לפעמים אסור לרחם – פרשת עקב
רחמים הם דבר נפלא וטוב, אבל כל זה רק בצורה מבוקרת, במידה מסוימת ולא בכל מחיר. הרחמים הם כלי לחיבור אל השם יתברך, ולא תכלית בפני עצמה. לכן כאשר יש פעמים שהרחמים מזיקים לחיבור עם השם יתברך, אז יש מצווה הפוכה שלא לרחם.
התורה מצווה אותנו להילחם בעמים מסוימים ולא לרחם עליהם. “לא תחוס עינך עליהם” (דברים ז, פסוק טז). והדבר נשמע קצת תמוה לכאורה, שהרי כיצד יתכן שהרחמן שמרחם על כל בריותיו, אל רחום וחנון, מצווה אותנו לא לחוס על אותם העמים ולהילחם בהם? מדוע שלא נעשה איתם שלום?
אלא שסוף הפסוק מבאר את העניין: “ולא תעבוד את אלוהיהם כי מוקש הוא לך”. אם תחוס ותרחם עליהם, אז אתה תתחבר אליהם, ואם תתחבר אליהם, אז תהפוך להיות כמותם ותעבוד את אלוהיהם, לכן זהו “מוקש” שצריך להיזהר ממנו.
אמנם אמרו חז”ל שכשם שהקדוש ברוך הוא רחום, כך גם אנחנו צריכים להידבק במידה הזו של רחמים. אך חשוב לבדוק היטב על מי אנו מרחמים, שהרי ישנם רחמים שמכילים בתוכם אכזריות נוראה.
לכן נאמר שהמרחם על אכזרים סופו להתאכזר לרחמנים. הרי תארו לכם שנחליט לרחם על מחבל שמסתובב ורוצח את כל מי שעובר לידו, אם נרחם עליו נהיה אחראיים לרצח אנשים רבים חפים מפשע. יוצא שהרחמים עצמם הם לפעמים אכזריות נוראה.
ולא מדובר רק על אכזרים ממש שאסור לרחם עליהם, אלא שלפעמים ישנם רחמים מוטעים שנובעים מחוסר הבנה של התמונה הגדולה. אולי למשל נרצה לרחם על ילד שרוצה ללכת לחוף הים במקום ללכת למסגרת הלימודים, ואז הוא יגדל ללא השכלה וגם ללא חינוך, שהרי אף אחד לא הציב לו את הגבולות הראויים לו ליישר את דרכיו. אולי רופא ירצה לרחם על החולים שלו ויחליט לא להכאיב להם עם זריקות או תרופות מרות, ואז הוא ייתן להם רק תרופות מתוקות וטעימות ובכך יזיק לבריאות החולים ואף יסכן אותם.
במקרים האלו קל לנו להבין את התוצאות שמושפעות מהרחמים המוטעים האלו, אך ישנם עוד המון מקרים בהם קשה לנו לראות את התמונה הגדולה ואת ההשלכות של המעשים שלנו. לכן לפעמים אנו מרגישים שצריך לרחם על מישהו, אך חשוב להבין היטב את המצב כדי לדעת שהרחמים מגיעים לכתובת נכונה.
כאשר אנחנו מרחמים על מישהו, באופן אוטומטי אנו מזדהים אתו ומתחברים אליו. אי אפשר לרחם על מישהו מבלי להתקשר אליו באיזשהו אופן. לא לחינם משמעות המילה הארמית “רחימו” היא “אהבה”. הרחמים יוצרים אצלנו חיבור ומשפיעים על הרגשות שלנו. זה מביא לכך שנחוש תחושת חיבה לאותו אדם ונתקרב אליו.
אם אותו אדם הוא בעל מעשים לא טובים, במידה מסוימת אותם מעשים יועברו גם אלינו. אם אותו אדם הוא בעל מידות לא טובות, גם אנחנו נידבק לפחות מעט באותן מידות. לכן כדי לשמור על עצמנו, אנו מוכרחים להימנע מלרחם על מי שעלול להשפיע עלינו בצורה לא טובה.
קל לראות שילדים שגדלו בסביבה מסוימת הפכו לדומים מאוד לסביבתם. ברגע שמשהו נמצא במחשבה שלנו, הוא הופך לדבר שאנו מאמינים בו ומשם זה הופך להיות מציאות. לכן צריך להיזהר מקשרים שאנו מפתחים ורחמים שאנו מעניקים לזולת.
כמובן שאין הכוונה להתאכזר ח”ו, שהרי גם אנשים עם מידות לא טובות לא עושים זאת מתוך שנאה ורוע. הם בסך הכל אנשים מסכנים שחיים בחוסר ידיעה. כך הם גדלו וכך התרגלו. לכן ישנה מצווה גדולה לקרב אותם ולעזור להם, אלא שצריך לעשות זאת בחכמה ויחד עם זאת לשמור מרחק כדי שלא להיפגע בעצמנו.
חובה עלינו לעזור לזולת ולעשות מעשים טובים, אך אין שום תועלת בחיבור וחשיבה שלילית. אם נחשוב על המעשים הלא טובים שלהם, על כמה מסכנים אותם אנשים או כמה צער הם חווים, במידה מסוימת נתחבר אליהם וכך חס ושלום נספוג את הדברים לתוכנו. אם נתרכז בדברים לא טובים, אז חס ושלום אנו עלולים להכניס אותם לחיינו.
הרבה אנשים שרוצים לקרב ולעזור עושים את הטעות הזו. שבא למשל אדם עם צרות ובעיות, ואז הוא מתחיל לספר על כל הדברים שלא מסתדרים לו ועל כמה שקשה ורע לו. ואז אותם אנשים, מתוך טוב לבם, מרחמים עליו ומזדהים אתו. הם חושבים למה זה מגיע לו, וכמה שהוא מסכן וכו’.
ואז הם נחלשים באמונה, הופכים לעצובים, חשים תרעומת, חוסר צדק וכו’. ויחד עם כל זה, לא עוזרים לאותו אדם במאום. יוצא שבמקום שהם יעזרו לאותו אדם לעלות, הם עצמם נחלשים ויורדים למקומו.
ובמקום זה, אותם אנשים צריכים לנסות לקרב, אך יחד עם זאת לשמור מרחק. שאם למשל הם יכולים לעזור במשהו, אז שיעזרו. שיתנו לאותו אדם מה שחסר לו, שידברו עם אותו אדם דיבורים של אמונה, שיביאו אותו לשיעור תורה, שיתפללו עליו וכו’. העיקר שיעשו דברים שיביאו תועלת ויתמקדו בצדדי העליה.
יש אנשים שאוהבים להיות מסכנים. הם אוהבים לרחם על עצמם ומחפשים תשומת לב מהסביבה. הם מחפשים מישהו שירחם עליהם ואז הם לא עוזבים אותו. הוא רוצה ללכת ללמוד תורה, אבל הם תופסים אותו ומספרים להם על כל הצרות שלהם, ואז אותו אדם מוותר על התורה כי הוא חושב שהוא עושה חסד. ואמנם לפעמים באמת יש מצבי חירום שצריך לוותר אפילו על לימוד תורה כדי לעזור, אבל ברוב הפעמים מדובר שזה סתם התלוננות לשם התלוננות.
ולכאורה, אותו אדם יכול לעצור את אותו מסכן שמרחם על עצמו ולומר לו שיבוא ללמוד אתו תורה, שילמדו ספרי אמונה וכדומה להתחזק. אבל אותו מסכן לא יסכים, כי הוא לא באמת רוצה להתעודד, אלא הוא רוצה להישאר מסכן ושכולם ירחמו עליו. וזוהי סכנה נוראית, כי כל מי שיתקרב וירחם עליו יינזק.
לפעמים אנו מרגישים צורך עז לרחם, הכל נובע ממקום טוב בלבנו. אך אותם רחמים עלולים להזיק מאוד. אדם שמרחם על הגויים שמצרים לנו למשל, נותן להם כוח וחיזוק רוחני לעשות פיגועים. אדם שמרחם על אנשים לא הגונים מתחבר אליהם ועל ידי כך הם מקבלים אישור להתנהגותם הלא טובה. כל רחמים שאינם נבדקים היטב עלולים להיות מוקש גדול לחיינו.
יש אנשים שמחפשים שוויון בין העמים, שחושבים שזו שחצנות לומר שאנחנו העם הנבחר. וכך הם עושים הפגנות ומחזקים את העמים האחרים מתוך מחשבה שהם פועלים מתוך טוהר ורחמנות. אדם כזה אולי יכול להרגיש הומניטרי ונאור, אך הדבר מביא אותו לשפלות. הרחמים הם הדרך לחיבור להשם יתברך, אבל בצורה כזו הוא מרחם בלי שום מטרה.
לכן כשעושים מחוות לאומות העולם מקבלים מזה רק צרות. אפשר לתת להם שטחים במטרה לשלום, אך התוצאה תהיה שנאה רבה יותר. אפשר לתת להם פריבילגיות וסיוע בתחומים רבים, אך הם ישתמשו בכל זה נגדנו. אפשר להשקיע מאמצים רבים כדי שאף גוי חף מפשע לא ייפגע בזמן מלחמה, אך המאמצים האלו יגבו את מחיר חייהם של יהודים קדושים מאצלנו. רחמנות ללא מטרה היא אכזריות במקום אחר שאנו לא רואים.
לכן אנו מוכרחים לשים גבולות. מוכרחים לדעת לומר “לא”. מוכרחים להיות תקיפים ואכזריים לפעמים. כי חסד ללא גבול מביא לאכזריות נוראה. כאשר אין גבולות אז כל אחד עושה מה שבא לו. ח”ו אין דין ואין דיין.
וכך אנשים חיים בעידן החדש, המודרני, שכאילו כולם שווים, כולם אוהבים, נאורים ויפים, ללא הבדלי דת וגזע, בלי גבולות, לומדים רוחניות במזרח, מגלים תרבויות חדשות, הופכים את הגוף להפקרות וזורמים בקלילות עם כל מה שבא. ואותם אנשים בטוחים שהם הגיעו לפסגה, שהם מלאי אהבה, מלאי טוב וכמעט שהגיעו לשלמות. אבל הם לא יודעים כמה זה הרסני וכמה הם פוגמים.
יש אנשים שחיים את תרבות הגויים בתוך ביתם בלי לשים לב. הם מעריצים זמרים ושחקנים גויים ותולים פוסטרים שלהם. הם מתרגשים מהשירים שלהם ובוכים עם הסרטים שלהם. יוצאים לטיולים להכיר את התרבות שלהם ומבקרים בכנסיות שלהם. מעריצים את האמנות שלהם ושמים לקישוט את הפסלים שלהם. וכל זה מבלי לראות ולהבין כלל שיש כאן משהו לא בסדר.
לכן התורה הזהירה אותנו “לא תחוס עינך עליהם ולא תעבוד את אלוהיהם כי מוקש הוא לך”. אם תחוס עליהם, אל תתפלא שתגיע לעבוד את האלילים שלהם, כי הכל היה מוקש מההתחלה. זה היה נראה משהו יפה ותמים, לעשות “מדיטציה” כדי להתחבר למהות של אהבה או לצפות בסרט שמרגש ומפעים את הלב. אבל מפה לשם זה מגיע לעבודה זרה בלי שאף אחד שם לב לכך.
הקדוש ברוך הוא רחום וחנון. לכן הוא לא סתם מציג עצמו כלפינו כמישהו שחס ומרחם, אלא באמת מרחם כמו אב שמרחם על בניו. לכן הוא דואג להרחיק אותנו מהרע ולפעמים גם להעניש אותנו כשצריך, כדי שנוכל להתקדם ולהגיע אל הטוב האמתי. כמו אב שמרחם על בנו ולכן לא מוותר לו כדי להטיב לו.
לכן לא תמיד אנו זוכים לראות בעינינו את רחמיו של השם יתברך, ואז לפעמים עולות שאלות שמטרידות אותנו וגורמות לנו לחשוב שכאילו חס ושלום הוא לא מרחם מספיק. אך כל זה מתוך שאנו לא רואים את התמונה הגדולה. הרחמים של השם יתברך הם אמתיים ולא סתם מקושטים לתצוגה בשבילנו. הוא לא מנסה להיראות טוב ולהרשים אותנו או אף אחד אחר, אלא הוא מביא לנו את האמת.
לכן הוא מצווה אותנו לא לחוס במקרים מסוימים, לא בגלל שהוא לא מרחם, אלא להפך, דווקא מתוך רחמיו הרבים והאמתיים הוא מביא אותנו למקום הטוב ביותר בשבילנו. צריך לנתב את הרחמים למקומות טובים שיועילו.
שלום עם הגויים יתכן רק במצב של שלמות פנימית בתוכנו, כאשר אנו מקיימים את רצון השם ואת תפקידנו בעולם. כמו שהיה בימי שלמה המלך, שאז כל אומות העולם הכירו בגדולת עם ישראל והיה שלום עולמי כאשר יד ישראל על העליונה ואנחנו שקבענו את החוקים לכל העולם על פי התורה הקדושה.
וכך גם היה בזמן אברהם אבינו, שכולם אהבו אותו והעריכו אותו מאוד, כיוון שהיה איש חסד גדול שמכניס אורחים ודואג לעזור לכולם ולהביא טוב. אלא שכל זה התרחש רק לאחר שנאבק ממש בעבודה זרה, שכל העולם היה מעבר אחד והוא מהעבר השני, ששבר את הפסלים של אביו ונלחם בנמרוד. רק לאחר שהציב גבולות ברורים ונלחם בתקיפות שעלולה הייתה להיראות כאכזרית, אז היה מקום לחסדים להיכנס.
כל עוד אין לנו זהות עצמית ואנו לא מבינים בעצמנו מה זה יהודי, אז בוודאי שאומות העולם לא יבינו זאת. התקרבות לאומות העולם והידמות לגויים תוביל אותנו רק להתרחק מכל המטרות שלנו ולשנאת הגויים כלפינו, כפי שהיה בכל פעם שניסינו להתקרב אליהם, לרחם ולהידמות להם. הקדוש ברוך הוא יודע היטב מה יקרה אם נתחבר אליהם ונרחם עליהם. הוא מכיר את שורש נשמתם ויודע כיצד עלינו לנהוג ולכן מצווה אותנו לא לרחם עליהם במצבים מסוימים.
אם נצליח לשמור היטב על הזהות העצמית שלנו כיהודים, נגלה שהכול מסתדר גם מסביבנו. השם יתברך יזכה אותנו לרחם על מי שראוי לרחם עליו, להכיר ברחמיו של הקדוש ברוך הוא ולהתרחק מכל מה שמרחיק אותנו ממנו.
תכנים נוספים דומים:
כתיבת תגובה