ההבדל בין אהבה לתאווה – פרשת ויצא

ראובן פיזנטי | ה׳ בכסלו ה׳תשע״ה | משפחה, זוגיות וחינוך ילדים | פרשת ויצא

יעקב אבינו מגיע לבית לבן ועובד בשבילו שבע שנים כדי לקבל את רחל. התורה מעידה עליו ששבע השנים היו בשבילו "כימים אחדים באהבתו אותה" (בראשית כט', פסוק כ'). הזמן כאילו חלף בלי להרגיש.

אבל לכאורה הדבר צריך להיות הפוך. שהרי ידוע שכאשר מצפים למשהו טוב, אז כל שניה של ציפייה נראית כמו נצח. בזמן המתנה לדבר חשוב שאנו רוצים שיגיע אפשר לטפס על הקירות עד שהזמן עובר. עורכים טבלת יאוש. כי רוצים את הדבר הטוב כבר באותו רגע. אז לכאורה יעקב אבינו צריך להרגיש שכל יום שעובר הוא כמו נצח, ואם כן מדוע האהבה גרמה לשבע שנים להיראות כימים אחדים?

כדי להבין את זה צריך להבדיל בין מה שנוהגים ברחוב לכנות "אהבה" לבין אהבה אמתית שעליה התורה מדברת. מטבע האדם שהוא אוהב בעיקר את עצמו. הוא מחפש את הנוחות שלו והוא רוצה שיהיה לו טוב, וכל מעשיו נובעים מתוך המניע הזה. אמנם אפשר לראות שאנשים אוהבים גם אחרים ומנסים לעשות טוב לאחרים, אבל אם נבחן היטב את הדברים נגלה שהכול מתחיל מאיזשהו רווח פרטי שיצא מזה.

למשל אדם שנותן צדקה לעני עושה זאת לכאורה מתוך אהבה לזולת. אבל האמת היא שמתן הצדקה מביא לו הרגשה טובה או שאם הוא יעבור ליד העני ולא ייתן הוא יודע שיהיו לו ייסורי מצפון והוא ירגיש נורא עם עצמו.

הוכחה לכך אפשר למצוא בזה שאדם לא יוצא מביתו במיוחד כדי לעזור לעני שנמצא ברחוב ואותו עני בכלל לא נמצא במודעות שלו עד שהוא נתקל בו. הרי גם בלי לצאת מהבית הוא כבר יודע שיש עניים בעולם. אבל הוא לא יוצא במיוחד לרחובות כדי לדאוג להם. רק אם מסתדר לו והוא עובר באזור, אז הוא נותן צדקה.

גם לאחר שהוא פוגש באותו עני הוא נותן לו שקל או שניים ומרגיש כמו מלך בלי לדאוג באמת לאותו עני שיהיו לו את כל הצרכים שלו. הוא לא חוזר אליו לאחר מכן לראות שהצליח לגייס מספיק כסף למזון וצרכים בסיסיים, או לראות שיש לו איפה לישון. אותו עני יכול להיות אומלל ורעב ובכל זאת אותו נותן צדקה מרגיש נפלא כאילו שהשקל שלו עכשיו סידר לעני את כל החיים. לא באמת אכפת לנותן הצדקה מהעני, אלא אכפת לו מההרגשה הפנימית שלו עם עצמו. יוצא שהוא לא נותן מתוך האהבה לזולת, אלא מתוך הרצון להרגיש טוב עם עצמו.

כך גם אדם שלכאורה אוהב מישהי ומתחתן איתה, בוודאי עושה זאת בשביל עצמו. שהרי הוא נהנה מכך שהיא תהיה אשתו ולא מתחתן איתה בשבילה. הוכחה לכך היא שאדם בוחר היטב עם מי להתחתן לפי הטעם שלו. אילו היינו עושים זאת מתוך רצון לעשות חסד, אהבה אמתית, אז היינו בוחרים להתחתן לפי הטעם שלה. היינו מתחתנים עם מי שהייתה רוצה הכי הרבה להתחתן איתנו ולא עם מי שאנחנו בוחרים.

היינו מעדיפים מישהי לא מוצלחת שאחרים לא רוצים להתחתן איתה כדי לעשות חסד, שהרי מישהי מוצלחת בוודאי תוכל להסתדר ולמצוא גם חתן אחר. יוצא שאם מישהי הייתה ממש רוצה להתחתן איתנו ואנחנו בכלל לא היינו מעוניינים, בכל זאת היינו מתחתנים איתה כדי לשמח אותה ולעשות לה טוב. אלא שוודאי שזה לא כך והבחירה שלנו היא מה יהיה הכי טוב בשבילנו וכיצד אנחנו נהיה הכי מאושרים.

כך זה עובד בכל דבר שאנחנו עושים. אנחנו פועלים פעמים רבות למען הזולת, אבל בסופו של דבר הכל נובע מתוך מניעים אנוכיים. אנחנו רוצים לעזור לזולת כי אנחנו מקבלים מזה סיפוק, כי זה נוח לנו, כי זה נותן לנו כבוד, כי זה עושה לנו הרגשה טובה או כי נקבל משהו בתמורה. בכל מקרה תמיד נקבל מזה משהו לעצמנו וזה מה שמניע אותנו.

אמנם הדבר לא גורע בדרך כלל, כי זה טבע האדם ואף אחד לא דורש מאיתנו להיות מלאכים. אין שום בעיה לבחור היטב עם מי להתחתן ואדרבא, זה נחוץ וטוב לבחור את בת הזוג שלדעתנו נהיה הכי מאושרים איתה. אין שום עניין להיות אומללים בשביל הזולת ואם באמת נהיה אומללים כדי לשמח את כולם מסביב, אז לא נוכל לתפקד היטב וכך גם נעניק לזולת פחות. כדי לעזור לאחרים אנחנו צריכים קודם כל לעזור לעצמנו.

גם לא צריך לקחת את כל הצרות של כל העולם על הכתפיים שלנו, כי אם נדאג לפרנס כל עני שאנו מוצאים או לעזור לכל אדם בצרה, אז נכביד על עצמנו ולא יהיה לנו מספיק כוח ומשאבים כדי להתמודד. לכן יש כלל שאומר "חייך קודמים" וכך על האדם לדאוג לעצמו. לכן גם נאמר "אם אין אני לי מי לי" ובאמת האדם צריך לדאוג קודם כל לעצמו. לכן עניי עירך קודמים ואדם צריך לדאוג קודם כל לסביבתו ולמשפחתו הקרובה. חשוב לדאוג למי שקרוב אלינו ורק לאחר מכן לרחוקים יותר. האדם עצמו קודם לאחרים בדברים שונים.

זה בסדר לעשות דברים לצורך הנוחות שלנו כל עוד אנחנו לא פוגעים באחרים. זה גם טבעי לאהוב את עצמנו יותר ממה שאנחנו אוהבים את הזולת. זה בסדר לרצות שיהיה לנו טוב. אבל רק צריך לדעת שכל זה לא נובע מתוך מניעים טהורים אלא מתוך נגיעות אישיות. אי אפשר לשקר לעצמנו ולומר שאנחנו אוהבים את הזולת כאשר כל מה שאנחנו מנסים לספק זה את הרגש של עצמנו.

כדי להבין את הדברים צריך לבאר מהי אהבה אמתית. אהבה אמתית היא כמו האהבה שאנו חשים כלפי הילדים שלנו. לא משנה אם הם לא יפים ולא חכמים, זה לא משנה אם הם לא מוצלחים והפוכים בדעותיהם מאיתנו, בכל אופן נרצה שיהיה להם טוב וננסה לעשות הכל כדי לשמח אותם. אנחנו לא חושבים מה יוצא לנו מזה ולפעמים גם נמצא מתוך הנוחות שלנו כדי להגיע לנוחות שלהם. כך אהבה אמתית צריכה להיראות.

האהבה שאנו חושבים שאנו חשים בדרך כלל היא למעשה לא יותר מתאווה. כאשר אנו מרגישים שאנו אוהבים מישהו או משהו, אנו למעשה מתכוונים שיש לנו תחושה טובה והנאה. כיף לנו עם אותו אדם או שיש לנו הנאה מאותו דבר. אנחנו אוהבים את מה שאנחנו מקבלים מאותו קשר או אותו דבר. למעשה זה לא יותר מתאווה שנובעת מרצון לעשות טוב לעצמנו.

צריך לדעת שבזוגיות כזו שבה אנו מחפשים את הנוחות האישית שלנו ושבן הזוג יפנק אותנו, יטרח בשבילנו ויעשה בשבילנו דברים שונים, אין לנו הרבה סיכוי. כי כאשר כל אחד מבני הזוג מחכה שיעשו בשבילו והוא לא מוכן לעשות בשביל האחר, אז אף אחד לא מוכן לעשות בשביל השני ושני הצדדים ממורמרים ומרגישים חוסר סיפוק מהזוגיות.

הרבה אנשים מפספסים את כל העניין ובכלל לא מבינים שמשהו לא בסדר. כאשר הם מחפשים זוגיות הם בוחנים את בן או בת הזוג על פי מה שהם חושבים שיעשה אותם הכי מאושרים. לאחר מכן כשמתחתנים, מצפים כל הזמן לקבל מהקשר כמה שיותר. כאשר דברים מתנגשים עם זה והציפיות לא מתממשות, אז מהר מאוד מגיעים למסקנה שאולי כדאי להחליף בן או בת זוג. הרבה זוגות סובלים בעקבות הדברים האלו מבעיות קשות של שלום בית, כי הם בטוחים שיש להם בעיות עם השותף לנישואין. הם לא מבינים שהבעיות האלו נובעות מהתבוננות לא נכונה על כל מהות הקשר.

אהבה אמתית היא כזו שבה אנו מוכנים להקריב ולתת. לא לבחון את בן הזוג אם הוא יכין לנו קפה או יאמר לנו מה שאנו מצפים ממנו לומר. לא להתאכזב מכל מה ששונה מהציפיות שלנו. להתחבר לפנימיות הקשר. להתחבר לאהבה ולתת לזולת בלי תנאים. כמו שאנו מוכנים לתת הכל לילדים שלנו גם כשהם מצדם לא עושים שום דבר בשבילנו. כאשר בני הזוג מרגישים כך, אין ספק שהנישואין יוכלו להצליח בגדול ובני הזוג יוכלו להתגבר על כל מכשול בדרך.

יעקב אבינו אהב את רחל. אם המניעים שלו היו התאווה או הרצון לעשות טוב לעצמו, אז אפשר להניח שהוא לא יכול היה להתאפק ולא היה עומד בציפייה הגדולה במשך שבע השנים. הזמן כנראה היה זוחל והוא היה מרגיש בכל יום כאילו שעברה שנה. אולי הוא היה עושה טבלת יאוש וסופר את הימים שעוברים עד שהוא יזכה לקבל את רצונו. אבל האהבה של יעקב לרחל הייתה אמתית ולכן זה לא היה כך.

יעקב כל כך אהב את רחל אהבת אמת, עד שרצה לתת ביטוי לאהבתו. הוא רצה להעניק. לתת מעצמו כמה שיותר למענה. לעשות דברים קשים ומפרכים למען אותה אהבה. להתאמץ ולהשקיע. לכן כאשר היה צריך לעבוד שבע שנים בעבורה, זה נראה לו כימים אחדים. כי זה כלל לא מאמץ ביחס לאהבה הגדולה שהוא חש. הוא יצא ממש בזול שזה נראה לו כמו משחק ילדים כל השבע שנים הללו, כי הוא יודע שהיא שווה הרבה יותר.

כאשר באמת אוהבים, אז לא מחכים לתאוות שאנו מקבלים מתוך הקשר. לא מצפים בקוצר רוח לראות מה יוצא לנו מזה. אלא משקיעים את הזמן בנתינה מעצמנו לצד השני. הכיף שלנו זה לתת, גם בלי לקבל כלום בתמורה. להשקיע בשביל שיהיה טוב למי שאנו אוהבים. אילו היינו רוצים לאהוב את בני הזוג שלנו כמו שאנו אוהבים את הילדים שלנו, אז כל הזוגות היו שמחים ומאושרים בזוגיות שלהם.

לפני שמתחתנים ראוי לבדוק היטב עם מי אנחנו מתחתנים. אבל בזמן הנישואין כל אדם צריך לדעת שמשמיים זימנו לו דווקא את בן או בת הזוג שיש לו. מכאן והלאה כל אחד מבני הזוג מוכרח לאהוב את השני לפחות כמו שהוא אוהב את ילדיו. בלי לחכות לקבל ולראות מה יוצא לנו, אלא רק לתת, להשקיע ולשמח את הצד השני.

השם יתברך יזכה אותנו לאהוב את בני הזוג שלנו כמו שיעקב אבינו אהב את רחל. נזכה לשמח את השותף לנישואין שלנו ולהרגיש ששבע שנים של השקעה הם ממש כמו ימים אחדים מרוב האהבה שיש לנו לזולת. נזכה גם להשקיע בכל דבר טוב אחר שמזדמן לחיינו בצורה אמתית עם הרבה אהבה.