התורה שבעל פה כתובה בתורה – פרשת שופטים

ראובן פיזנטי | ד׳ באלול ה׳תשע״ב | יסודות היהדות | פרשת שופטים

הרבה אנשים נמצאים בבלבולים והתלבטויות. אנחנו מאמינים במשהו מסוים ועם זאת אנחנו מאמינים במשהו סותר לחלוטין. קשה לנו לתפוס את המציאות המוחלטת ולכן אנו אוחזים בחלקי מידע שכלל לא מתחברים לנו ביחד.

יש אנשים שיצהירו בגלוי לכולם שהם מגדירים את עצמם כ”חילונים” מובהקים ואינם רוצים שום קשר לתורה, אבל בכל זאת יציבו מזוזה בפתח ביתם ויהפכו את העולם כדי לדאוג שלבן שלהם תהיה ברית מילה. וגם להפך, יש אנשים שיצהירו בגלוי שהם אוהבים את הקדוש ברוך הוא הכי הרבה שאפשר ואין מאמין יותר מהם, אבל בכל זאת ישמחו ללכת לחוף ים מעורב חס ושלום או לעשות עבירות אחרות. היום יש הרבה בלבולים וספקות ומעטים הולכים עם אמונתם עד הסוף.

אחד הספקות הגדולים ביותר שמלווים אותנו הוא עניין נכונות הדברים שהועברו אלינו מהדורות הקודמים. הרי כולם בסופו של דבר מאמינים בצורה כזו או אחרת בבורא יתברך, וגם רוב היהודים מבינים שהתורה היא אמת. אלא שרבים סבורים שהרבנים מעוותים לכאורה את דעת התורה ומפרשים אותה על פי רצונם והשקפתם. למרות שהם מאמינים באמונה שלמה שהתורה מהשמיים, הם פשוט חושבים שגדולי הדור והפוסקים כאילו לא יודעים לפרש אותה כראוי.

ברור לכולנו שנשכחו הרבה דברים מהדורות הקודמים שהיו ענקיים בתורה, לכן לכאורה איך נדע שגדולי הדור של היום אכן קיבלו את הדברים בצורה נכונה? איך נהיה בטוחים שאנו צריכים לקבל מהם את הפירושים וההסברים ולבטל את הדעה האישית שלנו? הרי ניתן לשמוע לא מעט אנשים שסבורים שהם מבינים את פירוש התורה בצורה טובה יותר מהרבנים שלהם, אז איך אפשר לדעת אם כדאי לנו להקשיב לגדולי הדור או לעצמנו?

פרשת שופטים עונה לנו על השאלה הזו בצורה ברורה ומפורשת: “ובאת אל הכהנים הלויים ואל השופט אשר יהיה בימים ההם… ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך… ושמרת לעשות ככל אשר יורוך”, ואם זה לא מספיק אז גם הפסוק הבא משלים את הדברים: “על פי התורה אשר יורוך… לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל”.

בפסוקים האלו התורה מצווה אותנו ללכת על פי הציווי של גדולי הדור. הכוהנים והלויים מייצגים את אלו שעובדים עבודה רוחנית וקרובים אל השם יתברך. השופט מייצג את גדול הדור שפוסק הלכות ושופט את העם על פי חוקי התורה (כפי שניתן לראות בספר שופטים). אנו מחויבים לעשות על פי מה שיגידו לנו גדולי הדוק, לשמור לעשות ככל שיורו, על פי התורה אשר יורו, לא לסור כלל ימין ושמאל. לעשות את כל מה שיאמרו לנו במדויק.

עשה לך רב

הקדוש ברוך הוא ידע שנגיע למצבים בהם לא נדע למה להאמין. הוא ידע שיהיו קראים ורפורמים שירצו לפרש את התורה בצורה עצמאית מבלי להתחשב במסורת ובגדולי הדור. הוא ידע שנחזיק ספר תנ”ך ביד ונחשוב שאנחנו מבינים את המשמעות של הדברים טוב יותר ממי שכתב אותם. אז מלכתחילה ברא תרופה למכה.

לכן אחת מתרי”ג המצוות שבתורה היא להקשיב לדברי חכמים. ללכת אחרי פסיקותיהם של גדולי הדור. לא לזוז ממה שהם אומרים. זהו ציווי מפורש שמראה שגם אותן הלכות שאינן כתובות בתורה הן ציווי השם. אדם שמקיים ציווי חכמים למעשה מקיים ציווי מהתורה, שכך התורה ציוותה אותנו.

לזה אנחנו מתכוונים כשאנו מברכים ש”ציוונו על נטילת ידיים”, או ש”ציוונו להדליק נר של שבת” וכו’. בתורה לא נמצא את הציוויים האלו, אך בכל זאת אנחנו אומרים שהשם ציווה אותנו. העניין הוא שכאשר הוא ציווה אותנו להקשיב לגדולי הדור, ואלו ציוו אותנו להדליק נר של שבת, יוצא בעקיפין שהוא ציווה אותנו להדליק נר של שבת.

הדבר דומה לאבא שאומר לבנו להקשיב לסבא, כעת כאשר הבן מקשיב לדברי סבו, יוצא שהוא מקיים את הציווי של אביו. אם כן יוצא שכאשר אנו מקיימים את התורה שבעל פה ואת כל דברי החכמים וגדולי הדור, אנו מקיימים בכך את התורה שבכתב. אם נתעלם מהציווי ונחליט שאנו מבינים טוב יותר מפוסקי הדור, יוצא שאנו מבטלים את המצווה המפורשת בתורה, עוברים עבירה ועושים כנגד רצונו של השם שציווה אותנו במפורש בתורה לא לסור מדבריהם.

לאחר שאנו מבינים את המצווה החשובה הזו, נעלמים כל הבלבולים והספקות. כמו שאמרו חז”ל: “עשה לך רב והסתלק מן הספק”. כי ברגע שהרב אומר לנו את דעת התורה בנושא, כלומר מה השם רוצה שנעשה, אז אין יותר שום ספקות. אם אנחנו מרגישים מבולבלים ולא בטוחים זה רק משום שאנו לא יודעים כיצד עלינו לנהוג ומה צריך לעשות. כשאנו מקשיבים לדברי הפוסק אנו בעצם מקשיבים לקדוש ברוך הוא שאמר לנו להקשיב לו.

כמובן שמחובתנו לבדוק היטב קודם לכן את החכם הפוסק בקפידה. שלא כל מי שמתיימר להיות פוסק הלכות הוא באמת כזה. רק לאחר שאנו יודעים שהוא ראוי ושיש לו יראת שמיים אמתית, רק אז נוכל באמת לסמוך עליו וללכת על פי הוראותיו.

ולאחר שכבר עשינו לנו רב, שבדקנו היטב ובררנו שאותו אדם הוא תלמיד חכם מופלג, ירא שמיים, בעל מידות טובות ויודע לכוון לעומקה של הלכה, אז כעת כבר אין ספקות בשום עניין. כיוון שהתורה נתנה לו סמכות מוחלטת להכריע בכל ספק.

ואז נשאל את עצמנו, שאפילו אם אותו רב הוא צדיק גדול, שמשמיים מזכים אותו לכוון תמיד להלכה, מכל מקום הוא בן אדם וגם הוא עלול לטעות. ואם כן איך נוכל לסמוך עליו?

ועל אחת כמה וכמה שפעמים רבות שמענו שרבנים גדולים אמרו הלכות וחזרו בהם לאחר מכן. וניתן לראות בבירור שישנם מחלוקות רבות בין גדולי הדור, שהאחד סובר דבר מסוים והאחר פוסק בצורה שונה שלכאורה נראית סותרת. אז איך אפשר לסמוך על זה שהם באמת צודקים ומכוונים לאמת?

אלא שזה בדיוק הכוח שהתורה נתנה להם. שלא נסור מדבריהם ימין ושמאל, ואפילו אם הם אומרים לנו שימין זה שמאל ושמאל זה ימין, כלומר שזה בכלל לא מסתדר לנו בהיגיון וגם אם המציאות נראית סותרת, מכל מקום זה ציווי התורה ללכת אחרי דבריהם.

ויוצא מכאן שגם אם נניח שקרה שאותו רב גדול טעה בהלכה, מכל מקום אנחנו שמקשיבים לו מקיימים מצווה לשמוע לדברי חכמים. עלינו מוטלת ההשתדלות, אבל כאשר עשינו השתדלות מרבית למצוא רב מתאים, תלמיד חכם וירא שמיים כפי כל הכללים, אז מחובתנו להקשיב לו ובכך אנו מקיימים את התורה.

ונדגיש שמדובר על גדולי הדור בלבד, ובטח שלא על רבני צעצוע ובאבות שלא מבינים חצי דבר בהלכה ולא יודעים אפילו דברים בסיסיים שכל אברך מתחיל יודע.

וכאשר כך נוהג האדם, הוא יכול באמת להסתלק מן הספק. כי כאשר גדולי הדור הורו לו בצורה מסוימת, אז כל המציאות משתנה על פי אותה פסיקה. שלפי מה שגדול הדור פסק נקבע כיצד תיראה המציאות.

הוכחה ברורה והגיונית לתורה שבעל פה

ובאמת שיש הרבה אנשים שמסתפקים לצערנו בעניין נכונות התורה שבעל פה. תמיד היו כתות שונות שהאמינו רק בתורה שבכתב וזנחו את הפירושים של החכמים. קראים, רפורמים ועוד שלל קבוצות שונות שהחליטו על פירושים משל עצמם. אלא שבדורות האחרונים, משגברה תופעת ה”חילוניות” ואנשים מסתפקים בשמירת מסורת מועטה, הרבה מאוד אנשים נוטים להרהורים כאלו ואחרים, שאולי “עובדים עלינו”.

אבל צריך לדעת שכל ההרהורים האלו נובעים מאחת משתי סיבות. או שהאדם מחפש נוחות ולא רוצה את הקושי שבקיום דברי חכמים, אז הוא מפרש את התורה כרצונו וכך כאילו נותן לעצמו אישור לעשות מה שהוא רוצה. כאילו שהתורה מתירה לו לעשות את העבירות שלו. או שהאדם כלל לא חושב על הדברים, ופשוט רואה את החברים והסביבה שלו פועלת בצורה מסוימת, אז הוא עושה כמו כולם בלי לחשוב ובלי לשאול שאלות.

כי כל מי שיתבונן על זה מעט, יבין שהתורה שבעל פה היא מחויבת המציאות. שאילו ח”ו לא הייתה תורה שבעל פה, אז גם לא היה כל קיום לתורה שבכתב. התורה שבעל פה היא זו שנותנת את הכוח והקיום לתורה שבכתב.

הרי כדי לדעת מה כתוב בתורה אנו מוכרחים ללמוד קודם לכן המון דברים בעל פי ולרכוש ידע. צריך למשל ללמוד את אותיות הא’ ב’ ממדריך שילמד אותנו בעל פה, ללמוד את פירוש המלים בעל פה, ללמוד תחביר וכו’.

הרי תארו לכם שניקח את ספר התורה לאיזה שבט אפריקאי בכפר רחוק שמעולם לא שמעו על תורה ויהדות. האם יתכן שהם יבינו מה כתוב שם? האם הם באמת יוכלו להבין ולקיים את התורה?

הסיבה שאנו יכולים לנסות להבין את התורה שבכתב היא מתוך שלימדו אותנו את אותיות הא’-ב’, את המלים, את הפירושים וכו’. כל זה חייב היה להיעשות בעל פה, שהרי ספר ללימוד אותיות לא היה עוזר לנו כלל, כי לא היינו יודעים לקרוא אותו.

גם אם נביא לתינוק קטן שנולד זה עתה אלפי ספרים עם חכמה מרובה וכל ההסברים, הוא לא יצליח להבין אותם כלל גם בעוד מאה שנה. מוכרח שמישהו ילמד אותו, יסביר לו את הדברים בעל פה, ורק אז הוא יוכל להתחבר ולהבין.

וכך אנשים גדלים, לומדים את השפה, שומעים דברים, ואז פתאום מחליטים שהם יכולים לפרש בעצמם את התורה כפי רצונם. אבל הדבר דומה למישהו שיחליט שהוא רוצה לפרש את האותיות או את פירושי המלים כפי רצונו. הרי מדוע שיאמין למי שלימד אותו ש”שולחן” זה באמת שולחן? אולי פירוש המילה “שולחן” הוא בכלל כיסא? אבל הדבר ברור שכך היא המסורת וזה מה שקובע. אי אפשר להחליט דברים על דעת עצמנו.

וזו הסיבה שלא עוזבים ילדים לאחר כיתה א’ שיתמודדו לבד ויבינו לבדם את כל ענייני הלימוד. שלכאורה אם היינו סוברים שמספיק ללמוד את קריאת האותיות ואז נוכל להסתדר, אז לא היה שום צורך בכיתה ב’. כי כל ילד היה יכול לפרש לבדו את הכל. היה מפרש את המתמטיקה לבדו, לומד היסטוריה לבד, וכן כל שאר המקצועות. ומדוע הוא צריך שילמדו אותו כל כך הרבה שנים? ובכלל מדוע שהוא יאמין למי שמלמד אותו? למה שיאמין למסורת בענייני ההיסטוריה בזמן שהוא יכול להמציא היסטוריה משלו?

אלא שאי אפשר לוותר על המסורת. היא זו שקובעת והיא הדרך היחידה להעביר את הדברים מדור לדור. ולכן הדברים נכתבו בתורה רק בראשי פרקים, ללא הסברים מרובים, כיוון שההסברים מוכרחים להיות מועברים בעל פה.

והדבר ברור שאף אחד לא החליט פתאום להמציא הלכות. שאם למשל התורה מצווה אותנו על הנחת תפילין או על שמירת שבת, אז כבר משה רבינו ודור המדבר היו צריכים לקיים את הציוויים האלו. התורה לא מפרטת כיצד מקיימים את המצוות, וגם במקומות בהן הרחיבה, מכל מקום ישנם המון פרטים שעדיין חסרים. ואם כן צריך לשאול כיצד משה רבינו וכל דור המדבר קיימו את המצוות?

אלא שמובן שהקדוש ברוך הוא נתן למשה רבינו לא רק את התורה שבכתב, אלא גם לימד אותו את כל דקדוקי ההלכות. שהרי ברור הדבר שהתורה לא כתבה את כל מה שהשם יתברך לימד את משה רבינו במשך ארבעים שנה. ולמשל שהיה ארבעים יום וארבעים לילה בהר סיני, שברור הדבר ששם למד את כל הפרטים, ואלו לא כתובים בשום מקום.

ומובן גם הדבר שבדור שלאחר מכן לא כל אחד המציא הלכות כפי שמתחשק לו, אלא שאותו דור המדבר לימדו את הצאצאים שלהם את פרטי ההלכות ואת כל הפירושים לתורה. וכך הדבר עבר מדור לדור. לא יתכן שילד כלשהו הגיע לבר מצווה ואז החליט שלפי דעתו התפילין שאביו ושכל עם ישראל מניחים לא נראות לו והוא פוסק שצריך להניח תפילין אחרות. הרי יש מסורת ואי אפשר לערער על זה כלל. ובכלל איפה מצינו בתורה שיש איזה עניין בבר מצווה בגיל שלש עשרה?

ובאמת שאפילו הקראים עצמם ושאר מתנגדים לתורה שבעל פה מבינים את זה. כי אפילו הם מעבירים את התורה בעל פה, למרות שכל האמונה שלהם מושתתת על הבסיס שכביכול אין תורה שבעל פה.

הרי גם לקראים יש מנהגים שונים שהם מעבירים מדור לדור, גם להם יש מסורת על איך לפרש את התורה וכו’. ולכאורה זה סותר את בסיס האמונה שלהם. שהרי אם הם מאמינים רק בתורה שבכתב, אז כיצד הם מעבירים לילדיהם בעל פה מסורת מסוימת? הרי לכאורה הם היו צריכים לתת לילדיהם את ספר התנ”ך ללא שום פירוש והסבר ולתת להם להתמודד לבד.

אלא שמכורח המציאות, אנחנו מלמדים את הילדים מלים, מחדירים להם הרגלים, מסבירים להם משפטים וכו’. הכל על פי המסורת ולפי תפיסת העולם שלנו. כך מגדלים את הילדים על פי תפיסת עולם מסוימת לפי הידע האישי שלנו ולפי מה שאנו תופסים ומבינים.

אדם יכול ללמוד תיאוריה במשך שנים רבות ולהצטיין, אך הניסיון המעשי הוא זה שמלמד אותו הכי הרבה ורק שם הוא מתמקצע. כי שם הוא לומד בעל פה. באופן דומה, אין שום סיכוי לשום אדם בעולם להבין מעצמו את מה שכתוב בתורה. הוא יכול להמציא המצאות, אבל הוא בוודאי יהיה רחוק מהמקור. כדי להיות קרובים למקור ככל שניתן אנו צריכים ללמוד את הדברים בעל פה מהדור הקודם שלמד אותו בעל פה מהדור שלפניו וכך עד למשה רבינו בהר סיני.

אי אפשר להמציא פירוש לתורה. הפירוש צריך לעבור ממקור נאמן. אם אנו ממציאים פירוש, אז זהו הפירוש שלנו ולא הכוונה האמתית שאותה העביר הקדוש ברוך הוא כשכתב את הדברים.

אם אדם יהודי מניח תפילין, הוא לא ממציא את ההלכות מעצמו ולא יכול לשנות את כל המוסכמות. הוא מניח את התפילין שאביו או רבו הניחו, על פי מה שאבא של אביו או רבו של רבו לימדו אותם וכך הלאה דור מפי דור עד למשה רבינו בהר סיני. זה לא שפתאום באחד הדורות החליטו להמציא פירוש לתורה ואז החליטו שמהיום מתחילים דבר חדש שנקרא תפילין. הדברים מוכרחים לעבור במסורת ואם לא, אז אין להם שום משמעות.

מכל זה אנו צריכים להבין שאין לנו את הכלים המתאימים לפרש בעצמנו את הדברים בצורה נכונה. ראוי לכולנו לעזוב את הפירושים האישיים ואת כל הכתות שצצות להן ומפרשות את התורה בצורה הנוחה להן, ולדבוק בגדולי הדור, במסורת ובקבלות שיש לנו מהדורות הקודמים, כפי שהתורה מצווה אותנו לא לסור מדבריהם. שנזכה לקבל את האמת באהבה וללכת על פיה, ומתוך כך נזכה לבניית בית המקדש במהרה בימינו אמן.