לעלות בקודש – פרשת תרומה
הרבה יהודים זכו ברוך השם להכיר את המתיקות של התורה ולשלב בחייהם שמירת מצוות. לכאורה, היה נראה שאותם יהודים הצליחו להגיע לתכלית ועשו את הנדרש מהם, אבל האמת היא שיש עוד המון לאן להתקדם.
כאשר אנו רואים את היהדות מרחוק, פעמים רבות אנו מקבלים רושם מוטעה. אנו נותנים לתמונה כללית לסנוור אותנו ולחשוב שבזה מסתכמים הדברים. אבל העומק שבתורה וביהדות הוא אינסופי. זה הרבה יותר מכמה מצוות שאנו מכירים או מקבוצת אנשים לבושים בחליפות שחורות. כדי לגלות את אותו עומק, עלינו להיכנס פנימה, כי מבחוץ אין לנו שום סיכוי להבין את הדבר.
פרשת תרומה מתארת לפרטים כיצד צריך לבנות את המשכן וכליו. בין התיאורים כתוב: "והבדילה הפרוכת לכם בין הקודש ובין קודש הקדשים" (שמות כו', לג'). ברור לכולנו שהמשכן (או בית המקדש שנבנה מאוחר יותר) הוא המקום הקדוש ביותר שבו שורה השכינה. ברור לכולנו שישנו הבדל עצום בין קודש לחול. אבל כאשר אנו מתייחסים לקודש עצמו, לרוב אנו נוטים להחשיב את הכל כשווה. אלא שכאשר נכנסים פנימה אל הקודש, מקבלים הבנה שונה לגמרי. פתאום רואים את הפרוכת שמבדילה בין שני מקומות שהאחד הוא הקודש שאנו נמצאים בו והשני הוא קודש הקדשים.
אנשים רבים תופסים את ענייני הקודש כשווים במעלה. זו הייתה הטעות של קרח שאמר שכל העדה קדושים. הוא חשב שמשה ואהרן סתם מתנשאים למרות שהם שווים לכולם, שהרי כולם ראו את השכינה במעמד הר סיני וכולם עובדים את השם. אבל זו טעות עצומה, כי גם בתוך הקודש יש דרגות רבות בלי סוף. כך גם הקדוש ברוך הוא אמר למרים, שמשה הוא לא כמו שאר הנביאים ואסור לדבר עליו. הוא ברמה הרבה יותר גבוהה משאר הנביאים.
אנשים רחוקים מסתכלים על היהדות ומבחינתם אין שום הבדל בין רב עצום שהוא גדול הדור, לבין איזה אדם עם כיפה וזקן. מבחינתם מישהו שאתמול החליט לחזור בתשובה והתחיל לשים כיפה הוא כבר רב גדול. הדבר הזה הוא פתח להרבה טעויות, כי אז משווים ביניהם ועלולים לקחת דברים טיפשיים של אותו אדם פשוט כדברי תורה שאין לערער עליהם, או מצד שני להתייחס בזלזול לדברים של אותו גדול דור. מוכרחים לעשות הפרדה ברורה ולשים כל דבר במקום הראוי לו.
פעמים רבות לאחר שאנשים עושים צעד נועז ומתחזקים בתורה וברוחניות, הם מגיעים למקום בו הם חושבים שהם כבר סיימו את עבודתם. הם מסתכלים על המצוות המפורסמות והחשובות ובטוחים שזה מספיק להם. מבחינתם לא צריכים להיות קיצוניים יותר מדי ולא צריך להגזים. אותם אנשים עלולים להיתקע במשך כל חייהם באותו השלב מבלי לדעת שהם רק בתחילת הדרך. אמנם הצעד שהם עשו הוא עצום ובוודאי שיקבלו על כך שכר רב, אבל זו רק הדרך ועדיין לא הגיעו ליעד. תמיד יש לאן להתקדם.
כמו ילד שמסיים את הלימודים בסוף שנה ואז הוא עולה לכיתה חדשה. לאחר שהוא מתבגר ומסיים את כל הכיתות, הוא מתחיל מסלול חדש. הוא יכול לחשוב לאחר שנות הלימודים שהוא סיים את המוטל עליו, אבל הוא רק מתחיל את החיים שלו. כך כולנו, מתחזקים ומתקדמים, אבל יש דרגות אינסופיות לרוחניות ואפשר תמיד להתקדם עוד ועוד ולהשיג דברים טובים יותר וגבוהים יותר.
כאשר אנו מתבוננים על דבר מסוים מרחוק, אנו תופסים אותו בצורה כללית. ככל שאנו מתקרבים אליו, כך אנו זוכים להכיר את הפרטים הקטנים של אותו עניין ואז כל התפיסה שלנו משתנה בהתאם.
אם למשל נסתכל על מקום מסוים מרחוק, נראה תמונה כללית של אותו המקום. אבל אז אם נתקרב לשם נוכל לראות פרטים שמרכיבים את המקום כמו עצים, ספסלים, בתים, עוברי אורח וכו'. אם נתמקד בפרט מסוים, כמו אחד האנשים במקום למשל, נוכל לראות עולם שלם שלא הכרנו. פתאום נגלה שיש לאותו אדם סיפור חיים מרתק, מחשבות, רגשות ועולם שלם שהוא מחזיק בתוכו. כך אפשר להמשיך ולהתמקד למשל במחשבה או בתפקוד של איבר פנימי מסוים של אותו אדם ולגלות עולמות מופלאים חדשים שכלל לא חשבנו עליהם קודם לכן. מי היה מעלה על דעתו את כל הדברים האלו מאותה נקודה ראשונה בה עמדנו כאשר ראינו אזור שלם מרחוק…?
כשאנו מתבוננים על התורה והיהדות מבחוץ אנו מקבלים תמונה מוטעית. מרחוק אנו רואים את הדת וחושבים שהכול מסתכם בכמה סממנים חיצוניים. לכן קל לנו לשפוט מהצד, להדביק סטיגמות שונות ולהימנע מקשר עם היהדות. אם נזכה להתקרב, נגלה עולם חדש לגמרי של קודש שבו אפשר לחיות חיים מספקים יותר מלאים באמונה. אם נתקרב עוד יותר, נגלה דברים עמוקים יותר וחכמה עצומה שתסדר לנו את כל החיים. מבחוץ אפשר לראות אנשים בחליפות שמתנהגים בצורה מוזרה, אבל ככל שמתקרבים מגלים חיי אמת שמנטרלים את כל השקרים שהתרגלנו לחיות איתם.
כולנו מכירים פה ושם פסוקים שונים מהתורה. כולנו גם מכירים פה ושם יהודים יראי שמיים מכרים או קרובי משפחה. מתוך ההתבוננות הזו אנו חושבים לעצמנו שאנו יודעים בדיוק מהי היהדות. לפעמים עולה בדעתנו גם שאולי התורה חס ושלום משעממת. הרי לא ראינו כוחות רוחניים עצומים או חיים מעוררי קנאה בתוך הסיפורים המוכרים לנו. אלא שחסרים לנו המון פרטים שאותם אפשר לגלות רק בעומק של הדברים, ולכן מבחוץ הכל נראה לא מפתה וחסר משמעות.
אם נזכה להיכנס מעט אל הקודש, נגלה שהדברים שם דומים מאוד למה שהכרנו בחול. אדם שינסה להניח תפילין למשל, לא יזכה כנראה לאיזושהי הארה מיוחדת שתשנה לו את כל החיים בבת אחת. כך גם אדם שיכנס לבית כנסת בפעם הראשונה בחייו כנראה שלא יקבל מענה מיידי לכל תפילותיו. אדם שינסה לקרוא בספר הזהר בפעם הראשונה בחייו, כנראה לא יגלה את סודות היקום מתוך מה שקרא, וכנראה שגם לא יבין כלל את מה שהוא קורא. מקובל גדול הוא בוודאי לא יהפוך להיות מתוך הדף היחיד שקרא בו.
הדברים אולי יאכזבו את מי שמצפה לדברים מופלאים ושינויים קיצוניים עם מעט השקעה, אבל האמת היא שמלבד מקרים קיצוניים ומיוחדים, כמעט ואין שינויים כל כך עצומים בזמן כל כך מועט.
עם זאת, הכניסה המועטת הזו אל הקודש יכולה לפתוח לנו פתח חדש ותפיסה חדשה שלא הכרנו קודם לכן. כמו לעלות כיתה, שאמנם זה לא שונה בהרבה מהכיתה הקודמת בשנה שעברה, אבל לאט לאט עוברים שינויים והתכנים הופכים לגבוהים יותר. כמו להתקדם בנסיעה ובכל התקדמות לראות נופים חדשים באופק שלא ראינו קודם לכן.
כעת נוכל לראות שגם מתוך הקודש שאליו זכינו להגיע, ישנה אפשרות להתעלות עוד יותר ולהגיע למקום עוד יותר קדוש. כך לאט לאט נוכל להתקדם ולהתעלות, לקיים עוד מצווה, להבין עוד שיעור תורה, לעבוד על עוד מידה טובה וכו'. כך נגלה בכל פעם מחדש את הפרוכת הזו שמפרידה בין הקודש שאליו כבר זכינו להגיע, לבין המקום הגבוה יותר שביחס למקום בו אנו נמצאים הוא קודש קדשים.
אם נתבונן לאחר זמן על ההתקדמות שעברנו מבלי לשים לב, נבין איזה שינוי מהותי הצלחנו לחולל. הדבר דומה לילד קטן שגדל בכל פעם קצת מבלי להרגיש. הוא אף פעם לא מרגיש איזשהו רגע שבו הוא משתנה, אבל לאחר תקופה כשהוא יביט לאחור הוא ייזכר כמה הכל היה שונה בעבר ואז יבין איזו התקדמות הוא הצליח לעשות.
מתוך הדברים אנו יכולים ללמוד שני דברים חשובים. ראשית, שלא צריך לפחד מתוך הכניסה אל הקודש, משום שגם אם ניכנס, השינוי לא יהיה מהותי כל כך ורק עם הזמן והרצון שלנו נוכל להגיע לשינוי גדול יותר בצורה מבוקרת והדרגתית. תמיד כאשר ניכנס אל הקודש, תהיה עדיין הפרוכת שמפרידה בינינו לבין קודש הקדשים כך שאין לנו ממה לפחד.
אנשים פוחדים לחזור בתשובה ולהפוך פתאום לאדם אחר, אבל חזרה בתשובה זה לא משהו שקורה ברגע אחד, אלא תהליך הדרגתי שמורכב מצעדים רבים, שכל צעד נעשה על ידינו באופן מבוקר. לא צריך להפוך לאדם זר, אדם יכול להישאר בדיוק כפי שהוא, רק עם שיעורי תורה וקיום מצוות. הוא לא יהפוך פתאום לחייזר אכזרי, רק לאדם מחושב יותר וקדוש יותר.
הדבר השני שאפשר ללמוד הוא שצריך תמיד להתקדם, שהרי אם לא נתקדם, נהיה תקועים במקום שאנו חושבים שנחשב לטוב, אבל זה רק ביחס למקום בו היינו לפני כן. הקודש הוא מצוין ביחס לחול, אבל השאיפה צריכה להיות להגיע לקודש הקדשים. זה כמו שילד בכיתה א' יהיה מרוצה שעלה לכיתה א' מהגן, וכעת ירצה להישאר שם במשך כל חייו. אז אמנם זה טוב שהוא עבר את השלב של העלייה, אבל זה רק חלק מהדרך, יש עוד הרבה למה לשאוף והמטרה עוד רחוקה. אף אחד לא רוצה להגיע לגיל ארבעים ולגלות שהוא לא השתנה ולא התקדם מאז גיל ארבע. בעזרת שינויים קטנים, מתונים ומבוקרים נוכל לנווט את חיינו ולהביא אותם למקום טוב יותר.
חשוב מאוד לא להתייאש מההתקדמות שלנו. אמנם כל צעד הוא קטן, אבל צעד אחר צעד נוכל למצוא את עצמנו מתקרבים לקודש הקדשים. השם יתברך יזכה אותנו לעלות בקודש למקומות גבוהים ועצומים, מתוכם נוכל לגלות עולמות חדשים של קדושה וטהרה, חכמה עצומה ואמונה מעצימה.
תכנים נוספים דומים:
כתיבת תגובה