פרשת לך לך – לצאת מהקיבוע ולהתחיל להאמין
הקדוש ברוך הוא מבטיח לאברהם אבינו שכר רב, אך אברהם מתקשה להבין זאת משום שהוא רואה באצטגנינות שהוא לא יכול להוליד. התורה אומרת "ויוצא אותו החוצה", משום שמנקודת המבט של אברהם אבינו המציאות הייתה באמת כזו. באמת על פי טבע ומזל כך צריך להיות הגורל. באמת כך נקבע בעולמות העליונים. אלא שאין שום דבר 'קשה' או 'בלתי אפשרי' לקדוש ברוך הוא, ולכן הוציא את אברהם מאותו מקום מצומצם בו עמד.
עלינו להבין שאנו תופסים את המציאות העכשווית בעולם דרך המקום הייחודי שאנו נמצאים בו. כל זה נכון רק לעכשיו מתוך הבחירות השונות שבחרנו והמקום הרוחני אליו הגענו. מתוך אותו מקום אנו תופסים את המציאות דרך החושים המוגבלים שלנו ובטוחים שאין שום דרך אחרת. אנו קולטים תמונה חלקית בלבד מתוך המוגבלות שלנו ואז אנו מאמינים באותה תמונה שהופכת למציאות. מה שמעצב את המציאות של מחר זו האמונה שלנו. אותה מציאות יכולה להשתנות לגמרי אם נבחר לשנות אותה.
ידיעה או אמונה?
ובאמת צריך אולי לנסות להבין טוב יותר מהי בכלל אמונה ומה ההבדל בינה לבין הדברים שאנו מרגישים בטוחים בהם בידיעה מוחלטת. ננסה להתבונן בדברים שאנו יודעים וניזכר באיזה שלב בחיינו הם הפכו להיות "ידיעה". הרי לא נולדנו "יודעים", אלא שהביטחון באמיתות של דברים מסוימים הפכו לידיעה.
כשהיינו קטנים ההורים לימדו אותנו דברים, כשקצת גדלנו הגננת הוסיפה, המורים בבתי הספר ושאר החברה בה גדלנו תרמו עוד לידיעות הללו. כל אחד בעצם יכול היה לתרום לידיעות שלנו, אבל איך שלא נסתכל על זה, נגלה שכל הדברים שאנו יודעים נובעים מאמונה באותם אנשים ומצבים. אנו מאמינים שההורים שלנו לא שיקרו לנו, ובנוסף שהם בעצמם ידעו את האמת, ואנו סומכים על המורים השונים שלמדו היטב מהמורים שלהם, ואלו למדו טוב מהמורים שלהם וכך הלאה עד תחילת הידיעה, שגם אז כנראה ביססו את הידיעה הזו על איזושהי השערה, שהרי אותה ידיעה לא הייתה קיימת לפני כן.
לצורך דוגמה, כשההורים מצביעים על כדור ומלמדים את הילד שזהו כדור, אז הילד מאמין להם. אמנם הם יכולים לשקר, אמנם הם עלולים לטעות ולא לדעת בעצמם, אבל בסך הכל הוא סומך עליהם ומאמין להם. אם הגננת תאשר לו שהוא צודק ושזהו כדור, אז הוא יאמין בזה יותר. וכך כל אחד שיאשר לו את הדבר יחזק את הביטחון שלו בכך שזה אמתי ואז הוא יהפוך את הדבר לידיעה. יוצא שהידיעה המוחלטת בסופו של דבר היא גם סוג של אמונה רק שנראית לנו מבוססת.
כל המדעים המדויקים מבוססים על השערות, המתמטיקה מבוססת על הנחות יסוד והפיזיקה כל יומיים בערך משנה תאוריות. אנו מאמינים במחשבים שלא יטעו אותנו, אנו מאמינים ברמזורים שלא יתנו את אותו אור ירוק לרכב שבא מהצד, ואנו מאמינים גם בנהג של אותו רכב, שאותו אנו כלל לא מכירים, שהוא מספיק מרוכז כדי לעצור באור אדום. אנחנו לפעמים קצת חוששים לומר זאת, אבל אנחנו מאמינים גדולים מאוד. כל החיים שלנו מבוססים על אמונה וביטחון. למעשה אין לנו שום ידיעה בכלום כי שום דבר לא בטוח, הכל זה רק אמונה.
בכל זאת כראוי למדינה דמוקרטית, כדי לפסוק מה יכנס לקטגוריה של ידיעה ומה יישאר בגדר אמונה, אנחנו הולכים עם הרוב. אז אם כמעט כולם מגדירים עצם כלשהו כשולחן, ורק מיעוטים חושבים אחרת, אז את המיעוטים אפשר לסגור באיזשהו בית חולים לחולי נפש, ואת הגדרת השולחן ניתן להכניס למילון בתור ידיעה מוחלטת. כך אנו יכולים לשמור על השפיות שלנו כדי להתמקד בידיעות ולא באמונות השונות שיבלבלו לנו את כל סדרי העולם. הבעיה היא שכשאין בלבול והכל נראה שגרתי ורגיל, אין גם צורך לשאול שאלות. ברגע שלא שואלים שאלות, לצערנו גם התשובות לא יגיעו. ואם בכל זאת הן יגיעו, אז נתעלם ובכלל לא נשים לב אליהן.
אבל לא תמיד זה כך, לפעמים מתרחשים דברים לא כל כך הגיוניים, שנהוג לכנות אותם בשם "נסים", וברגע שנס כזה קורה, המציאות מתערערת, הבלבול חוזר והשאלות מתחילות לצוץ. לכן כשכל הרופאים מתייאשים מחולה, ואין למדע שום סיכוי על פי היגיון וטבע, אותו חולה יכול לבחור בדרך האמונה ולהפוך את כל ההיגיון שבעולם. כשנמצאים בצרה כלשהי, פתאום האמונה פורצת ומראה לנו שאין כל היגיון וידיעה בעולם.
הידיעה מראה לנו את המוגבלות שלנו, האמונה פורצת את המוגבלות הזו. כל מי שהגיע לאיזשהו הישג בחייו, עשה זאת אך ורק באמצעות האמונה. כי בשכל והיגיון, אפשר לעשות רק את הדברים שכבר נעשו ואותם ראינו בעיניים. כל הישג שלנו מתחיל מאמונה, וללא האמונה, אין שום הישגים, אלא ישנה רק שגרה של העבר.
לכל אחד מאיתנו ישנה בחירה בכל רגע בחיים. אפשר לבחור להסתדר לבד, לנסות לחשוב שאנו יודעים הכל, "כוחי ועוצם ידי". או שניתן לבחור בדרך האמונה, שמחברת אותנו אל האינסוף הבלתי מוגבל והכל יכול. דרכה נוכל לעשות כל דבר, ובלי "חוץ מזה ומזה ומזה…" אלא כל דבר אפילו שנראה לנו הכי לא הגיוני בעולם. הכל אפשרי ללא שום מוגבלות. הכל כמובן תלוי בקשר ישיר בגודל האמונה. תמיד צריך לזכור, כל הידיעות שלנו היום, צמחו מהאמונות שהיו לנו בעבר.
בצורה טבעית, האדם נוטה להאמין רק למה שהוא יודע מניסיונות העבר שלו. הוא יתקשה להאמין בדברים שאליהם לא הורגל. מתוך האמונה של אותו אדם בטבע ובחוקים אליהם הורגל, המציאות של מחר תיראה כנראה דומה מאוד לזו של היום. שהרי על פי האמונה של האדם נבנית המציאות של המחר. אם האדם יעבוד על עצמו ויכריח את עצמו להאמין בדברים מעבר לטבע, הוא יוכל לשבור חוקים, לפרוץ גבולות ולשנות את המציאות על פי האמונה שלו.
יוצא שההבדל היחיד בין האמונה לבין הידיעה הוא שבעוד שהידיעה מבוססת על דברים מהעבר, מה ששמענו, ראינו, קראנו או קלטנו באחד החושים, האמונה מבוססת על העתיד, על דבר שעדין לא התרחש. מה שפעם היה אמונה שאף אחד לא האמין שתיתכן, הפך לאחר מכן לידיעה שמובנת מאליה.
פעם היה טיפשי להאמין שאפשרי לטוס באוויר, אבל כששני אחים החליטו להאמין שזה אפשרי הם הפכו את הדבר המטורף הזה לידיעה. היום זה כבר חלק מפיזיקה מובנת מאליה, ברורה וידועה. ולא צריך ללכת רחוק כדי להבין, כי אפילו תינוק קטן צריך אמונה כדי להצליח לזחול. רק לאחר שהוא מגבש לעצמו מספיק אמונה וביטחון לעשות דבר שמעולם לא הצליח בעבר, הוא יכול באמת להצליח ולהפוך את הזחילה לידיעה ודבר ברור. כל הישג שאי פעם השגנו, כל התקדמות אישית שלנו או כלל עולמית, הכל התחיל מאמונה חזקה.
פעמים רבות אנו רואים אנשים מוכשרים ביותר שחושבים לעצמם שאין להם סיכוי וחושבים תמיד בצורה שלילית. אותם אנשים בדרך כלל נכשלים בתחומים רבים על אף הכישרון הרב שלהם. לעומתם יש אנשים הרבה פחות מוכשרים שתמיד מחייכים ואיכשהו הכל תמיד מסתדר להם. כאילו שהמזל הטוב רודף אחריהם כך שהם יצליחו בכל. כי ההצלחה מגיעה מתוך האמונה של האדם.
לפעמים אדם עושה עצמו כחולה, ואז יומיים לאחר מכן פתאום הוא באמת חולה. לפעמים אדם מדבר על משהו ולפתע אותו דבר נכנס לחייו. אדם שחושב כמו עשיר יהפוך להיות עשיר גם אם כרגע אין לו כלום. אדם שמאמין שיצליח יוכל להצליח גם ללא שום כישרון. הכל עניין של אמונה. ההבדל בין אדם שיודע לשחות או לרכב על אופניים לבין אדם שלא הוא רק אמונה. שניהם עושים את אותה פעולה גשמית, רק שזה מאמין שהוא יכול והשני מאמין שלא. האמונה נובעת מתוך המקום שלנו כעת, והמקום שלנו כעת נובע מתוך הידיעות של העבר. אבל אם נעבוד על אותו מקום בו אנו נמצאים, נוכל לשנות את האמונה כך שתשפיע על המציאות של מחר.
כולנו נמצאים במצבים כאלו מדי יום. כל צער ועצבות מגיעים מתוך הצמצום. מתוך שאנו לא מסתכלים על התמונה הרחבה ורואים רק את המקום הקטן של עצמנו. פעמים רבות אנו בטוחים שאין כל סיכוי לצאת ממצב לא טוב בו אנו נמצאים מתוך ידיעה ברורה שהמציאות לא מאפשרת זאת. נוכל להביא הוכחות וראיות מוחשיות שהמציאות נגדנו, ואין לנו אפילו סיכוי אחד קלוש.
ברור לכולנו שמה שהיה אתמול זה גם מה שיקרה מחר. אם אתמול לא הצלחנו אז גם מחר ניכשל, אם אתמול היינו חלשים אז גם מחר אין סיכוי להתחזק, אם אתמול סבלנו אז תמיד נסבול. אנשים אוהבים להגדיר את עצמם: "אני כישלון", "אני אף פעם לא מצליח", "אני לא יודע לצייר", "אני גרוע בתחום הזה" וכו'. כל אלו הגדרות שאנו מלמדים את עצמנו להאמין בהן ואותם דברים הופכים להיות המציאות של מחר.
אבל אם נצא החוצה כשם שהשם יתברך הוציא את אברהם, נתבונן בתמונה הרחבה יותר ונבין שאין שום כוח בעולם שעומד בפני הקדוש ברוך הוא, נוכל לזכות לאמונה שתוציא אותנו מכל צרה ותיקח אותנו לאן שרק נרצה. גם כשיש אפס אחוז הצלחה, נזכה לראות נסים מול עינינו. גם כשהכול נראה אבוד, נזכה לאיזושהי דרך שכלל לא חשבנו עליה שפותרת הכל. רק צריך לצאת החוצה מההרגלים, מחוקי החברה ומכל כללי המציאות עליהם גדלנו וחונכנו, ואז ניתן לגלות שכל המציאות הזו שאנו חיים בה, יכולה להשתנות בהתאם לרצון ולמעשים שלנו, שאין גבולות ושהכול אפשרי.
לפרוץ גבולות בעזרת האמונה
האמונה היא חסרת גבולות, בעזרת האמונה אנו מתחברים לאינסוף הבלתי מוגבל ובכך פורצים כל גבול אפשרי. בכל זאת, פעמים רבות אנו מגדירים את עצמנו כ"מאמינים חזקים" בזמן שאנו חיים בתוך גבולות חומריים רבים הנמצאים במציאות שלנו. רובנו למשל מסוגלים להאמין למשל שהפרנסה היא מהשמיים, אך עם זאת, אף אחד כמעט לא מסוגל לוותר על מרב המאמצים הגשמיים כדי לנסות להשיג פרנסה ולהרוויח כמה שיותר. אלא שזה סותר האחד לשני בלי שנרגיש. האם הבורא לא מסוגל להביא לנו את הפרנסה בדרך אחרת? האם הוא לא יכול ליצור איזשהו צינור חדש בשבילנו שיעביר לנו את הפרנסה?
כך גם אנו יודעים שהבורא הוא רופא כל בשר, אך עם זאת אנו סומכים עליו שיטפל בבעיות קלות בלבד. קשה לנו להאמין שהוא יכול בבת אחת להעלים איזשהו חולי או בעיה רפואית שליוו אותנו כל חיינו. אדם שלוקח כדורים באופן קבוע יצטרך לראות נסים ענקיים כדי להסכים לוותר עליהם. אם נחשוב על כך, נגלה שאדם בעל אמונה שלמה בבורא צריך להאמין גם בכך שהבורא יכול לרפא אותו מכל חולי וכל מצב שהוא, ללא כל עזרה גשמית של רופאים או מטפלים למיניהם. הרי לא יעלה על דעתנו שהבורא לא מסוגל להתמודד עם בעיות כאלו או שקשה לו לרפא אותנו. הבורא יכול הכל ובשנייה אחת כל חיינו יכולים להסתדר.
לכל אחד מאיתנו ישנן בעיות שונות שחוזרות על עצמן וקשה לנו להיפטר מהן. נראה כאילו הבעיות האלו בלתי ניתנות לסילוק ושאולי חס ושלום הבורא לא מסוגל או לא רוצה להעלים אותן. אלו לא סתם בעיות קטנות שבאות והולכות, אלא כאלו שאנו בטוחים לחלוטין לכאורה שאין שום סיכוי להוציא אותן מחיינו ואנו מנסים ללמוד פשוט להתרגל אליהן. אותן בעיות מייצגות את החוסר באמונה שלנו באותו תחום. על פי האמת, כל מה שצריך זה להאמין שהבורא מעל כל זה ואין לו כל בעיה לתת לנו שפע רב ללא גבולות.
האמונה בבורא היא לא רק טכנית, כולנו מאמינים שהוא ברא אותנו, שהוא אוהב אותנו ושהוא יכול הכל. האמונה האמתית היא חזקה הרבה יותר, היא השילוב של כל מה שאנו יודעים בשכל והכנסת הדברים למודעות שלנו ואל הלב. היא אומרת שאם עכשיו נבקש מהבורא להסיר מאיתנו איזשהו קושי או מכשול, ולא משנה עד כמה גדול אותו המכשול ונראה לבלתי פתיר, הוא יעשה זאת ללא כל בעיה. כי הוא אוהב אותנו והוא יכול לעשות הכל. המציאות היא לא אתגר בפניו והגשמיות כלל לא קיימת. לכן הקדוש ברוך הוא הוציא את אברהם מאותו מקום של תפיסת המציאות הגשמית והביא אותו למקום של אמונה בו הכל אפשרי.
אנו חיים בעולם גשמי, הכל מסביבנו נראה כעובד בדרך הטבע והתרגלנו לעולם עם חוקים מאוד מסוימים שנראים בלתי ניתנים לשינוי. עם כל זה, אנו צריכים לזכור תמיד שזהו מצב ההסתר של הקדוש ברוך הוא כדי שמתוך הניסיון נוכל לצמוח. אין לו כל בעיה לשנות את כל המציאות בשבילנו. למעשה בכלל לא קיימת מציאות בעולם הזה. המציאות שלנו היא תפיסת העולם שלנו דרך החושים על פי השכל והמערכות הפנימיות. כל אדם תופס את המציאות בצורה שונה לגמרי מהשני. כל מה שאנו מכירים הוא שקר, אנו חיים את המחר על פי חוקיות הטבע שראינו אתמול. כל מה שהתרגלנו אליו הפך להיות אותה מציאות שאנו תופסים כבלתי ניתנת לשינוי. כל מה שצריך זה לצאת מהבועה הזו ולהבין שאין כל גבול. כאשר אנו מתחברים לבורא כל האפשרויות נפתחות בפנינו ואנו משנים את המציאות לחלוטין.
לא חשוב באיזה מצב אנו נמצאים כעת, לכולנו ישנן שאיפות להגיע גבוה יותר. אנו מבלים את מרבית זמננו בתכנון פעולות גשמיות רבות בתור ההשתדלות הגשמית שלנו. במקום זה, ניתן לבחור בדרך הרוחניות, להתפלל, להתחזק, להתקרב לבורא ובעיקר להאמין. לא לבקש מהבורא ואז להיות בצער מתוך מחשבה שהוא כנראה לא שמע או לא רוצה לתת לנו, אלא להבין שהמציאות שלנו הולכת להשתנות ומה שרצינו הולך להתקיים. להאמין, וכך לקבל את כל מה שנרצה.
תכנים נוספים דומים:
כתיבת תגובה