בנות צלפחד והכח לשנות – פרשת פינחס

ראובן פיזנטי | ט׳ בתמוז ה׳תשע״ד | פרשת פינחס

הפרשה מספרת על בנות צלפחד שהגיעו לפני משה וביקשו לקבל את נחלת אביהן שמת במדבר. על פי חוקי התורה, הבנים הם אלו שיורשים את נחלת האב ובמקרה שאין בנים הנחלה הולכת לאבי האב, לאחים או לקרובים אחרים, אבל לא לבנות.

משה רבינו יכול היה לגרש אותן משם שהרי הטענות שהעלו נוגדות את התורה הקדושה. הרי יש חוקים ברורים והבנות לא יורשות, ואם כן מה הן מנסות להשיג בטענות שלהן? אבל משה זיהה שהכוונה שלהן טובה, שהטענות נשמעות צודקות ושהכול נובע מתוך אהבת הארץ והרצון הגדול לקבל נחלה ולשמור על שם אביהן, אז הוא שאל את הקדוש ברוך הוא בקשר לעניין.

בצורה מפתיעה הקדוש ברוך הוא עונה לו שבנות צלפחד צודקות ובאמת מגיעה להן נחלה. ולא זו בלבד שרק להן מגיעה נחלה, אלא שמעתה הכללים משתנים ונקבעת הלכה “חדשה” שאם אדם מת ללא בנים, נחלתו תועבר לבנותיו.

כאילו שכללי התורה האלוקיים השתנו מתוך טענת בנות צלפחד. עד לאותו זמן היו חוקים מסוימים על פי התורה הקדושה וכעת פתאום יש חידוש בעקבות הטענות של בנות צלפחד.

ובאמת הדבר ברור שאי אפשר “להפתיע” את הקדוש ברוך הוא. שבאמת הכל היה כבר ידוע וההלכה לא השתנתה כלל. שכך היה מיועד להיות מתחילה. אלא שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם בצורה מכוונת של חוסר, שאנחנו נבוא ונתקן. שמתוך המאמץ שלנו, מתוך עבודת השם שלנו, נוכל לעשות שינויים.

הקדוש ברוך הוא ברא את האדם כדי להשפיע ולשנות. אנחנו לא רובוטים ובכוח הבחירה שלנו אנו נבדלים מכל שאר הנבראים בעולם. הקדוש ברוך הוא יכל לברוא אותנו כמלאכים שעושים רצונו בלי שום חכמות מיוחדות, אבל הוא נתן לנו כוח של בחירה. מתוך הכוח הזה אנחנו יכולים לצמוח ולשנות מציאות.

וכך אנשים מסתכלים על הטבע, על הסביבה, על החוקים והכללים, ובטוחים שאי אפשר לשנות שום דבר. בטוחים שמה שהיה אתמול מוכרח להיות מחר. לא מבינים שהשם יתברך ברא אותם כדי שיביאו שינוי לעולם. אז הם לא מעזים ורק מקבלים את הכל כחוק מוסכם. משלימים עם המוגבלות. אבל השם רוצה שנתאמץ כדי לשנות.

בעזרת הכוח המיוחד הזה, ניתנה לנו האפשרות להשפיע אפילו על עולמות עליונים. הדבר מוזכר במקומות רבים, כמו סיפור תנורו של עכנאי בגמרא שם הכריזו ש״לא בשמיים היא״, כמו עניין קידוש החודש שהולך לפי מה שבית הדין פוסק (אפילו שלכאורה המציאות מראה אחרת) וכמו עניינים רבים אחרים בתורה ובמפרשים שמצביעים על כך שהכוח ניתן לנו משמיים להשפיע על המציאות.

בוודאי שזו לא חולשה או חיסרון חס ושלום מהצד של הקדוש ברוך הוא כי הוא מושלם לגמרי. אלא שהוא נתן לנו פתח של בחירה שדרכו אנחנו יכולים לשנות את המציאות על פי הכללים שהוא קבע. זה לא שהקדוש ברוך הוא חשב על תורה מסוימת ואז באו בנות צלפחד ושינו את דעתו של הקדוש ברוך הוא. אלא שעל פי האמת חוקי התורה כבר נקבעו מראש להיות כפי שנפסקו לבסוף, רק שהדברים לא הועברו במלואם בצורה מכוונת כדי שבנות צלפחד יוכלו להשפיע.

כדי להבין את הדברים בצורה פשוטה יותר, זה אומר שאם למשל מישהו נתן עכשיו סכום כסף למישהו נזקק, אז אותו אדם השפיע על המציאות ועזר לאדם אחר. אבל על פי האמת אותו נזקק היה צריך לקבל את הכסף בכל מקרה, ואם אותו אדם לא היה בוחר לתת לו את הכסף, אז הכסף היה מגיע אליו בדרך אחרת.

כי הקדוש ברוך הוא החליט שמגיע לאותו נזקק סכום כסף ואותו הוא יקבל בכל מקרה במלואו, אלא שמתוך אותה בחירה טובה של האדם הנותן, הוא זכה להיות זה שנותן אותו. הוא זכה לקיים מצווה ולהשפיע על המציאות כך שהטוב יגיע דרכו. וזה מה שאנחנו אומרים שמגלגלים זכות על ידי זכאי וחובה על ידי חייב. ישנה מציאות מסוימת שצריכה להתרחש על פי חשבונות שמיים, אבל בתוך המציאות הזו יש לנו בחירה אם להיות חלק ממנה או לא. אם לבחור בטוב או בלא טוב.

בנות צלפחד רצו נחלה בארץ ישראל. העניין הזה מוזכר בתורה לאחר עניין פקידת בני ישראל שם נאמר שהדור הקודם מתו במדבר חוץ מכלב בן יפונה ויהושע בן נון. מיד בפסוק הבא לאחר מכן מתחיל העניין “ותקרבנה בנות צלפחד…” (במדבר כז׳, פסוק א׳).

צריך לזכור שכל הדור הקודם מתו במדבר בגלל חטא המרגלים, שם כולם בכו ולא רצו להיכנס לארץ. כעת באות בנות צלפחד ונאבקות על נחלה בארץ ישראל. הן מראות כמה חשובה להן מצוות יישוב ארץ ישראל וכמה שהן רוצות להיכנס לארץ. הרי כרגע הן בכלל נמצאות במדבר והכל תאורטי בלבד, שהרי הארץ עדיין לא נכבשה. אבל כך הן מראות כמה ברצינות צריך לקחת את עניין הנחלות. כמה חשוב לקבל מעט אדמה בארץ הקודש.

משה רבינו יכול לענות להם בפשטות שעל פי כללי התורה לא מגיעה להן כלל נחלה וכשיתחתנו יוכלו להיות בנחלה של בעליהן. לכאורה מדוע בכלל לשאול את השם יתברך על הלכה שכבר ברורה? הרי אם זה היה כך אז בכל שאלה היה צריך לשאול את השם יתברך, שאולי במקרה הספציפי הזה ההלכה תשתנה. אלא שהדיין שבקיא היטב בכל הדינים, צריך לפסוק בכל מקרה על פי הכללים שיש בידו. ואם כן לכאורה אין טעם לשאול את השם יתברך.

אבל משה רבינו לא פוסק את הדין, הוא לא עונה להם מתוך הידע שלו, אלא מחכה לתשובה מהשם יתברך. הוא מבין שיש פה משהו מעבר לשאלה רגילה. יש כאן רצון לקיום מצוות. יש כאן דבקות בעבודת השם. דבר כזה שמגיע מתוך מקום פנימי ונקי ראוי לשנות מציאות.

גם לכל אחד מאיתנו יש את הכוח העצום הזה לשנות ולהשפיע. לא הגענו לעולם הזה כדי להעביר את הזמן, לנסות ליהנות, לסחוב את הדאגות והצרות ולנסות איכשהו להעביר את החיים. מליארדי אנשים כבר חיו פה בעבר, השלימו את שנותיהם ואבדו מן העולם. אבל כיצד זה עזר להם? לאן התקדמו? איזה שינוי עשו? האם מספיק לנו להיות כמו כל אותם מליארדי מיליארדים שהיו בכל הדורות?

שלמה המלך מלמד אותנו ללכת אל הנמלה ולראות דרכיה כדי להחכים. ובאמת אם אדם יסתכל על נמלה, הוא יראה איך שהיא מתרוצצת כל היום, הולכת וחוזרת במרץ, אוספת אוכל וכו’. וכך היא עושה עוד שעה, ועוד שעה, עוד יום, ועוד יום, והיא גם לא לבד, יש עוד נמלה ועוד נמלה… ולכאורה מה התכלית של הכל?

תארו לכם כמה מדכא זה להיות נמלה. ללכת ולחזור, להתרוצץ כל היום, להיות כמו כולם, יום אחרי יום, ולא להשיג כלום. כמו עבדים. תארו לכם כמה נמלים יש בכל העולם, כמה היו בכל הדורות, דור הולך ודור בא, אבל כולם עושים אותו דבר. עובדים, אוספים, הולכים, חוזרים, נולדים, מתים, והכל אותו דבר בלי שינוי ובלי תכלית. אז בשביל מה כל זה?

מתוך זה נוכל ללמוד על החיים שלנו. כי אם ניקח את כל המאמצים שלנו, נשקיע מכל הלב, נהיה מקום ראשון, נקבל הצלחה, עושר וכל מה שאפשר, עדיין לא נשיג בכך שום דבר. מה שהיה הוא מה שיהיה. אין חדש תחת השמש. כולם באים לעולם, הולכים, חוזרים, אוספים, ובסוף מתים. ואז לא נשאר כלום ומבינים שכל מה שעשינו לא שווה. אם לא ננצל את הזמן כדי לנסות להביא לשינוי, נישאר כמו כולם, עוד אחד מתוך מליארדי מליארדים.

לכאורה אפשר להעביר את הזמן בטיולים, שינה, טלוויזיה, בתי קפה, משחקי מחשב, עבודה וכסף, חברים ועוד שלל דברים שיעבירו לנו את הזמן בנעימים. אבל מה זה שווה להעביר את הזמן? האם בוער לנו לסיים את החיים שלנו עד כדי כך שאנחנו מנסים להעביר ולשרוף את הזמן כדי להגיע לשם?

את הזמן לא צריך “להעביר” או “לשרוף”, אלא צריך לנצל. כל שנייה בחיים היא שנייה חשובה שלא תחזור, שם אנחנו יכולים להשפיע על המציאות בעזרת הבחירה שלנו. במקום להעביר זמן בדברים חסרי ערך שאולי היום הם מהנים, אבל לא יקדמו אותנו לשום מקום, עדיף להתבונן על השאיפות שלנו ולראות איך אנחנו יכולים ליישם אותם. להבין מה הצעדים שעלינו לנקוט כדי להגשים את הרצונות והשאיפות שלנו בחיים. צפייה בטלוויזיה אמנם תעביר לנו את הזמן, אבל תתקע אותנו במקום מבלי שנתקדם לשום מקום. עשייה למען קידום המטרות שלנו תנצל את הזמן ותקדם אותנו למקומות טובים יותר.

מתוך התלהבות בעבודת השם אנחנו יכולים לשנות את המציאות. מתוך קיום המצוות בשמחה אנחנו יכולים להשפיע. מתוך חשיבה חיובית וחיזוק האמונה והביטחון בהשם יתברך אנחנו יוצרים מציאות חדשה וטובה יותר. הקדוש ברוך הוא נתן לנו כוח עצום לידיים שלנו שבו אנחנו יכולים לבנות או חס ושלום להחריב עולמות.

מתוך בחירות נכונות אנחנו יכולים להתעלות ולהגיע למקומות עצומים. השם יזכה אותנו להשתמש בכוח הזה בתבונה לדברים חיוביים ומועלים שיביאו אותנו ואת כל ישראל להצלחות וישועות.