הבחירה אם לראות את הטוב או את הרע – פרשת שלח לך
במבט ראשון נראה לכאורה שחטא המרגלים לא היה כל כך נורא. המרגלים תרו את הארץ במשך ארבעים יום וסיפרו באמת את מה שראו שם. באמת היו שם ענקים, ובכל מקום אליו הגיעו ראו הלוויות ואכן המצב בארץ נראה לא טוב.
וגם אם נאמר שהמרגלים עצמם כן חטאו, מכל מקום קצת לא מובן מדוע נענשו כל ישראל שבכו, שהרי זה הדבר הכי טבעי לעשות כאשר ראשי העם אומרים שאין סיכוי והכל אבוד. הרי אותם מרגלים היו ראשי בני ישראל, והם היחידים שנכנסו לארץ וראו מה באמת מתרחש, ומובן אם כן שכל העם יקשיבו לדבריהם.
למרות כל זה אנו רואים שהעונש כבד מאוד ועד היום אנו משלמים עליו. בכייה לדורות, חורבן בית המקדש, גלות וצרות רבות. אז מדוע אם כך העונש שקיבל עם ישראל על הבכייה היה גדול כל כך?
גם בהפטרה של הפרשה אנו לומדים על מרגלים ששלח יהושע לתור את הארץ. אלא שהפעם הסיפור הסתיים בצורה קצת שונה. יהושע שלח רק שני מרגלים ולא שניים עשר, ובכל זאת כבר באותו הלילה גילו אותם ורדפו אחריהם. וצריך לשאול איך יתכן ששני מרגלים לא הצליחו להסתתר במשך יום אחד כאשר לפני כן שניים עשר מרגלים טיילו בכל הארץ במשך ארבעים יום מבלי שאף אחד ישים לב אליהם?
התשובה לכך היא שהקדוש ברוך הוא דאג למרגלים שאף אחד לא יגלה אותם. הוא פשוט המית אנשים בכל מקום אליו הגיעו, וכך כולם היו עסוקים בלוויות ולא שמו לב לשום דבר אחר. לכן בכל מקום אליו הגיעו המרגלים ראו אנשים מתים. יוצא שהמרגלים ראו בעיניהם ממש את סיוע השם שהיה להם, אלא שהם בחרו לראות את הרע ולהבין שאנשים מתים כי הארץ רעה.
וכשם שהמרגלים בחרו לפרש את הדברים בצורה שלילית, כך גם העם עצמו. שהרי מי גדול ממשה רבינו ואהרן הכהן שלא הסכימו עם דברי המרגלים? וגם מבין המרגלים עצמם היו את יהושע וכלב. אם כן יוצא שכן הייתה אפשרות להסתכל על הצד החיובי. להבין שהארץ טובה ושהשם יתברך יכול לעשות נסים עצומים כך שיכנסו לשם בקלות. אלא שהם בחרו להסתכל על הצד השלילי.
גם אצלנו בחיינו ישנה השגחה פרטית יומיומית. כל מי שיפקח את עיניו יוכל לראות את הקדוש ברוך הוא עושה לו נסים ומציל אותו מצרות רבות. אלא שבדרך כלל אנו בוחרים לסגור את העיניים ולראות את הרע. כאשר אנו בוחרים לראות את הרע, אנו נדבקים בו ומחזקים אותו. אבל אם רק נבחר בכך, נוכל לראות את כל הטוב שהשם מסובב לנו והרע יעלם מאליו.
לכל דבר יש צדדים טובים ופחות טובים. לשון הרע הוא לא שקר כמו שרבים סוברים, אלא אמירת דבר נכון ואמתי, אבל מתוך ראיה לא טובה. כי אמנם נכון שראית את ההוא לא עוזר למישהו או שעושה משהו לא טוב, אבל יש בו אלפי תכונות טובות אחרות שאתה בוחר להתעלם מהן כדי להזכיר את הרע שבו.
לכן חשוב להתרחק מלשון הרע ככל שניתן ולדון את האדם לכף זכות. הדבר עוזר קודם כל לנו בעצמנו, זה מביא אותנו לחשוב בצורה טובה ולא רעה, ומכך נותן כוח וחוזק לטוב שבנו כך שהרע שבנו יעלם.
אדם שמנסה לחשוב בצורה חיובית וטובה, מתחבר לשורש עליון של טוב. הוא דן אחרים לכף זכות ואז דנים גם אותו לזכות. הוא חושב דברים טובים ומשמיים מביאים לחייו דברים טובים. אבל כאשר אדם מתלונן, מתעצב, מתרעם וכועס, הוא מתחבר לשורש לא טוב שמזמן לחייו חס ושלום דברים לא טובים בהתאם.
אדם שנמצא ב"צרה" הוא אדם שרואה את התמונה הצרה. כאשר אדם מסתכל על התמונה הרחבה יותר הכל מסתדר מצוין. אנשים לפעמים מגיעים לעצבות רבה ודיכאון, ולפעמים זה אפילו מגיע לפגיעה בעצמם, וכל זה רק מתוך התבוננות לא נכונה.
הרי יש לאדם משפחה, חברים, יעוד בחיים, תחביבים, בריאות, הצלחות ועוד המון דברים טובים שהוא אוהב. אבל את כל זה הוא לוקח כמובן מאליו ומסתכל רק על מה שחסר לו. הוא חושב שכל החיים שלו אומללים בגלל שהוא לא מוצא שידוך, בגלל שהוא נכשל במבחן או בגלל שאין לו עושר כמו לשכן שלו. אמנם בוודאי שיש עניין להתפלל, לחזק את האמונה ולהשתדל להשיג את הדברים שאנו צריכים, אבל ברור שאסור לנו לחשוב שכל החיים חס ושלום אינם טובים.
לכן העניינים של הכרת הטוב, לא לדבר לשון הרע, לדון לכף זכות וכו' הם כל כך חשובים מצד אחד, אבל כל כך קשים לביצוע מצד שני. כי טבע האדם להתמקד בחוסר, בדברים הלא טובים. אדם יכול להיות מוצלח יותר מכל הסביבה, כולם יחלמו להיות כמותו, אבל הוא מבחינתו יהיה אומלל ומסכן כי חסר לו משהו.
כך היה המן שהיה השר הנכבד ביותר, שולט על כל העולם כמעט, והפסיד את הכל על צרות העין שלו. שאמר שכל מה שיש לו לא שווה לו, כי מרדכי היהודי לא משתחווה לו. במקום ליהנות מכל מה שיש לו ולהגשים את כל החלומות, הוא מתעסק בדבר היחיד שחסר לו ומציק לו. הוא כל היום חושב על מרדכי ונהיה כועס וממורמר.
אין אדם שאין לו דברים טובים בחייו. גם האדם האומלל ביותר והמסכן ביותר שכל חייו הם ייסורים, צריך לומר תודה יום ולילה להשם יתברך וכל מה שיודה לו לא יוכל להספיק. הוא נתן לו נשמה אלוקית, נתן לו חיים, כל נשימה ונשימה שאנו לוקחים כברורה מאליה היא מתנה מופלאה מהשם יתברך.
כשאדם נופל לחולי, פתאום הוא שוכח מכל התאוות שלו וכל מה שהוא רוצה זה להבריא. ואם פתאום הוא יחלה במחלה קשה יותר, אז הוא יתפלל לחזור למחלה הקודמת הפחות קשה. כי תמיד יכול להיות גרוע יותר, אבל במקום להודות על המקום שלנו אנו רק מתלוננים על המצב הרע.
ולמשל אותו אדם בזמן החולי בוודאי לא מתלונן על כל התאוות שחסרות לו. הוא לא רוצה עוגות טעימות כי בכלל אין לו תיאבון. הוא לא רוצה לצאת לטיולים כי הוא רק סובל ונאנח. הוא רק רוצה להבריא וזה שווה לו הכל. לכן אדם בריא צריך לומר תודה ולשמוח כל היום גם אם אין לו כלום בחיים. אבל כאשר אותו אדם יבריא, הוא לא יגיד תודה וישמח, אלא ישכח מזה וימצא מהר מאוד סיבה אחרת להיות עצוב בגללה. זוהי בדיוק הבכייה לחינם. לחפש מה לא טוב כדי לבכות בגללו.
כשאדם בוכה לחינם הוא בעצם מסמל את חוסר האמונה שיש לו. כשבוכים לחינם זה נובע מתוך חוסר הסכמה עם המצב. כאילו שיש משהו לא בסדר. כאילו שחס ושלום השם יתברך 'טעה' כשזימן לחיינו מצב מסוים. כאילו שהיה צריך להיות אחרת ואם היה אחרת היה טוב יותר. כאילו שהמצב כעת הוא לא טוב ואם אנחנו היינו מחליטים במקום השם יתברך אז כאילו שח"ו היינו יכולים לעשות טוב יותר.
אבל מובן לכולנו שזה חוסר אמונה מוחלט לחשוב כך. אין רחום יותר מהשם יתברך ואין מי שאוהב אותנו יותר מהשם יתברך. כל נסיבות החיים סביבנו הם הכרחיים וטובים בשבילנו. אין שום טעות בשמיים. אנחנו נמצאים ברגע זה במצב הטוב ביותר שיתכן בשבילנו.
הבכי מסמל רגש עז עם הרבה כוונה שיכול לשנות מציאות. זה יכול להיות לחיוב או לשלילה. לכן נקבע העונש בכייה לדורות. לא בגלל שהשם יתברך חס ושלום שונא אותנו ורוצה לנקום בנו. אלא שכדי לתקן את הבכייה לחינם שהיא בכייה שלילית שמטיחה דברים כלפי מעלה ומבטאת חוסר אמונה וייאוש, יש צורך בבכייה לדורות שתבוא מתוך צורך ותקווה, שתבטא את האמונה.
כאשר בוכים מתוך אמונה ותפילה, כל דמעה מרעישה עולמות. כשבוכים על בית המקדש מתוך תקווה וציפייה לגאולה השלמה, זה עושה תיקון לבכייה של חינם. כשמתפללים להשם מתוך בכייה זה דבר עצום שיכול לשנות את כל המציאות לטובה. בכי עם כתובת ומטרה זה דבר מועיל, ולכן הוא מתקן את הבכייה לחינם שנובעת מחוסר אמונה ובלי שום תועלת.
לא בוכים כי אנחנו עצובים וכועסים מהמצב שהקדוש ברוך הוא זימן לנו, מתוך האשמה שאין צדק או שעשו כאן טעות. אלא בוכים מתוך תקווה ואמונה לשינוי, כמו אדם שעומד בפני המלך ומבקש את צרכיו מתוך בכייה, בלי שום האשמות על המצב, אלא להפך, מתוך הודאה ושמחה על כל מה שיש.
המרגלים ראו את מה שראו כשתרו את הארץ. הם יכלו להסתכל על הצד הטוב שבדבר, לראות את ההשגחה הפרטית ומכך להגיע לאמונה גבוהה וחזקה יותר. אבל הם בחרו להסתכל על הצד השלילי.
לאחר שהמרגלים סיפרו את הדברים לעם, בני ישראל יכלו לבחור להקשיב לכלב ויהושע שהיו עם המרגלים והסתכלו על הצד הטוב. הם יכלו לשמוע למשה ואהרן שהיו גדולי הדור ושעל ידם עשה השם יתברך נסים עצומים. אבל הם בחרו להסתכל על הצד השלילי ובכו בכייה לחינם.
לכן נקבע העונש החמור שעד היום אנו משלמים עליו, כיוון שעד היום אנו בוחרים להסתכל על הצד השלילי. זוהי מהות שנאת החינם שהחריבה את בית המקדש ועד היום לא הצלחנו להתגבר עליה. שבמקום להסתכל על הטוב, אנו בוחרים להתקשר למחשבות שליליות שמזמנות דברים לא טובים למציאות.
השם יתברך יזכה אותנו להסתכל על הצדדים החיוביים של החיים, לראות תמיד את הטוב, לדון לכף זכות, להרבות חסד ואהבה, לדבר טוב על כולם ולשמוח מכל מה שהשם יתברך מביא לחיינו, ומתוך כך נזכה לתקן את הבכייה לחינם ונגיע לגאולה השלמה ולבניין בית המקדש במהרה בימינו אמן.
תכנים נוספים דומים:
כתיבת תגובה