הצמצום והדין דווקא טובים – פרשת כי תשא
הקדוש ברוך הוא אומר למשה רבינו בתגובה לבקשתו, "כי לא יראני האדם וחי". לכאורה, הדבר נראה תמוה בעיני המתבונן, וזה אולי אפילו נשמע כמו משהו קטנוני, שכל מי שיסתכל על הבורא ימות. כאילו שחס ושלום זה נדמה לאיזה בריון ברחוב שאומר למישהו "אם תסתכל עלי – תמות". צריך לשאול מדוע לכאורה זה צריך להפריע לקדוש ברוך הוא שהאדם יראה אותו וימשיך לחיות?
ראשית כל, צריך להבין שהקדוש ברוך הוא אינו בשר ודם. אין לו גוף ולא דמות הגוף. אם הבורא היה מתגלה אלינו, זה בוודאי לא היה בתור משהו גשמי כמו הדברים שאנו רגילים לראות. לכן לא שייך בכלל לדמיין את הקדוש ברוך הוא בתור אדם כלשהו או כל יצור אחר.
כשאנו רוצים לראות את הקדוש ברוך הוא, אנו מצפים לראות יצור גשמי כלשהו, שהרי חוש הראיה שלנו מסוגל לתפוס רק דברים גשמיים, וזה כמובן לא יתכן כי השם יתברך הוא אינסופי ולא מוגבל. לכן מובן שכשמשה רבינו מבקש לראות את השם יתברך, הוא לא מתכוון לראות צורה גשמית, אלא מתכוון שהוא רוצה להבין ולדעת את הנהגת השם. הוא רוצה לקבל את התפיסה שלו ולהבין את החכמה העליונה.
אילו אדם היה יכול להבין את החכמה העליונה, אז לא היה לו מקום בתוך החומריות של העולם. לא הייתה לו בחירה ולא היה לו ניסיון. זה כמו שיכניסו אדם לתוך הצגה או סרט. אם האדם לא יודע שהוא נמצא בתוך סרט, אז הוא יפעל על פי הדברים שמציגים לו שם, יסחף אחר הזרם ויחשוב שאלו החיים האמתיים.
אבל כשאדם מבין שזו רק הצגה, אז כבר אין בחירה ואין מקום לטעויות. הוא כבר לא "חי" בתוך הסרט, כי הוא יודע דברים גבוהים יותר. כל הסרט מתבטל עבורו כי הוא כבר יודע את האמת. מתוך השינוי בתפיסה, הוא כבר לא מסתכל על הדמויות סביבו כבעלי השפעה ועל המקום שבו הוא נמצא כמציאותי, אלא שהוא יודע שהכול רק משחק בכאילו, ומתוך הידיעה הזו הוא עצמו כבר יוצא מהמשחק והסרט בטל בשבילו. כמו אדם שמכיר את כל הטריקים של הקוסמים ולכן אי אפשר לעשות לו קסמים, כי עבורו הקסמים בטלים. רק מי שלא רואה את האמת הגדולה יותר יכול לחיות בתוך סרט.
להבדיל, אדם שחי את החיים נמצא בעולם של שקר ודמיונות. הוא נמצא בניסיונות ותיקונים. צריך ללמוד ולהתקדם ולהשיג השגות. אבל אם נותנים לו ידיעה ברורה על האמת העליונה ועל השקרים של העולם, אז כל העולם הופך בשבילו להצגה והוא לא יכול להמשיך לחיות כאן, כי ממילא כל הסרט כבר לא קיים בשבילו.
החומריות השקרית היא חסרת משמעות כלפי חכמה רוחנית עליונה ומתוך ידיעה עליונה אי אפשר לחוות דברים גשמיים ומוגבלים. כל המהות של המוגבלות והגוף הגשמי שלנו זה רק מתוך ההסתר של האמת העליונה. אם אדם מבין את החכמה העליונה, אז הוא הופך לאינסופי וממילא כל הקיום הגשמי שלו בטל.
על פי תורת הסוד, מבואר שהקדוש ברוך הוא לכאורה צמצם את עצמו כדי לתת מקום לקיום לנבראים. שהרי האינסוף אינו מוגבל ונמצא בכל מקום ולכן לא יתכן שיהיה מקום לקיום לנבראים סופיים. לכן היה צריך לעשות סוג של צמצום שיאפשר מקום לעולם חומרי ומוגבל שבו הרוחניות האינסופית מוסתרת.
הצמצום הוא אותו הסתר פנים של הבורא שמאפשר את החיים שלנו ונותן לנו את הבחירה. הוא זה שנותן לנו את האפשרות לחיות בתוך גוף גשמי ולהילחם בשקרים, בחטאים, במחשבות כפירה ושאר דברים רעים שבאים עלינו ומתוך התגברות הטוב על הרע אנו יכולים להתעלות עוד ועוד. אילו לא היה הסתר פנים וצמצום, אז הכל היה חוזר להיות מציאות אחת. לא היה מקום לשום דבר רע והכל היה רק טוב מוחלט. לא הייתה שום בחירה, לא היה חומר ולא היה לנו קיום.
אותו הסתר פנים שכולנו לא כל כך אוהבים שנותן לנו את הצרות בחיים, אותו צמצום שחוסם את הקשר הישיר עם הבורא יתברך ומגביל את השפע, אותו דין שאנו מנסים להתרחק ממנו ככל שניתן כדי שלא יהיה כל רע בחיינו, כל אלו הם בעצם אלו המאפשרים את החיים שלנו. ללא צמצום, דין והסתר פנים, אין שום מוגבלות ואין לנו כל קיום גשמי. השם יתברך ממלא את כל העולם ושום דבר אחר לא קיים. רק מתוך ההסתר יש מקום לדברים גשמיים.
הקדוש ברוך הוא עונה למשה רבינו בפרשה "כי לא יראני האדם וחי", כי כל הקיום שלנו נובע מהסתר הפנים שלו. לכן אם נראה אותו ונבין את חכמתו, כבר לא יהיה לנו קיום ולא נוכל לחיות. וכך היה עם נדב ואביהו בני אהרן, שמרוב השתוקקות להשם יתברך נשרפו. אדם שרואה כביכול את הקדוש ברוך הוא מאבד את כל החומריות שלו, מתנתק מהמוגבלות שלו והופך לדבר רוחני ולא מוגבל ללא אפשרות קיום בגוף גשמי מצומצם. אי אפשר להכיל רוחניות כל כך עצומה בתוך כלי גשמי.
כאשר אדם מתקדם למקום מסוים ומשנה את מהותו, הוא לא יכול לחזור לאחור תוך כדי שהוא שומר על מהותו החדשה. אדם שרכש השכלה מרובה למשל לא יכול להיות אדם פשוט אלא אם כן יאבד את החכמה שלו. ילד שגדל והופך למבוגר לא יכול לחזור להיות תינוק קטן שלא יודע לדבר. כך גם אדם שמבין את החכמה העליונה, חי את האינסוף ומבטל את כל החומריות והמוגבלות שהייתה לו. מתוך שהוא מבטל את כל הצורה הגשמית שלו, ברור לנו שאין לו אפשרות להמשיך לחיות בתור בן אדם מוגבל בעולם גשמי.
הקדוש ברוך הוא לא אומר את הדברים מתוך אכזריות חס ושלום. הוא מסביר למשה רבינו שלכל אדם יש תפקיד ומקום מיוחד שבו הוא צריך להיות. אדם שמבטל את כל הגשמיות שלו לא יכול להמשיך לחיות בצורה גשמית בעולם, וכעת למשה רבינו יש תפקיד להנהיג את העם ולהישאר בתוך עולם גשמי. אילו היה רואה את הקדוש ברוך הוא ממש, אז כל המהות הגשמית הייתה נעלמת.
מכאן נוכל להבין שכל אדם נמצא במקום המיוחד לו. לפעמים אנשים מסתכלים על דברים שאין להם שהיו רוצים להשיג, אבל הם לא מבינים שאותם דברים לא טובים להם. יש אדם שהגיע לעולם כדי לעשות תיקונים גדולים בעולמות עליונים ולכן הביאו אותו לכאן בתור עני. כעת אותו אדם מצטער מאוד על כך שהוא לא עשיר. אבל אם היה הופך להיות עשיר, אז כל המהות שלו הייתה שונה ולא היה יכול להשיג את הדברים שבשבילם הגיע לעולם.
אנשים רבים מואסים במוגבלות שלהם ורוצים לדעת הכל ולהצליח בכל. אמנם בוודאי שצריך לשאוף להגיע גבוה ככל שאפשר, מוטלת עלינו ההשתדלות ומובן שצריך להתפלל ולבקש מהשם יתברך שיעזור לנו בכל דבר, אבל חשוב להבין שלא צריך להתאכזב מהמוגבלות שלנו. הרי אותה מוגבלות היא זו שנותנת לנו את החיים המיוחדים שלנו שמהשמיים רצו שנחווה אותם. המצב שלנו כעת הוא הטוב ביותר עבורנו, שהרי אילו היה יכול להיות משהו יותר טוב, אז השם יתברך היה מביא לנו את זה כבר עכשיו.
מתוך הצמצום, המוגבלות והגשמיות שסביבנו, אנו יכולים להתפתח ולצמוח. אנו יכולים לבצע את התפקיד שלנו כראוי. אנו יכולים לשאוף קדימה ולעשות תיקונים עצומים בשמיים. השם יתברך יזכה אותנו להשפיע בעולמות עליונים ולבצע את המוטל עלינו. נזכה להגיע להשגות עצומות ונגיע לימות המשיח שם נוכל להכיל גם בתוך גוף גשמי את החכמה העליונה ואת פנימיות הדברים.
תכנים נוספים דומים:
כתיבת תגובה