׳, פסוק כח׳).
יעקב יודע שמצרים זה שיא הטומאה. לכן הוא דואג שיהודה ידאג קודם כל לטהר את השטח מעבודה זרה ושאר טומאות ולהקים בתי מדרש כך שכאשר כולם יגיעו למצרים, הם יוכלו למצוא מקום טהור ומוכן כבר ללימוד תורה.
לאחר מכן יוסף בוחר מבין אחיו את הפחות גיבורים, כפי שאומרת התורה ״ומקצה אחיו לקח חמישה אנשים״. הוא מדריך אותם לומר לפרעה שהם רועי צאן ושזוהי המלאכה היחידה שהם מכירים, כיוון שתועבת מצרים כל רועי צאן. הוא מבליט דווקא את הצדדים שפרעה לא אוהב כדי שפרעה ירצה להרחיק אותם ממנו לארץ גושן כך שלא יהיו קרובים אליו. הם מנסים לעשות הכל כדי לא למצוא חן בעיני פרעה כך שלא ייקח אותם להיות שרים או בעלי תפקיד במצרים, אלא שיניח להם לחיות בפשטות שלהם לבדם.
לכאורה, היינו מצפים שהם ירצו להתקדם, להיות בעלי תפקיד ולמצוא חן בעיני פרעה כדי לקבל מעמד מכובד. כל אדם שיש לו הזדמנות להגיע לעושר, הצלחה ומעמד מכובד, הוא יעשה הכל כדי לנצל את ההזדמנות. אבל כאן בני ישראל פועלים בכיוון ההפוך, הם מנסים להתרחק כמה שאפשר מפרעה ומבית המלוכה כך שהם יוכלו לתפוס את הפינה השקטה שלהם וללמוד תורה בלי הפרעות.
יעקב ובניו ידעו היטב מה הדבר הנכון לעשות. כי רק בצורה כזו אפשר לשמור על הזהות היהודית. זה אמנם נראה מפתה להיות עשירים ומצליחים, אבל זו הדרך הישירה להגיע לעומק התחתית ולפתח תאוות רעות. זו הדרך להשחית את המידות ולהידבק במידותיהם של פרעה והמצרים. כאשר חיים בתוך אוכלוסיה מסוימת, אז ודאי שהופכים למושפעים ממנה. על אחת כמה וכמה כאשר מקבלים מעמד מכובד בתוך אותה אוכלוסיה, שאז עלולים לשכוח מי אנחנו בכלל.
כל אדם מוקף בסביבה מסוימת, בין אם הוא רוצה בכך או לא, ובין אם הוא בוחר את הסביבה או שהזדמן לשם באופן אקראי. כל אדם מושפע מאותה הסביבה בה הוא חי והופך להיות דומה לה במובנים מסוימים.
לכן אין שום סיבה להתפלא שאם למשל שולחים ילד לבית ספר חילוני ששם כל חבריו מחללים שבת ח״ו, אז גם הוא לא ישמח לקיים מצוות וללכת בדרך התורה. ההורים יכולים לכעוס על הילד שכן הם רוצים לשמור מעט על המסורת, אבל אי אפשר להאשים אותו, שהרי הוא עושה מה שכל החברים שלו עושים וחושב כפי שכל החברים שלו חושבים, ומדוע שיהיה שונה מכולם?
כך גם אין שום סיבה להתפלא שאם ישנה סביבה כלשהי שעושה עבירות חמורות שכולם חושבים שנעשו היתר, אז גם אצל האדם ששומר על המסורת ונמצא באותה סביבה העבירות לא ייראו כל כך חמורות.
ופעמים רבות אנשים שמים את ילדיהם בסביבה לא טובה שכזו, ואחר כך בוכים על ההרס החינוכי ולא יודעים כיצד להתמודד. אבל אי אפשר אחר כך לבוא בטענות, למה אין אוירה משפחתית בשולחן שבת, או למה אין ערכים בבית. כי אלו הערכים שהסביבה החדירה.
ובאמת כל זה לא מדבר רק על ילדים. אמנם הילדים מושפעים יותר מהסביבה, אבל במובן כזה או אחר, כולם מושפעים ממנה. וגם אדם צדיק, חסיד וקדוש שיהיה בסביבה פרוצה ולא טובה יושפע ממנה. וגם אם זה לא יהיה ניכר, וכמו למשל שהאדם יהיה חזק ביותר בצורה קיצונית וימשיך לקיים את המצוות בדבקות, מכל מקום בוודאי שתהיה איזו השפעה ותהיה לו ירידה רוחנית.
אנשים רבים חושבים שאין משהו כל כך מזיק והרסני בסביבה. לכן הם מרשים לעצמם להיות בסביבה של אנשים שאינם שומרי מצוות, לעבוד במקום בעייתי, להיות מוקפים בחברים שלועגים לתורה ולנסות לשמור תורה ומצוות בתוך סביבה שמגדירה את עצמה כ״חילונית״. אלא שהם לא שמים לב להשפעה הגדולה, לשינוי המהותי שחל בהם ולהתדרדרות העקבית בעבודת השם שלהם.
אז אולי ביחס לאותם אנשים סביבם הם נחשבים לשומרי תורה ומצוות, אבל ביחס לאמת ולמה שמצפים מהם הם רחוקים מאוד מהשאיפות, כי אי אפשר לעבוד את השם בצורה מלאה בסביבה כזו.
כאשר מחפשים מקום לגור בו, הדבר הראשון שיהודי שומר תורה ומצוות צריך לבדוק זה שיש בסביבה שלו בית מדרש, בית כנסת, מקווה, תלמודי תורה, אנשים שומרי תורה, חנויות כשרות וכו׳. קודם כל צריך לבדוק שאפשר לשמור על הרוחניות שלנו ואפילו להתקדם למקומות טובים יותר. כי זה מה שבאמת חשוב.
משרה טובה, משכורת שמנה ותפקיד מוצלח לא יהפכו לנו את החיים לטובים יותר. אולי לנוחים במובנים הגשמיים, אבל לא מעבר לזה. כדי לשמור על הנפש שלנו אנו מוכרחים להשקיע בפנימיות. כאשר יש חיבור רוחני להשם יתברך, אז יש הכל ולא חסר שום דבר.
כאשר בני ישראל ירדו למצרים, הדברים הראשונים שהם דאגו להם זה לנקות את המקום מעבודה זרה ולהקים בתי מדרשות ללימוד תורה. כי אי אפשר להוריד את הילדים הקטנים למקום טומאה שכזה ואי אפשר להגיע למצרים מבלי שיהיה מקום מוכן כבר ללימוד תורה.
לאחר מכן הם דאגו לבודד את עצמם כדי להתרחק מפרעה ומהמצרים כדי לשמור על הזהות היהודית שלהם. כי אחרת זה קשה מאוד לא להיטמע שם ולהתבולל חס ושלום בין המצרים. אסור להיות קרובים אל הטומאה, כי אז אפשר חס ושלום להיגרר אליה.
לאחר ימי החנוכה מגיעים לפרשת ויגש. כי כל המהות של ימי החנוכה זה השמירה על הזהות היהודית שהיוונים רצו להשמיד. לשמור על הרוחניות שלנו שהיוונים רצו להפוך לתרבות של חומר. לשמור על המהות שלנו ועל האור הגדול שיש לנו מבלי להתערבב עם היוונים. כמו שמן זית שצף למעלה ולא מתערבב עם משקים אחרים.
לאחר העוצמות הגדולות של חנוכה, פרשת ויגש מסבירה לנו כיצד לשמור על העוצמות האלו כדי לא להפוך חס ושלום למתייוונים. כיצד להישאר יהודים אמתיים מבלי להישאב ל”תרבות” היוונית שמצויה בכל פינה מסביבנו. איך לא להסתנוור ממופעי בידור, כדורגל, טלפונים חכמים, טלוויזיה ושלל דברים שסוחטים מאיתנו כל טיפת יהדות ותורה. לשמור על תורה ומצוות למרות שכולם לועגים מסביב ולמרות שכולם סוגדים לתרבות החומר הריקנית. להישאר יהודים פשוטים ומלאים באמונה למרות שנראה שהעושר וההצלחה נמצאים בחומר.
האחים של יוסף יכלו בקלות להגיע לשיא ההצלחה. היו להם את הקשרים הנכונים ואת כל הכישורים המתאימים לכך. הם יכלו לקבל משרות טובות, הצלחה גדולה וכל מה שאפשר לחלום עליו. אבל כולם ידעו שזה שקר. לכן הם עשו הכל כדי לא למצוא חן בעיני פרעה כך שיניח להם לנפשם לחיות חיים פשוטים ומלאים. חיים של אמונה, של אמת ושל תורה. של פנימיות ולא של חיצוניות. של עוצמות רוחניות ולא של תאוות ריקניות. של רוח ולא של חומר.
השם יתברך יזכה אותנו להתחבר לסביבה הנכונה, להתרחק מהתרבות ההרסנית והריקה ולהתמלא בפנימיות באמונה שלמה.
תכנים נוספים דומים:
כתיבת תגובה