פרשת ויצא – איך זה שיעקב איש האמת רדוף שקרים ומרמות?
בפרשה הקודמת ראינו איך יעקב קונה מעשו את הבכורה ולאחר מכן נכנס אל אביו ומתחזה לעשו כדי לקבל את הברכות. כעת אנו רואים כיצד הוא מתמודד עם לבן הארמי בתחבולות ומרמות. בהמשך נגלה שגם בניו לא מספרים לו את האמת בקשר להיעלמות יוסף וכך פעם אחר פעם הוא נקלע למצבים בהם הוא מוקף בתחבולות ושקרים.
ידוע שאברהם הוא איש החסד, יצחק מייצג את מידת הגבורה, ואילו יעקב הוא איש האמת. אז איך יתכן שכל חייו רודפים אותו רמאויות ושקרים?
את השאלה הזו צריך לשאול גם לפני כן בקשר לאברהם ויצחק. שהרי אברהם שמייצג את מידת החסד התנסה בניסיונות רבים, כמו כניסה לכבשן האש למען אמונתו, עקדת בנו יצחק, מלחמות רבות וכו’. הניסיונות האלו מראים את גבורתו של אברהם. כשאדם בא לשחוט את בנו זה מראה על מידת הדין, הוא חייב להיות בעל גבורה. איש חסד לא היה מסוגל לעשות דבר שכזה.
כך גם יצחק שמתבטל מול אביו שבא לשחוט אותו מראה לנו חסד גדול שהוא עושה אתו, גם בארות המים שחפר מסמלות חסד. יצחק אבינו מתואר כאדם סביל ולא פעיל. אביו עוקד אותו, אליעזר מחפש לו אשה, רבקה אומרת ליעקב לקבל ממנו את הברכה, יעקב נכנס אליו במרמה וכו'. לכאורה זה בדיוק ההפך מגבורה שהייתה המידה שלו. היינו מצפים שיצא למלחמות ויעשה מהפכות, אבל הוא נשאר בפינה שלו ומקבל את הכל באהבה.
ואם כן השאלה זועקת מתוך הכתובים. איך יתכן שאותם ענקי עולם שמייצגים מידות מסוימות, פועלים במשך כל חייהם בצורה הפוכה לחלוטין מאותה מידה שהם מייצגים?
אלא שניסיונות האדם נמצאים דווקא היכן שקשה לו. ושם באמת נמדד האדם. זו לא חכמה להיות איש צדיק בתוך מערה, או להיות מנומס כשכולם מסביבך מדברים אליך יפה. הניסיון האמתי הוא להישאר רגועים מבלי לכעוס כאשר כולם מרגיזים אותנו מסביב. לתת צדקה כאשר אנו מתקמצנים להוציא שקל מהכיס. לשמור את העיניים כאשר הפריצות חוגגת מסביבנו. ללכת נגד הטבע ולעשות את רצון השם.
כמובן שאסור לנו להכניס את עצמנו למצבים האלו, זה מסוכן מאוד, זה אסור וגם כלל לא בטוח שאכן נצליח לעמוד בניסיון. לפעמים אדם חושב שהוא חזק, אבל אז בשעת ניסיון הוא לא מתבלבל ולא מצליח לחשוב בהיגיון. אסור לנו להיכנס לניסיונות מרצון. אך הקדוש ברוך הוא מזמן אלינו את המצבים המתאימים לנו בין אם נרצה בכך או לא, ולכן עלינו להיות מוכנים ולעמוד בהם.
כשם שאדם שרוצה לחזק את גופו ירים משקולות כבדות, וככל שהן יהיו כבדות יותר כך השרירים שלו יתפתחו בהתאם, כך גם הניסיונות שאנו עוברים נועדו לפתח את השרירים הרוחניים שלנו. ככל שניתקל בניסיונות אותם נצליח לעבור, כך נתחזק מבחינה רוחנית ונתקן את נשמתנו. כמובן שאי אפשר להרים משקולות כבדים מדי, כי אז נעשה לעצמנו נזק גדול. אבל מצד שני אין טעם להרים משקולות קלות מאוד כי אין להן כמעט תועלת בשבילנו. המשקולות הטובות ביותר הן אלו שמותאמות לרמה ולכוח שלנו.
יעקב אבינו הוא איש האמת דווקא בגלל כל השקרים שרדפו אותו. אם כולם מסביבו היו אנשי אמת, אז הוא היה עוד אחד כמו כולם. כוח האמת שחבוי בו לא היה יכול להתגלות. השקרים היו כמו משקולות כבדות שנתנו התנגדות לאמת שהייתה טבועה בו. לאחר שאדם נמצא במלחמה, אפשר להכיר בחוזק ובאומץ שלו. אבל אי אפשר לדעת אם אדם אמיץ מבלי שהוא נכנס בכלל למצב של מלחמה.
הדבר דומה למבחן שרוצים לעשות לקבוצת אנשים כדי לבדוק את רמת הידע שלהם האחד ביחס לשני. אם יערכו מבחן קל, אז כולם יצליחו בו, ואם יערכו מבחן קשה מאוד, אז כולם ייכשלו בו, ואז בכל אופן לא יוכלו לדעת למי מהם יש יותר ידע ביחס לאחר. אבל אם יעשו מבחן ברמה המתאימה להם, אז יוכלו לגלות היכן כל אחד עומד.
לכן יעקב שהיה איש האמת היה צריך לגלות את הכוחות הטמונים בו, ודווקא בגלל זה היה צריך להיות מוקף בשקרים רבים. דווקא אותם שקרים הם שעזרו לו להתפתח ודווקא הם אלו שנתנו את המבחן האמתי בו התגלה שהוא איש אמת. דווקא כאשר הוא גדל עם עשו ש"ציד בפיו", גר אצל לבן הארמי (הרמאי) ולא קיבל אמת אפילו מהבנים שלו, לאחר שהוא התמודד עם כל זה והצליח לשמור על עצמו, ניתן היה להכתיר אותו בתור איש האמת. כך גם אברהם ויצחק, כאשר התמודדו עם ניסיונות שהיו נגד הנהגתם הקבועה, שם נקבעה גדולתם.
בעומק יותר, ניסיונות רבים פוקדים אותנו כדי לחזק את ביטחוננו בקדוש ברוך הוא. עלינו להבין בכל מצב ועניין מה השם יתברך רוצה מאיתנו כעת ואז להבין שאנחנו עפר ואפר ואנו צריכים לעשות את רצונו, גם אם בפנים אנו חושבים אחרת. לבטל את עצמנו מול משהו גדול וחזק יותר.
לפעמים נראה לנו שאנו יודעים מה רצונו מתוך הנהגה כלשהי שהוא הראה לנו, אך האמת היא שכל מקרה נידון לגופו. אותו בורא שציווה אותנו למשל לצום ביום הכיפורים מצווה אותנו לאכול כאשר ישנה סכנת חיים. אדם ש"מתחסד" וצם למרות הסכנה עושה הפך רצונו של הבורא וכלל לא עומד בניסיון. אותו בורא שציווה אותנו על צער בעלי חיים, מצווה אותנו על שחיטת הקרבנות בבית המקדש. גם הצמחוניים שחסים על בעלי החיים מוכרחים לקחת חלק בזה. אותו בורא שציווה אותנו לא לרצוח, מצווה אותנו להרוג במיתות בית דין שיכפרו לאדם שעבר עבירות מסוימות במזיד, וכן להרוג את זכר עמלק. כך נמדדת יראת השמיים של האדם, במקום שקשה לו והוא מבטל את עצמו, מתאמץ ועושה ויתורים עבור השם יתברך.
לפעמים אנחנו חושבים שאנחנו מבינים את ההנהגה של הקדוש ברוך הוא ואז אם חוקי התורה מתנגשים עם זה, אנחנו חושבים שאנחנו חכמים יותר ושחוקי התורה חס ושלום טועים. אבל אותו בורא שמתנהג איתנו במידת החסד, לפעמים מתנהג איתנו במידת הדין. אותו בורא שמצווה אותנו על דבר מסוים, יכול לצוות אותנו על דברים סותרים במצבים מסוימים. כי לא צריך לעשות את הדברים מתוך ההבנה שלנו ומתוך תפיסת החיים שלנו, אלא מתוך יראת שמיים ורצון לקיים את מצוות השם יתברך.
לא שייך לשאול 'למה' הוא ציווה אותנו על כך, אלא אותו בורא שציווה אותנו על דבר מסוים, יכול לצוות אותנו את ההפך במקום אחר. כאשר אנו עושים את הדברים מתוך הבנה, אנו עושים את זה בשביל עצמנו כי זה נוח ומסתדר לנו. ואז אנו חושבים שאנו חכמים יותר מהבורא חס ושלום ושאולי כשציווה על השחיטה למשל אז אולי זה מתוך שריחם על בעלי החיים כך שיהיה להם מוות מהיר ללא ייסורים ואז אנחנו חושבים שאולי חס ושלום טעה ושאולי אנחנו חכמים יותר ורחמנים יותר ממנו. אז אנחנו אומרים לעצמנו שאנחנו לא נשחט בכלל כדי שבעלי החיים לא יסבלו. אבל אז אנו עלולים לבטל את המצוות מתוך שלא נביא קרבנות, לא נאכל את קרבן הפסח וכו’. מתוך שאנו עושים חישובים אנו עלולים לסלף את כל התורה כולה ולהגיע לדברים כוזבים ושקריים.
אך כאשר אנו מבינים שהבורא חכם יותר מאיתנו, אנו מבינים שצריך לעשות את רצונו, מבלי שום קשר לנוחות או להתאמה של הדבר לאופי ולמידות שלנו. לכן הניסיונות האמתיים של האבות הקדושים הם דווקא במקומות הקשים שהולכים נגד כל היגיון, ולכן ההתעלות האמתית של האדם היא לעשות את רצון השם יתברך כדי לעשות לו נחת רוח, ולא סתם לעשות רק דברים שיהיו נחמדים או שאנו רואים בבירור את התועלת שלהם. דווקא מתוך הדברים האלו אפשר להגיע להישגים הגבוהים יותר.
לכן יעקב אבינו צריך היה להיות רדוף שקרים, כי דווקא זה מה שנתן לו את הכוח להתעלות לדרגות עצומות. כי יעקב אבינו הבין שכעת עליו לעשות משהו שהוא ההפך מהטבע שלו כי זה מה שהשם יתברך רוצה ממנו. כך גם אברהם הבין שלמרות החסדים הרבים שלו, עליו לנקוט בגבורה מול נמרוד בכבשן האש וכך גם לשחוט את בנו היחיד למרות שזה ההפך הגמור מהתפיסה שלו. כי אברהם אבינו הבין שעליו לבטל את עצמו ולעשות את רצון השם יתברך בלבד.
לכל אדם יש תפיסה מסוימת, יש אופי מסוים, יש את הדברים שהוא אוהב, יש את העקרונות והדברים החשובים לו וכו'. אם החיים יסתדרו לנו עם הדברים האלו, אז הכל יהיה רגיל ואין שום מקום לצמיחה. דווקא כאשר דברים מתנגשים ומתבלבלים, דווקא כאשר המציאות הפוכה לרצונות שלנו ושרצון השם יתברך לא מסתדר בתפיסה שלנו, דווקא אז יש לנו את המקום לצמיחה הגבוהה ביותר. השם יתברך יזכה אותנו לעשות רצונו בשלמות ולפעול נגד הטבע שלנו כך שנגיע למקומות גבוהים ועצומים.
תכנים נוספים דומים:
כתיבת תגובה