איזון כוחות טוב ורע – פרשת מטות
הקדוש ברוך הוא ציווה את משה להילחם במדיין. זו הייתה המלחמה האחרונה של משה זמן מועט לפני מותו. באותה מלחמה גם הרגו את בלעם בן בעור בחרב. והדבר בוודאי לא התרחש במקרה. שמשה ובלעם הם שני הנביאים הגדולים ביותר שקמו אי פעם, רק שמשה רבנו מצד הקדושה ובלעם בא מצד הטומאה.
זה כנגד זה עשה האלוקים. כדי שתתאפשר בחירה חופשית, הצד החיובי והצד השלילי צריכים להיות שקולים. אם לכולם היה יצר טוב מופלג ויצר רע מועט, כולם היו בוחרים בטוב ללא קושי ואף אחד לא היה עושה עבירות. הניסיון מגיע מתוך שכמות הטוב זהה פחות או יותר לכמות הרע ואז האדם מתחיל להפעיל שיקול דעת כדי לבצע את הבחירה הנכונה עבורו.
משה רבינו הוא הנביא הגדול ביותר שקם בישראל. ולמרות שבישראל לא קם נביא כמוהו, באומות העולם כן קם, בלעם הרשע. אלא שברור שהוא לא נביא מצד הקדושה, אלא מתוך כוחות הטומאה.
ולכאורה כיצד יתכן ששני הנביאים הגדולים ביותר שקמו אי פעם, חיו במקריות מופלאה בדיוק באותו הזמן למרות ההסתברות האפסית שזה יקרה? אבל דווקא השאלה הזו היא שמלמדת אותנו שזה בוודאי לא במקרה. שמשמיים כיוונו שבלעם יחיה דווקא בדורו של משה רבינו. כי זה כנגד זה עשה האלוקים.
אילו בלעם לא היה קיים, יתכן שכל אומות העולם היו מכירים בכוחו של משה ואז מחליטים להתגייר. הם היו מבינים שיהודי זה הכי טוב בעולם. ולמרות שהדבר נשמע כמשהו טוב, שכולם יתגיירו והעולם יגיע לתיקונו, הדבר באמת רחוק מכך. כי המטרה היא לתקן את העולם באמת, ולא לעשות שאנשים יתגיירו כי כך מסתדר להם מתוך הנסיבות. אין עניין בכך שכל העולם יהיו יהודים, אלא שכל אחד ימלא את תפקידו האישי בצורה הטובה ביותר.
לצורך הבנת הדברים, אפשר לתאר מה יקרה אם מנהלי מוסדות החינוך יחליטו לערוך רק מבחנים קלים כדי להעלות את אחוזי ההצלחה. הרי בוודאי שכולם יצליחו במבחנים והציונים ירקיעו שחקים בצורה שכזו, ולכאורה זו צריכה להיות השאיפה של כל המנהלים. אבל באמת שזה יהיה הרסני. כי הציונים בכלל לא ישקפו את המציאות. אולי הציונים יהיו גבוהים, אבל בפועל התלמידים יהיו חסרי השכלה.
המבחנים נועדו כדי לשקף את הרמה. לראות איפה כל אחד עומד. אי אפשר להוריד את הרמה כי אז כולם יצליחו, אבל לא יהיה בכך שום מדד למה שקורה במציאות. כדי שהמבחנים יהיו יעילים הם צריכים להיות קשים מעט, מורכבים משאלות בכל הרמות, וכך יהיה אפשר לדעת איפה כל אחד עומד.
כך גם ברוחניות. כדי שאדם יוכיח את עצמו הוא צריך לעבור ניסיונות. אם הכל ילך לו בקלות, זה לא ישקף את ההישגים שלו. כי יש מצוות שנוח לאנשים לעשות אותן, אבל זה לא אומר שהם רוצים לעשות אותם מכל הלב, כי כאשר יגיע איזה קושי מסוים, הם בקלות יזרקו חס ושלום את המצוות וימשיכו בחיי הנוחות שלהם. אי אפשר למדוד את יראת השמיים של האדם ללא ניסיונות ברמה שלו.
הרי גם הכופר הגדול ביותר הולך לישון לפעמים ובזמן השינה הוא לא מחלל שבת, לא גונב, לא אוכל נבלות, לא מדבר לשון הרע ולא עושה עבירות אחרות שהוא רגיל בהן. אבל ברור לנו שאם הוא היה ישן כל חייו, זה בוודאי לא היה הופך אותו לצדיק גדול. כאשר אין ניסיון אז אמנם אין עבירות, אבל גם אין שום מדד לרמה הרוחנית של האדם. רק כאשר מגיעים ניסיונות והאדם מתגבר ומתחזק, אז אפשר לראות איפה אותו אדם נמצא.
לכן יש עניין להתאמץ ולמסור נפש למען התורה. לא לעשות סתם מה שיוצא ומה שנוח. לכן התאוות נוצצות והתורה והמצוות נראות מבחוץ חס ושלום משעממות ומעיקות. זה לא חכמה לעשות שכולם ישמרו מצוות, השם יכול לעשות את זה ברגע אחד בלי שום קושי. אלא שזו לא המטרה. המטרה היא שאדם יתאמץ ויבחר בטוב מעצמו, למרות הרע שמפתה אותו.
לכן גם מקשים על הגרים, כי מתוך הקשיים שיש בארצות שונות והנוחות שיש בארץ ישראל, מתוך רצון להינשא ליהודי או מתוך אינטרסים שונים אחרים, קל מאוד להגיד שרוצים להתגייר. אבל בפועל אותם אנשים ימשיכו לחיות כמו גויים. אז על הנייר זה נראה כאילו התגיירו, אבל במציאות הם נשארו גויים. לכן צריך לעשות להם מבחנים קשים כדי שיוכיחו את רצונם האמתי להתגייר.
היה צורך להביא בדורו של משה את בלעם הרשע. שכשכולם יפארו את משה רבינו ואת יציאת מצרים העצומה וירצו להתגייר ולחזור בתשובה, אז יבואו אחרים וירגיעו אותם. יאמרו להם שגם באומות העולם יש אדם שמדבר עם השם למרות שהוא עושה את כל העברות בעולם. שלכאורה לא מוכרחים להיות יהודים צדיקים כדי לדבר אל השם.
בצורה כזו זה לא יהיה כל כך קל לבחור בטוב למי שלא ראוי לכך. כך נעשים בירורים, שמי שראוי להגיע להשגות, יוכל להתאמץ ולהגיע, ומי שלא, יישאר במקום הנמוך שלו וישקע בתאוות. מוכרחים להוריד לאדם את ההתלהבות והעצמה כך שיהיה לו ניסיון ובחירה.
כשמשה הגיע למצרים ונתן להם אותות ומופתים, גם החרטומים עשו כשפים דומים. כאשר המצרים קיבלו את עשר המכות, אז במכות הראשונות גם החרטומים עשו כשפים דומים. גם הם הפכו מים לדם והביאו צפרדעים. כך הדברים נשארו שקולים והיה אפשר להגיע לבחירה מחושבת. שמי שלא ראוי לא יתגייר ויעשה תשובה, רק מי שבאמת ראוי לכך יתבונן בדברים היטב ויגיע לאמת. אם לא היו כל הכשפים של מצרים, אז מי הטיפש שיראה מראות אלוקיים והשגחה פרטית ולא יעשה מיד תשובה?
גם לאחר מכן בקריעת ים סוף, הנס היה כל כך גדול שהיינו מצפים מכל אומות העולם להתגייר. אבל אז מספרים על יתרו חותן משה ששמע והתגייר, ונשמע מתוך הדברים שזה היה מקרה בודד וחריג. כי בדיוק לאחר קריעת ים סוף היה את מלחמת עמלק, שהם קיררו את האמבטיה הרותחת. שכולם היו רועדים ולהוטים מישראל, אבל כשראו שעמלק נלחם, למרות שהוא הפסיד במלחמה, מכל מקום הבינו שישראל היא אומה רגילה כמו כל האומות, שאפשר להילחם בה.
תמיד זה כך. בכל מקום שיש איזה נס מופתי, צריך שיהיה משהו מכוחות הטומאה שיסתיר אותו. כשפרעה רואה נסים גלויים במצרים, אז צריך שהשם יחזק את לבו כדי שלא יבחר בטוב מתוך הכרח. צריך איזון כוחות של טוב ורע כדי שיהיה חופש בחירה אמתי לאדם.
וכך זה עובד עד היום. אדם מסתכל על הסביבה ומקבל ניסיונות בלי שהוא מרגיש. הוא רואה אנשים כופרים מצליחים. הוא רואה את הגויים שכאילו הם אלו ששולטים על העולם. הוא רואה כמה בזויים נחשבים תלמידי חכמים גדולים שכל היום לומדים תורה במסירות נפש. הוא רואה צדיק ורע לו ורשע וטוב לו.
הוא רואה כמה יהיה לו כיף אם הוא יעשה עבירות. הוא רואה כמה מאמץ צריך להשקיע כדי לקיים מצוות. הוא רואה כמה הוא נהייה עייף בכל פעם שהוא רוצה ללמוד תורה. הוא רואה איך תמיד דברים משתבשים כשמנסים לעשות דבר של קדושה. הוא רואה איך הכל הולך בקלות לאנשים שזורמים ולא מקפידים על ההלכה. הוא רואה כמה זה כיף למלא את התאוות שלו. וכך הוא רואה עוד ועוד דברים שגורמים לו לשנות תפיסה ולחשוב פעמיים לפני כל צעד שהוא עושה להתקרב להשם.
אנשים שומעים בחדשות על איזה "חרדי" שעשה מעשים רעים, ואז חושבים לעצמם שכאילו זה מייצג את הדת. הם שומעים על אנשים שזורקים אבנים ושונאים את כולם ובטוחים שזו מהות התורה. הם שומעים מאנשים כופרים שלא מוכרחים לקיים מצוות ושמספיק להיות יהודי "טוב". הם לומדים מרפורמים שמפרשים את התורה כפי שמתחשק להם. ואז מתוך כל זה הם חושבים שאולי לא כדאי להיות אדם ירא שמיים. הם מקבלים איזון בין הטוב והרע, שלא יגיעו ליראת שמיים כל כך בקלות, אלא שיעשו חישובים ושיקולים כך שיגיעו לזה מתוך מחשבה והתבוננות.
בצורה כזו מי שבכל זאת מחליט לעשות תשובה ולהתקרב להשם, הוא מתאמץ ומקריב וכך זוכה להתעלות למדרגות גבוהות. הדבר דומה למבחני קבלה מפרכים למקום מסוים, או גיבוש וטירונות של יחידות מובחרות בצבא, שמקשים על המתמודדים בכוונה כדי שמי שלא ראוי ייפול. ואז ממילא יודעים שכל אלו שנשארו הם אנשים איכותיים שאותם הם מחפשים.
אדם שזורם עם הסביבה, יתקשה להגיע לתובנות והחלטות מחושבות וטובות. הוא פשוט ילך עם הזרם שיביא אותו למקומות גרועים. רק אדם שיהיה מספיק חזק כדי לעצור ולבדוק את הדברים, מתוך התבוננות אמתית ומחשבה עמוקה, הוא זה שיצליח לבחור בדרך הנכונה ולהגיע אל האמת.
כעת מובן מדוע במלחמה האחרונה של משה הרגו את בלעם בחרב. כי כאשר עומד להסתיים זמנו של משה רבינו בעולם, אז אין טעם לקיומו של בלעם הרשע. הרי כל סיבת היותו בעולם היא כדי לאזן את הכוחות מול הכוח הטוב שמביא משה רבינו. אז אם אותו כוח עצום של טוב עומד להסתלק מהעולם, אין שום סיבה להשאיר כוח כל כך רע כמו בלעם.
כך גם אברהם ונמרוד היו בעולם באותה תקופה. בזמן שאברהם אבינו הביא לאמונה בהשם יתברך וחיזק את הסביבה שלו, היה צורך בנמרוד שכפי ששמו מרמז עליו היה ממריד את הסביבה נגד השם יתברך ולכן השליך את אברהם אבינו לכבשן האש שממנו אברהם ניצל בנס. ובאותו יום שאברהם אבינו נפטר הכין יעקב נזיד עדשים לאביו שהיה אבל, ובדיוק אז עשו חזר עייף מהשדה כיוון שהרג את נמרוד. כי כאשר אברהם אבינו נפטר אין שום צורך בנמרוד הרשע.
וכך גם אצל יעקב ועשו. שרבקה אמרה ליעקב לברוח מעשו כדי שלא תשכל שניהם, כי היא ידעה שאם יעקב ייפטר מהעולם, אז לא יהיה שום צורך בעשו שבא לאזן את הכוח נגדו, ולכן שניהם ימותו בזמן סמוך. ובאמת כאשר בני יעקב הגיעו ממצרים למערת המכפלה לקבור את יעקב, עשו ניסה לעכב אותם ובא חושים בן דן והרג אותו. כי אם יעקב נפטר מהעולם, אין שום צורך בעשו.
כך גם אפשר לראות שבתקופת הנביאים היו רבים שעובדים עבודה זרה. כי היה יצר גדול לעבודה זרה. הפסלים היו ממש יכולים לזוז ולדבר, וכך היה גם עגל הזהב. ואמנם היום קשה לנו להבין את היצר הזה, שהרי אין שום דבר מושך ומפתה בעבודה לפסל, אבל זה רק בגלל שאנשי כנסת הגדולה ביטלו את היצר הזה כפי שמובא בגמרא (סנהדרין דף סד).
וכל מי שיחשוב עם עצמו יגלה שגם כל התאוות שיש היום הן חסרות היגיון. שאין משהו נשגב, מתוחכם ומהותי באוכל, כסף, נשים או שאר תאוות, רק שיש יצר שמושך אותנו אליהן בלי שכל והיגיון. אז כמו שהיום אנשים רודפים אחרי שטויות והבלים מתוך יצר ותאווה, כך פעם היו רודפים אחרי עבודה זרה מתוך יצר ותאווה.
ואמנם הצליחו לבטל את היצר לעבודה זרה, אבל בדיוק באותה התקופה גם בטלה הנבואה. כי כאשר יש נביאים שמביאים את דבר השם, צריך גם נביאי שקר ועבודה זרה שירחיקו את האדם מהשם. אבל כאשר ישנה ירידת הדורות ופוסקת הנבואה, אז גם אין צורך ביצר לעבודה זרה.
וכך אפשר לראות במשך כל הדורות, שבכל פעם שיש דבר כלשהו מצד הקדושה, מוכרח להיות דבר נגדי מצד הטומאה בכוח שקול. אין מקריות בעולם. הכל נובע מתוך הצורך באיזון הכוחות בעולם.
ואנשים רבים לא מצליחים להבין את זה. הם מסתכלים על אחרים ובטוחים שאצלם הניסיונות הקשים ביותר. הם חושבים שלכולם קל להתמודד ורק להם יש קשיים גדולים. הם חושבים לעצמם שאם היה פרט קטן שונה בחיים שלהם אז הכל היה מסתדר להם. שאם הם היו גדלים במקום אחר או במשפחה אחרת, אם הם היו חזקים יותר, חכמים יותר, עשירים יותר או כישרוניים יותר, אז כאילו כל הבעיות היו נעלמות והיה להם טוב.
אבל באמת אם אפילו פרט אחד קטן בחיים היה שונה לטובה, אז היה מוכרח לשנות כנגדו דבר כלשהו לרעה. עכשיו אנו נמצאים במקום הטוב ביותר עבורנו עם התנאים האופטימליים. כי זה כנגד זה עשה האלוקים. אדם עשיר או מוצלח יותר צריך להתמודד עם ניסיונות קשים יותר.
ואנשים יכולים לחשוב שהם מעדיפים להיות עשירים יותר ולא אכפת להם אם הניסיון יהיה גדול יותר. אבל הם בכלל לא מבינים מה הם אומרים. הם לא רואים את הניסיונות מול העיניים, אז קל להם לדבר.
הרי לכל אדם יש חוסרים בחיים. ולא מדובר רק על חוסרים חיצוניים שנראים לעין, אלא גם כוחות נפש פנימיים וכדומה. לכן יש אנשים עניים שמסוגלים לסבול דברים קשים, כי ניתנו להם כוחות נפש עצומים לשם כך. ויש לעומתם עשירים שנראים מאושרים יותר, אבל זה רק למראית עין, כי יש להם כוחות נפש פגיעים וחלשים, וכך הם יכולים למשל להיות עצובים ומיואשים משטויות והבלים.
אז אדם שמבקש למשל עושר, חושב לעצמו שהוא יישאר בדיוק כפי שהוא, ורק שיהיה לו בנוסף גם עושר. אבל בצורה כזו אין ניסיון כיוון שהכוחות לא מאוזנים. לכן עליו לדעת שאם הוא יקבל עושר, זה יבוא על חשבון משהו אחר. כי מוכרח שהכוחות יהיו שקולים.
כל הגדול מחברו, יצרו גדול יותר וקשה יותר להתגבר עליו. כולם חושבים שאם הם היו רואים נסים גלויים הם היו חוזרים בתשובה מיד. אבל פרעה ראה נסים גלויים ולא הסכים לשחרר את בני ישראל. כי השם הכביד את לבו. אם היו מגדילים לנו את היצר הטוב, אז היו מוכרחים גם להגדיל את היצר הרע כדי שתתאפשר בחירה.
לכולם יש ניסיונות ולכולם קשה. אנשים רואים אדם שעוברים עליו דברים נוראים והם שואלים את עצמם איך הוא מצליח להתמודד? כי הם מדמיינים את עצמם במצב שלו ומבינים שאין להם כוח להתמודד עם מצבים קשים כאלו. אבל לאותו אדם שצריך להתמודד עם המצבים הקשים נותנים כוח מהשמיים. מחזקים אותו כך שיוכל להתמודד עם הדברים.
לא נותנים לאדם ניסיון שהוא לא יכול לעמוד בו. לכן אם יש צורך שהאדם יעבור דבר קשה כלשהו, אז נותנים לו כוחות נפש חזקים יותר לשם כך. ואם הקשיים שלו הם פשוטים יחסית, אז גם כוחות הנפש שלו יתמעטו. יש אנשים שהכול בסדר בחיים שלהם והם לא מצליחים להתמודד עם דברים פשוטים. יש אנשים שיש להם כסף, הצלחה וכל מה שאפשר לחלום עליו והם הולכים לטיפולים כדי שלא יפגעו בעצמם מרוב צער.
כל אדם גם יכול לראות את הדבר על עצמו. שלפעמים פוקדות את האדם צרות לא פשוטות, ואז פתאום הכל מתגמד. כל הבעיות שהיו לפני כן נראות כטיפשיות. פתאום הוא לא מבין למה התרגש כל כך מבעיות שלא צריך להתייחס אליהן בכלל. אבל לאחר זמן מה כאשר הצרות הקשות עוברות, אדם חוזר לבעיות הקטנות ושוב הן נראות בעיניו כקשות. דברים קטנים וטיפשיים מטרידים אותו ממש ולא נותנים לו שלווה. כל זה מתוך שכוחות הנפש שלו משתנים בהתאם.
כשאדם שוכב חולה במיטה, פתאום הוא חושב על דאגות שהיו לו והן נראות בעיניו כשטות. אבל לאחר מכן הוא מבריא ואז שטויות נראות בעיניו כדברים מכריעי גורל. ואם הכל הולך לו חלק בחיים, אז הוא יתחיל לריב עם חבר שלו על גלידה או משהו טיפשי אחר כמו ילד קטן. כי לכל אדם יש צרות וניסיונות. ולכל אחד כוחות נפש מתאימים לאותה צרה איתה הוא מתמודד.
אין שום סיבה לתת לאדם חזק ניסיון חלש או להפך. כל הסיבה לניסיון היא להביא למצב של בחירה שממנו אפשר לצמוח. לכן כל אדם נמצא פחות או יותר באותו מצב של בחירה. כל אחד בהתאם לרמה שלו מושפע מהטוב ומהרע בכוחות מאוזנים. אנשים יראי שמיים וקרובים להשם מקבלים יותר יצרים ותאוות, אך עם זאת יש להם כוח גדול להתמודד איתם ולשלוט עליהם. ואנשים רחוקים יותר לא מחוברים לתורה ולהשם יתברך, אך עם זאת היצר הרע שלהם יהיה ממש מועט. אמנם יש להם מעט יצר הרע, אבל עם זאת מספיק רק מעט ממנו כדי לנצח את היצר הטוב שמועט גם הוא.
וכך זה בכל עניין עד לפרטים הקטנים. שאדם מקבל בצורה מדויקת את מה שהוא צריך לקבל כך שהכוחות יהיו מאוזנים. לכן כל אדם יבין שהוא נמצא כעת במקום הטוב ביותר עבורו. משמיים זימנו בשבילו בדיוק את נסיבות החיים האלו כדי שמתוכם יוכל לצמוח ולהתקדם.
כל אדם יבין שיש לו כוחות מתאימים כדי לבחור בטוב. וכל דבר שלילי שהוא רואה בעצמו, יש כנגד דבר חיובי שנתנו לו לאזן את הכוחות. ואם הוא חושב שהיה לו טוב יותר אילו היה לו כוח חיובי נוסף, אז שידע שאם היו נותנים לו אז היו צריכים לתת לו גם דבר שלילי כדי לאזן את הכוחות.
ומכאן נוכל להגיע לדור שלנו ולהבין שלמרות הסתר הפנים הגדול, למרות כלי התקשורת שמעוותים את התפיסה, למרות תופעת ה"חילוניות" והריחוק מהדת, למרות הפריצות והניסיונות הגדולים בכל פינה, למרות כל אלו אפשר להתעלות למקומות הגבוהים ביותר, כיוון שזה כנגד זה עשה האלוקים.
ובאמת ישנה ירידת הדורות וכל הדורות שלפנינו היו הרבה יותר מוצלחים, יראי שמיים וקרובים להשם מאיתנו. אנחנו הדור האחרון של העקב, עם לב אטום, קליפות קשות וקושי גדול להתחבר לרוחניות. אבל צריך להבין שדווקא מתוך כל זה אנחנו יכולים להתעלות למקומות הגבוהים ביותר.
גדולי הדורות העצומים בכל הדורות שלפנינו לא הצליחו להביא את המשיח והגאולה. כל אחד נתן את החלק שלו בעניין, אבל אף אחד מהם לא הצליח עדיין להשלים את התיקון ולסיים את המלאכה. ודווקא בדור ירוד ופחות כמו שלנו אפשר לעשות זאת. דווקא מתוך שיא הטומאה אפשר להביא את הקדושה. כפי שהיה בגאולה ממצרים.
בגלל שהכוחות בעולם תמיד מאוזנים, זה אומר שכאשר ישנה הטומאה הגדולה ביותר, ישנו גם כוח קדושה עצום שאפשר להתחבר אליו. ככל שכוחות הנפש ירודים והניסיונות חזקים, כך הכוח שניתן לנו להתגבר עליהם. ככל שהקליפות קשות וחזקות יותר כך גם ההשגות האלוקיות גבוהות יותר. זה אומר שעכשיו שיש את הקליפות הקשות ביותר בשער החמישים לטומאה, אז אפשר לבחור בטוב ולהגיע בקלות יחסית לצד השני ולזכות להיכנס בשער החמישים לקדושה.
בדורות הקודמים הייתה אמונה פשוטה, קדושה וטהרה, וכך הם יכלו ללמוד תורה במערות, לעזוב את הכל וללכת לעשרות שנים ללמוד בישיבה, לזכות לגילוי אליהו וכו’. והיום בקושי יש לנו כוח ללמוד תורה שעה ברצף. עד שמבינים את המלים של הגמרא יוצא לנו עשן. ואז אנחנו מתייאשים, שכאילו אין סיכוי ולא שווה להתאמץ.
אבל צריך להבין שאם אדם יתאמץ וינסה בכל זאת להבין את הגמרא, יקבע זמנים קבועים ללימוד וכו’, אז אותו מאמץ יהיה שקול בערך כמו סיום כל הש"ס בעיון בדורות הקדומים יותר. אם אדם ינסה להתרחק מלשון הרע, לשמור על העיניים וכו’, זה יהיה כמו סיגופים ותעניות קשות בדורות הקודמים. יוצא שבמאמץ קטן הוא יכול להגיע למקומות עצומים ונשגבים.
כי אם אנחנו נמצאים בהסתר פנים כל כך גדול, זה אומר שהגילוי וההארה גם הם עצומים, שהרי זה כנגד זה עשה האלוקים וכל הכוחות מוכרחים להיות מאוזנים. אז מה שפעם היו זוכים לו בגילוי אליהו, היום אדם שמתאמץ יכול לזכות לו בכוחות הנפש הפנימיים שלו.
לכן למשל הזהר הקדוש וחכמת הנסתר מיועדים בעיקר לדור האחרון. שאמנם בחוש רואים את ההפך, שפעם היו מקובלים גדולים והיום אנחנו הקטנים שבקטנים. אבל באמת מספיק דברים קטנים של היום כדי לזכות לגילויים גדולים. ואם אדם נמצא בתחתית של התחתית, בשיא הטומאה, בין הקליפות הקשות ביותר, זה אומר שיש בתוכו כוחות נפש עצומים שיכולים להתמודד עם כל זה.
הכל תלוי בבחירה שלנו. עם כל הקטנות והאפסיות שלנו, יש לנו כוח להביא את כל העולם למקום עליון ונשגב. השם יתברך יזכה אותנו לאזור כוחות ולהתמודד בהצלחה עם ניסיונות החיים, להתעלות מעלה מעלה ולהביא את הגאולה השלמה במהרה בימינו.
תכנים נוספים דומים:
כתיבת תגובה