מסע לשכנוע הנפש – פרשת שלח
לאחר שהמרגלים חוזרים מתור את הארץ, הם ניצבים לפני כל עם ישראל וכעת המשימה שלהם היא לשכנע את העם בדבריהם. הם מתחילים בשבח הארץ שהיא זבת חלב ודבש, ורש"י מסביר שמוכרחים לומר קצת אמת בתחילה כדי שהשקר יתקיים. לאחר מכן כלב רוצה לשכנע את העם לצד השני, ורש"י מסביר שעשה עצמו כאילו בא לספר בגנותו של משה ואז כשכולם היו קשובים התחיל לספר בשבחו.
ולכאורה היה אפשר לחשוב שכל זה מיותר, וכי התורה צריכה ללמד אותנו איך לשקר? וכי התורה מלמדת אותנו לעשות תחבולות כדי לשכנע אנשים בדברים בדויים? לשם מה צריך ללמד אותנו שהשקר מתקיים רק כשיש בסיס של מעט אמת ושכלב עשה תחבולה שעשה עצמו כאילו בא לומר גנאי כדי שיקשיבו לו?
בנוסף, חז"ל מביאים שכלב הלך לחברון להתפלל על קברי אבות שלא יהיה ניסת לעצת המרגלים. ולכאורה לשם מה הוא צריך להתפלל? שהרי אם הוא חושב שכדאי לו ללכת בעצתם, אז מדוע הוא מתפלל נגד זה? ואם הוא חושב שלא כדאי ללכת בעצתם, אז זה אומר שהוא כבר יודע את האמת והוא לא ילך בעצתם ואם כן לשם מה הוא זקוק לתפילה?
ובאמת כל זה יכול ללמד אותנו עניינים פנימיים ועמוקים בעבודת השם שלנו. לדעת כיצד לנצל לתועלת את כוחות הנפש הנסתרים, אך עם זאת החזקים מאוד, שנמצאים בתוך כל אחד מאיתנו.
מלחמות פנימיות באדם
המלחמה הגדולה ביותר של האדם היא המלחמה שבתוכו. הנשמה מול הגוף, היצר הטוב מול היצר הרע, השכל מול הרגש, הרצון מול התאוות וכו’. וצריך לדעת שבדרך הטבע, אם האדם לא נלחם ממש, אז הצד הלא טוב מנצח. כי בדרך הטבע הגוף מסתיר את הנשמה, התאוות גוברות על הרצון, היצר הרע מסיט והרגש מעוור את השכל.
לכן דרך הלחימה אינה פשוטה כלל כיוון שלצד השלילי יש הרבה יתרונות עלינו. הוא בעל כוח השפעה עצום שמפתה ומציף אותנו ברגש, והוא נלחם ללא הפסקה גם כשאנו ישנים או בהפסקת אש. הוא לוחם בסתר עד שאנו כלל לא מבינים שאנו במלחמה, והוא לוחם בתוכנו מבפנים שאנו טועים לחשוב שכאילו אנו נלחמים בעצמנו. כך יש לו יתרונות עצומים שמקשים עלינו מאוד את הלחימה.
אבל עם זאת, צריך לדעת שאנחנו תמיד אלו ששולטים. כפי שאמר השם יתברך לקין שהוא ימשול ביצר. כמו סוס שיכול לדהור מהר ולרמוס אנשים בדרכו, אבל האדם שרוכב עליו הוא השולט. כמו פיל גדול שברגע אחד יכול למחוץ ולהרוס, אבל האדם יכול לאלף אותו ולהשתמש בו כרצונו. כמו ספינה גדולה, מטוס ענקי או טיל עצמתי, שאמנם יש להם כוח רב, אבל האדם הוא שיכול להנהיג אותם ולשלוט בהם.
וזה מה שלמדו אותנו חז"ל, שהקדוש ברוך הוא ברא את התורה תבלין ליצר הרע. שלא מוטל עלינו לחסל את היצר הרע, אלא לתבל אותו מעט ואז להשתמש בו לתועלת. לשעבד אותו כך שיעבוד בשבילנו. ואז לא רק שהלחימה הופכת לפשוטה יותר, אלא שכל הכוח השלילי שלו הופך להיות שלנו ולטובתנו.
אלא שברור הדבר שזה לא מספיק שהאדם יבחר להנהיג ספינה או מטוס, או שינסה לאלף פיל. כי הוא מוכרח ללמוד היטב ולהתאמן קודם לכן, עד שלאט לאט ירכוש ידע וניסיון, יתמקצע בתחום וכך יוכל להצליח לשלוט. אדם שינסה להטיס מטוס עלול להביא על עצמו נזק עצום וסכנה גדולה. אבל כשילמד את הפרטים, ישקיע ויתנסה בדבר, אז יוכל להגיע לשליטה.
ואת כל זה אפשר להשיג בדרך של לחימה בתחבולות. שזה היתרון של האדם על הסוס או הפיל, וזה גם היתרון של השכל על הרגש או של הנשמה על הגוף. שבאמת ישנם כוחות חזקים ביותר, שאם לא נשלוט עליהם הם יהיו הרסניים. אבל כאשר נעשה תחבולות כדי להשתלט עליהם בכוח השכל, נוכל להשתמש בכל היתרונות ובכל הכוח העצום שלהם לתועלתנו.
ומכאן יהיה מובן מדוע כלב היה צריך להתפלל, למרות שידע את האמת שעצת המרגלים היא דבר רע שיש להתרחק ממנו. כי הוא פחד ממאבקים פנימיים. כוח היצר גדול, התאווה מפתה, והמרגלים מסביב יכולים להשפיע ולשכנע. לכן ידע מצד אחד שאסור לו ללכת בעצתם, אך כל זה רק בשכל. יחד עם זאת היה מוכרח להתפלל כדי להינצל מאותה עצה מפתה וחזקה שלא תטה את לבו ברגש ותאווה. הוא ידע שאסור לו להקשיב להם, אבל עם זאת הוא פחד שהם ישכנעו אותו ויפתו אותו ללכת בעצתם.
הדבר דומה למישהו שרוצה לשמור על בריאות ויודע שזו הדרך הנכונה, אבל הוא צריך הרבה תפילות ותחבולות כדי לא להתפתות לאכול מאכלים מתועשים ומזיקים. או מישהו שרוצה להתאמץ לעשות דבר חשוב, אבל צריך לחשוב על דרכים כדי לגבור על העצלות. או מישהו שרוצה להפסיק הרגלים לא טובים, אבל מבין שאותם הרגלים הם חזקים ממנו.
זה לא מספיק לדעת בשכל שדבר מסוים הוא טוב, זה לא מספיק להרגיש את הנשמה או לרצות לשמוע בעצת היצר הטוב, אלא שצריך לפעול פעולות ממש שיעזרו לנו לנצח. מוכרחים להשתמש בעצות ותחבולות שיעזרו לנו להתמודד מול הכוח העצום שהולך נגדנו.
וכעת יהיה מובן מדוע צריך ללמוד איך לעשות תחבולות ומרמות. למה צריך לומר שכלב עשה עצמו כאילו הולך לדבר בגנות משה, או שהמרגלים היו צריכים לומר קצת אמת לפני השקר. כי בתוך המאבק הפנימי בתוכנו, עלינו לעשות מסע של שכנוע. להביא טענות חזקות, להכניס רגשות עזים, וזה בדיוק מה שמלמדים אותנו.
המרגלים עמדו לפני כל העם וכעת היה מוטל עליהם לנסות לשכנע. כל אחד הביא את הצד שלו, כלב מצד אחד ועשרה מרגלים מהצד השני. כל אחד מביא טענות בדרך של תחבולות כדי לגרום לעם לשמוע לצד שלו. מי שיצליח לשכנע מספיק, יגרום לכוח עצום של כל העם להיות בצד שלו. זה כוח אדיר. זו מלחמת שליטה.
וכך בדיוק זה עובד בתוכנו. כך היצר הטוב והיצר הרע שבתוכנו פועלים במסע שכנוע, וכך גם אנחנו בעצמנו יכולים לפעול. כפי שהמרגלים נהגו בתחבולות כדי לשכנע את העם שישמעו להם, כך עלינו לשכנע את היצרים הפנימיים ואת כל כוחות הנפש שישמעו לנו. כפי ששם השתמשו בכוח הדיבור כדי להשפיע על התנהלות של עם שלם, כך גם אנחנו יכולים להשתמש בכוח הזה כדי להשפיע על כל המערכות הפנימיות שיעזרו לנו להשיג את המטרות שלנו.
הכל בסופו של דבר תלוי בכמה יהיו דברי המרגלים משכנעים. אם הם יאמרו אותם בצורה רגילה, אף אחד לא יסכים לקבלם. אלא שהם מוכרחים לתבל את הדברים, להכניס רגש, לרכוש אמון ולקנות את לב האנשים כמו איש מכירות ממולח שרוצה לשכנע את הלקוח.
ואולי זו הסיבה שיהושע לא מוזכר שאמר דברים בפני העם. כי יהושע דבק באמת עם עמדה ברורה ללא פשרות. כולם ידעו שהוא בלב ובנפש עם משה רבינו, ואם כן, אפשר לתאר לעצמנו שהעם כלל לא רצו להקשיב לו. כי האמת כשלעצמה נראית משעממת ביחס לשקרים ודמיונות מופרזים. הרי מי רוצה להקשיב לאיזה יהודי זקן שכל היום לומד תורה ודורש דברי חכמה שנראים משעממים, כשיש כל כך הרבה ריגושים ותאוות בחוץ?
לכן כלב ניסה לדבר אל העם בשפה שהם מבינים, בדרך של שכנוע ותחבולות. הוא ידע ידע שהעם לא ירצו להקשיב לו כי הם מחפשים עכשיו דרמה וריגושים. אז הוא עשה עצמו כאילו שבא לומר דבר לא טוב על משה, ואז כולם רצו לשמוע לדבריו. ואז הוא ניצל את הרגע והכניס טענות חזקות לטובה.
יוצא שהכול תלוי במסע השכנוע שאנו מעבירים. ככל שהדברים יהיו מושכים, צבעוניים, יפים ומשכנעים, כך נוכל להשפיע יותר. ואפשר לראות בהמשך הפרשה שרש"י מסביר (במדבר יד, לו) שדיבה זה לשון חינוך דברים ויש גם דיבה שהיא טובה. כי אנחנו בוחרים באיזה צד להתמקד וכך אנו יכולים להגדיל אותו, לחזק אותו אצל אחרים בצורה משכנעת ולהביא אותו למציאות ממש.
וכך המרגלים מזכירים את בני הענק ואומרים שהיינו בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם. כי כאשר הם רואים עצמם כחגבים, אז גם האחרים רואים אותם כך. כשאנו מתבוננים על דבר ממבט מסוים אנו מחזקים אותו והופכים את אותה נקודת מבט למציאות ממש. אנו מחליטים על מה להתמקד ואת אותה נקודת מבט בה בחרנו אנו מוכרים לנו ולכל העולם סביבנו. וזה מה שהופך בסופו של דבר למציאות חיינו.
ואז מתוך הסיפורים, העם ממש יכול לדמיין את המסע של המרגלים. לראות בדמיון בני ענקים, לחוש את הפחד, להתמלא ברגשות וכו’. ככל שהדברים משכנעים יותר, כך נטיית הלב לשם גדולה יותר.
וכך גם בתוכנו, עלינו ללמוד להשתמש בדברים לתועלתנו. לשכנע את עצמנו לעשות את הדברים שאנו רוצים ולהמחיש את הרצונות שלנו. ובאמת רוב האנשים פועלים בצורה הפוכה, שהם מדמיינים את הפחדים ואז הם מחזקים אותם שיהפכו לגדולים יותר, הם חושבים על תאוות וכך נשאבים לתוכם כאילו שזה דבר מוכרח וכו’. ודווקא את הדברים המועילים והטובים באמת, אנשים זונחים ומשאירים אותם חסרי רגש, כמו התורה הקדושה שאנשים מתייחסים אליה בתור דבר לא מושך ומרגש.
תחבולות היצר הרע
וצריך לשים לב שגם המרגלים שדיברו רעה השתמשו בתחבולות האלו, ואדרבה, הם אלו ששכנעו את העם לבסוף. ומכאן נבין שגם הכוחות השליליים משתמשים בתחבולות בצורה חזקה ולכן מחובתנו לפקוח עיניים כדי להישמר ולהינצל.
המרגלים אמרו קודם כל מעט אמת, שהארץ היא זבת חלב ודבש. למרות שרצו לדבר לא טוב על הארץ, היו חייבים לשבח אותה בתחילה כדי לרכוש את אמון העם. לאחר שאמרו מעט אמת, כל העם רואה שהם דוברי אמת ולא נגועים, ואז לוקחים את כל דבריהם כנאמנים.
ואם נשים לב, נראה שגם השקרים שהם אמרו לא היו ממש שקרים, אלא פרשנות אישית ממבט אחר על האמת. כי באמת הם ראו אנשים שמתו בארץ, רק שהם ניפחו את העניין, הכלילו והציגו זווית ראיה מצומצמת ואז אמרו שזו ארץ אוכלת יושביה. כי אם הם היו אומרים שקרים ממש, אז לא היו מאמינים להם. אבל כאשר אלו דברים מתקבלים, שזו חצי אמת, מיקוד בצד מסוים של האמת, הסתכלות אחרת או מעט גוזמה, אז יש בזה אמון.
וצריך לדעת שכך פועלים כל הדברים הרעים מסביבנו. עוסקים בתחבולות עד שנכנסים לתוכנו ופורצים לנו את כל ההגנות. כלי התקשורת מציגים לנו מעט דברים טובים עם מעט אמת ואז אנו נשאבים לדמיונות רבים, פרשנויות ורגשות שמחדירים לתוכנו, ואנו לוקחים אותם כנאמנים.
הסביבה הלא טובה משפיעה כל כך עד שאנו מרגישים לא נוח להיות מי שאנחנו באמת ומרגישים צורך להיראות ולהתנהג כמו אחרים. כך היצר, פועל כמו איש מכירות ממולח שפועל על הרגש כדי למכור לנו דברים מזיקים שאנו כלל לא צריכים.
וכך גם עלינו לעשות במלחמה הפנימית שבתוכנו. שכאשר היצר הרע מנסה להכשיל אותנו הוא צובע לנו הכל בוורוד, מציג לנו הכל כמפתה, מביא לנו טענות רבות, רוכש את אמוננו, ואז מביא לנו שקרים גדולים שאנו כלל לא מצליחים לזהות. וכאשר אנו רוצים להשיב מלחמה אנו באים עם טענה רעועה שאפילו אנחנו בעצמנו לא מאמינים לה. ומכאן מובן מדוע אנו נופלים פעם אחר פעם ברשתו.
תארו לכם שאדם נתקף ביצר עז לתאווה אסורה כלשהי. אז הדמיון שלו משוטט למרחקים, הוא רואה, שומע ומרגיש את התאווה בתוך המחשבות שלו במשך כל היום וממש כמעט טובע בתוכה.
אבל אז הוא נזכר שעל פי שכל זה לא טוב, אז הוא אומר לעצמו איזה משפט סתמי כמו "אסור לעשות כך וכך" וממשיך בסדר היום. וכך הוא כולו שמח ומרוצה מעצמו שכאילו מנע את עצמו מעבירה, אבל שנייה לאחר מכן הוא שוב שוקע בדמיונות. כך קורה יום אחר יום, עד שלאט לאט הוא הופך למושפע בלי לשים לב. וכי מה חשב לעצמו? שאותו משפט סתמי שאמר במשך שלש שניות בלי להתכוון אפילו, יתגבר על הכוח העצום של כל המחשבות והדמיונות שהיו לו בראש בחודשים האחרונים?
אדם חושב זמן רב על תאוות בצורה כמעט מוחשית, הוא חווה רגשות, מדמיין דברים, מריץ מחשבות בראש וכל היום מתעסק באותן תאוות. ואז הוא מגביל את עצמו בשכל באיזה משפט בלי כוונה שאפילו הוא עצמו לא מאמין בו. הוא חושב שאם הוא יאמר בצורה סתמית ובלי כוונה והבנה איזה דבר תורה, אז כאילו שזה יוכל להיכנס להיחקק אצלו, ולהכניע את כל אותן תאוות חזקות שמשתלטות עליו. אבל הדבר ברור שהתאוות חזקות יותר.
אלא שאנו צריכים לעשות כמו המרגלים. לחשוב על תחבולות של ממש, על טענות נגדיות, על החדרת רגשות ושאר דברים שיסלקו את הצדדים הלא טובים וישתיקו את היצר. לא לזלזל בדברים האלו מתוך מחשבה שהטבע יעשה את שלו, אלא להשקיע בזה זמן ומאמץ ולהילחם ממש. לחשוב אילו טענות נביא מול היצר הרע, כיצד נחדיר לעצמנו את אותן טענות ואיך נחזק את האמון בהן.
וזה הפתרון לכל הקשיים והבעיות שיש לנו במלחמה הפנימית של הטוב מול הרע. שכאשר אנו מכניסים תחבולות כאלו, אז אנו משנים את הכללים כך שהיצר יעבוד בשבילנו. שאנו מחדירים לעצמנו תאוות טובות, דברים טובים שמלווים ברגשות עזים, טענות חזקות שאי אפשר להתווכח איתן ושאר דברים שגורמים לכל הרע שבתוכנו להפוך לטוב ממש.
אדם צריך לקחת את הרצונות שלו, את השאיפות, את הדברים הטובים שהוא רוצה בחייו, את התורה והמצוות, את הראייה השכלית ואת כל הדברים הטובים, ולהתחיל לשפץ אותם. להוסיף להם תיבול, להכניס בהם רגש, לחשוב על טענות לזכותם, למקד את זווית הראיה, לחזק להם את נאמנותם ולנהוג כמו איש מכירות שמשווק אותם.
אנשים רבים למשל נמצאים בהתלבטות בין קיום מצוות לבין עשיית עבירות. מצד אחד הם רוצים לשמור שבת למשל, אבל מצד שני החברים לוחצים עליהם. מצד אחד הם רוצים לקום מוקדם להניח תפילין ולהתפלל, אבל מצד שני הם עייפים מאוד ומתעצלים. מצד אחד הם רוצים ללמוד תורה, אבל מצד שני זה נראה להם משעמם, קשה להם להתרכז ואחרי כמה דקות הם מאבדים את הסבלנות. וכן בכל שאר המצוות או עשיית עבירות.
אבל כל זה נובע מתוך שהמצוות נתפסות אצלנו כמשעממות ואפורות בזמן שהתאוות והעברות נראות מפתות, צבעוניות ומלאות רגש. זה בכלל לא כוחות שקולים וכמעט ואין לנו סיכוי לנצח כך. אנשים מכריחים את עצמם לקיים מצוות בצער גדול כשהם מלאים בתאוות, מוקפים בסביבה לא מתאימה, תקועים בהרגלים רעים וכו’. הם מאלצים את עצמם לסבול כביכול בשם הדת, אבל לאט לאט מתרחקים.
אדם מתפלל וחושב על ארוחת הבוקר שמעוררת בו תאווה, הוא לומד תורה וחושב על הטיול עם החברים, בצורה כזו הוא לא יכול להתקדם ולהשקיע ברוחניות שלו. הוא חושב שהדברים האלו משעממים חס ושלום, ורק שמוכרחים לעשותם, אבל בדמיון שלו הוא רוצה להיות עכשיו במקום אחר לגמרי מלא בתאוות. אבל אם הנסיבות היו שונות זה לא היה נראה כך והוא היה נהנה מכל רגע של עשיית קודש.
אנחנו מנסים להילחם באותן תאוות מפתות וכאילו מנסים להקריב מעצמנו כדי להתגבר ולעשות את הדברים ה"משעממים", ולא חושבים לנסות כלל לשנות את התפיסה עצמה, כך שנראה ונתפוס את אותם דברים "משעממים" כביכול, כדברים מרתקים ומלאי צבע ועניין.
במקום להילחם כדי לעשות את הדברים הסתמיים, המשעממים והלא מפתים, נכניס צבע ורגש לאותם דברים טובים, אז לא נצטרך להילחם בכלל. היצר הרע יעשה בשבילנו את כל העבודה כדי לגרום לנו לקיים את אותן תאוות שהן בעצם מצוות. כמו פיל מאולף, שכל הכוח והעצמה שלו באים לתועלתנו.
לא דומה שבת שיושבים בה כל המשפחה סביב השולחן עם אוכל משובח, בגדים מפוארים, חידון לפרשת השבוע ושירי שבת שמחים, לשבת כזו שלא התכוננו אליה ואז חם כי לא הדליקו מזגן, משעמם כי אין מה לעשות, הכל חשוך וכולם נראים מסכנים כי הם לא יכולים לעשות שום דבר.
זה בדיוק ההבדל בין מלך לבין אסיר בבית הסוהר, כי שניהם לא זזים מקומם בזמן שאחרים דואגים לצרכים שלהם. רק שהמלך נהנה מכל רגע והאסיר רק חושב איך להימלט. אדם שחושב שהשבת היא מאסר ירגיש כלוא כמו אסיר, אבל אדם שיכין לעצמו את הדברים הטובים ביותר לכבוד שבת ירגיש מלך.
עלינו לעשות הכנות מראש. לחשוב בצורה שיווקית, איך לגרום לנו ליהנות מהמטרות שלנו? איך נחדיר לעצמנו רצונות טובים יותר? איך ניקח את היצר הרע לטובתנו? איך נתאווה לקיום מצוות? איך נכין לעצמנו את הקרקע לדברים שאנו רוצים לבנות בחיים?
עצות מעשיות
כדי להבין איך להפעיל את העניין בצורה מעשית, ננסה לתת כמה דוגמאות. כמובן שאצל כל אדם זה יהיה שונה בהתאם למקום הרוחני בו הוא נמצא, להשקפת העולם שלו ולתפיסת העולם המיוחדת שלו. אבל כאשר הרעיון יהיה מובן, כל אחד יוכל לקחת את הדברים למקומו שלו ולחשוב על פתרונות רבים ויצירתיים.
אדם יכול למשל לקחת את המאכל האהוב עליו ולהחליט עם עצמו שמעתה הוא לא יאכל אותו ביום אחר חוץ משבת. בפעולה הפשוטה הזו אותו אדם גייס לעזרתו את היצר הרע שלו. כעת היצר הרע והתאווה לאותו מאכל יחכו כל השבוע לשבת. בכל יום הוא יאמר לעצמו מתי כבר יהיה שבת. בצורה כזו הוא גורם ליצר הרע שלו לאהוב את יום השבת.
כך גם עושים בבתי הכנסת, נותנים סוכריות לילדים וכך מלמדים אותם שהתפילה היא דבר מתוק. נותנים להם לקרוא תהלים ומביאים להם שקית ממתקים, ואז מובן שיהיה להם כיף והם ירצו להמשיך לבוא. אמנם זה מתחיל שלא לשמה, אבל מתוך שלא לשמה יבוא לשמה.
אדם יכול גם לעשות תחבולות שונות בלימוד תורה בבית המדרש. להכין לו קפה ועוגה, ללמוד נושאים שהוא אוהב, להקיף עצמו בחברים מתאימים, לחזק את החברים שלו, לדמיין את עצמו כגדול הדור וכו׳. ואז היצר והתאווה ימשכו אותו לבית המדרש כדי ליהנות ולהתמלא.
אדם רוחני יותר יוכל לחשוב על כמה שהוא מתקרב להשם יתברך דרך המצוות. שכשהוא מניח תפילין הוא מתחבר להשם, שכשהוא מתפלל הוא מזיז דברים בעולמות העליונים, שכשהוא עושה עבירות הוא בורא ממש מלאכי חבלה מזיקים. כך הוא ירגיל את עצמו לחשוב תמיד בצורה רוחנית על כל דבר וזה ידרבן אותו להתקרב להשם עוד ועוד.
הכללים הם פשוטים, צריך להידבק לאמת רק במיקוד שונה. להסתכל על הצדדים הטובים, ולראות איך נכניס רגש חיובי וצבע לכל אותם רצונות טובים שבהם אנו רוצים להשקיע. להסב את תשומת הלב של היצר הרע כמו שעשה כלב, כאילו שאנחנו חברים שלו שבאים לטובתו, ואז להכניס את הטענות. להראות לו שאנו מחפשים יצרים ותאוות בבית המדרש ובמצוות, וכך לגרום לו להתאוות לדברים טובים כך שהוא יעשה בשבילנו את כל המאמץ ואת כל העבודה הקשה.
השם יתברך יזכה אותנו לנתב את כל כוחות הנפש שלנו שיעבדו את השם יתברך בצורה מלאה וטובה, שנתחבר אליו וכך נשיג את כל הרצונות הטובים שלנו ביעילות ובקלות.
תכנים נוספים דומים:
יפה מאוד