כוח הדיבור – להיזהר במה שמוציאים מהפה (פרשת תצווה)

ראובן פיזנטי | י״א באדר ה׳תשע״ג | פרשת תצווה

במשך כל פרשת תצווה הקדוש ברוך הוא מדבר אל משה רבינו. עם כל זה, מפתיע לגלות ששמו של משה רבינו לא מוזכר בפרשה אפילו פעם אחת. אם נשווה את הדבר לפרשות אחרות, נגלה שכאשר השם מדבר אל משה, בכל כמה שורות מופיע ביטוי בסגנון "וידבר השם אל משה לאמור". בפרשת תצווה ישנן הרבה פניות למשה בלשון נוכח, "אתה", אך ללא הזכרת שמו. וכל זה דווקא בשבת סמוכה ליום הולדתו ופטירתו של משה, שחל ביום ז' באדר.

רבותינו מספרים שהדבר בוודאי אינו מקרה, אלא שכאשר משה רבינו ביקש והתחנן על ישראל, שהקדוש ברוך הוא יסלח להם ולא ישמיד אותם, הוא אמר "ואם אין מחני נא מספרך". למרות שמשה עשה מעשה טוב מאוד וראוי לשבח שעל ידו הציל את כלל ישראל מכליה ולמרות שהתנאי כלל לא התקיים שהרי השם התרצה וסלח לעם ישראל, בכל זאת בגלל שהמלים יצאו מפיו של משה רבינו, הדבר מוכרח להתקיים בדרך כלשהי, וכך שמו של משה הוסר מפרשת תצווה. מכאן כדאי ללמוד כמה עצמה יש לפה שלנו וכמה כוח יש בידינו להטיב או חס ושלום להפך.

שום דיבור לא מתנדף לו באוויר ונעלם. כל דבר שהוצאנו מהפה משאיר רושם ומשנה את המציאות העתידית. אפילו דברים קטנים, דברים שנאמרים בצחוק, דברים שכלל אין לנו כוונה אמתית בהם, הכל בסופו של דבר מתקיים. בוודאי שהדברים לא מתקיימים תמיד באופן מיידי, גם לא בדיוק באותה צורה שהייתה לנו בדמיון, הפרטים מסביב משתנים, אבל הגלגל מסתובב ובסופו של דבר הדברים מגיעים בצורה כזו או אחרת. לכן ראוי לכל אחד מאיתנו להיזהר מאוד בדברים היוצאים לנו מהפה.

אנשים לפעמים אומרים דברים מזעזעים בלי לשים אפילו לב לכך. בשעת כעס אדם יכול להקפיד על אדם יקר לו ולקלל אותו בקללות איומות שמגיעות רק לשונאי ישראל. אנשים רבים נשבעים על שטויות בלי להתייחס בכלל למה שהם מוציאים מהפה. אנשים מרכלים בלי סוף על כל מיני אנשים בכל מפגש ובכל הזדמנות. אנשים אומרים אפילו על עצמם דברים איומים בשעת עצב ובזמנים קשים, או אפילו סתם מתוך הדיבור השוטף והסלנג היומיומי שאליו התרגלו.

אם אותם אנשים ידעו שאותו דבר שהם אומרים הולך להתקיים, הם לעולם לא היו מוציאים אותו מהפה. אם אדם היה יודע את הכוח העצום של הדיבור, הוא היה פוחד לדבר ורק שותק כל היום כמו אילם.

ליצר הרע יש עניין רב להשפיע על האדם לומר דברים שליליים. אדם תופס את המציאות בתור דבר שלילי ואז מתחיל לומר דברים הרסניים. אדם מכריז על עצמו ככישלון, אומר שהוא לעולם לא יצליח, שאין סיכוי, שהוא רוצה למות ושאר דברים נוראים שבוודאי לא היה רוצה שיתקיימו. אותו אדם חושב שאין לזה משמעות, אבל הכל נחקק ומוצא את דרכו כדי להתקיים.

לפעמים אנשים עושים מזה צחוק, ואז אומרים דברים טיפשיים כמו לומר שהוא "חולה" על מישהו כביטוי לאהבה, לומר שהוא הולך למות כדי להראות שהוא מופתע, או לומר שהוא נשבע בסבתא שלו או בספר תורה. הוא יכול אחר כך לספר לעצמו ולאחרים סיפורים על זה שהוא לא התכוון וזה היה סתם בצחוק, אבל ברגע שהמלים כבר יצאו מהפה, יש להן כוח משל עצמן וזה כבר לא חשוב אם הוא התכוון לכך או לא.

ובאמת אם נתבונן על הדברים, נגלה שבלשון הרע או דיבורים על דברים שליליים אין שום טעם והנאה. הדבר היחיד שגורם לנו לומר את הדברים זהו היצר הרע שמתלבש עלינו ומנצח אותנו. אנו לא מרוויחים מזה כלום. בעבירות אחרות עוד יש לנו הנאה מיידית פה ושם, למרות שבסופו של דבר העבירה אינה משתלמת בכלל ואנו מפסידים המון, אבל לפחות יש לנו איזושהי הנאה קצרה. אבל כאשר אנו מדברים על דברים לא טובים, מוציאים קללות מפינו או שאר דברים לא טובים, אין לנו שום רווח בדבר ומאה אחוז הפסד. בכל זאת אם נשים לב לעצמנו, נגלה שאין כמעט יום שעובר מבלי שנוציא דברים שליליים ומזיקים מהפה שלנו.

אילו רק הייתה לנו היכולת לראות איך שכל פרט קטן המרכיב את חיינו הוא תוצאה ישירה של איזשהו דיבור או מחשבה של העבר, היינו משנים את הכל. אלא שאנו אומרים הרבה דברים, אחרי דקה אומרים דברים אחרים, בכל יום משנים את דפוס המחשבה שלנו, וכך שוכחים על מה דיברנו לפני חמש דקות. לאחר שנה שנתיים פתאום מגיעה המציאות שאנחנו עיצבנו לעצמנו, ואז אנו כלל לא מבינים איך הגענו למצב הזה. אנו כלל לא מקשרים שזוהי אותה מציאות שאנחנו בנינו במו ידינו מתוך המלים שאמרנו.

כל אחד מאיתנו יכול פשוט להתחיל לתרגל. בכל מחשבה או דיבור שליליים שמציפים אותנו, ננסה להיות ערניים ומודעים ופשוט לעצור את זרם הדברים. לעצור ולחשוב לרגע כיצד אפשר להסתכל על הדברים ולהגדיר אותם באור חיובי יותר. איך אפשר להתנסח בצורה חיובית יותר בזמן שאנו מביעים את אותם הדברים בדיוק. תמיד אפשר לשפר את הדברים לחיוביים ומועילים יותר. אם נשים לב לדיבור שלנו ונשתדל לומר דברים חיוביים ומשמחים, נוכל לבנות לעצמנו עתיד יפה יותר.

חשוב לזכור שהעבודה על הדיבור ולשון הרע היא אחת העבודות הקשות ביותר, שכן יצר הרע בזה הוא גדול, פועל עשרים וארבע שעות ביממה ועם זאת הדברים נראים כלא חשובים כל כך כדי שאדם ירצה להתאמץ לעבוד עליהם. אדם חושב לעצמו שזה בכלל לא חטא ואין כל רע בדיבורים כאלו.

כדאי לדעת את הדברים כדי להחזיק מעמד ולא להתייאש מהניסיונות. כי יתכן מאוד שנרצה בכל ליבנו להתחזק ולעבוד בנושא, אך הנפילות בדרך יביאו איתן ייאוש וכך נעזוב את זה מתוך מחשבה שאין לנו סיכוי. לכן כדאי לנסות לעבוד על הדברים לאט ובהתמדה, לקבל על עצמנו קבלות קטנות ולנסות לזהות את הזמנים שהדיבור שלנו יוצא משליטה. לנסות לנתח את הדברים, מה גרם לנו להגיע למצב הזה? היכן נמצאת הנקודה בה איבדנו שליטה? בפעם הבאה ננסה לזהות את הנקודה הזו עוד לפני כן, ולנסות לשנות את המצב כדי לא להגיע לאותו המקום.

בע"ה נשתדל כולנו להפחית את הדברים השליליים הנאמרים מפינו, נוסיף ונרבה דברים חיוביים ודברי תורה ובכך נעצב לנו מציאות חדשה וטובה יותר על פי רצונותינו.