אין דבר כזה לא מסוגל – פרשת ניצבים
כולנו יודעים כמה קשה לשמור את כל התורה והמצוות מתוך דקדוק והקפדה על כל פרטי ההלכה. לפעמים נראה שזה ממש בלתי אפשרי. אבל באופן מפתיע בפרשת ניצבים אפשר למצוא פסוקים שאומרים את ההפך: "לא רחוקה היא", "לא בשמיים היא", "קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו" וכו'. לפי זה נשמע כאילו שזה הדבר הכי קל בעולם ובכלל לא צריך להתאמץ. אז האם זה אפשרי לקיים את כל התורה או לא?
הפסוקים הבאים לאחר מכן נותנים קצת אור על העניין. "ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המוות ואת הרע". כאשר אנו מבינים שאותן מצוות נותנות לנו חיים וטוב, ואותן עברות נותנות לנו מוות ורע, זה נהיה הכי קל בעולם לקיים את כל התורה כולה. כל קושי בכל דבר בחיינו מתחיל מהתפיסה שלנו באותו נושא. הקושי לא קיים במציאות ואין לו מהות בפני עצמו, אלא שאנחנו מחליטים אם לעשות את הדברים קשים ומסובכים או להסתכל עליהם כקלים לביצוע ומהנים.
ישנם למשל אנשים שנהנים לאכול אוכל לא כשר. אולי הם חושבים לעצמם שזה קשה להפסיק לאחר שהתרגלו לאכול בשר גמל ופירות ים. שהם ממש רוצים מצד אחד, אבל הם לא מסוגלים. זה חזק מהם. וכך הם חושבים שזה בסדר להקל ולעבור איסורי תורה.
אבל אילו היו אומרים להם שאותו מזון שהם רוצים לאכול הוא מורעל, שכעת כל המזון הלא כשר הורעל ומעתה כל מי שיאכל משהו לא כשר ימות בייסורים קשים, האם הם היו אוכלים בכל זאת? האם גם אז היו אומרים שזה קשה ושהם לא מסוגלים להפסיק לאכול?
צריך להבין שלא זו בלבד שהם לא היו אוכלים את זה, אלא שזה גם לא היה קשה להם לוותר על התענוג. הם לא היו מתלבטים עם עצמם וחושבים אם כדאי לקחת את הסיכון למות מהרעלה כדי לזכות ליהנות לרגע מטעם של פירות ים, אלא היו מתרחקים מזה ונגעלים מזה. אין פה בכלל בחירה, כי זה דבר מובן מאליו. אף אחד לא מתקרב לרעל, ולא משנה כמה זה נראה טעים.
כך זה בכל עניין. אם אדם שלא רוצה לשמור שבת היה מקבל איום שרכבו ממולכד בחומר נפץ ואילו יעלה עליו בשבת יתפוצץ, האם היה מעז לעלות עליו? האם זוג שאינו שומר על טהרת המשפחה עם אקדח מכוון לראשם לא היה מוכן להתחיל לשמור על כך כדי לשמור על חייהם?
אדם יכול לחשוב כמה זה קשה להשתנות, כמה קשה להפסיק לאכול בשר שמן או לעשן סיגריות, בכל פעם שהוא ינסה להפסיק הוא ישבר באמצע ויחזור להרגלים הלא טובים ואז הוא יחליט שזה בלתי אפשרי. זה חזק ממנו. אבל אם הרופא יעמוד מולו ויאמר לו בצורה ברורה ומוחלטת שהוא בסכנת חיים ואם יעשן עוד סיגריה אחת או יאכל עוד חתיכה קטנה של בשר שמן הוא ימות במקום, אז בוודאי שאותו אדם יפסיק מיד. לאחר שיש ידיעה ברורה והחלטה מוחלטת אז אין בלבולים וספקות. הכל נהיה ברור וקל. אין בכלל אפשרות אחרת.
אדם שהכריח והרגיל את עצמו לא לעשן או לא לאכול גמלים לא נמצא בכלל בניסיון ואין לו שום קושי. הוא לא חושב לעצמו כמה הוא מסכן שאסור לו לאכול גמל, אלא שזה מגעיל אותו בכלל לחשוב על זה. הוא שמח בהרגלים שלו והוא מרגיש שזה לא חסר לו כלל. כל הניסיון נובע מתוך ההיתר שהאדם נותן לעצמו. שאם היה רגיל בזה, שאם הוא לא רואה את הרע שבזה, שאם הוא לא מכריח את עצמו, אז כאילו שזה בסדר ואז קשה לו לוותר.
אדם שאוסף זהב ואבנים טובות יכול לעבוד קשה במשך כל היום בשמש היוקדת בלי לשתות אפילו ובלי לנוח לרגע מרוב ההתלהטות. הוא אמנם עובד עבודת מפרכת, אבל הוא לא מרגיש את זה כי יש לו מטרה. הוא מבין מה הוא עושה ורואה את המשמעות של הדברים. הוא עובד עבודה קשה אבל החיוך לא יורד לו מהפנים. כל הקושי מתחיל כאשר הוא לא מבין מה הוא עושה. אם הוא לא מבין שהוא אוסף זהב זה יהיה קשה. אם יש ליצנים שצוחקים עליו ואומרים לו שהוא סתם עובד קשה לחינם, אז יהיה לו יותר קשה.
כאשר רואים את הברכה והקללה, את החיים והמוות, את הטוב והרע, אז אין אפילו יהודי אחד שלא ישמור על כל התורה כולה. הוא גם לא ירגיש קושי או מאמץ, אלא יעשה זאת בחפץ לב כדי להתקרב לטוב. הבעיה היא שאנו התגשמנו והתרגלנו לעולם הזה. נתנו אפשרות לקליפות ולזרם להוביל אותנו בלי לשאול שאלות. כל כך התרגלנו שאנו לא מצליחים לראות את הרוחניות שמעבר.
גם יהודים שמאמינים בתורה לא נרתעים מאיסורי הכרת הכתובים בה. אדם יכול למשל להאמין בתורה ולהשתדל לקיים מצוות, אבל בכל זאת אם יאמרו לו שיש איסור גמור לברור בשבת והעונש על בורר במזיד הוא סקילה או כרת חס ושלום, שמשמעות הדבר שהנפש נכרתת מישראל, ולא עלינו פתאום זה יכול להתבטא בתאונת דרכים או מוות קשה, וייסורים גדולים לאחר מכן בעולם הבא (לא על אף אחד מישראל), אותו אדם יכול בקלות לעשות תנועה מזלזלת עם היד ולומר שלא צריך להחמיר כל כך. הוא משליך את כל זה בזלזול בלי להתייחס אפילו. מובן לכולנו שאותו אדם לא באמת מפנים ומבין את הדברים. הוא לא רואה את חומרת הדברים לנגד עיניו.
זה כמו חולה מסוכן שעדיין לא קיבל את הזעזוע מהרופא שאומר לו שהוא הולך למות, אז הוא חי באשליות. כאשר לא רואים שזה החיים והטוב או חס ושלום המוות והרע, אז אפשר להמשיך רגיל בהרגלים בלי להתייחס. אז הכל הופך קשה, כי זה קשה לברור בשבת רק בדרך המותרת. אבל אם רואים את הרעל בתוך האוכל, ורואים את הברכה והקללה שירדו לעולם, אז הדבר הכי קל בעולם זה ללכת בדרך התורה. לאסוף זהב ויהלומים בלי להרגיש מאמץ.
אנו עסוקים מדי בהבלי העולם מכדי לשים לב לחיינו. עסוקים בכללי החברה כדי להתאים את עצמנו להשתלב בה, גם אם זה בא על חשבון הטוב והאושר הפרטיים שיכולים להיות לנו. כל כך עסוקים בדברים חולפים שלא יתרמו לנו דבר ולא יקדמו אותנו אפילו טיפה אל המטרה האמתית שלנו, עד כדי כך שאנו חושבים שהמצוות שמקרבות אותנו אל הטוב הן קשות לביצוע ואולי אפילו בלתי אפשריות בשבילנו.
כי ללכת לשיעור תורה זה נראה קשה ברגע שצריך לוותר על שידור משחק הכדורגל, אלא שאנו לא רואים שבעוד חודש מהיום, את משחק הכדורגל לא נזכור ובוודאי שהוא לא יקדם אותנו בחיים, בעוד שאותו שיעור תורה יפתח לנו את הפתח לחיים ולטוב, לחיי נצח של שפע ואושר בלי סוף.
ומכאן נבין דבר נוסף שנראה לכאורה קצת לא מובן, שהתורה מספרת לנו על החיים והטוב והמוות והרע ואומרת לנו "ובחרת בחיים". אבל בשביל מה התורה צריכה לומר לנו את זה? האם ישנו אדם שפוי שירצה לבחור במוות וברע? האם זה לא מובן מאליו שכל אדם יבחר באופן טבעי בחיים?
אלא שכעת הדבר מובן, שבאמת כל אחד מנסה לבחור בחיים, אבל רק כאשר הדבר מונח לו בצורה ברורה מול העיניים. אם יש דבר ברור ומוחלט שמזעזע אותו אז מיד הוא מתעורר. אבל כאשר מתרגלים לשגרת החיים ולא חוקרים לעומק את הדברים, אז חיים באשליות ואז ממילא מעלימים עין מהאמת. ואז קל מאוד לבחור במוות וברע בלי לדעת מזה בכלל. לכן יש צורך לומר לנו לבחור בחיים, כי צריך להתאמץ ולחקור כדי לראות את האמת ולדעת היכן נמצאים אותם חיים שבהם אנו צריכים לבחור.
התורה והמצוות מאוד קלות לביצוע, למי שבאמת מבין את ערכן. למי שמעדיף 'לשרוף את הזמן' ולהתעסק בדברים שלא יועילו כלום לחייו ויכולים אף להזיק, זה הופך להיות הדבר הקשה בעולם. לכן גם אם הדברים נראים לנו קשים ואפילו בלתי אפשריים, זה רק מתוך ההסתכלות שלנו כעת.
ככל שאדם ילמד תורה וישתדל לחקור יותר את עומק הדברים, כך הוא יוכל לקבל הבנה עמוקה יותר שתהפוך את הדברים לקלים לביצוע ומהנים. השם יתברך יזכה אותנו ללכת בדרך התורה הקדושה מתוך שמחה ושפע.
תכנים נוספים דומים:
כתיבת תגובה