צרעת הבית – רק בארץ ישראל (פרשת מצורע)
התורה מציינת שכשבני ישראל יגיעו אל ארץ אחוזתם, הקדוש ברוך הוא ייתן נגע צרעת. ״ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם״ (ויקרא יד׳, פסוק לד׳). אבל צריך לשאול מדוע דווקא בבתי ארץ ישראל יש צרעת ובמקומות אחרים לא? הרי ארץ ישראל היא הקדושה ביותר מבין כל הארצות, אז למה דווקא שם מופיעה צרעת הבית? ואם זה אכן כך, אז האם באמת כדאי לגור בארץ ישראל?
האמת היא שהשאלה צריכה להיות הרבה יותר כללית. כי לא מדובר רק על נגעי הצרעת שמופיעים בבתים, אלא על כל המהות הזו של ״צדיק ורע לו״. איך יתכן שככל שהאדם צדיק יותר, מקיים יותר מצוות, הופך לקדוש יותר וכו׳, כך ההקפדה עליו יותר קשה? האם לא עדיף להישאר עם הנאות העולם שלנו בלי להתאמץ במקום להיות צדיקים עם מחויבות?
אלא שצריך להבין שדווקא הקדושה של ארץ ישראל היא שמושכת את הנגעים. ככל שאדם מתקרב אל הקודש, כך צריך לשים לב ולדקדק יותר בכל פרט. כמו ילד בגן שלא מקפידים אתו, אבל ככל שהוא מתקדם ועולה לכיתות הגבוהות, כך יותר מדקדקים והוא צריך יותר להשקיע ולשים לב. עם כל זה, ברור ומובן לכולנו שהרבה יותר משתלם להתקדם ולהגיע לכיתות הגבוהות מאשר להישאר כל החיים בגן בלי להתקדם לשום מקום.
הנגעים באים כדי לעורר את האדם. זו אחת הדרכים שהשם יתברך משתמש בהן כדי לדבר איתנו ולסמן לנו כיצד להמשיך את מסלול חיינו. הנגע בסופו של דבר הוא דבר טוב, כי בעזרתו אנחנו יכולים לחזור למוטב. דווקא בארץ הקדושה ביותר צריך להחזיר את האנשים למוטב ולדאוג שילכו בדרך הנכונה.
תארו לכם אדם שעובד בשיפוצים. הוא מתלכלך מהצבע, מכניס את ידיו למקומות מטונפים לפתוח סתימות והבגדים שלו מתלכלכים. אותו אדם לא מקפיד ולא אכפת לו להתלכלך כי הוא יודע שזה חלק מהשגרה שלו. אבל תארו לכם שאותו אדם כרגע לובש חליפה והוא בדרך לחתונה שלו, ובדרך הוא התלכלך מעט. כעת אותו אדם יקפיד מאוד. כי לכבוד החתונה שלו הוא רוצה להיראות נקי, יפה ומכובד.
אז אולי ננסה להציע לאותו אדם לא להתחתן, ובכלל לא ללכת לפגישות חשובות או מקומות שבהם צריך להיראות מכובדים. נציע לו פשוט להמשיך לעבוד כל הזמן בשיפוצים וכך הוא יוכל להמשיך להתלכלך כמה שהוא רוצה. לכאורה זה נשמע כמו חיים טובים והרבה פחות מחייבים. אבל כל אדם עם טיפת שכל יוכל להבין שההצעה הזו היא גרועה ביותר. אדם צריך להתקדם ולעשות דברים חשובים בחיים, גם אם זה דורש ממנו מעט יותר, זה שווה את המאמץ.
אדם שרגיל לזבל וסירחון, לא מרגיש בריח לא נעים. אבל אדם שרגיל לאוויר צח ונקי, מיד ירגיש אם יש ריח קצת לא נעים. זה בוודאי לא אומר שהדבר הכי טוב זה לשחק כל היום בזבל. זה רק אומר שאנו צריכים להיזהר יותר ולדאוג לשמור על עצמנו נקיים.
בית שנמצא מחוץ לארץ ישראל לא יכול לקבל נגעים, משום שאין שם קדושה ואין שום משמעות לנגע. זה כמו אותו שיפוצניק במהלך העבודה שכלל לא ישים לב אם יתלכלך מעט. הלכלוך המועט הזה לא מעלה ולא מוריד. הוא בטל מול הטומאה שנמצאת מחוץ לארץ הקודש.
אבל כאשר הבית נמצא בארץ ישראל, יש כבר קדושה וחשיבות, ואז כל נגע מורגש. כמו אותו חתן שמרגיש אפילו בלכלוך מזערי ודואג מיד לנסות לנקות אותו. דווקא במקום קדוש ונקי אפשר לשים מעט לכלוך כדי לעורר את האדם לטהר את עצמו.
כך זה עובד בכל עניין של קדושה. ככל שהאדם גדול מחברו, יצרו גדול יותר. איפה שיש קדושה מרובה, יש גם אפשרות גדולה יותר להיטמא. עם צדיקים מדקדקים כחוט השערה ומגדולי הדור יש תביעה הרבה יותר גדולה מאשר מפשוטי העם. אבל זה לא אומר שהכי טוב להישאר אנשים פשוטים בלי להתאמץ. אלא זה רק אומר שעלינו לדאוג לשמור על עצמנו טהורים בלי להתלכלך.
הנגעים מגיעים כדי לעורר אותנו. אם מראש ידוע שאין עם מי לדבר, אז אין טעם לשלוח נגע. זה כמו ילד מופרע באופן חריג שכל המורים כבר התייאשו ממנו, אז הם כבר לא מתייחסים לשטויות שהוא עושה בכיתה, לא מענישים אותו ואפילו לא מנסים לדבר אתו. לעומת זאת אם אחד הילדים המובילים יעשה איזו שטות קטנה, מיד הוא יקבל עונש חמור. כי הם מבינים שאותו ילד מבין את הרמז והעונש יכול לעזור לו ולהחזיר אותו למוטב. דווקא מתוך הרצון שלהם לחנך ולעזור לאותו ילד הם מענישים אותו.
כך הקדוש ברוך הוא מדקדק עם צדיקים כחוט השערה משום שכך אותם צדיקים מבינים את הסימנים ומיישרים את דרכם. אבל ככל שהאדם רחוק יותר, כך הסיכוי גדול יותר שהוא כלל לא יבין את הרמז ולכן אין בו שום טעם.
כאשר יונה הנביא היה באוניה ופרצה סערה גדולה, הגרילו גורלות וראו שזה בא בגללו. וגם הוא מודה ואומר שהוא יודע שהכול קרה בגללו. ולכאורה זה לא מובן, שהרי הוא היה נביא גדול ועצום, וכל יתר הנוסעים היו גויים עובדי עבודה זרה. לכאורה הוא היה צריך לחשוב שזה בגללם. שהוא צדיק וקדוש שהגיע למדרגת נביא שהשם אוהב וחפץ ביקרו, ולכן ברור שעובדי האלילים הגויים הם שהביאו לקטרוג הגדול ולסערה.
אבל יונה הנביא ידע את האמת. הוא ידע שהשם יתברך מדבר רק עם הצדיקים. הוא ידע שהקדוש ברוך הוא לא מנסה לרמוז לעובדי עבודה זרה רשעים, כי אין להם שום תקנה והם לא יבינו את הרמז כלל. מרוב חטאים הם שקועים בדמיונות של עצמם ולכן אין שום טעם אפילו להעניש אותם. אם יונה הנביא נמצא בסערה בלב הים, זה אומר שהשם יתברך רומז לו משהו, ולכן ברור לו שהוא הגורם לסערה.
וכך נבין שלפעמים מגיעים אלינו מעט ייסורים ודברים לא נעימים, ואמנם אנו מסתכלים על החיים הטובים של האחרים, וחושבים איך יתכן שצדיק ורע לו. שלמרות כל המאמץ שלנו להתקרב, בכל זאת יש נגעים פה ושם. ומצד שני אצל אחרים שרחוקים נראה שהכול הולך בקלות. אבל אותם אנשים הם מסכנים, כי השם לא מנסה בכלל לדבר איתם ומשאיר אותם בתוך הטומאה שלהם. ודווקא איתנו שהשם אוהב הוא מדבר ורומז לנו כיצד נוכל להיטהר.
לכן מובן שארץ ישראל היא הקדושה ביותר ודווקא משום כך צרעת הבית מופיעה רק בתוכה. כי כל לכלוך קטן במקום טהור ונקי מורגש והופך לבלתי נסבל. אם מופיע נגע בבית צריך לראות את זה כסוג של פרס, שהקדוש ברוך הוא מדבר איתנו ומסמן לנו מהשמיים ליישר את דרכנו. בחוץ לארץ אי אפשר להגיע לרמות כאלו של קדושה ולכן שם זה לא יכול לקרות.
לכן מובן גם שבוודאי שעדיף לגור בארץ ישראל ובוודאי שעדיף להיות צדיקים, כי למרות שצריך להתאמץ יותר ולמרות שדורשים מאיתנו יותר, ההישגים שלנו הם הרבה יותר גבוהים. למלך יש הרבה יותר השפעה ואחריות מאשר לפועל פשוט, אבל ברור לכולנו שעדיף להיות מלך. השם יתברך יקבץ גלויותינו, ישיב את כל עם ישראל לארץ ישראל השלמה, יבנה לנו את בית המקדש ויגאל אותנו גאולה שלמה במהרה בימינו אמן.
תכנים נוספים דומים:
כתיבת תגובה