העינויים מביאים אותנו לפרוץ את ההגבלות – פרשת שמות

ראובן פיזנטי | כ׳ בטבת ה׳תשע״ג | פרשת שמות

פרשת שמות מתארת מעט מהסבל הנורא והעינויים הבלתי פוסקים שחוו בני ישראל במצרים. אך התורה מגלה לנו שדווקא אותו סבל הוא שהביא אותנו לפרוץ את ההגבלות שהיו לנו. הפסוק אומר: "וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ" (שמות א', פסוק יב'). כלומר הריבוי והפריצה של עם ישראל הם לפי מידת העינוי, אם יענו אותנו מעט, אז נפרוץ מעט, אך אם יענו אותנו הרבה אז נפרוץ הרבה. יוצא שאותם ייסורים שאנו מנסים להתרחק מהם, דווקא הם אלו שעוזרים לנו לצמוח.

הדבר מובן שדווקא השהות במצרים בתוך שיא הטומאה, היא זו שהביאה אותנו לזיכוך הטוב ביותר. שהרי להיות צדיק בעולם בו כולם צדיקים זה קל, אך לחיות בעולם של טומאה עם כל העבירות האפשריות מסביב ובכל זאת לשמור על עצמנו צדיקים, זו כבר רמת זיכוך הרבה יותר גבוהה וניסיון הרבה יותר קשה.

לכן לא פלא שדווקא השהות במצרים, היא זו שהובילה אותנו ליציאה משם ולקבלת התורה. לא פלא שכל אותו הדור ראה את השכינה מול עיניו. זה לא שבני ישראל היו כולם צדיקים עליונים ללא שום פגם, אלא שביחס למקום שהיו בו, אפילו להישאר "סתם" מאמינים שלא עובדים עבודה זרה זה נחשב להישג עצום. לכן אנו רואים שאמנם עם ישראל חוטא הרבה במדבר, שכן עדיין הייתה חסרה להם העבודה הפנימית אותה השיגו בשהותם במדבר, אך עם כל זה הדרגות שלהם היו עצומות כבר מההתחלה, שהרי הצליחו לשרוד את מצרים.

את העניין הזה קל לראות גם במקומות אחרים. השואה הארורה למשל לקחה את חייהם של מיליוני יהודים קדושים וטהורים, אך בזכותה הצלחנו להגיע להכרה שאין אפשרות אחרת וחזרנו לארץ ישראל.

כל אחד מאיתנו נתקל בעניין הזה גם באופן פרטי לפעמים, כאשר אנו נמצאים במצב "רגיל" של שגרה, ואז הוא הופך לגרוע יותר, ודווקא המקום הגרוע שהגענו אליו מניע אותנו לפעול ולהתעלות הרבה יותר מאותו מקום בו היינו בתחילה. הרבה אנשים למשל חוו פיטורים מהעבודה והיו בצער גדול, ודווקא זה מה שהוביל למציאת עבודה הרבה יותר טובה. אילו לא היו בצער מהפיטורים, היו נשארים עומדים באותו המקום ללא התקדמות.

כמה פעמים הרגשנו עצלים מדי מכדי לעשות פעולה נדרשת, ורק כאשר המצב הפך לגרוע יותר ובלתי נסבל, עשינו את אותה פעולה שהפכה את הכל להרבה יותר טוב? כמה פעמים היינו במצב חירום מלחיץ ויוצא דופן שהוציא מאיתנו כוחות אדירים שלא ידענו על קיומם? אדם שפוחד ובורח ממשהו יכול לרוץ הרבה יותר מהר מהשיא הכי טוב שלו בעקבות הלחץ בו הוא נמצא. דווקא המצבים הקשים מוציאים מאיתנו את המקסימום שלנו.

העינוי והסבל לא נועדו כדי שנהיה בצער חס ושלום. אלא כדי שנתעלה ונצמח מהם. בסבל ועינויים אפשר להתפלל הרבה יותר בכוונה מעומק הלב, להגיע להישגים טובים, לבצע פעולות מורכבות ולהוציא לפועל את הכוחות החבויים בתוכנו. הדבר דומה למשקולות אותן אנו מרימים דווקא בגלל הסבל וההתנגדות שבכך, כדי להתחזק. אם המשקולת קלה מדי, אנו מבינים שזה לא יעזור לנו, לכן אנו בוחרים את המשקולות הכבדות שיתנו לנו התנגדות וקושי. אנו מחפשים את הקושי שבדבר כי דווקא כאשר קשה לנו אנו יודעים שיש בזה תועלת.

כולנו נשמות שמוגבלות בתוך גוף. אנו רוצים לצמוח, אך הגוף עוצר אותנו ומגביל אותנו. כאשר אנו מענים את הגוף בעינויים גשמיים, אלו מביאים אותנו לעלייה רוחנית. אם נתעסק כל היום בגשמיות, לא יהיה לנו זמן וכוח להשקיע ברוחניות. הדבר דומה לאדם שרוצה להתרכז ולכן עוצם את העיניים, כי הכוח שלנו הרבה יותר חזק כאשר ממקדים אותו למקום מסוים. אנו מפסיקים את העברת הכוח לראייה ואז אפשר להשקיע את הכוח שלנו בפנימיות ובמחשבה. כך כאשר אנו מפסיקים להשקיע בדברים החיצוניים והגשמיים שסביבנו, אנו יכולים לקבל כוח הרבה יותר חזק לפנימיות שבנו. לכן ככל שיענו אותנו, כן נפרוץ את כל ההגבלות הגשמיות שאנו מוקפים בהן. מובן שלא צריך לבקש ייסורים או לרצות לסבול, אך כאשר הדברים נדרשים לצורך עלייתנו הרוחנית והשם יתברך מביא עלינו ייסורים, אנו צריכים לקבל את הדברים באהבה, שכן הכל זה לתועלתנו.

דווקא בדור שלנו יש את הפוטנציאל הגדול ביותר לצמיחה. כל מי שיסתכל סביבו יוכל לראות את מצרים של אז. שיא הטומאה סובב אותנו ומפתה אותנו. בכל מקום אליו נלך נהיה מוקפים ביצר הרע, בכללי חברה מעוותים ובאנשים שסטו מדרך הישר. דווקא בדור הזה, שבלחיצת כפתור ימכרו לנו רגשות מעוותים בטלוויזיה ותאוות שונות במכשירי תקשורת שונים, אפשר להתעלות בצורה החזקה ביותר. כמו כור ההיתוך במצרים, כך גם היום. מספיק לשמור על עצמנו, על האמונה הפשוטה, על דרך התורה בתמימות, ובכך להגיע לדרגות עצומות שבדורות הקודמים עם כל החכמה והצדיקות שלהם לא יכלו להגיע אליהן. כל גדולי הדור של הדורות הקודמים לא התמודדו עם יצר הרע כל כך גדול כמו שיש אצלנו.

פעם לא היה מושג כזה "חילוני" שנגיש לכל מי שרוצה לחיות בצורה נוחה בלי נקיפות מצפון. פעם גם אם היינו מנסים לברוח חס ושלום מהיהדות, היו רודפים אותנו שונאי היהודים והיינו מבינים היטב בעל כרחינו שאנו שונים מהם. פעם היינו מפוזרים בארצות בין הגויים שהיו מנסים להשמיד אותנו, והיינו מאוחדים ביהדותנו כדי לשמור על עצמנו מפניהם. פעם היינו צריכים לעשות מאמצים אדירים כדי לבצע עבירה.

דווקא היום, שיש כל כך הרבה מתנגדים לדת, כל כך הרבה השמצות נגד שומרי מצוות, כל כך הרבה הערכה ואהדה למבזי היהדות עד שלא מעט יהודים מתביישים לשמור תורה ומצוות כי זה כל כך לא באופנה. דווקא היום יש לנו את ההזדמנות לצמוח הכי גבוה, לסבול את ההגבלות הגשמיות שיביאו אותנו לפרוץ את כל ההגבלות הרוחניות שמקיפות אותנו.

היום כולנו יודעים שאנו נמצאים בדור ירוד, אך דווקא מתוך המקום הזה צומח המשיח. דווקא מתוך המקום הנמוך ביותר אפשר להתעלות למקום הגבוה ביותר. מתוך העינויים של מצרים זכינו לקבל את התורה. כך גם היום מתוך המקום הנמוך בו אנו נמצאים, אנו יכולים לזכות לעילוי אמתי וגבוה הרבה יותר. אמנם עברנו המון צער וסבל במצרים, אך כשם שנגאלנו משם, כך השם יתברך יגאל אותנו בע"ה גם כעת.