ייסורים מאבא אוהב – פרשת עקב
כולנו סובלים מייסורים פה ושם והיינו מוכנים לעשות הכל כדי להוציא אותם מחיינו. אבל צריך לדעת שאילו באמת היינו מוציאים אותם, היו לנו חיים ריקניים ותקועים במקום ללא כל צמיחה והתקדמות.
אותם ייסורים הם אלו שמקדמים אותנו ומביאים לנו אפשרות לבנות את עצמנו. כמו משקולות שאדם מרים ומאמץ את עצמו כדי לחזק את עצמו. ככל שהמשקולות כבדות, כך קשה יותר, כך הוא מתאמץ יותר וכך הוא מתחזק יותר.
לא לחינם נאמר "כאשר ייסר איש את בנו, השם אלוקיך מייסרך" (דברים ח, ה). השם מייסר אותנו, כשם שאב מייסר את בנו. אב לא מייסר מתוך רוע חס ושלום, גם לא מתוך שנאה או נקמנות. כאשר אב מייסר את בנו זה נעשה לתועלתו של הבן, כך שישנה את מעשיו הלא טובים וילמד להתנהג כראוי. האב בעצמו מתייסר מכך בדרך כלל יותר מהבן עצמו. כאשר הבן אכן משנה את מעשיו, בוודאי שאין לאב שום טעם להמשיך לייסר אותו.
כשמגדלים תינוק בחודשיו הראשונים, ההורים נוהגים להניח אותו על משטח כשהוא על בטנו. כך הוא מתאמץ ולומד להרים את הראש, מחזק את הצוואר ובהמשך לומד להתהפך ולזחול. כאשר הוא מנסה להרים את ראשו זה קשה לו והוא מתאמץ ובוכה.
לכאורה, ההורים שרואים את בנם מתאמץ, בוכה ונראה סובל, מיד ירצו להרים אותו וכך להושיע אותו מייסוריו. למה לתת לו לבכות? הרי קשה לו והם יכולים בקלות לעזור לו. אבל באמת זה לטובתו, כי אם הם רק יחזיקו אותו בידיים כל היום ויפנקו אותו, אז הוא לא יצליח להתפתח כראוי.
אם הוא לא יתאמץ ויתמודד עם הקושי כעת, הוא יהיה מסכן לאחר מכן. הוא מוכרח לעבור את השלב הזה כדי להתקדם הלאה ולהתפתח. אלו ייסורים שבונים ומצמיחים, הם טובים לילד ומגיעים מאביו שאוהב אותו. וכך גם בהמשך, מלמדים אותו לזחול, לקום, ללכת וכדומה,
וכך במשך כל החיים האדם כל הזמן לומד דברים חדשים, שבהתחלה זה קשה ומאתגר, אבל עם הזמן אנו מתקדמים. ואמנם היינו מוותרים בשמחה על כל הקשיים שלנו, אבל אז לא היו לנו כלים כדי להתמודד עם החיים ודברים פשוטים היו מכניעים אותנו. מתוך ההתמודדות אנו מקבלים חוזק וצומחים.
לא פעם אנו מגיעים למצבים לא פשוטים של כאב נורא. נראה כאילו השם חס ושלום שונא אותנו. כלום לא הולך כמו שצריך ואנו מרגישים שכל חוקי הטבע הולכים נגדנו. במיוחד במצבים כאלו חשוב לזכור שהשם אוהב אותנו מאוד, כמו אב שאוהב את בנו. הוא לא רוצה לנקום בנו או לעשות לנו רע סתם כי כך מגיע לנו. הוא בסך הכל רוצה שנשנה את מעשינו, שנתאמץ ונגיע להשגות גבוהות יותר.
כל עוד לא שינינו את מעשינו העונש נחוץ לתועלתנו. לא עונש שיביא נקמה והתחשבנות, אלא עונש שבא להחזיר אותנו למוטב ולחזק אותנו. דווקא מתוך הכאב הזה אנו לומדים וצומחים.
הרי פתאום כשרע אנו מתפללים בכוונה, מתחזקים במצוות ומנסים ללכת בדרך השם. לפני כן כשהיה לנו טוב שכחנו מכל זה. לכן יש צורך גדול בייסורים הללו כדי ליישר את דרכינו. אך חשוב לזכור שהכול מאהבת השם אותנו, וברגע שאכן נתקן את שצריך ונלך בדרך הטובה עבורנו, השם יסיר מאיתנו כל צרה ויגון, כמו אב שיותר מכל דבר בחיים רוצה לראות את בנו שמח ומאושר.
תכנים נוספים דומים:
כתיבת תגובה