חזק ואמץ – פרשת וילך
בפרשת וילך משה פונה לעם ישראל ומחזק אותם לקראת הכניסה לארץ ישראל, שלא יפחדו. כפי שאומר הפסוק: “חזקו ואמצו אל תיראו ואל תערצו מפניהם” (דברים לא’, פסוק ו’). לאחר מכן הוא פונה ליהושע ומחזק גם אותו: “חזק ואמץ”, “והשם הוא ההולך לפניך… לא ירפך ולא יעזבך לא תירא ולא תחת” (פסוקים ז׳-ח׳).
אבל צריך לשאול בשביל מה נחוצים כל החיזוקים האלו? הרי אם השם רוצה שננצח, אז ננצח. ואם חס ושלום להפך, אז כך יהיה. אז אם הדבר תלוי בהשם יתברך ולא תלוי כלל בנו, אז מדוע צריך להתחזק? למה צריך להיות חזקים? למה אסור לפחד?
אם השם נלחם בשבילנו, אז הוא לא צריך שום עזרה מאיתנו. יוצא שגם אם כולם יהיו חלשים וחסרי אמונה, עדין הקדוש ברוך הוא ינצח את כולם בלי בעיה. אז מדוע כל כך חשוב לחזק את העם ואת יהושע שיידעו שהשם יתברך ילחם להם?
אלא שצריך להבין מהי המטרה של כל העניין. כאשר אנו חושבים על מצב של מלחמה, על מתיחות בינינו לבין מדינות אחרות, על אויבים וכו’, אז זה נתפס אצלנו כאילו שיש אותנו (הטובים), וגם יש אותם (הרעים), וגם יש את הקדוש ברוך הוא שעוזר לנו.
אבל בעצם אין פה לא אותנו ולא אותם, אלא רק את השם יתברך שהוא עושה את הכל. הוא לא בא “לעזור” לנו להילחם, שכאילו אנו חושבים שאנחנו נלחמים ואז השם נותן לנו סיוע, אלא שהוא עושה את כל המלחמה.
הקדוש ברוך הוא לא בא לעזור לנו מתוך מצב נתון של מלחמה, והוא גם לא באמת נלחם באף אחד. כי הרי הוא זה שנותן את הקיום בעולם וכל כוח שקיים בעולם הוא מכוחו של השם יתברך. בין אם זה הכוח שלנו ובין אם זה הכוח של האויב, זה הכל בעצם מכוחו של השם יתברך.
יוצא שהשם יתברך הוא לא רק זה שנלחם בשבילנו, אלא הוא גם זה שנלחם בשביל הצד השני, והוא גם זה שעשה את המלחמה מלכתחילה, והוא זה שהביא את כל הנסיבות לכך. הוא זה שנותן קיום לאותם לוחמים שנמצאים בצד השני, הוא מכניס להם את המחשבות לראש והוא שקובע כיצד יפעלו.
הוא לא צריך להילחם נגד האויבים שלנו כדי להפיל אותם, אלא שהוא יכול פשוט להפסיק לתת להם קיום ואז הם נעלמים מאליהם. הוא לא נלחם באף אחד כי אין אף אחד ושום דבר מלבדו. הוא הכוח היחידי בעולם.
הדבר דומה לבעל מפעל גדול שהכול שם מתנהל על פיו. הוא הולך ברחוב כמו אדם פשוט ואז ניגש אליו מכר כלשהו, שלא יודע שהוא הבעלים. אותו מכר מספר לו שהוא מנסה להיכנס לעבוד באותו מפעל, אבל המנהלים שם לא אוהבים אותו ומקשים עליו את מבחני הקבלה. אז הוא שואל אותו אם הוא יכול לעזור לו, אם יש לו קשרים, אם הוא יכול ללמד אותו מה לומר בראיון, איך להתנהג וכו’, כך שיוכל להרשים את המנהלים שיקבלו אותו.
אותו אדם חושב שאולי הוא יוכל לעזור לו. שילמד אותו דברים, שיפעיל קשרים, שידבר עם אנשים מתאימים וכו’. אבל הוא לא יודע שהוא בכלל לא צריך את כל זה. אותו בעל מפעל קובע שם על הכל, הוא יכול להכניס את מי שהוא רוצה וגם בלי שום מבחני קבלה. הוא המנהל של אותם מנהלים שנראים לו מאיימים ומלחיצים. אם בעל המפעל ירצה לעזור, אז לא צריך שום השתדלות מצדו.
וכך להבדיל בין המוגבלים לאינסוף, הקדוש ברוך הוא שולט בכל. כל כוח שאי פעם היה לו צד של קיום הוא רק ממנו. הוא המקור של כל הכוחות ושום דבר לא יכול לפעול בלעדיו.
אז אנחנו מבקשים ש”יעזור” לנו להילחם. כאילו שאנחנו נלחמים בעצמנו, ורק צריכים מעט סיוע בדברים שמסביב. אבל באמת הוא עושה את הכל. הוא זה שנלחם עבורנו, ומצד שני הוא גם הכוח שנלחם לצד שנגדנו. הוא הצד המנצח והוא גם הצד המפסיד. הוא גם יכול לתת בלב כולם לאהוב אותנו ולא יהיו מלחמות כלל. הוא המנהיג לכל, הוא זה שמחליט הכל והכל מתבצע על פיו.
לכן צריך להבין יותר מה עניין המלחמה. הרי הקדוש ברוך הוא יכול לבטל את כל המלחמות ולעשות שלום בעולם. אז מדוע בכל זאת יש צורך במלחמות? את השאלה הזאת אפשר לשאול בעצם על כל כוח שלילי שקיים בעולם. בשביל מה בכלל יש רע? מדוע העולם לא מושלם? הרי הקדוש ברוך הוא יכול בקלות לברוא עולם מושלם בלי שום צרות. אז למה צריך לעבור דברים קשים ומפרכים?
התשובה לכל השאלות האלו היא שזה נחוץ בשבילנו. דרך הניסיונות אנו מתעלים ודרכם אנו יכולים להתחבר חיבור חזק יותר לקדוש ברוך הוא. ככל שהאדם רחוק יותר, במקום חשוך יותר ועם ניסיונות קשים יותר, כך העבודה שהוא עושה היא גדולה יותר והעצמה הרוחנית שהוא מקבל היא חזקה יותר.
כמו בענייני גשמיות, שברור לכולם שזה לא אותו הדבר אם חייל עובר טירונות של טבחים או טירונות של השייטת. שככל שקשה יותר, כך אפשר להגיע רחוק יותר. כך גם בניסיונות שמביאים לנו מהשמיים. ככל שהאדם עובר דברים קשים יותר, כך הוא הופך לחזק יותר.
לפני שעם ישראל נכנסים לארץ, יש צורך לעבור ניסיונות. לכן יש מלחמות שעליהם לעבור. אבל כל עניין הניסיונות הוא לקרב אותנו להשם יתברך ולהתעצם באמונה. לכן משה רבינו מדריך את עם ישראל כיצד להפיק את המרב מהמלחמות האלו.
ככל שבני ישראל יאמינו ויבינו שהשם יתברך הוא שנלחם להם וככל שהם יתחזקו באמונה, כך ההישגים שלהם יהיו טובים יותר. ממילא גם המלחמות יעברו בקלות יותר, שהרי אם כבר השיגו את מה שצריך, אז אין עוד צורך בניסיונות. הרי כל עניין המלחמות מלכתחילה הגיע רק לאחר שבני ישראל התרפו באמונה כפי שהיה במלחמת עמלק שנלחמו ברפידים (כאשר רפו ידיהם של ישראל) ושם כל המלחמה נעשתה על ידי נס שמשה הרים את ידו כדי לחזק את האמונה.
אם בני ישראל לא יהיו חזקים מספיק באמונתם, אז המלחמה שהם יעברו לא תספיק כדי להביא אותם למקום הרוחני שאליו הם צריכים להגיע. כל הגשמיות נועדה לשמש את הרוחניות. כשאדם פועל בעולם הזה, נשמתו פועלת ממש בעולמות העליונים בצורה רוחנית בהתאם לאותן פעולות שלו כאן. לכן אותן מלחמות צריכות להביא אותם לדרגת אמונה גבוהה, שאז יפעלו את הדברים הנכונים והטובים למעלה.
ואם לא יצליחו להתחזק באמונה, אז אותן פעולות לא יצליחו להשיג את מטרתן, ואז ממילא גם פה בעולם החומרי זה לא יעבוד. וכמו שבמלחמת עמלק ניצחו דווקא כיוון שידו של משה נשארה למעלה, ואילו היה מוריד אותה, אז היו ח”ו מפסידים. הם אמנם חשבו שהם נלחמים, הרגישו את המלחמה ממש, זזו בגופם והיו חלק מהמלחמה, אבל הכל פעל על פי המלחמה הרוחנית.
וכך למשל לאחר חטא המרגלים עלו מעפילים להילחם למרות שמשה אמר להם שהשם לא יהיה איתם, ולכן הם הובסו. וכך גם במלחמות יהושע, שניצחו את כולן, ורק במלחמה אחת הפסידו בתחילה, כיוון שמעלו בחרם ואז השם עשה שלא ינצחו.
כי העיקר זה המלחמות הרוחניות שעושים בשמיים. ואם מסיבה רוחנית כלשהי הם מפסידים במלחמה, אז אין שום אפשרות לנצח כאן במלחמה הגשמית שהיא רק ביטוי גשמי לאותה מלחמה עיקרית, שהיא הרוחנית.
לכן מוכרחים להכניס אמונה, וזה העיקר. זה לא מספיק להילחם כלפי חוץ, אלא להיות חזקים גם בפנים. שאז עוברים את הניסיונות הרוחניים שבאים עלינו, וממילא הניסיונות הגשמיים, שהם ההתגשמות של אותם ניסיונות רוחניים, נעלמים כלא היו.
בני ישראל מוכרחים להיות חזקים. הם צריכים להיות בתוך מלחמה גשמית, לראות אנשים אמתיים שנלחמים מולם, לראות דם, לשמוע את החרבות, להריח את הפחד, להרגיש את אוירת המלחמה, לחוש גשמיות מוחלטת ועם כל זה להבין שהשם יתברך הוא שעושה את הכל, שומר עלינו בהשגחה פרטית ונלחם עבורנו.
זה מבחן לא פשוט כלל שדורש המון אמונה וביטחון. וכמו שעד היום אפשר להרגיש, ולא רק בענייני מלחמה. שיש אנשים שמאוד מחוברים לרוחניות, ואז ממילא הם לא מתעסקים כמעט כלל עם העולם הגשמי. ויש אנשים שמאוד מחוברים לגשמיות, ואז הם בטוחים לעצמם שהם גיבורים גדולים, שכוחם ועוצם ידם עשה להם את החיל הזה.
אדם פועל בצורה רוחנית או בצורה גשמית. אבל קשה מאוד למצוא אנשים שפועלים בצורה גשמית ממש פה בעולם החומר, ועם כל זה הם מרגישים ויודעים שכל מה שהם עושים זה רוחני לחלוטין. שהולכים להילחם מול האויבים המאיימים והמפחידים, אבל אין להם שום פחד, כי הם זוכרים בכל רגע שהשם יתברך הוא שנלחם. הוא נמצא בתוכם, הוא מפעיל את האויבים והוא עושה את כל המלחמה.
לכן משה רבינו דואג לחזק את כל ישראל ובעיקר את יהושע שינהיג את העם, כי זה הדבר העיקרי שעליהם לקבל מכל אותם דברים שהם הולכים לעבור בכניסה לארץ.
מכל זה נבין את גודל החשיבות שעלינו לבטוח בהשם ולראות אותו גם בתוך הדברים הגשמיים שנמצאים מולנו. מתוך הטבע שהתרגלנו אליו עלינו לזכור שהשם יתברך הוא זה שמפעיל אותו.
כל אדם נמצא בקשיים שונים. צריך לדעת שככל שנפחד ונסתכל על אותם הדברים כמאיימים, כך יהיה לנו קשה יותר והניסיונות ימשיכו לבוא. אדם פוחד מדברים כיוון שהוא לא רואה את האלוקות שבהם. הוא חושב שיש להם כוח משל עצמם. הוא לא מבין שהשם יתברך הוא שמפעיל אותם ונותן להם ממשות.
וזה סוד גדול בהנהגת העולם, שכל העולמות העליונים מתנהלים על פי המעשים שלנו. כשאדם חושב מחשבה טובה, הוא נותן כוח להשפיע שפע טוב לעולם. כשאדם מדבר דברי תורה, הוא מוריד ברכה לעולם. כל מעשה טוב, כל מצווה וכל חיזוק באמונה וביראת שמיים מביא לשפע עצום לנו ולכל הסביבה שלנו. שהרי זו המטרה, להתקרב להשם ולהתחזק באמונה ואז כל הניסיונות בטלים וכל הטוב האינסופי שמחכה לנו יכול לרדת אלינו כך שנקבל אותו.
השם יתברך יחזק אותנו באמונה ויזכה את כל ישראל להיכתב ולהיחתם לשנה טובה ומבורכת, להצלחה, ליראת שמיים, לשמחה, לבריאות, לפרנסה טובה, לחיים טובים ולשלום.
תכנים נוספים דומים:
לפי האמונה כי ה’ הוא זה שיוצר את הקשיים והנסיונות ולכן הוא זה שיכול להורידם אז לא ברור לי איך האדם אמור לנהוג בפועל מלבד האמונה שזה מה’?
זה מתחבר לי לדברים שאני ממש מתמודדת אתם כרגע ובדיוק מתמודדת עם השאלות והאמונה שהובאו במאמר.
אשמח להבהרה
אומרים שכאשר מגיעים ייסורים על האדם, זה בא למרק את העוונות. בדרך כלל האדם מסרב לקבל את הייסורים, מפנה אצבע מאשימה וכועס מאוד. אבל כאשר האדם מקבל את הייסורים באהבה, מתוך הבנה שהם באים לטובתו ושהשם יתברך שלח אותם, אז לא רק שנקודת המבט שלו על הייסורים משתנה וכך הוא יכול להתמודד איתם יותר בקלות, אלא שגם מהשמיים מפסיקים את הייסורים שלו, כיוון שייסורים באהבה מצביעים על אמונה גדולה ועל אהבה וחיבור גדול להשם יתברך. זה כמו שאב יעניש את בנו. אם כעת הבן יכעס, יצעק, יאמר שהעונש לא מגיע לו, יאשים אחרים וכו׳, אז האב ימשיך להעניש אותו בעונשים גדולים יותר. אבל אם הבן יאמר לאביו שהוא מבין שהעונש שהוא קיבל זה לטובתו, לצורך החינוך שלו, שהוא יודע שהוא התנהג לא בסדר והעונש באמת מגיע לו, שהוא אוהב את אביו מאוד ומקבל את העונש באהבה וישתדל מעתה ללכת בדרך טובה יותר, אז אני לא מאמין שיש אב שישמע את זה וימשיך להעניש את בנו. כל אב שפוי מיד יבטל את העונש ויסלח לבן על הכל, יתן לו חיבוק ענקי וגם יקנה לו ממתקים ומתנות בנוסף. כך אנחנו צריכים להתנהג עם הקדוש ברוך הוא. זה לא פשוט, אבל זה שווה את זה. במיוחד כעת בעשרת ימי תשובה, זה הזמן בו אפשר להשיג קרבה להשם יתברך ביותר קלות ואפשר להגיע להשגות גבוהות. בהצלחה!