פנימיות ואמת – פרשת חיי שרה
כאשר אברהם אבינו מחפש מקום קבורה לשרה אשתו, הוא פונה אל עפרון החתי כדי שימכור לו את מערת המכפלה. אברהם אבינו מבין היטב את החשיבות של המקום הקדוש הזה, בו גם קבורים אדם וחווה, אבל מבחינתו של עפרון זה מקום לא כל כך יעיל וחסר ערך.
הוא משיב לו שהוא מוכן לתת לו את מערכת המכפלה בחינם, אבל הוא דואג היטב שכולם ישמעו את הדברים: ״ויען עפרון החיתי את אברהם באזני בני חת לכל באי שער עירו לאמור״ (בראשית כג׳, פסוק י׳). כשעפרון עונה לאברהם הוא עושה את זה באזני בני חת לכל באי שער עירו. שאף אחד לא יפספס את ה"צדיקות" שלו. שכולם ידעו כמה הוא נדיב. שכולם ייראו איזה גביר חשוב הוא.
אבל למרות ההצגה, הוא משתכנע די מהר ומחליט להרוויח מאברהם כסף עבור המערה: ״ארץ ארבע מאות שקל כסף ביני ובינך מה היא…״ (פסוק טו׳). ארבע מאות שקל של פעם זה סכום עתק, ולמרות זאת הוא מציג את זה בתור דבר של מה בכך.
הרבה אנשים מתעסקים בחיצוניות הזו. עסוקים כל היום בהצגות ומנסים להרשים את כולם. הם עושים דברים כדי שיכבדו אותם, שיחשבו עליהם דברים טובים, שיעריכו אותם יותר. הם תורמים כספים כדי שכולם יחשבו כמה הם נדיבים, למרות שלפעמים הם כלל לא מאמינים במטרה. הם קונים עליות בבית הכנסת בסכומים גבוהים ובקול רם כדי שכולם ישמעו כמה הם עשירים, למרות שהם כלל לא מתכוונים לשלם את הנדר. הם אוהבים לדבר על עצמם ומציגים את עצמם כהרבה יותר מוצלחים ממה שהם באמת. הם מנסים להיראות גיבורים, חשובים ובעלי מעמד, אז הם עושים דברים ראוותניים, אבל בפנימיות אין לזה כל תוכן.
אמנם צריך לדעת שגם מצווה שלא לשם שמיים נחשבת למצווה ובוודאי שעדיף לקיים מצוות מתוך אינטרס מאשר לא לקיים כלל. אבל הערך של אותה מצווה הוא בוודאי פחות מאוד ביחס למצווה שנעשית עם כוונה טובה ופנימיות. אדם שמספר לכולם על הצדקה והתרומות שלו מאבד הרבה מערכן. אדם ששומר את הדברים לעצמו זוכה למצווה הרבה יותר שלמה, פנימית ועמוקה.
עפרון דיבר הרבה, הראה לכולם כמה הוא נדיב בכך שהוא מוכן לתת לאברהם את המערה במתנה, אבל לבסוף מכר אותה לאברהם בכסף מלא. לאברהם אבינו לעומתו הייתה מידה הפוכה. הוא עשה הרבה יותר ממה שהוא הראה לאחרים. הוא נותן לעפרון כסף ״עובר לסוחר״ שזה סוג הכסף בעל הערך הגבוה ביותר שמתקבל בכל מקום. כאשר מלך סדום רוצה להביא לו רכוש הוא משיב לו שהוא לא מוכן לקחת ״אם מחוט ועד שרוך נעל״. כאשר האורחים מגיעים אליו הוא אומר להם שיבואו לאכול לחם, אבל לבסוף מוציא להם מטעמים ומאכיל אותם שלש לשונות בחרדל. מכל זה אפשר לראות שאברהם אבינו לא מחפש להרשים אחרים או לדבר הרבה, אלא מנסה לעשות כמה שיותר, עשייה שלמה ואמתית.
מכאן נלמד את הדרך שבה עלינו לבחור. חשוב להרבות ככל שאפשר במצוות ומעשים טובים. אבל ביחד עם זאת חשוב גם לשמור על האיכות שלהן. כאשר אדם שומר בסוד על המעשים הטובים שהוא עושה ולא מספר לאף אחד, אותם מעשים נחשבים להרבה יותר גבוהים ואיכותיים. זה הופך את אותם מעשים לשם שמיים, שהרי אותו אדם לא מרוויח מהם גאווה, כבוד או טובות הנאה שונות, אלא רק את עצם המצווה שבדבר. כאשר אדם משאיר את הכבוד שלו בינו לבין השם יתברך ולא מנסה להראות לכולם כמה שהוא מוצלח, זה מוכיח שאותו אדם באמת עושה את הדברים מתוך יראת שמיים, ענווה ואמונה.
כאשר הדברים הטובים אצלנו נעשים לשם שמיים, זה מביא אותנו לרמה גבוהה הרבה יותר. המצוות והמעשים הטובים שלנו הופכים לשלמים ללא נגיעות אישיות ואינטרסים וכך הם עולים בצורה טהורה לשמיים. משם כמובן הם משפיעים עלינו שפע גדול בחזרה. השם יתברך יזכה אותנו לעשות את כל מעשינו לשם שמיים בסתר ולהוריד שפע עצום לחיינו.
תכנים נוספים דומים:
כתיבת תגובה