הקדוש ברוך הוא מתאווה לתפילתם של צדיקים – פרשת ויצא

ראובן פיזנטי | ד׳ בכסלו ה׳תשע״ד | פרשת ויצא

כמעט כל האימהות הקדושות היו עקרות. שרה, רבקה ורחל, כולן היו עקרות חוץ מלאה אימנו שנפקדה מיד. התורה גם מתרצת מדוע לאה לא הייתה עקרה כמו שאר האימהות, כאילו שהדבר הטבעי והמצוי זה להיות עקרה וצריך סיבה מיוחדת להפוך אותה ליכולה ללדת. התורה אומרת: "וירא השם כי שנואה לאה ויפתח את רחמה" (בראשית כט', פסוק לא'). הקדוש ברוך הוא פתח את רחמה בגלל שהייתה שנואה.

והדברים צריכים ביאור, שהרי דרך הטבע בעולם שרוב הנשים יכולות להוליד, אם כן צריך להבין מדוע נדרש תירוץ לכך שלאה לא עקרה? צריך גם להבין מה בכלל הקשר בין היותה שנואה לבין כך שהשם פתח את רחמה? בנוסף, האם יתכן בכלל לומר שלאה אימנו הקדושה והטהורה באמת הייתה שנואה? אולי אהב אותה פחות מרחל, אבל האם אפשר לחשוב שיעקב אבינו ח"ו שנא את לאה אשתו הצדיקה?

מכל השאלות האלו אפשר ללמוד כלל גדול. חז"ל מלמדים אותנו שהקדוש ברוך הוא מתאווה לתפילתם של צדיקים. התפילות של האימהות הקדושות הן כל כך חשובות, עד שהשם יתברך מביא עליהן ייסורים כדי לגרום להן להתפלל.

כאשר אדם מקבל את כל מה שהוא רוצה כמובן מאליו, הוא לא מעריך את הדברים, לא מתאמץ לבקש ולפעמים גם שוכח להודות עליהם. אדם שיש לו את כל מה שהוא צריך שוכח מהצרות בעולם ולא מרגיש צורך לטפל בבעיות. הוא מתנפח מגאווה ועסוק בתאוות העולם שסובבות אותו.

כל האימהות היו עקרות משום שהקדוש ברוך הוא חיכה לתפילות שלהן שנבעו מעומק הלב ובקעו רקיעים. זו לא אותה תפילה אם מתאווים כל כך לילדים או אם הכל מסודר בחיים. כשיש חוסר בחיים אז התפילה היא לא סתם מלמול של מלים בזמן שאנו חושבים על מחשבות אחרות. כשיש חוסר אז אנו משקיעים את כל הכוח שיש לנו ומוציאים אותו בתפילה מרגשת ואמתית מעומק הלב בבכייה ובכוונה מרובה לבורא יתברך.

כולנו יודעים שכאשר ישנה צרה כלשהי אנו פתאום מתאחדים, שוכחים מתאוות העולם ומתפללים מעומק הלב. פרק תהלים שקוראים בבית החולים לא דומה כלל לפרק תהלים שנקרא בשגרה היומיומית בזמן הפנוי. כשאדם מתפלל על חוסר, שחסרה לו פרנסה, שחסר לו זיווג או שחסרים לו דברים הכרחיים וחשובים אחרים, אז התפילה פתאום הופכת להיות עם הרבה כוונה.

לאה אימנו הקדושה בוודאי לא הייתה באמת שנואה. יעקב אבינו אהב אותה וידע את מעלותיה הגדולות. אלא שעיניה היו רכות, כי כל חייה התפללה כדי לא ליפול בידי עשו הרשע שהיה החתן המיועד לה. היא ידעה שרחל מיועדת ליעקב והיא ידעה שיעקב אוהב את רחל אחותה ושהוא משקיע שבע שנים מחייו בעבודה כדי להתחתן איתה. לכן הרגישה שנואה והתפללה מעומק הלב ובכל הכוח.

יעקב אמנם אהב את לאה, אבל היא עצמה הרגישה שנואה ביחס לרחל שאותה אהב יותר. לכן לא היה צורך לעשות אותה עקרה משום שהתפילה שלה הייתה מספיק חזקה גם ללא זה. ללאה כבר היה חוסר שהתפללה עליו, אז לא היה צורך לתת לה חוסר נוסף, שבוודאי אין שום עניין לתת לצדיקים לסבול לחינם.

לכן התורה אומרת שהשם ראה שהיא שנואה, כלומר הוא ראה שהיא הרגישה שנואה והתפללה, שהיה לה כבר חוסר שעליו היא מתפללת ולכן פתח את רחמה, כי לא היה צורך לצער אותה עוד יותר ולעשות אותה עקרה כדי שתתפלל כמו שאר האימהות.

לכל אחד יש איזשהו חוסר בחייו. מטבע הדברים אנו חושבים על החוסר כדבר שלילי, אנו שואלים לכאורה מדוע השם יתברך מביא לנו חוסר ולא נותן לנו את מבוקשנו? האם הוא לא אוהב אותנו חס ושלום? אלא שדווקא מתוך האהבה שלו אלינו הוא נותן לנו חוסרים, כדי שנתפלל אליו, נדבר אתו ונתקרב אליו.

צריך לזכור שהקללה של הנחש הייתה שיאכל עפר, ולכאורה זה נראה כמו ברכה, שהרי מזונותיו מצויים בשפע ללא מאמץ. אלא שדווקא זו הקללה הגדולה ביותר, שהקדוש ברוך הוא לא רוצה שום קשר אליו. הוא לא רוצה שהנחש יבקש את מזונותיו ממנו, אלא שיסתדר לבד ויתרחק ממנו. הוא נותן לו הכל כדי שלא יפנה אליו ויהיה רחוק ממנו. אין קללה גדולה יותר מלהיות רחוק מהשם יתברך.

החוסרים שיש לנו בחיים הם כלי שיכול לקרב אותנו לקדוש ברוך הוא. החוסר נועד כדי שנתפלל עליו ונחזק את האמונה כך שהקדוש ברוך הוא ישלים לנו אותו. יש לזכור שכל הנסים הגדולים ביותר שאנו שומעים עליהם התחילו מחוסר כלשהו. נסים רפואיים מתרחשים לאדם שהיה חולה לפני כן. נס הצלה מתרחש למי שהיה בסכנה. נסים ומופתים שמסדרים לנו את החיים ופותרים לנו בעיות מתרחשים רק לאחר שיש בעיות שצריך לפתור. אם אין חוסרים בחיים, אז אין טעם לנסים, אין טעם להתפלל, אין טעם לאמונה ואין טעם לשום התקדמות. שהרי אם כבר הגענו למקום האופטימלי בלי שום חוסר, אז אין לאן לשאוף ולהתקדם יותר.

לכן חשוב להסתכל על החוסרים שיש לנו בחיים בתור אתגרים. לראות אותם בצורה חיובית. שאמנם כרגע יש לנו משהו שלא מסתדר כפי רצוננו, אבל זה מה שנותן לנו לשאוף ולהתקדם. זה מה שמחזק אותנו בעבודת השם וזה מה שמקרב אותנו לקדוש ברוך הוא. אם נתפלל ונתחזק מספיק, אז כל הטבע ישתנה בשבילנו בע"ה כמו שכל האמהות הקדושות הפכו מעקרות למולידות.

וצריך לדעת שאם נקפיד להתפלל מכל הלב על אותו חוסר, ועל אחת כמה וכמה אם נחזק את האמונה ונקבל את החוסר באהבה, זה יקל מעלינו ויסיר חוסרים אחרים שחס ושלום היו עלולים לבוא. הרי אם יש כבר חוסר כלשהו שמניע אותנו לעבודת השם, אז אין שום טעם לתת לנו חוסר נוסף.

אנשים אוהבים להתלונן על החוסרים שלהם. אבל מי יודע אילו חוסרים אחרים היו עלולים לבוא. מי יודע אילו ייסורים וניסיונות נמנעו מאיתנו בעקבות החוסרים הקטנים יחסית שקיבלנו על עצמנו. יכול להיות שאילו לא היה אותו חוסר שאנו מתלוננים עליו, אז אולי היו דברים חס ושלום גרועים יותר.

ומתוך הסיפור של לאה אמנו הקדושה, אפשר ללמוד דבר עצום שיכול להקל על כולנו בחיים. הקדוש ברוך הוא ראה שלאה הרגישה שנואה והתפללה, ולכן פתח את רחמה. בזכות התפילות המרובות היא זכתה להתחתן עם יעקב למרות שהייתה מיועדת לעשו, ואפילו זכתה להוליד את רוב השבטים ולהיקבר לצדו במערת המכפלה. מכאן אפשר ללמוד שגם אצלנו, אם עינינו יהיו רכות מרוב בכיות ותפילות לקדוש ברוך הוא, לא יהיה צורך להביא לנו חוסרים, והשם יתברך ימלא את החוסרים שכבר קיימים אצלנו.

יהודים רבים מגיעים למבוי סתום, לחוסר עצום, לבעיות וצרות חס ושלום, ומתוך כך מחליטים להתחזק באמונה ולהתפלל מעומק הלב. הדבר הזה הוא נפלא ובוודאי שטוב הם עושים להתקרב לקדוש ברוך הוא. אבל פעמים רבות אפשר לראות שאחרי שהדברים מסתדרים, הם חוזרים לנקודה הקודמת שבה היו ושוכחים את כל ההבטחות והקבלות שלקחו על עצמם. אנשים מוכנים לעשות הכל כדי שדבר מסוים יסתדר להם בחיים, אבל לאחר שהקדוש ברוך הוא מסדר את זה, הם חוזרים לשגרת החיים הרחוקה מהקדוש ברוך הוא.

אך כדאי לזכור שאם ברגעי השלווה נתחזק מעצמנו באמונה, אם נתפלל מעומק הלב גם כשהכול טוב בחיים, אז קרוב לוודאי שהשם יתברך יראה שאין לנו צורך בייסורים וחוסרים, שהרי אנו מצליחים להתקדם בעבודת השם גם בלעדיהם. אז ממילא כל החוסרים והייסורים ייעלמו להם. לא צריך לחכות שיגיעו חוסרים, אלא נדאג לחזק את הקשר עם השם יתברך וכך לא יהיה צורך לתת לנו ייסורים.

השם יתברך יזכה אותנו להתקדם בעבודת השם ולהגשים את התכלית שלנו מתוך שמחה וללא צער וייסורים. נתקרב אליו ונתחזק באמונה מתוך אהבה, ונזכה שכל תפילותינו ייענו לטובה ולברכה.