היכן הצדק בעולם? (פרשת משפטים)
פעמים רבות אנו נתקלים בעוולות שונות ונראה לכאורה שיש חוסר צדק בעולם. שלפעמים רואים עימות בין שני אנשים וברור לכולם שאחד מהם הוא הצודק, ולמרות הכל לבסוף דווקא השני הוא שמנצח. ולפעמים אנשים עושים נוכלויות שונות ונראה שכאילו הם מרוויחים מזה.
וכן הדבר מצוי לצערנו, שגופים גדולים ורשויות מתנהגים בבריונות ומנצלים את הכוח שלהם על האנשים הפשוטים. וכמו למשל ששוטר תנועה יכול למשל לוותר למישהו שמשתולל על הכביש כי הדוד שלו גם עובד במשטרה, אבל מצד שני הוא יפעיל את כל הכוח שלו על מישהו תמים שנזהר ומציית לחוק ורק בטעות קרה שלא שם לב לאיזה פרט קטן.
ישנם שופטים עם דעות מכורות מראש, תאגידים ששוכרים עורכי דין שיטהרו את השרץ, בעלי תפקיד שמוכנים לדרוך על כולם כדי להצליח וכו’. ואז בא האדם הקטן, וחושב לעצמו איך יצליח להתמודד מול הבריונות הזו?
וכל זה מערער מאוד את האמונה. אנשים חושבים לעצמם איפה הצדק ואיך יתכן שהשם יתברך מניח לזה לקרות? ואם זה כך, אז אולי חס ושלום עדיף להתנהג כרשעים וכאילו להרוויח מזה? הרי אפשר לראות בחוש שאנשים טובים מפסידים מהנחמדות שלהם.
ולמשל, יש אנשים שמשתדלים לא להתעמת עם אף אחד. הם מחכים יפה בתור, מוותרים לאחרים, לא רבים עם אנשים, מסכימים להיות הקרבן, מתנהגים בביישנות וכו’. והדבר ניכר מאוד שהם יוצאים מקופחים ונפסדים. שכולם עוקפים אותם, דורכים עליהם ומרוויחים על חשבונם.
ודווקא אותם אנשים שמתנהגים בחוצפה ובחוסר דרך ארץ, בדרך כלל משיגים בדיוק את מה שהם רוצים. שהם לא מוותרים אף פעם, מלאים גאווה ושחצנות, מרמים, משקרים, מכשילים, מתווכחים, צועקים, מתנהגים בבריונות וכו’. וכך הם משיגים את רצונם ומתגאים בזה.
וכמו שמקובל לחשוב שבלי להרים את הקול ולהפוך כיסאות, אי אפשר להשיג שום דבר. שרק בעזרת איומים והפגנת כוח אפשר להשיג דברים. שפתאום נותנים לדבר עם מנהל המקום והוא מוכן לפצות ולעשות הכל למען אותו אדם שמשתולל.
אדרבה, העולם מעריך ומכבד את אותם בעלי גאווה שמפגינים חוזק ועצמה. שכולם רואים אותם כבעלי כוח ושליטה. ואז נותנים להם להוביל, וכמו שמכנים אצל הילדים “מלכי הכיתה”.
ומצד שני, כל אלו שמתנהגים ביושר ובתמימות, נחשבים ל”פריירים” ומסכנים, שתמיד מפסידים, נדחקים לצד, נשכחים ולבסוף גם מוותרים, וכך נשארים בזויים ולא מקבלים את רצונם. וכל זה נראה לא מובן כלל. קשה מאוד שלא לתמוה איפה הצדק?
חשבונות שמיים
התורה הקדושה מצווה את הדיינים “וצדיק אל תהרוג כי לא אצדיק רשע” (שמות כג, ז). ורש”י מבאר שאם פסקו הדיינים לזכות מישהו, אז הוא נחשב לצדיק, שהרי נצטדק בבית דין. ויוצא שגם אם לאחר שהצדיקו אותו גילו שהוא רשע, שהוא עשה עבירה חמורה שהוא חייב עליה מיתה, מכל מקום כיוון שכבר הצדיקו אותו, לא יכולים לחזור ולהרשיע אותו.
ולכאורה זה נראה כחוסר צדק ממש ועיוות של האמת. וכמו למשל שמאשימים מישהו על רצח, ולפי כל הראיות הדיינים מחליטים שהוא זכאי בדין ומשחררים אותו לחופשי. ואז לאחר מכן הוא מחייך ומספר איך שהוא צחק על כולם ושיקר, שהוא באמת כן רצח ובכל זאת יצא נקי. ואפילו הדיינים עצמם שומעים את זה, ולא יכולים לעשות לו כלום.
אלא שרש”י ממשיך לפרש על הפסוק “כי לא אצדיק רשע”, שהשם יתברך לא יצדיק אותו גם אם יצא זכאי, שיש הרבה שלוחים להמיתו במיתה שנתחייב בה. כי באמת הקדוש ברוך הוא קובע כל פרט קטן בחיים שלנו. ובקלות הוא יכול לשלב עונשים שיגיעו לאדם בלי שהוא בכלל יבין שהם מכוונים.
שהאדם פתאום נתקל בקשיים, עובר ייסורים, מתבשר בשורות לא טובות וחווה דברים לא נעימים, והוא באמת לא מבין מדוע זה מגיע לו. אבל הוא לא מנסה לקשר את הדברים ולהיזכר שהוא עצמו התחייב באותו עונש כשעשה עבירות שונות וציער אנשים. הוא חושב ששם הוא יצא נקי וכעת לא מבין מדוע משמיים נטפלים אליו.
ויוצא מכל זה דבר עצום ממש. שגם כאשר בעיניים הגשמיות שלנו ראינו חוסר צדק ועיוות של הדין, שהרשע יוצא זכאי בדין והוא צוחק על כולם, מכל מקום משמיים ידאגו שהוא יקבל בדיוק את מה שהוא צריך לקבל. לא אנחנו אלו שצריכים “לחנך” אותו, אלא שמשמיים דואגים שכל אחד יקבל בדיוק מה שצריך.
איך יתכן צדיק ורע לו ורשע וטוב לו?
אלא שלמרות שזה אמנם נשמע מאוד יפה, מכל מקום המציאות הסתמית מראה לנו שזה לא בדיוק כך. שאפשר לראות בחוש שישנו חוסר צדק לכאורה. וכמו למשל שכל אדם מכיר אנשים טובים שפוקדים אותם ייסורים רבים, ומצד שני אנשים אכזריים שמצליחים בכל מעשיהם ומרוויחים מאותה אכזריות. ואם כן נראה לכאורה שאולי משמיים לא ממצים איתם את הדין?
אבל באמת הכל מדוקדק ממש. שכל אדם מקבל בדיוק מוחלט את מה שהוא צריך לקבל על פי חשבונות שמיים. שעל פי רוב, דווקא אותם אנשים שבחרו בדרך עקומה, שכביכול מצליחים ומובילים, בסופו של דבר חוטפים. ומצד שני אלו שהולכים בדרך הישר, שכולם רואים אותם כבזויים ונחותים, הם אנשים חזקים מבפנים שבסופו של דבר מצליחים יותר.
וכמו שגם ראינו בכל הדורות, אברהם מול נמרוד, יעקב מול לבן, בני ישראל מול מצרים, הנביאים מול מלכים רבים שהיו רשעים, ובעיקר עם ישראל לאורך כל הדורות מול אומות העולם.
שאם נשים לב בכל הדוגמאות האלו, תמיד נראה שהרשעים על הגובה. הם השולטים והם החזקים. אבל כשמתבוננים היטב, אפשר לראות בקלות שכולם נכחדו מהעולם בחרפה ובוז. מעצמות ענקיות נפלו, ועם ישראל שנחשב לבזוי ושפל ממשיך לנצח, בחוזק ועצמה.
ובכל זאת אפשר להקשות, שישנם אנשים מסוימים שעושים הכל על פי התורה הקדושה ולמרות זאת חייהם מרים ומלאים סבל. וישנם אנשים רשעים שנפטרים בשיבה טובה לאחר שהשיגו דברים רבים ללא קושי. אלא שישנם גם דברים נסתרים שבאים בחשבון, שאנו לא מחשיבים אותם, אך בשמיים הם נחשבים.
וכמו למשל שיש חשבונות של גלגולים קודמים, שכר ועונש לעולם הבא, דקדוקים בנבכי הנפש של האדם עצמו, כוחות הנפש שניתנו לאדם, כמה ניסיונות עבר בחייו, דברים שעתידים לבוא עליו וכו’. וכל פרט קטן יכול לשנות את התמונה לחלוטין ממש.
וכמו למשל שאנשים היו יכולים לראות את רבי עקיבא במשך ארבעים השנים הראשונות לחייו, ולחשוב עליו דברים גרועים ממש, כיוון ששנא תלמידי חכמים. ואז אולי לחשוב שזה חוסר צדק ואולי חס ושלום לרצות שיהיה לו רע. אלא שבשמיים ידעו שיש לו נשמה מרוממת ממש. וידעו שלבסוף יהיה אדם גדול ממש שיזכה את כל ישראל.
וגם למשל שאף אחד לא דן על אדם שאינו שפוי אם עושה דברים לא טובים, או שתינוק קטן מזיק מתוך חוסר דעת, כיוון שיודעים ומבינים שכך הוא טבעו ולא מצפים ממנו להתנהג אחרת. ברור שהוא לא עושה את הדברים מרוע, אלא מחוסר דעת. אלא שגם באנשים הפשוטים והרגילים, ישנן חלוקות רבות.
שיש כאלו עם כוחות נפש גדולים שמצפים מהם ליותר, ויש כאלו מסכנים שהם כמעט בגדר של משוגעים. ואז ממילא גם כאשר הם עושים דברים לא טובים, זה לא נעשה מתוך רוע עמוק, אלא מתוך טיפשות וחוסר דעת. שמשמיים לא נתנו להם מספיק שכל ורגש להבין את הדברים לעמקם. ואז ממילא אי אפשר להעניש אותם על המוגבלות הטבעית שלהם.
ויש כאלו שעברו דברים קשים ממש בחייהם. וכמו למשל שאף אחד לא יכול לשפוט ניצול שואה שרחוק מאמונה לאחר שראה זוועות איומות, עבר התעללויות קשות וראה את כל משפחתו וחבריו נרצחים. ואמנם תמיד יש בחירה לאדם, אבל רק בשמיים יכולים לדעת מהם כוחות הנפש שלו, ובוודאי שלא ידונו אותו כמו אדם רגיל שיכול היה בקלות לבחור להאמין.
ויש כאלו רשעים שכבר אבדו כמעט את כל הזכויות שלהם לעולם הבא, ואז משמיים רוצים לשלם להם את כל השכר שנשאר להם כאן בעולם הזה כדי להיפרע מהם ולאבד אותם מהעולם הבא. ואז אנשים חושבים שכיף להם ושהם מרוויחים, אבל באמת הם מסכנים. בבחינה של עושר ששמור לבעליו לרעתו, וכמו שיחשבו שמישהו נהנה כיוון שהוא מקבל איזה דבר מאכל משובח לפני שמוציאים אותו להורג.
וכן ישנם עוד אינספור דקדוקים שרק בשמיים יכולים לעשות, ולנו כאן אין שום השגה בכל זה. אלא שמכל מקום הדבר פשוט וברור, שכל אדם מקבל בדיוק את מה שמגיע לו. שככל שאדם התאמץ להידבק בהשם יתברך, על פי כוחות הנפש המיוחדים שלו ומתוך המקום המסוים שלו, כך הוא יזכה לשפע בהתאם.
חשבונות בשר ודם
ואמנם כל אלו הם חשבונות שמיים ואין לנו עסק בהם. אבל ישנם חשבונות הקשורים אלינו ממש, שהתורה הקדושה ציוותה עלינו להתעסק בהם. ואלו הם כללי ההלכה שהתורה נתנה לנו. וזה מה שאמרו שאין לדיין אלא מה שעיניו רואות. שאין לנו עסק בנסתרות ולא מתפקידנו לנהל את העולם.
ולמשל יכול להיות מישהו שעשה עבירה חמורה ולאחר מכן חזר בתשובה מכל הלב. הוא באמת מתחרט וכעת הוא אדם צדיק. אלא שמכל מקום העדים מעידים והדיינים מחויבים לפסוק על פי מה שהתרחש.
וכך גם להפך, שיתכן שמאשימים מישהו רשע על דבר שלא עשה. ואפילו שאנו יודעים בבירור שהוא רשע גמור שעשה המון נזקים, מכל מקום באותו אירוע לא עשה כל רע ואסור להרשיע אותו לחינם.
ויוצא שאם באים שני אנשים לדין, האחד הוא רב גדול, צדיק ועושה חסדים שאהוב על כולם, והשני הוא רשע, שכולם מכירים אותו בתור גזלן, רמאי ונוכל, ועל פי העדויות מתברר לדיינים שבאותו מקרה הצדיק הוא האשם והרשע היה בסדר במקרה הזה, אז למרות שלבם רוצה לפסוק להפך, מכל מקום הם מחויבים לאמת באותו עניין פרטי.
ואמנם על פי חשבונות שמיים בוודאי שמגיע לאותו צדיק דברים טובים, ולרשע מגיעים עונשים כבדים, אבל זה לא מתפקידנו לעשות צדק ולשפוט. חשבונות שמיים הם עסק בשמיים, לנו אין שום עסק בהם. אנחנו רק רואים את המקרה המסוים, ועל פיו מחליטים עם מי הצדק על פי ההלכה באותו מקרה ממוקד ועל פי ראות עינינו.
הדיינים לא בודקים את יראת השמיים של האדם, הם לא מנסים לחקור כמה הוא צדיק ועושה חסדים, אלא רק מתייחסים לאותו מקרה שהתרחש ולפסוק על פי ההלכה באותו עניין. וכל זה לא רק לעניין הדיינים, אלא לכל אדם.
שכאשר אדם פוגש אנשים בחוץ, הוא מחלק ציונים לכולם. זה צדיק, זה בעל חסד וההוא רשע. ואז הוא חושב שזה בסדר לעשות נזקים לרשעים, כי הרי גם ככה מגיע לו עונש. הוא חושב שזה בסדר לזלזל באדם שעשה עבירות ולגנוב מאדם שגונב מאחרים. אבל הוא שוכח שזה כלל לא עניינו. וכי הוא אחראי על נתינת עונש לרשעים?
החשבונות שאנו עושים הם טכניים בלבד. רק על פי מה שאנו רואים, על פי ההלכה שאנו מכירים, על פי המעשים החיצוניים. אנו לא שופטים את האדם בתור אדם, אין לנו סמכות כזו לחלק ציונים לאנשים ואין לנו שום אפשרות להכיר את האדם מבפנים. אלא שאנו יכולים רק להתייחס לאירוע מסוים שהתרחש ולראות מה ההלכה אומרת בנוגע לאותו עניין.
וכך פעמים רבות יתכן שמישהו רשע עשה מעשה רע כלשהו שעליו להיענש עליו, אלא שעל פי הראיות והעדים לא ניתן להוכיח את הדבר. אז אמנם מצד אחד אנו מחויבים לעשות השתדלות מרבית לדון דין אמת ולעשות צדק. אבל זו רק השתדלות. את הצדק עצמו לא אנחנו מביאים, אלא רק השם יתברך.
ומכל זה נבין שזה לא משנה מה יהיה פסק הדין. על פי האמת אין דבר כזה עיוות של הדין. אין מישהו שהיה צריך לצאת אשם ויצא זכאי וכדומה. אין טעויות בשמיים. הכל היה מכוון ובדיוק כך רצו משמיים שיהיה.
גם אם אדם עבר ייסורים וקשיים, ואז ביזו אותו ועקצו אותו ועשו לו את כל הדברים הנוראים ביותר, ולבסוף בבית דין עוד האשימו אותו שהוא זה שהיה לא בסדר והצדיקו את הרשע, מכל מקום מסיבה כלשהי כך רצו משמיים.
ואמנם זה לא אומר שהדין שניתן בארץ צודק, ובוודאי משמיים יביאו את הצדק האמתי. האשמים יתנו את הדין והזכאים ירוויחו את חלקם, כל אחד לפי הראוי לו, הכל מדוקדק לחלוטין. אלא שרק פה בארץ, מבחינה גשמית, מהצד החיצוני, זה נראה שכאילו יש חוסר צדק.
פוטרים את החייב?
לכן למדו אותנו חז”ל לעניין גרמא בנזיקין, שפטור בדיני אדם וחייב בדיני שמיים. שכאילו הוא באמת היה לא בסדר והוא אשם, אבל מכל מקום הוא יוצא זכאי בדין. ולכאורה אם צריך להיות חייב, אז מדוע שלא יחייבו אותו גם כאן? ואם הדיינים פוטרים אותו, אז מדוע שיחייבו אותו בשמיים? איפה הצדק כאן? ומהי האמת?
אלא שמצד חשבונות שמיים הוא באמת חייב והוא ישלם על הנזק שעשה. משמיים יגלגלו שהוא באמת ייענש וישלם על כך. אבל הדיינים עצמם לא יכולים לחייב אותו ולהוכיח את הנזק שגרם, ולכן פוטרים אותו. לנו זה נראה כחוסר צדק, אבל זה רק מתוך מבט של חוסר אמונה. כי אם מאמינים בהשגחה פרטית, אז מובן שאין שום טעויות ומשמיים ימצו את הדין עם כולם.
וכך ציוו משמיים. שאנחנו כאן בארץ נעשה השתדלות להגיע לצדק על פי ראות עינינו, ובהתאם למה שאפשר להוכיח בוודאות. אבל יחד עם זאת מובן הדבר שאי אפשר להגיע לצדק אמתי ממש בכוחות עצמנו. כי אי אפשר להיכנס למחשבות של האדם, לדעת את כוחות הנפש שלו, לראות כמה יצר הרע הכניסו בלבו, אילו דברים עבר בחייו וכו’.
וכעת אם יבוא מישהו ויחליט להזיק לאדם כלשהו כיוון שהוא רשע ומגיע לו שיזיקו לו, הוא עושה עבירה נוראה. שגם אם על פי חשבונות שמיים אותו אדם רשע צריך לקבל ייסורים וכדומה, מכל מקום אף אחד לא מינה את חברו כשליח לעשות זאת.
גם אם על פי האמת ישנו אדם רשע, חברו שמזיק לו ייענש על כך. הדבר דומה לאדם שהזיק לחברו מתוך כוונת זדון, אלא שעשה זאת בדרך של גרמא, שפטור בדיני אדם וחייב בדיני שמיים. שאם עכשיו יבוא דיין וירצה להתחכם ולחייב אותו, שהרי על פי דיני שמיים הוא חייב, אז אותו דיין מעוות את הדין ממש. כיוון שאין לנו שום עסק בדיני שמיים.
ולכן מובא בפרשה “והאלוקים אינה לידו” (שמות כא, יג). ורש”י מביא את המשל המפורסם שאדם אחד הרג בשוגג ואדם נוסף הרג במזיד, ולא היו עדים, ואז משמיים מזמנים אותם שההורג במזיד יושב תחת הסולם וההורג בשוגג עולה על הסולם ונופל עליו והורגו. ואז יוצא שמי שהרג במזיד נהרג, ומי שהרג בשוגג שוב הרג וכעת גולה. כל אחד מקבל את העונש המגיע לו.
וכמובן שבאותו משל זה נראה דבר פשוט וברור. אבל מה כבר הסיכוי שדבר כזה יקרה במציאות? וכי כל מי שרוצח במזיד נהרג? וכי כל מי שרוצח בשגגה רוצח שוב לאחר מכן וגולה? אלא שאותו משל נאמר בפשטות כדי שנבין, אבל על פי האמת הוא מתרחש אצל כולם בכל רגע, ורק שעם יותר סיבוב של מצבים, פרטים ועניינים.
שלוקחים את חשבונות השמיים, עם כל מהלך החיים של האדם, עם כל הגלגולים, עם כל ההשפעות על הסביבה שלו וכו’, עד לדיוק מוחלט. וכל אחד מקבל בדיוק את מה שצריך עבורו. מזמנים לו שיפגוש את האנשים שהוא צריך לפגוש, שיתקל בדברים שעליו להיתקל בהם, שיקבל את הייסורים המגיעים לו, שיחווה חוויות נעימות שהוא ראוי להן וכו’.
ויוצא מכל זה שאי אפשר לברוח מהקדוש ברוך הוא. הכל מדוקדק בהשגחה פרטית והכל זה סיבוב של מקרים כך שיגיע מה שצריך בצורה מדויקת. האדם עושה את ההשתדלות, בוחן את הראיות, משתדל לדון לכף זכות ולהגביר את כוח ההיתר וכו’. אבל משמיים מביאים את הצדק האמתי.
לא מפסידים מדרך הטוב
ומכל זה נוכל ליישב את הקושיה, שלכאורה היה נראה ששווה יותר לעשות צרות, להתנפח בגאווה, לעשות שרירים, לא לוותר, להיות חוצפנים, להפעיל כוח, לעקם פינות, להיות קצת אכזריים, לדרוך על אחרים ולעשות כל מה שצריך עבור המטרה שלנו, שהרי רואים בחוש שרק כך אפשר להשיג דברים.
אולי נבחר להיכנס בצעקות, לאיים, להפוך כיסאות במשרד וכך נצליח להזיז עניינים. אולי נלמד את הילדים הקטנים שאם מישהו מציק להם, אז שיחזירו להם. שלא יהיו פריירים. כי רק כך אפשר לנצח ולהרוויח.
אבל באמת שכל זה רק על פי העיניים הגשמיות. בכל זה עסקנו רק בחשבונות בשר ודם ללא שום נגיעה בחשבונות שמיים. אלא שאם אדם בחר בדרך טובה, בוודאי שהוא רק ירוויח מכך. גם אם נראה שהוא מפסיד, וכמו שיוסף היה עלול לחשוב שהפסיד בגלל ששמר על עצמו ולא נכנע לאשת פוטיפר, בסופו של דבר הוא רק מרוויח.
וכן להפך, שאם בחר בדרך שאינה טובה, שידע שיש דין ויש דיין. מטבע הדברים הדרך הלא טובה מביאה לדמיונות, למה שנראה כהצלחה וכהשגות. שחושבים שמרוויחים מזה. אבל כל זה רק בצורה רגעית במקרה הטוב. בסופו של דבר אותו אדם בוודאי ישלם על כל מה שעשה.
אין דבר כזה שמישהו יבחר לצער יהודי ויצא מזה נקי. אין דבר כזה שמישהו יעשה צרות לאחר וירוויח מזה. רק מפסידים מהצער שגורמים לאחרים. והפרשה שלנו עוסקת בעניין הזה ממש, שנאמר “כל אלמנה ויתום לא תענון” (שמות כב, כא). ורש”י מביא על הפסוק שהוא הדין לכל אדם, אלא שאצל אלמנה ויתום זה מצוי יותר.
ומיד בפסוקים שלאחר מכן מובא העונש, שאם יצעקו אל השם, הוא ישמע לצעקתם, וחס ושלום יהרוג את המצערים בחרב ויהיו נשיהם אלמנות ובניהם יתומים. אדם חושב שהוא יכול לדרוך על אנשים שקטנים ממנו, שהוא יכול להרוויח על חשבונם ושיש לו כוח עליהם, אבל משמיים יפרעו ממנו.
וכן נאמר עוד בהמשך הפסוקים שם לא להיות כנושים לגבי העני שחייב כסף. גם נאמר “וגר לא תלחץ” וכו’. אסור בשום פנים ואופן לצער יהודי בשום דרך, ואפילו הפחות שבפחותים. ואדרבה, מחובתנו לעזור ולהשתדל לשמח כל יהודי אם יש באפשרותנו לכך.
אדם יכול לצער את חברו באופן כלשהו, ולשכוח מזה לאחר מכן. ואז אחרי שנים פתאום יקרה משהו שהוא כלל לא יעלה על דעתו שזה קשור לאותו עניין. הוא יחשוב שהוא נהנה והרוויח מאותו עניין שציער את חברו, ורק שבמקרה כעת הוא סובל בגלל משהו אחר ללא שום קשר. אבל זה הכל מסובב משמיים. ואם הוא ציער מאות ואלפי יהודים, אז על אחת כמה וכמה.
וצריך לדעת את זה היטב. שאנשים רבים מחפשים איך להרוויח פה ושם על חשבון אחרים, איך לרמות אחרים, איך לדרוך על אנשים כדי להרגיש בגובה וכו’. אבל זהו פחד אימים לצער יהודי. זהו עסק עם מלאכי חבלה שבכל רגע עלולים להתפוצץ.
אנשים מחפשים לעשות נוכלויות ורמאויות. גונבים דברים בלי שאף אחד ירגיש. מרמים אנשים לקנות דברים שהם כלל לא צריכים, עוקצים אנשים בלי שירגישו וכו’. אדם הולך למוסך ומשלם אלפי שקלים על טיפול שכלל לא היה צריך להיעשות, או שהוא רוכש מוצר שמלכתחילה היה מקולקל וכדומה.
ויש כאלו שלא עושים נוכלויות בכוונה ממש, אלא שמטבע עיסוקם הם באים במגע עם אנשים במצבים רגישים ועלולים לצער יהודים. וכמו עורכי דין, שוטרים, מחלקות גביה, הוצאה לפועל וכו’. שכל אלו עלולים בקלות רבה מדי לצער יהודים, ולפעמים בלי לשים לב לכך בכלל. ואז בזמן שהם חושבים שהם אנשי הצדק, שבסך הכל מבצעים את עבודתם, הם לא שמים לב שהם מפגינים אכזריות ומצערים יהודי שזעקתו עולה לשמיים.
וישנם אנשים רבים שחושבים שיש גב מאחוריהם, שהם עובדים של רשות כלשהי או חברה גדולה. וכך הם חושבים שהם מסירים מעצמם כל אשמה, שהם רק מבצעים את תפקידם. אלא שאין שליח לדבר עבירה. שגם אם אחרים שלחו אדם לצער מישהו, מכל מקום השליח עצמו הוא שעושה את הנזק ועליו מוטלת האשמה.
וכן ישנה אחריות גדולה מאוד על כל פקיד או מנהל בתחום כלשהו, שאם היה יכול לעזור בקלות למישהו אבל החליט להיות אטום לאדם שעומד מולו, אז אותו אדם שמצטער עלול לזעוק לשמיים. וזה הדבר הכי נורא שמקפידים על אדם בשמיים חס ושלום.
אדם צריך להיזהר ממש בכבודו של כל יהודי שהוא נתקל בו. שיזהר לא לצער אף אחד ואדרבה, להשתדל לשמח את כל מי שאפשר. שאנשים יאהבו אותו ויברכו אותו, ולא חס ושלום שיקללו אותו ויאחלו לו דברים גרועים. כי גם ברכת הדיוט היא חשובה, וכל זעקה נשמעת בשמיים. ומידת הדין מקטרגת ומחכה חס ושלום להיפרע ממי שצריך.
ואמנם חשוב להביא לאחר כל זה שבוחנים את האדם על פי היכולות והכלים שלו בלבד. שאם אדם השתדל לעשות כל מה שאפשר ובסופו של דבר אנשים התאכזבו ממנו או אפילו הקפידו עליו, אז אמנם מן הראוי לנסות לפייס אותם, אבל יחד עם זאת אי אפשר להאשים אותו ולבוא אליו בטענות.
גם חשוב לדעת שאם אדם ציער והזיק לאחרים, אז מחובתו לפצות אותם על כך. אלא שישנם מקרים שאין אפשרות כזו, וכמו למשל שציער אנשים רבים ואפילו לא יודע מי הם. אלא שלמרות הכל, אין לאדם להימנע מלעשות תשובה. שאין דבר העומד בפני התשובה. ואם יתחרט בכל לבו על מעשיו ויקבל על עצמו להתייחס בצורה יפה לכל יהודי, אז בוודאי שיקבלו את תשובתו בשמיים.
מכל זה נבין שיש צדק בעולם. גם אם זה לא נראה כך במבט שטחי, מכל מקום בוודאי שזה כך בהסתכלות עמוקה יותר. הקדוש ברוך הוא מנהל את כל העניינים ואין טעויות כלל. לנו רק נשאר לעשות את החלק שלנו, את ההשתדלות ללכת בדרך הטובה. השם יתברך יזכה אותנו להידבק בו ולשמח יהודים.
תכנים נוספים דומים:
כתיבת תגובה