פרשת חקת – ללמוד מטעויות
כבר מהרגע שעם ישראל יצא ממצרים התחילו התלונות. פעם אחר פעם העם בא בטענות על משה רבינו ורצה לשוב למצרים. פרשה אחר פרשה העם חטא, הקדוש ברוך הוא העניש אותם ובפרשה הבאה נראה שאף אחד לא למד שום דבר.
איך יתכן שבדיוק לאחר העונש שקיבלה מרים הנביאה על לשון הרע, המרגלים הוציאו דיבת הארץ? איך יתכן שקרח חלק על משה רבינו לאחר כל מה שעברו? איך יתכן שהעם התלונן שוב ושוב שאין מים, שאין אוכל, שהם רוצים לשוב למצרים, שהמרגלים צודקים, שקרח צודק וכו'? אז נניח שהם התלוננו פעם או פעמיים מתוך חוסר הבנה, אבל אחרי שהם רואים את התוצאות הקשות איך אפשר להמשיך בזה?
הפרשה מספרת על פטירת מרים הנביאה. בזכות מרים הייתה להם באר שליוותה אותם במסעות במדבר, וכעת עם פטירתה הבאר עזבה אותם ולא היו להם מים. למרות כל מה שעברו, כל העונשים הכבדים והתוכחות שקיבלו בעבר, בכל זאת העם בוחר שוב להתלונן ולהאשים את משה ואהרן. אילו רק היה העם לומד מטעויות העבר, הכל היה יכול להיראות אחרת. אז איך יתכן שלמרות כל מה שהם עברו הם המשיכו להתלונן ולא למדו מטעויות העבר?
אולי לפני שניכנס לחוסר הלמידה של העם, ננסה להתבונן בחוסר הלמידה שלנו. לפעמים קצת קשה לנו להבין אחרים ויש נטייה לדון לכף חובה. אבל כדי להבין מדוע העם לא למד מטעויות העבר אפשר פשוט להתבונן על עצמנו ולהבין איפה אנחנו נמצאים ביחס אליהם. יתכן שנגלה שגם אצלנו המצב לא שונה בהרבה וגם אנחנו לא תמיד מקפידים ללמוד מהטעויות למרות שאנו מכירים בהן.
לא פעם אנו נופלים בטעות מסוימת, ולאחר זמן מה חוזרים עליה שוב (ושוב… ושוב). למרות שאנחנו מבינים מה עלינו לעשות ומהי האמת, בכל זאת אנחנו בוחרים במקומות הפחות טובים מתוך היצר והתאוות שמשתלטות עלינו.
כמה פעמים אכלנו סוג מאכל שעשה לנו רע והבטחנו לעצמנו שלעולם לא נאכל אותו, ובשבוע שלאחר מכן חזרנו לאכול אותו שוב? כמה פעמים הבטחנו לעצמנו להיות פחות עצלנים כדי לייעל ולנצל את הזמן ובכל פעם מחדש חזרנו לעצלנות? כמה פעמים הייתה לנו פליטת פה שהצטערנו עליה ולאחר מכן עשינו זאת שוב? כמה פעמים רצינו להניח את הראש רק לרגע בערב ואז נרדמנו והתעוררנו בבוקר עם תחושת החמצה ובחודש שלאחר מכן עשינו את אותו הדבר עוד עשר פעמים?
האם אנו לא יודעים שאם נניח את הראש נירדם ולא נספיק את מה שתכננו לעשות? האם נראה לנו שהמאכל שתמיד עושה לנו רע, הפעם פתאום יעשה לנו טוב? הרי אנו יודעים מראש בדיוק מה יקרה, אלא שאנו בוחרים להדחיק ולא להתעמק בעניין. אותה הדחקה שאנו עושים היא הבחירה האישית שלנו לא ללמוד מהטעויות. בחירה ביצר הרע מתוך התעלמות מהמציאות.
אנחנו לא מלאכים וכולנו טועים לפעמים. אנו מתייחסים לטעויות כאל דבר רע שמפריע לנו בחיים, אך האמת היא שזוהי דרך הצמיחה שלנו. דרך הטעויות אנו יכולים לחזור בתשובה ולהתקרב לקדוש ברוך הוא. אנו יכולים להתעלות ולהפוך לאנשים טובים יותר.
הטעויות שלנו בחיים הן תחנות בדרך לצמיחה שלנו. אך בשביל זה אנו מוכרחים ללמוד מהטעויות כדי שנדע מה לעשות ומה לא לעשות באותו מצב בפעם הבאה שניתקל בו. אם נלמד להרגיל את עצמנו ללמוד מהטעויות של העבר, נוכל לנצל אותן לתועלת כדי לצמוח מהן ולבנות את עצמנו כך שיהיה לנו טוב יותר.
אז איך לומדים מהטעויות?
לרוב, כאשר אנו מגיעים למצב בו אנו מבינים שעשינו טעות, הדבר הראשון שנרצה לעשות הוא לשכוח את העניין ולעבור הלאה. אף אחד לא רוצה להתרכז בטעויות ובדברים הלא טובים אצלו. הרי האדם לא רוצה להרגיש כישלון, ולפעמים הוא אפילו מתבייש מעצמו על דברים שעשה, אז הוא מנסה להדחיק ולשכוח מהדבר כמה שיותר מהר. אלא שכך לא מתעמקים בטעות ולא לומדים ממנה שום דבר.
התגובה שלנו תהיה בדרך כלל איזו מחשבה קצרה שאומרת שלעולם לא נעשה את זה שוב ולאחר מכן נשכח מהכול ונחזור לשגרה. נמצא עניינים אחרים שיעסיקו אותנו כדי להסיח את הדעת. אך תארו לכם שבמקום לשכוח מהעניין נבחר לזכור אותו כדי שנזכור לא לחזור על הטעות שעשינו, כמו שעשה דוד המלך שכתב בתהלים: "חטאתי נגדי תמיד". במקרה שכזה, כאשר נגיע לאותו המצב, נהיה מוכנים ונוכל להתגבר ולא ליפול שוב באותו המקום.
לדוגמה, נניח שאנו נוהגים ברכב ופתאום מישהו עוקף אותנו בצורה מכעיסה ואנו כהרגלנו מתעצבנים וכועסים, לאחר סוף הנסיעה אנו מבינים שעשינו טעות בכך שסתם כעסנו וצעקנו על כל העולם. הרי בוודאי שלא הועלנו בדבר עם הכעס, לאותו נהג לא אכפת שאנחנו כועסים והיחידים שסובלים מזה הם אנחנו.
כעת במקום לשכוח ולעבור מהר הלאה להמשך חיינו, נוכל לבחור לעבוד על עצמנו כך שהדבר לא יחזור על עצמו בפעם הבאה. נחשוב היטב על מה שגרם לאותו כעס, מה התחושה שהרגשנו שנייה אחת לפני שהוא הגיע, מה חשבנו באותו רגע והכי חשוב איך נוכל למנוע את אותו הכעס בפעם הבאה?
אם נחשוב על הדברים היטב ובכובד ראש, נוכל להיזכר בזה בפעם הבאה שאנו מתכננים נסיעה, וכך ניכנס לרכב מתוך החלטה שנחכה למישהו שיעקוף אותנו בצורה לא נעימה, ונחליט שבאותו רגע שזה יקרה נשתדל לחייך ולהיות שמחים. גם במשך הנסיעה נזכיר לעצמנו מדי פעם שאנו מחכים למישהו שינהג בכביש בחוסר דרך ארץ כך שנוכל להגיב בשמחה לעניין.
כעת כאשר מישהו באמת יעקוף אותנו בצורה לא רגילה, אז לרגע אולי נרצה להתעצבן על כל העולם, אבל אז ניזכר שמתחילת הנסיעה אנו מחכים לרגע הזה, ואז בוודאי שנוכל לחייך ולהגיב בצורה טובה יותר. כך אנו באים מוכנים, עם ידע מוקדם ולימוד מהטעויות הקודמות, וכך יש לנו כוח רב יותר להתגבר.
לאחר כמה תרגולים כאלו, זה יהפוך להיות חלק מהטבע שלנו ואז נזכה להבין שהצלחנו להשתנות בזכות הלמידה מאותה הטעות. אם היינו שוכחים מכל העניין, אז הטעות הייתה חוזרת שוב ושוב ולעולם לא היינו מצליחים לתקן אותה.
עם ישראל חזר על הטעויות פעם אחר פעם מבלי ללמוד, כי זה הדבר הכי טבעי בעולם. לכל אדם יש רצון להתעמק בדברים החיוביים אצלו ולשכוח מהדברים השליליים. אף אחד לא רוצה לזכור איך שכולם צחקו עליו או העליבו אותו. אנחנו רוצים להיזכר ברגעי ההצלחה שלנו. לכן אנו מדחיקים את הטעויות שעשינו בחיים, אבל בצורה כזו אנו לא לומדים מהם.
יש עניין גדול להתחרט, להזכיר ולהתוודות על חטאי העבר כדי לעשות תשובה שלמה וזה לא מספיק להדחיק את הדברים ולשכוח אותם מאחור. לכן אנו עורכים וידוי, וחוזרים על הדברים שוב ושוב, ויש עניין להזכיר אפילו חטאים שנעשו לפני עשרים שנה, אפילו שכבר התוודינו עליהם מאות פעמים. כך אנו לומדים ונבדלים מאותן טעויות, כך שלא נחזור עליהן שוב.
עם ישראל אולי לא רצו להתעמק בטעויות ובשלילה ולכן הדחיקו את הדברים ולא למדו את הלקח מתוך התבוננות עמוקה על העניין. כך גם אנחנו חוזרים על הטעויות שלנו פעם אחר פעם וכך חי רוב העולם.
אלא שיש לנו אפשרות לבחור להשתנות ולהתקדם בחיים. במקום לפגוש את אותן טעויות שוב ושוב, נוכל ללמוד להכיר את המצבים בהם אנו מגיעים אל הטעויות האלו ולנתח אותם היטב כך שבפעם הבאה נזהה את המצב ונעצור את עצמנו לפני שנחזור על אותה הטעות שוב.
גם אם ניסינו לעשות זאת ובכל זאת נפלנו שוב, זה לא אומר כלום, שהרי לא ניתן להשתנות ביום אחד. הנפילות הן דבר טבעי וחלק בלתי נפרד מהלמידה וההתקדמות. רק צריך להמשיך להתקדם ולנסות ואסור אף פעם להתייאש. להמשיך בהתמדה וכך נוכל לתקן את עצמנו לאט לאט ולחיות חיים טובים יותר שאליהם אנו שואפים להגיע.
תכנים נוספים דומים:
כתיבת תגובה