דבר תורה לשבת – פרשת יתרו
שמירת השבת כוללת בתוכה המון איסורים. שלושים ותשע אבות מלאכה, שכל אב מלאכה מכיל בתוכו תולדות רבות ועוד גזירות שונות של דברים שאסור לנו לעשות בשבת. אך כל זה רק עניין חלקי במהות היום הקדוש. בפרשה נאמר “זכור את יום השבת”, מה שמביא לנו מצווה נוספת ושונה לגמרי שיש עלינו לקיים.
אדם שמעביר את השבת בקריאת עיתונים, משחקי שש בש, לימוד למבחנים, מלאכות שאינן אסורות או תכנונים שונים לגבי מחר, אולי שומר את השבת, אם הוא באמת מקפיד ונזהר מכל האיסורים, אבל יחד עם זאת הוא לא זוכר אותה.
השבת היא היום הקדוש בו אנו יכולים לגלות את נשמתנו ולהתחבר לקדוש ברוך הוא. היום בו אפילו תענוגות גשמיים כמו שינה ואכילה הופכים לרוחניים (במידה כמובן). היום בו אנו עוצרים מהריצות והדאגות של השגרה היומיומית וחושבים לרגע על מהות החיים. האם כל הריצות והדאגות האלו שוות משהו?
בשבת אנו עוצרים לתדלק בתחנת הדלק במקום להמשיך לנסוע עד שניתקע. בשבת אנו עוצרים להביט במפה כדי להבין אם אנחנו בכלל נמצאים על המסלול הנכון בחיים לכיוון המטרה. כאשר אנו נשארים עם אותה שגרת חיים גם בשבת, אז אנו הופכים אותה למעין יום חול רגיל. לכן לא פלא שרבים ששומרים שבת מחכים שהיא תצא עוד לפני שהיא נכנסה. אם מסתכלים על השבת כעל יום חול, אז השבת היא מאוד מגבילה באיסורים הרבים שלה, ולכן גם ישנם יהודים שנרתעים מלשמור אותה.
אבל מהות השבת היא בוודאי לא לגרום לנו לסבול מתוך הגבלות ואיסורים. כמו שאדם שרוצה להתרכז בדבר מסוים ינסה להתנתק מכל הגורמים סביבו כדי להגיע לריכוז מוחלט, כך אנחנו צריכים להתנתק מהגשמיות כדי לטעום טעם של רוחניות. אדם שרוצה להתרכז ילך למקום שקט ללא הפרעות, יעצום את עיניו וינסה בכל כוחו לשכוח מכל הדברים מסביב ולהתרכז באותו דבר שהוא רוצה. כך השבת מגבילה אותנו כדי שנעזוב את כל המלאכות הגשמיות, שנתנתק מהעבודה והמטלות, שנתרחק מהרגלי היום יום וכך נוכל להתרכז בעליה לעולם רוחני מופלא וכך להתחבר לקדוש ברוך הוא.
לכן מלבד שמירת השבת שכוללת את ההגבלות השונות שמועילות לנו, ישנה מצווה חשובה נוספת של זכירת השבת, שהיא העשייה שלנו והחיבור שאנו יוצרים לעולמות עליונים, ואת המצווה החשובה הזו מסמל הקידוש.
הקידוש נעשה על יין, שמסמל את הדבר החומרי ביותר שיכול להביא את האדם לשפל המדרגה, למצב של שכרות ותאווה. אבל דווקא את הדבר החומרי הזה אנו מקדשים והופכים לדבר רוחני ונעלה. דווקא מתוך העולם החומרי הזה אנו יכולים לצמוח ולהתחבר לשיא הרוחניות.
הקידוש עצמו הוא בוודאי מצווה חשובה ומועילה, אבל גם מעבר לזה צריך להשתדל תמיד לזכור את השבת. ככל שננסה להתחבר למהות של השבת ולהתקשר לקדוש ברוך הוא, כך נזכה לעוצמות רוחניות גבוהות יותר.
לצורך דוגמה, אדם שכלוא במקום כלשהו בלי אפשרות לעשות מלאכה או אדם שישן כל היום, באופן טכני הוא שומר שבת ולא מחלל אותה. אבל באופן מעשי אותו אדם יכול לא לרצות בכלל לשמור שבת או אפילו להיות גוי שכלל לא מצווה על השבת. אז אמנם הוא שומר שבת, אבל זה רק באופן טכני כי כך יצא לו ולא הייתה לו הזדמנות אחרת. לא בגלל שהוא באמת רצה בזה. הדבר שבאמת מחבר אותנו למצוות השבת זה הזכירה. כאשר זוכרים את השבת, אז מכניסים אותה אל הלב ומגבירים את הרצון.
במשך כל השבוע אנו טרודים בגשמיות. יום השבת ניתן לנו כדי לזכור מהיכן הנשמה האלוקית שבנו הגיעה. יום השבת ניתן ללימוד תורה, להתעלות רוחנית, למחשבות טובות, לתובנות קיומיות ולשאר גילויים של הנשמה שבנו. כמובן שגם הנפש נהנית ולכן אנו מצווים על שלוש סעודות ועונג שבת. יום השבת מאפשר לנו לחבר את הנשמה שלנו אל המטען שנמצא בשמיים, ולהטעין אותה כך שתהיה חזקה לכל השבוע.
לכן, כאשר מגיעה השבת, מלבד העניין החשוב של שמירת השבת, כדאי להקפיד גם על זכירתה. בצורה כזו, נוכל להגיע למצב בו אנו נחכה במשך כל השבוע שהשבת כבר תגיע, וכאשר היא תגיע לא נרצה לתת לה לצאת. בוודאי שמתוך כך נזכה לראות את דרך האמת, לאורות רוחניים גבוהים שיכוונו אותנו לדרך הנכונה ולקבל שפע עצום לחיינו בזכות הברכה של השבת.
תכנים נוספים דומים:
כתיבת תגובה