אין יאוש בעולם כלל – פרשת וישב
פרשת וישב מספרת לנו שני סיפורים עיקריים של ענקי השבטים שנמצאים בשפל המדרגה, ואיכשהו מסתבר בסוף שדווקא מתוך הנפילה הזו הם צומחים לגדולה שלהם.
הסיפור הראשון הוא על יוסף שנמכר להיות עבד במצרים, משם מכניסים אותו לבית הסוהר של מצרים שזהו שיא השיאים של הטומאה והזוהמה. איכשהו השם מסובב שדווקא מתוך המקום הכי שפל, יוסף מקבל את ההזדמנות לנסוק מעלה ולהפוך למלך מצרים (בפרשה הבאה), כך הוא יכול לכלכל את משפחתו בשנות הרעב.
הסיפור השני הוא על יהודה שיורד מגדולתו לאחר שהאחים מצטערים על מכירת יוסף והוא מתרחק מהם. לאחר מכן הוא מגלה שתמר כלתו בהריון ולכן מוציא אותה להורג על שזנתה, אבל אז הוא מגלה שהיא בהריון ממנו, והיא עשתה בצדק שרצתה להתייבם. למרות הבושה שבדבר, הוא מודה שטעה ומבטל את ההוצאה להורג.
מעניין ששני הסיפורים הם בסיס צמיחתם של שני מלכים עצומים, שני המשיחים ביהדות, משיח בן דוד משבט יהודה ומשיח בן יוסף. הכל התחיל מהתחתית, מאותו מקום בו רבים נוהגים להתייאש ולחשוב שאין סיכוי שיהיה טוב יותר.
כולנו מגיעים למצבים האלו שאנו מרגישים שהעולם נופל עלינו ואין לנו כל סיכוי לקום. לכולנו זמני צער ועצבות שמייאשים אותנו ולא מאפשרים לנו אפילו לקוות שאולי יש סיכוי קלוש שיהיה טוב יותר. אבל צריך לזכור שהשם אוהב את כולנו ומתוך מצבים שכאלו יכול גם לצאת המשיח. לא נשכח שהגאולה במצרים הגיעה דווקא כשכולם היו בטוחים שאין כל תקווה, דווקא כשכולם היו בשיא התחתית. גם מתוך המקום השפל ביותר אפשר לצמוח ברגע אחד ולהפוך למלכים.
דווקא כאשר יהודה מודה בטעות ואפילו מבייש את עצמו כשאומר "צדקה ממני" (בראשית לח', כו'), הוא זוכה לעלות לגדולה ומשם נבחר להיות מלך השבטים שממנו יוצא דוד המלך והמשיח. אנשים רבים סבורים שכדי להיות צדיק צריך להיות אדם ללא כל חטא ואפילו ללא שמץ של יצר רע. אבל אפשר לראות בבירור שגם גדולי העולם עשו טעויות, רק שהם זכו להודות בטעויות וצמחו מתוכן.
אנשים מסתכלים על צדיקים וגדולי עולם כאל מלאכים חסרי כל יצר רע, ואז כאשר אותם אנשים מסתכלים על עצמם הם מהר מאוד מתייאשים מתוך הבנה שלעולם לא יוכלו להגיע למקום של אותם גדולים. כאשר רואים רב גדול שכל חייו עסק בתורה ולא חטא מימיו, מקבלים קצת חולשה מתוך השוואה שאנו עושים וחושבים שכבר מאוחר מדי ושבשבילנו זה כבר אבוד. דווקא בגלל זה התורה דואגת להראות לנו את הטעויות שעשו גדולי העולם שנבין שגם הם היו בני אדם ושכל אחד מאיתנו יכול להפוך להיות כמותם.
ברור הדבר שאין להשוות בין אנשים, כי לכל אדם יש תפקיד שונה ושליחות שונה בעולם. כך שגם אם אנחנו רואים אנשים מוצלחים יותר או צדיקים יותר ויודעים שלא נוכל להגיע למקומם, זה כלל לא משנה כי אף אחד לא משווה אותנו אליהם. כל אדם נמדד ביחס לעצמו וליכולות שלו ועל כל אדם מוטל לעשות את ההשתדלות האישית שלו. אבל גם ללא זה, צריך לדעת שכל אדם יכול לעלות למקומות גבוהים במיוחד אם רק יודה על האמת ויעשה את ההשתדלות המוטלת עליו.
פעמים רבות אנשים מתייאשים בקלות רבה מדי ולא רוצים אפילו לנסות לעורר איזה שינוי. הדבר נפוץ במיוחד אצל אנשים מבוגרים שמרגישים שאין להם כבר כוח להשתנות ושהם כבר חסרי תקנה. ישנם הרבה אנשים שמבינים שדרך החיים שבחרו לא נכונה כל כך, אבל מתוך שאיבדו כבר תקווה מעצמם הם אפילו לא מנסים להשתנות ומתנחמים בזה שאולי צאצאיהם ילכו בדרך טובה יותר. אבל כל אדם צריך לדעת שבכל רגע מוטל עליו לעשות כל שביכולתו כדי לחזור למוטב וללכת בדרך טובה.
רבי עקיבא היה בן ארבעים ואפילו לא ידע לקרוא. בגיל ארבעים התחיל ללמוד ביחד עם בנו את אותיות הא'-ב'. למרות זאת הוא הפך לאחד התנאים הגדולים ביותר.
תארו לכם שישנו כעת אדם כלשהו בעולם שיש לו פוטנציאל אדיר להיות תלמיד חכם עצום כמו רבי עקיבא. כולם היו הולכים לנשק את רגליו מרוב קדושתו העצומה. זו דרגה בלתי נתפסת של אדם שיכול להחיות מתים ולרחף עם נשמתו בעולמות עליונים.
אבל תארו לכם שאותו אדם עם נשמה גבוהה, לא מודע לכוחות הטמונים בו, כמו רבי עקיבא שבתחילה חשש ללכת ללמוד תורה. מתוך הרגלי החיים, מתוך שחי בתוך סביבה לא טובה ומתוך שלא למד תורה, הוא מרגיש שהוא רשע ושאין לו תקווה. אז למרות הפוטנציאל האדיר הוא חי חיים פשוטים בלי ללמוד תורה, כמו רבי עקיבא עד גיל ארבעים. תארו לכם איזה בזבוז עצום של נשמה גבוהה ומיוחדת.
תארו לכם שאם רבי עקיבא היה ח"ו מתייאש ומחליט לבסוף לא ללמוד תורה, אז לא היינו זוכים לכל חכמת התורה שיש לנו היום בזכותו. אנו נוהגים מנהגי אבלות בימי ספירת העומר על פטירת עשרים וארבע אלף תלמידיו, וכל התורה שיש לנו היום זה מחמשת תלמידיו העצומים שלימד לאחר מכן, שביניהם רבי שמעון בר יוחאי ורבי מאיר, ואם אלו רק מיעוט תלמידיו, אז תארו לכם מי היה הוא עצמו. ועם כל זה היה בתחילה עם הארץ, ואילו היה בוחר רק להמשיך הכל כרגיל בלי להתאמץ להביא שינוי, אז חס ושלום מי יודע איך הייתה נראית התורה שלנו היום.
תארו לכם שכל אחד מאיתנו, גם שנראה הרחוק ביותר, יש לו פוטנציאל להיות רבי עקיבא הבא. ואם כל אחד מאיתנו יאמר "מה פתאום, אין לי סיכוי להיות כמו רבי עקיבא", אז צריך להיזכר שזה בדיוק גם מה שרבי עקיבא חשב לעצמו בגיל ארבעים כשהיה עם הארץ ולא ידע כלל תורה. וגם אם לא נזכה להיות כמו רבי עקיבא, אז לפחות כל אחד מאיתנו יוכל לזכות להיות יהודי שממלא את תפקידו ואת שליחותו בעולם. לכן צריך להבין שאסור לאף אחד להתייאש.
צדיקי העולם הם לא מלאכים, כי למלאך אין יצר הרע ואין לו בחירה עצמאית. צדיקי העולם הם יותר ממלאכים, כי אמנם הם טועים לפעמים, רק שהם דואגים לתקן את הטעויות שלהם. לכן נאמר שבע ייפול צדיק וקם, כי צדיק הוא לא מי שלא נופל לעולם, אלא מי שגם לאחר הרבה נפילות דואג לקום.
כולנו בני אדם וכולנו עושים טעויות. לכל אדם יש את המקום הרוחני שלו וכל אחד סוחב על גבו שקים של מצוות ועבירות. כל אדם מצטער על דברים מהעבר וכולנו לפעמים מרגישים שאולי אנחנו לא מספיק טובים או ראויים. אבל צריך להבין שהשם יתברך אוהב אותנו בדיוק כפי שאנחנו, וכל מה שהוא רוצה מאיתנו זה שנכיר באמת.
לא צריך לשחק משחקים ולהתנהג כאילו שאנחנו מושלמים. את ניפוח הגאווה ומשחקי הכבוד השקריים האלו נשאיר לשידוכים, לראיונות עבודה, לפגישות עסקיות או לשאר אנשים שמנסים לבחון אותנו. מול הקדוש ברוך הוא צריך להיות הכי גלויים והכי אמתיים. דווקא מתוך הכרת האמת והתוודות על חטאי העבר אפשר להתקדם. דווקא מתוך מה שנראה לנו כמשפיל אפשר לצמוח. דווקא מתוך ענווה אפשר לזכות ליראת שמיים אמתית.
אנשים מסתכלים על העבר שלהם, על כל החטאים, על המקום בו הם נמצאים כעת ואז נשארות בידיהם שתי אפשרויות, או שהם מרימים ידיים ועוזבים את הכל מתוך יאוש, או שהם משקרים לעצמם כדי להרגיש טוב יותר ולהמשיך בחטאים בלי נקיפות מצפון. אבל זו טעות להתכחש למציאות ושתי האפשרויות הן גרועות.
אדם לא צריך להיות מושלם ללא כל פגם וחטא כדי להפוך לצדיק, אלא פשוט להיות אמתי עם עצמו, להודות בטעויות, להתוודות על החטאים, לקום ולהתקדם הלאה. לומר "טעיתי, עשיתי כך וכך ומעכשיו אני עובד על עצמי". לא משנה מה עברנו, מה עשינו או כמה חטאנו, כל מה שצריך זה להכיר באמת ולעשות את ההשתדלות שלנו לשנות את הכיוון לעבר הטוב.
כאשר אנו מסתכלים על גדולי העולם שטעו ובכל זאת לא איבדו אפילו טיפה מגדולתם, כל אחד מאיתנו יכול לקבל תקווה ולהבין שאין שום בושה להכיר בטעויות שלנו וכל אדם יכול להבין שאף פעם לא מאוחר מדי לשנות את הדרך ולהתחיל מחדש. כל יהודי בכל מצב יכול פשוט לבחור בדרך טובה יותר מתוך התבוננות באמת, ובאותו הרגע הוא הופך לצדיק גמור למרות כל חטאי העבר שלו. זה הכוח העצום של התשובה.
אסור לאף אחד להתייאש מעצמו. אסור לאף אחד לחשוב שהוא לא מוצלח או לא ראוי. כולנו הבנים של הקדוש ברוך הוא ורק משום זה המעמד שלנו עצום. אבל מצד שני אסור לנו להיתפס לגאווה שכאילו יש לנו הישגים בזכות עצמנו. כל מה שיש לנו זה רק מכוחו של השם יתברך שנתן לנו בחסדיו המרובים. אדם שרוצה להיות כנה עם עצמו ולהתחבר לאמת יבין שהוא נזר הבריאה ושכל העולם נברא בשבילו, אבל כל הכוח שיש לו הוא לא מצד עצמו, אלא רק מתוך חסדי השם שנתן לנו מתנת חינם בלי שנתאמץ לכך.
אדם שמכיר באמת מבין שאנחנו כמו עניים שזוכים לגור בביתו של אבינו המיליונר. שאנחנו העבדים של הקדוש ברוך הוא ולכן בוודאי שאין לנו במה להתגאות מצד עצמנו, אבל אנחנו גם הבנים שלו שזוכים לטובו הגדול ולחסדיו המרובים ולכן אין שום יאוש בעולם. תינוק קטן לא צריך שיהיו לו נכסים מרובים, הוא רק צריך שהוריו ידאגו לצרכיו באהבה ואז הוא יכול לחיות בלי דאגות. כך אנחנו הבנים של השם יתברך שסומכים עליו בזמן שהוא דואג לנו לכל צרכינו ואנו לא צריכים שום דבר יותר מכך.
אדם שרואה את התמונה מזווית כזו בוודאי יוכל להתחבר אל השם יתברך ולזכות לחסדיו המרובים. בוודאי שהוא יוכל לתקן את כל חטאי העבר. בוודאי שיוכל להשפיל את עצמו אל מול השם יתברך ולהודות בטעויות שלו, לעשות חשבון נפש עם עצמו ולצמוח ולהתקדם מתוך ביטחון ותקווה.
ראוי לכולנו ללמוד מיוסף ויהודה. תארו לעצמכם מה חשב יוסף שניה לפני שבאו להוציא אותו מבית הסוהר, כנראה שחשב לעצמו שהוא הולך להיות שם עד סוף ימיו מבלי אפשרות לצאת. תארו לכם מה חשב יהודה באותו רגע שהיה צריך להודות מול כולם שכלתו בהריון ממנו, במצב שכזה לא היינו יודעים איפה לקבור את עצמנו. אבל אנו רואים שכל זה היה כדאי, ומתוך כל זה יצא רק טוב. מכאן נבין שאסור לנו אף פעם להתייאש. תמיד צריך להתאזר בסבלנות ואמונה ולהבין שגם מתוך המקום הנמוך ביותר בשפל המדרגה, השם יתברך יכול להושיע אותנו למקום הטוב ביותר עבורנו.
גם אם התפללנו אלפי תפילות בהרגשה שאין מענה, אולי דווקא התפילה הבאה היא זו שתביא את השינוי. גם אם ניסינו את כל הדרכים האפשריות, הקדוש ברוך הוא יכול להמציא לנו דרך חדשה שכלל לא חשבנו עליה. גם אם אנו בטוחים שאין אפילו סיכוי אחד קלוש לצאת מהמקום בו אנו נמצאים, ישועת השם כהרף עין.
השם יתברך יזכה את כולנו לעשות תשובה, להודות באמת ולתקן את כל החטאים כך שנזכה להזדכך ולהתחבר לקדוש ברוך הוא. בכל אופן נזכור שתמיד יש תקווה, ושהשם יתברך מסובב את כל העולם כדי שנזכה לגאולה השלמה במהרה.
תכנים נוספים דומים:
כתיבת תגובה