עבירה היא נפילה לבור ללא תחתית – פרשת משפטים
התורה נתנה לנו גבולות שלפעמים טעמיהם קשים להבנה. שיש הרבה איסורים והרחקות שנראים לנו מיותרים ורחוקים לכאורה. שהם באים אמנם להרחיק אותנו ממקומות לא טובים, אבל זה נראה לנו שבכל מקרה לא נגיע לאותם מקומות גרועים. שרוב האנשים מכירים את מקומם, ולא כל מעשה משפיע עליהם ומערער את כל התפיסה שלהם.
ואז אנשים רבים מרשים לעצמם לסטות קצת מדרך התורה, מתוך מחשבה שבאופן כללי הם כן נוהגים בסדר. הרבה אנשים למשל יודעים שהם בעלי אמונה, ויודעים שהם מקיימים מצוות, אבל מצד שני הם מרשים לעצמם במצבים מסוימים לחרוג מהמסורת. כי הם יודעים שזה רק דבר נקודתי ולא משפיע על כל התפיסה והאמונה שלהם.
שאם למשל הם נמצאים בחברת אנשים רחוקים מתורה ומצוות, אז הם מרשים לעצמם לאכול גם מזון בכשרות פחות טובה מזו שהורגלו אליה. אם יש אירוע ללא הפרדה של קרוב משפחה, אז הם מרשים לעצמם ללכת מתוך חוסר נעימות. וכן הלאה בשאר עבירות מזדמנות שלכאורה לא יערערו להם את כל האמונה.
הם לא באים להתיר את הדבר לגמרי, אלא שבפעמים מזדמנות שמציאות החיים הובילה אותם לשם, אז קצת סוטים מהדרך לזמן מה, ואחר כך חוזרים ליראת השמיים שהייתה קודם לכן. ואדרבה, יש להם גם טענה לחזק את מעשיהם, שלא צריך להיות קיצוניים כל כך.
וישנם אפילו עבירות שעושים בקביעות, שאם החטא נראה כלא משפיע ולא מזיק לכאורה, כמו לשון הרע, מחשבות זרות, פגימת העיניים, חוסר צניעות, לא תחמוד וכן עוד דברים רבים שהורגלו בהם ולא נראים חמורים כל כך, אז אנשים מרשים לעצמם לפגום ולקלקל בצורה יומיומית מתוך מחשבה שזה בוודאי לא יפריע להם בעבודת השם.
וישנו איסור שמוזכר בפרשה על עניין הלוואה בריבית. ולכאורה זה לא כל כך מובן מה מיוחד כל כך בריבית וגם זה נראה לא מזיק במיוחד. שהרי אפשר לקחת שכר על דברים שונים, שכר עמלה, שכר טרחה, ואפילו שכר על חפץ מסוים שמשכירים לזמן כלשהו, וכמו שכר דירה או השכרת רכב וכו’. ולכאורה מה זה משנה אם לוקחים שכר על חפץ מסוים שהשכרנו, או שלוקחים שכר על כסף שהשכרנו? מדוע אי אפשר לקחת שכר על הלוואה שהבאנו לחבר?
התורה הקדושה מכנה את עניין הריבית בשם "נשך". ורש"י מפרש שזה כנשיכת נחש, שזה מתחיל מחבורה קטנה ברגל שלא מרגישים, ופתאום מבצבץ ונופח עד קדקודו. וכך ריבית, שלא מרגיש ולא ניכר עד שהרבית עולה ומחסרו ממון הרבה.
זה יוצא כמו הטעיה. שבדרך כלל מי שצריך ללוות כסף הוא אדם שאין לו, וכמו הדוגמה של העני שהפרשה עצמה מביאה. ואותו עני כאשר לוקח הלוואה, הוא שמח ובטוח שכעת הדברים יסתדרו והוא יוכל לשקם את עצמו בעזרתה. כמו אדם שקונה כרטיס הגרלה ובטוח שהוא יזכה למרות שהסיכויים שלו אפסיים. כך מתוך חוסר ידיעה ומתוך דמיונות, האדם לוקח הלוואה ובטוח שיהיה בסדר. אלא שהוא לא מבין שהוא מכניס את עצמו לבור ללא תחתית.
כי גם אם יצליח קצת להרוויח ולהסתדר, מכל מקום אותה ריבית גדלה בכל רגע וככל שהוא מתקדם כך גם סכום החיוב שלו גדל. וכל זה במקרה שיתמזל מזלו וירוויח, אלא שבדרך כלל אנשים שלוקחים את ההלוואה לא עושים איתה מסחר, אלא משלמים חובות ישנים. וכך יוצא שאין לו מקור הכנסה ואין לו איך לשלם את החוב, ובינתיים הריבית הולכת וגדלה עד שזה מאבד פרופורציות לחלוטין.
וזה בעצם ההבדל שבין שכירות לבין ריבית. שכאשר אדם משלם על זמן שימוש בחפץ מסוים, בכל רגע הוא יכול להחזיר אותו כפי שהוא, כמו דירה, רכב, כלי עבודה וכו’, שברגע שסיים להשתמש בהם הוא מחזיר אותם ללא קושי. אם אין לו כסף לשלם, אז הוא לפחות מחזיר את החפץ עצמו. החפץ עצמו קיים ולא צריך מאמץ רב כדי להשיג אותו. אבל כאשר אדם לוקח הלוואה, אז הוא משתמש בכסף וכעת אין לו מאיפה להחזיר אותו. ועד שהוא מנסה לגרד מכל מיני מקומות מזדמנים את סכום הכסף שהוא חייב, בינתיים הסכום עלה כפליים.
ומכאן אולי נוכל להבין את ההשלכות גם לגבי כל שאר האיסורים והעבירות. שמעבר לעניין החמור כשלעצמו, שעצם העבירה היא איסור חמור מהתורה שעליה ציווה הקדוש ברוך הוא, וזה דומה למרידה במלכות ח"ו. מכל מקום כעת הדבר מתברר כחמור אפילו יותר, שכן זה מכניס את האדם לבור ללא תחתית.
שאדם חושב שגם אם הוא יעשה עבירה קטנה, הוא עדיין לא יאבד את האמונה. אבל האמת היא שכל פגם קטן לוקח אותנו למקום פחות טוב מזה שהיינו בו קודם לכן. וכמו לרדת שלב אחד בסולם. שאמנם זה לא מורגש ונראה שאנו באותו מקום, אבל כאשר יורדים שלב ועוד שלב, לבסוף מגיעים לתחתית.
וזו העבודה העיקרית של היצר הרע. כי הוא יודע שאין לו סיכוי להחטיא אותנו בדברים גדולים שאנו חזקים בהם, אז הוא הולך על הדברים הקטנים. שזה לא נורא אם רק פעם אחת נעשה איזו עבירה קטנה, או שלא יקרה כלום אם נשלב בין אורח החיים שהתורה ציוותה עליו לבין תאוות ושטויות שיש לנו בראש.
רוב האנשים מרוצים מעצמם, שהם בסך הכל מאמינים ושומרים, אבל בפועל הם עושים המון עבירות ודברים נגד השם בלי להרגיש בכך. היצר הרע נותן לנו להרגיש טוב עם עצמנו, שכאילו אנחנו בדרך טובה, אבל אז אנחנו לא עושים חשבון נפש וזורמים עם מה שיש. וכל זה מביא עלינו דברים גרועים. פתאום הדברים שחז״ל אמרו לנו נשמעים מיושנים ולא רלוונטיים, המצוות נראות ככאלו שצריכות ״שיפוץ״ ח״ו, ודברים שקרובים ליהדות נראים מיותרים, מכבידים, קשים ולא משתלמים.
וזה מה שהיה עם שלמה המלך, שהתורה אסרה על המלך להרבות נשים וסוסים, וכתבה את הטעם, שלא יסירו את לבבו ושלא יחזיר את העם למצרים. ושלמה המלך שהיה החכם באדם וגם צדיק גדול חשב שזה נאמר לאנשים פשוטים בעלי תאוות, אבל הוא עצמו יכול להרבות נשים וסוסים ושלא יסירו את לבבו ושלא יחזיר את העם למצרים. אלא שדבר גרר דבר עד שהדברים יצאו משליטה.
וכך גם הגמרא מספרת על רבי ישמעאל שאמר שגזרת החכמים שלא לקרוא לאור הנר בשבת היא שמא יטה, והוא אדם חשוב שיקרא ולא יטה, ולבסוף הבין כמה גדולים דברי חכמים שבאמת בא להטות את הנר. רואים שגם הגדולים לא הצליחו לשמור על עצמם לחלוטין. לכן אסור לתת פתח כלל.
כי אדם מסתכל על הדברים מתוך נקודת המבט שלו ומתוך התפיסה שלו כעת. ובאמת כעת התפיסה שלו חזקה ובעלת אמונה ולכן הוא בטוח שאי אפשר לשבור אותה. אבל כאשר הוא יורד שלבים בסולם, אז ממילא התפיסה שלו נחלשת ואז התאוות משתלטות והוא הופך להיות פגיע. ואז מה שפעם נראה לו כקווים אדומים שאין סיכוי לחצות אותם, היום נראה לו כדבר פעוט שאפשר לעבור עליו בנקל.
וכך אפשר לראות בחוש, שישנן עבירות שאבות אבותינו בדורות הקודמים לא העזו לעשות, אבותינו קצת חששו להם, אנחנו כבר עשינו אותם ובשביל הילדים שלנו זה דבר של מה בכך. אם זה מבחינת הצניעות, אם מבחינת פריקת עול מלכות שמיים, אם מבחינת שמירת השבת או שאר כל הדברים. רואים בצורה ברורה את ירידת הדורות.
ואנשים לא מבינים את זה כי הם רואים רק את ההשלכות לרגע הזה ולא מסתכלים קדימה. הם לא מבינים שאם הם לא מקפידים על איסורים קטנים, אז בהמשך לא יקפידו גם על איסורים גדולים. אם הם מרשים לעצמם להכניס טלוויזיה לצורך צפייה בתכנים טובים, במהרה הם יבואו לצפות גם בתכנים גרועים. אם הם מסתובבים עם מכשירי טלפון חכמים עם חותמת "מאושר", אז הילדים שלהם יגדלו וייקחו מכשירים גרועים יותר בלי שום השגחה.
פעם רוב הנשים היו מסתובבות בצורה צנועה יחסית. בגדים ארוכים ורחבים, כיסוי ראש וכו’. לאחר מכן חלה התדרדרות ולאט לאט החולצות נצמדו, השרוולים התמעטו, החצאיות התקצרו, המכנסיים נכנסו לאופנה ודברים רבים נגרעו. לאט לאט עם הזמן השרוולים נעלמו לחלוטין והסתובבו עם גופיות, וגם המכנסיים התקצרו. עד שהגענו למצב שהבגדים הפכו להיות מיעוט ורוב הגוף מגולה. ומי יודע לאן נגיע מחר.
מה שפעם היה דבר שאישה לא הייתה מעזה לחשוב עליו, היום הפך לדבר מוסכם שכלל לא נראה כאיסור. מה שפעם היה דבר מקובל וטוב, היום נראה דבר מיושן ומאוס. שהאישה מסתכלת על כיסוי הראש וחושבת לעצמה שהיא לא רוצה להיראות כמו סבתא.
הרי שום דבר לא קורה בבת אחת. הדברים מתבשלים לאט לאט. שאדם רואה מראה אסור, ואז מקבל הרהורים, ואז יש לו תאוות, ואז הדבר מפריע לו בלימוד, אז הוא מפחית את שעות הלימוד, ואז "מנצל" את הזמן כדי לצאת לרחוב לראות עוד מראות אסורים, מה שמביא ליותר הרהורים ותאוות, וכך לאט לאט הוא לא שם לב לירידה הרוחנית עד שהוא עוזב חס ושלום את לימוד התורה ומשקיע את עצמו בתאוות גרועות.
וזה יכול להיות תהליך של שנים שכמעט אף אחד לא מרגיש במה שקורה. ואפילו אותו אדם לא שם לב לירידה הרוחנית שלו, כי בכל פעם הוא יורד שלב אחד וזה נראה לא נורא כל כך. עד שפתאום הוא רואה את המקום הגרוע שנפל אליו ולא מבין איך זה קרה.
ובאמת הנפילה התחילה כבר לפני הרבה זמן. שאף אחד לא הרגיש בזה, אבל כבר ממזמן היו הניצנים שלה. ולכן גם אם ירצה עכשיו לחזור למצב הקודם, הוא צריך לעלות בחזרה שלבים רבים בסולם. הוא לא יכול ברגע אחד לחזור לאותו מקום גבוה שהיה בו קודם לכן. רק להתקדם עוד שלב ועוד שלב.
ומכאן נבין שכך היא דרך ההתקדמות. שהרבה אנשים מתייאשים מכך שהם לא רואים ברכה בלימוד התורה, בקיום המצוות או בתהליך החזרה בתשובה. אבל אי אפשר לראות ברכה בזמן קצר, אלא צריך להשקיע ולהתמיד, ולבסוף זה יבוא. אבל זה לא יבוא ברגע אחד כפי שמדמיינים את זה, אלא שבכל פעם נתקדם קצת ולבסוף נבין שהתקדמנו הרבה לאורך הזמן וכבר מההתחלה הייתה התקדמות קטנה ורק שלא הייתה מורגשת.
וכך דרכו של היצר הרע, שהיום אומר לו עשה כך, למחר אומר לו עשה כך עד שאומר לו לעבוד עבודה זרה. שתמיד בהתחלה הכל נראה תקין, אבל המצב כל הזמן משתנה והדברים יוצאים משליטה. בהתחלה היצר הרע מראה שזה לא נורא עד שמבינים את גודל האסון מאוחר יותר.
לכן נבין שאסור לתת לזה שום פתח קטן. לכן נבין שמוכרחים ללכת בקיצוניות עד הסוף כדי לסגור בצורה הרמטית את כל החורים. שאם למשל בחדר האטום יהיה חור קטן, אז ממילא כל האיטום כבר לא שווה. מוכרחים לאטום את הכל כדי לא לתת שום פתח ליצר.
השם יתברך יזכה אותנו להיות דבקים במטרה בעקשנות, בלי פשרות כלל. ללכת עד הסוף בצד של הקדושה ולזכות להשגות גבוהות ולשפע עצום.
תכנים נוספים דומים:
כתיבת תגובה