גם מחסדים צריך להיזהר – פרשת קדושים

ראובן פיזנטי | ו׳ באייר ה׳תשע״ג | פרשת קדושים

פרשת קדושים מביאה לנו הרבה הלכות בעניינים שונים, ובין היתר מופיעים שם איסורי העריות. מפתיע לגלות שהתורה כותבת על אחד האיסורים החמורים ביותר, גילוי עריות של אח ואחות, שהוא נחשב לחסד. “ואיש אשר יקח את אחותו… וראה את ערותה… חסד הוא” (ויקרא כ’, פסוק יז’).

אם יש איסור שכולם מבינים אותו, גם הגויים אוסרים אותו ואפילו המשוגעים הגדולים מתרחקים ממנו, זה איסור גילוי עריות בין אחים. זה נשמע כל כך מזעזע עד שאפילו היצר הרע לא מנסה להטריד אותנו בזה מרוב שזה רחוק מאיתנו. אז איך יתכן שחטא כל כך בזוי נחשב לחסד?

היצר הרע נתפס אצלנו כיצור מרושע שמצווה עלינו לעשות עבירות ודברים לא טובים, כמו המכשפות בסרטים או מפלצות מפחידות ומרושעות. אך האמת היא הפוכה לגמרי ודווקא בגלל זה הוא מצליח להטעות אותנו כך שניפול ברשתו.

היצר הרע הוא דווקא עדין ונעים הליכות, ואת כל הטענות שלו הוא יודע לנמק כל כך יפה, עד כדי כך שאנו לא מצליחים להבין אם המעשה שאנו הולכים לעשות הוא טוב או רע. לכן הוא מצליח בתפקידו כל כך יפה.

אילו היה צועק וכועס עלינו ומציג עצמו כרשע, מיד היינו מזהים אותו ולא היינו מקשיבים לשום עצה שלו. הרי אף אחד לא רוצה להיות רע, גם האנשים שמתנהגים בצורה לא הולמת על בסיס קבוע עושים זאת מחוסר ידיעה או חוסר אחריות. גם הם חושבים כמו כולם שמעשיהם טובים על פי נקודת המבט הסובייקטיבית שלהם. היצר הרע אלוף בלתת לנו את כל הסיבות הטובות והצודקות ביותר למה לעשות עבירות ולא לקיים מצוות.

אדם לא אחראי שלא שם לב היטב למה שמתחולל בתוכו עלול למצוא עצמו בנפילה גדולה בחייו. כי אף אחד לא מרגיש שהוא מתדרדר, רק אם פוקחים את העיניים ומתבוננים אז אפשר לראות, אבל המצב הטבעי הוא להיסחף לאט לאט כל פעם קצת בלי להרגיש שאנו מתרחקים.

כדי להצליח להתמודד עם היצר הרע אנו מוכרחים ללמוד עליו, להכיר אותו ולזהות את התרגילים שהוא מפעיל עלינו. אנו חייבים להיות קשובים לפנימיות שלנו בכל רגע מחיינו, כי מספיק רגע אחד של חוסר תשומת לב כדי שנבצע כמה פעולות אוטומטיות בלתי מבוקרות ואז היצר הרע ייקח פיקוד על חיינו ויחליט בעצמו לאן הוא רוצה לקחת אותנו.

כל הגנבים, הרוצחים והפושעים הגדולים היו פעם ילדים קטנים וחמודים שהיו בטוחים לחלוטין שלעולם לא יגנבו וירצחו. אין דבר כזה ילד שחולם להיות מכור לסמים, אנס או נואף כשיהיה גדול. כל המצבים הקשים שאנו רואים שאנשים מגיעים אליהם, לא הגיעו ביום בהיר אחד. קורה משהו קטן שאנו לא שמים לב אליו, הוא גורר אותנו למצב אחר שמביא אותנו לנסיבות מסוימות וכך לאט לאט אנו לא שמים לב איך שאנו משנים את כל האישיות שלנו.

כמו שאדם יכול ללמוד תורה, להידבק בהשם וכך לאט לאט לחזור בתשובה שלמה, כך גם אדם יכול חס ושלום להתרחק ולהגיע למקומות של שיא הטומאה. בהתחלה אנו בטוחים שלעולם לא נעשה עבירה כלשהי, אבל אז אנו עושים משהו לא כל כך טוב, אחר כך נגררים למשהו עוד יותר גרוע, ואז לאט לאט אותה עבירה כבר לא נראית לנו חמורה ונוראית כל כך.

רק בצורה כזו אנשים מגיעים לעבירות, מתוך שהם לא שמו רסן לעצמם וכך איבדו את השליטה. אסור לנו להפקיר את השליטה על חיינו בידי היצר הרע. אנו מוכרחים להיות תמיד בשליטה מלאה ולכוון את עצמנו לכיוון העתיד שאנו רוצים ושואפים אליו.

התורה מביאה לנו את האיסור הרחוק ביותר מאיתנו. זה שכולנו נאמר עליו שלעולם לא נעשה אותו. זה שנצחק מכל אחד שיזהיר אותנו לגביו, כי הרי אין שום סיכוי שאי פעם נגיע אליו. זה שהתורה לכאורה כלל לא צריכה לכתוב אותו מרוב שהוא ברור. היא מביאה לנו את האיסור הזה ומסבירה לנו שהדרך להגיע אל האיסור הזה חס ושלום היא המחשבה שאנו עושים חסד.

כי אם היצר הרע רק ירמוז לנו על האיסור הזה, אז מיד נדחה אותו וניגעל מהמחשבה. ליצר הרע אין סיכוי לעבוד בתקיפות. אך יש לו סיכוי טוב לעבוד עלינו בצורה של חסד. אם הוא יעבוד עלינו לאט לאט, יראה לנו כמה זה טוב ויפה, יסביר לנו שזה חסד גדול, אז בסופו של דבר הוא יוכל להפיל אותנו.

שהרי גם קין והבל נולדו כל אחד עם אחות תאומה כדי להמשיך את קיום העולם. גם בנות לוט הוציאו מזרע אביהן את עמון ומואב, שלעתיד לבוא יוצא משם המשיח, מרות המואבייה ומנעמה העמונית. הן עשו זאת לשם שמיים כאשר חשבו שכל העולם נחרב והם האחרונים שנשארו. “עולם חסד ייבנה”, שהרי רק בצורה של גילוי עריות היה יכול להיות המשך קיום לעולם בתחילה.

אם היצר הרע יציג לנו את הדבר המזעזע ביותר בצורה חיובית ובמעטפת שקרית יפהפייה של רגשות, נוכל בקלות ליפול שם. את העבירות הכי גדולות היצר הרע מציג לנו בתור חסד, כאילו שהכול לשם שמיים ובצורה טובה. אנו חושבים שאנו אנשים כל כך טובים ולכן מרגישים צורך לעשות עבירות לכאורה לשם שמיים.

יצר הרע לעולם לא יאמר לנו על עבירה כל כך חמורה שכדאי לנו לעשות אותה, כי אף אחד לא יאמין ויקשיב לו. הדרך שלו היא להפוך את העבירה לחסד, שתיראה טוב. ברגע שאנו חושבים שאנו עושים חסד, אז העבירה כבר לא נראית חמורה כל כך.

לכן אין אפוטרופוס לעריות, משום שלמרות החומרה הרבה, היצר הרע דואג לצבוע את הכל בוורוד נוצץ ומפתה כך שנשכח מהכול ובכלל לא נבין מה אנחנו עושים. נתחיל לחשוב שהאהבה מנצחת הכל, שאנו עושים דבר רוחני ונאצל ושהרגש שלנו הוא הקובע בלי להבין שהפכנו להיות עבדים של היצר ששולט עלינו.

הרי זה לא מה שציפינו מהיצר הרע ולכן אנו אפילו לא מצליחים לזהות אותו. כשהרגש מעורב, הכל נראה יפה יותר וזה לא גס כמו שחשבנו. אנו מרגישים שזה לא הדבר הרע שרצינו להתרחק ממנו, שהרי זה נראה כל כך נקי וטוב.

וכך פעמים רבות אנשים נופלים בחטאים שונים, מתוך מחשבה שהם עושים דברים אציליים וטובים. הם יכולים להלבין פני חבריהם ברבים מתוך מחשבה שהם מועילים בתוכחה שלהם. הם יכולים להתקבץ גברים ונשים יחדיו לשיעור תורה משותף. הם יכולים לעבור איסורים כדי לעזור לאנשים. והם בטוחים שהם עושים חסד עצום בכך.

וצריך לזכור שאפילו הנאצים יימח שמם וזכרם, חשבו שהם עושים חסד גדול לאנושות. אנשים אוהבים לעשות חסדים, אבל לא בודקים לראות שבאמת אותם חסדים הם נקיים וטובים.

לכן עלינו לשים גבולות. אותם גבולות הם בדיוק ההפך מחסד, שכן חסד זה נתינה ללא שום גבול. בלי שום בדיקה וחקירה ובלי הבחנה בין טוב לרע. אבל כאשר אנו מגדירים גבולות ברורים וצמצום, אז אותו חסד יכול לתפוס צורה ולהגיע בצורה של רחמים. ולשם אנו צריכים להגיע.

ולמשל אדם צריך לתת ולעזור, אבל אם הוא ייתן ויעזור גם לרשעים, אז הוא הופך את החסד שלו לאכזריות. הוא חושב שהוא עושה חסדים אבל הוא נותן בזה כוח להחריב את העולם. לכן צריך לשים גבולות ולהגדיר באופן ברור את הכללים, וכך אפשר להישמר ממקומות לא טובים.

וזה מה שהתורה הקדושה נותנת לנו. שהאדם מתבלבל בקלות, ואמנם הוא רוצה להפוך לאדם טוב יותר, אבל בלי לשים לב הוא עלול לעשות נזקים כבדים. אבל כאשר הוא הולך בדרך התורה ושומר על המצוות, אז זה נותן לו את הגבולות הנכונים וכך הוא יכול לרכז את כל כוח החסד והנתינה שבו למקום חיובי וטוב.

ולכן על האדם לשים גבולות ואפילו להוסיף גבולות לעצמו מעבר לגבולות התורה. להוסיף משמר על משמר כדי שלא יבוא לידי תקלות. כי כאשר אין גבול ברור, אז האדם נסחף בלי לשים לב.

ואמנם יש דברים שברור לו שהם לא טובים, אבל הוא מדמיין אותם בצורה שונה לגמרי ולא מקשר בין המציאות לביניהם. אדם למשל יודע שאסור לו להתקרב לאף אשה אחרת מלבד אשתו. אבל אז יש מישהי נחמדה בעבודה שמדברת במתיקות ועדינות עם חיוך מקסים, והוא כמובן לא רוצה להיות גס רוח, אז הוא מחייך בחזרה ועונה לה בטון רך ונעים.

וכך הדבר נמשך במשך חודשים, ולאט לאט הם גם יוצאים להפסקות קפה ביחד מתוך ידיעה ברורה שזהו קשר ידידותי בלבד. ברור לו לחלוטין שלא על זה התורה דברה, כי הרי כאן זהו חסד טהור. הרי ברור לו שהוא לא יגיע לשום דבר מעבר לכך.

אבל אותו אדם הוא טיפש. מוכרחים להיזהר מהחסד הזה, כי אותו חסד יכול להרוס לאדם את כל החיים שלו. האדם לאט לאט נופל עד שמאבד שליטה לגמרי והוא אפילו לא מודע לכך. לכן צריך לבדוק טוב טוב גם בחסדים שאנו עושים שאין שם איזו תחבולה של היצר הרע כדי להפיל אותנו. אסור לעשות חסדים על חשבון התורה הקדושה.

התורה אומרת לנו על גילוי עריות “חסד הוא”, כי זה נראה כל כך יפה וטהור, ממש חסד אמתי. אבל דווקא שם עלולה להגיע הנפילה הגדולה. שומר נפשו ירחק משם ויקבע סייגים שיעצרו אותו בכל פעם שהוא מתקרב אליהם. השם יתברך יזכה אותנו להתעורר ולבחור בטוב האמתי שיביא אותנו אל התכלית של חיינו.