מתחתנים? מזל טוב! אבל מה עם הנישואים?

ראובן פיזנטי | ט״ו באייר ה׳תשע״א | משפחה, זוגיות וחינוך ילדים | פרשת ויצא

לבן רצה לתת ליעקב את לאה במקום רחל לאישה, אז הוא אסף את כל אנשי המקום ועשה משתה גדול כדי להסיח את דעתו. וכך דרכו של היצר הרע גם כאשר אנחנו רוצים לבוא בברית הנישואין, לנסות לגרום לנו להתמקד בעניינים טפלים כדי להסיח את דעתנו מהעיקר.

במקום לסדר את העניינים שבאמת חשובים ולתכנן את חיינו החדשים בצורה הטובה ביותר בקדושה ובטהרה, הוא מביא אותנו להתעסק בכל הדברים חסרי הערך שמסביב.

חודשיים לפני האירוע כבר סוגרים אולם לחתונה ומאז כל היום אנו מתרוצצים בהכנות וארגונים. אנו מוציאים עשרות אלפי שקלים על כל דבר אפשרי: תקליטן, צלם, רכב מפואר, שמלת כלה, עיצוב אולם, תאורה, זיקוקין, בר משקאות, מגנטים וכל דבר מיותר אחר שמישהו יסכים להציע לנו במחיר מופרז.

החתן והכלה לא נרדמים בלילה וההתרגשות עולה בכל יום שעובר, הלחץ מההורים והמשפחה מתהדק עוד יותר, כשמגיע היום המיוחל הופכים את העולם כך שהכול יתקתק כראוי ושלא יהיו תקלות, ובסופו של דבר, אחרי כל המאמץ, מקבלים כמה שעות בודדות של מסיבת ריקודים רדודה שחולפת בלי להרגיש.

אבל אולי בין כל הדברים האלו, כדאי לחשוב לא רק על רגע החתונה עצמה, אלא קצת הלאה על החיים עם שותף ועל איך להקים בית מוצלח ומאושר. הרי מרוב תכנונים לחתונה מוצלחת, כבר שכחנו למה מתחתנים.

אותה חתונה אורכת כמה שעות בודדות, אבל מסגרת הנישואין שלנו צריכה להימשך לכל החיים. ואם כן הדבר ברור שעלינו להשקיע הרבה יותר בנישואין עצמם ובהכנה להם. אלא שבפועל אנו מזלזלים בזה, לא מתכוננים כראוי ורק מנסים לעשות הופעה בפני כל המוזמנים.

זמן החתונה זהו זמן מיוחד ומסוגל לתפילות ובקשות. זמן בו אנו מתקרבים לקדוש ברוך הוא ומקיימים מצווה חשובה ביותר. זמן בו אנו מקדשים את עצמנו והופכים ביחד עם בן\בת הזוג לאדם אחד. זמן רוחני בו אנו מתחילים דף חדש בחיים שמתוכו אפשר להתעלות ולהגיע להגשמה אמתית. כל החיים שלנו הולכים להשתנות כעת ובידינו לבחור כיצד לעצב אותם.

אלא שלפעמים במקום לקדש את עצמנו, להתפלל על זוגיות מוצלחת, בית מאושר, ילדים בריאים וכל הבקשות האפשריות, אנו בוחרים חס ושלום להשתכר, להתהולל ולגרש משם את השכינה הקדושה.

תארו לכם שישנם זוגות שרחוקים מתורה ומצוות שכמה רגעים בודדים לאחר שהבעל הטרי קידש את אשתו כך שתהיה מיוחדת ומובדלת לבעלה בלבד, הכלה הטרייה ששייכת כעת אך ורק לבעלה, הולכת לרקוד ריקודים מעורבים בלבוש חושפני עם כל קרובי המשפחה והחברים, ואפילו גם כמה גברים זרים שהיא לא מכירה כלל, עם חיבוקים ונשיקות לכל עבר חס ושלום.

החתן יורד מהחופה ועושה סיבוב בין כל המכרות שלובשות בגדים מינימליים עד שמגיע לרחבת הריקודים ששם משקים אותו אלכוהול בקצב שמאפשר לו לשכוח בכמה דקות היכן הוא נמצא ועם מי הוא התחתן. אז מה בעצם שווים הנישואין האלו? מסיבות הרי אפשר למצוא בשפע למי שמחפש עבירות, ולא צריך להתחתן לשם כך. האם אלו באמת חיי הנישואין שאנו מחפשים?

המפתיע ביותר הוא שגם נשים מתונות, שמשתדלות להסתובב בצורה צנועה יחסית ביום יום, בדרך כלל נוהגות לבחור בגדים חושפניים יותר לאירועים. כאילו שכדי להיראות מכובדות צריך לבוש פחות צנוע. כאילו שישנם כללי צניעות מסוימים ליום יום, וישנם כללי צניעות שונים לגמרי באירועים, שאז כמעט הכל מותר ואפשר להיות פרוצים.

דווקא באירוע כל כך קדוש ומיוחד, במצווה כל כך מיוחדת, מתלבש לו היצר הרע שמנסה להרוס את הכל. האם אנו באמת מאמינים שהשכינה הקדושה תשרה במקום בו רוקדים ביחד גברים ונשים שמוסיפים עוד ועוד חטאים לחתונה הזו? האם מישהו נהנה מכך שאשתו הטרייה רוקדת ח"ו עם החברים שלו? ועוד שהיא כמעט לא לבושה?

המצב היום הפך לכל כך אבסורד, שאנו מנסים לדאוג לכל העולם ביום החתונה שלנו, חוץ מלעצמנו. אנו דואגים לאוכל טוב למוזמנים, דואגים שיהיה להם נוח יותר ללא הפרדה בין גברים ונשים ודואגים שכולם יספרו דברים טובים על החתונה שלנו. אבל הבעיה היא שאנו לא דואגים לנישואין שלנו. אנו מתחילים הכל ברגל שמאל וכמעט ולא נותנים סיכוי לדבר הזה להצליח.

מחקרים רבים מציגים את העובדות המצערות שאחוזי הגירושין עולים מרגע לרגע, והזמן מרגע החתונה עד לגירושין הולך וקטן. החתונות הופכות למפוארות יותר, הצעות הנישואין הופכות לנועזות ומרגשות, אך הנישואים עצמם לא מחזיקים. אז מה זה בעצם שווה? האם באמת כדאי לקבל הצעת נישואין רומנטית על יכטה, להתחתן בגן הכי יוקרתי ולהבין אחרי חודשיים שזו כבר לא אותה אהבה שהייתה פעם?

אלא שמחובתנו להשקיע היטב בעניין ברית הנישואין. והראשון במחשבה שלנו שאותו אנו צריכים לשמח הוא הקדוש ברוך הוא. כי הוא העיקר בנישואין ואם חס ושלום אין ברכה והשכינה לא נמצאת, אז אין שום סיכוי ושום טעם לחיי הנישואין.

לכן עלינו לעשות הכל כדי שהדברים יהיו על טהרת הקודש. להתכונן היטב לפני כן, להבין לקראת מה אנו הולכים וכיצד עלינו להתנהג. ללמוד את הלכות טהרת המשפחה ולראות איך נוכל להכניס את השם יתברך כמה שיותר לתוך חיי הנישואין שלנו.

כמו שלא נבחר סתם את האולם המזדמן הראשון שנמצא, כך עלינו לחפש מדריכי חתנים ומדריכות כלות מהטובים והבקיאים, עם יראת שמיים וכוונה טובה שיוכלו באמת לעזור לנו. אסור לזלזל בזה, כי אמנם כולם בטוחים שהם יודעים מהי מסגרת הנישואין, אבל בפועל רוב האנשים לא מבינים בזה חצי דבר. כמו שלומדים מקצוע, או שעורכים קורס הכשרה לפני דברים מסוימים, כך עלינו ללמוד ולעבור את הדבר הזה.

והדבר ברור שהחתונה עצמה היא תחילת התהליך, ומובן לכל בר דעת שאי אפשר לצפות לחיי נישואין טובים אם ברגע ההתחלה אנו משתפים את הסטרא אחרא. אירוע החתונה מוכרח להיעשות בצורה טהורה וקדושה כדי שהשכינה הקדושה תימצא בתוך הבית החדש שנבנה בישראל.

לכן הכל צריך להיעשות בצניעות וביראת שמיים. מוכרחה להיות הפרדה מוחלטת בין גברים לנשים. זה לא איזה הידור נחמד, אלא שריקודים מעורבים זהו איסור מוחלט שנוגד את התורה לחלוטין. כך גם שאר ענייני הצניעות, לבוש, התנהגות וכו’. אנחנו בוודאי לא רוצים אירוע זול ומופקר. ככל שנכבד את האירוע, כך נייקר אותו.

אנשים נצמדים למנהגים שונים שהתרגלו אליהם, ואפילו אם הם מקולקלים. ומצד שני את ההלכות החשובות הם מוכנים לשים בצד. צריך להקפיד על כל הכללים, שמסדר הקידושין יהיה בקיא וירא שמיים, ואפילו אם הוא לא "רב מזמר" שעושה שמח, שהאוכל יהיה בכשרות טובה, שהשירים ברקע יהיו על טהרת הקודש, ושהכול יתנהל על פי ההלכה.

בסוף החופה ישנו מנהג קדוש שבו החתן שובר את הכוס, זכר לחורבן בית המקדש. ורבים טועים לחשוב שכאילו זה הרגע בו הוא מקדש אותה ואז כולם שמחים ומוחאים כפיים. אבל צריך לדעת שכל זה נעשה כדי שהשמחה לא תהיה שלמה כך שנזכור את החורבן. לכן ראוי להקדיש את אותו רגע של שבירת הכוס למחשבה על החורבן ולתפילה לבניין הבית.

ובאמת הרבה זוגות רוצים לעשות את האירוע בקדושה וטהרה, אלא שיש הרבה לחץ מצד ההורים, המשפחה, החברים ושאר המכרים. אנשים אוהבים להתערב, לזרוק הערות, לעשות משחקי גאווה וכו’.

ההוא מאיים שלא יגיע לחתונה אם יש הפרדה, האחר כועס שלא שמו את המוזיקה שהוא אוהב, הבנות דודות מתלחששות בקול על שמלת הכלה הסגורה מדי, המשפחה מתלוננת על האוכל הבד"ץ שנראה להם פחות טעים, החברות המומות מהחתן גס הרוח שלא נותן להן חיבוק וכך כולם מלחיצים אותנו וגורמים לנו לחשוב שאולי עדיף לוותר על הקדושה ולתת לכולם לשמוח.

אבל צריך לחשוב היטב את מי אנחנו מנסים להרשים. האם באמת שווה להשקיע במוזמנים יותר מבשכינה ולהתחיל את הנישואין ברגל שמאל רק כדי לרצות את האורחים?

ובאמת הרי כולם יודעים שגם ככה אי אפשר לרצות אף אחד ותמיד יהיה לאנשים מה להגיד ועל מה להעיר. גם אם נהפוך את כל העולם תמיד יהיו תלונות. ואנשים שאכפת להם מכל הדברים החיצוניים רק מוכיחים שלא באמת אכפת להם מאיתנו, אלא מהכבוד שלהם. ואם כן מדוע שכל כך נטרח בעבורם?

לפני שאנשים הולכים לאירוע הם עושים תחילה חשבונות קשים. תחילה הם מנסים להיזכר אם אותו אחד שהזמין אותם בא לאירוע שלהם. ואם הם נזכרים שכן, אז מיד צריך לבדוק כמה הוא שם במעטפה, שלא יצאו "פריירים" וישימו יותר חלילה.

ואז מחשבים כמה כבוד עושים להם, שאם לא יכבדו אותם מספיק אז אולי לא כדאי לבוא. ואז מנסים לחשוב על אירועים אחרים שהיו לבעלי השמחה, כדי להיזכר אם האוכל היה טוב ואם הבר בכניסה לא אכזב אותם. וכך הם עוסקים בחישובים מפרכים ורק מראים לנו כמה אנו לא חשובים להם ואיך שכל מה שמעניין אותם זה הם עצמם. אז מדוע שנשקיע כל כך בדברים חיצוניים במקום להשקיע בעצמנו?

מי שהיה פעם באירוע של בני תורה, יודע היטב מה זו שמחה אמתית. שם אין הצגות. כמעט ולא שמים מעטפות, גם אף אחד כמעט לא יושב לאכול, אולם קטן וצפוף, אין אטרקציות שונות, אבל השמחה אמתית, מכל הלב ובשפע גדול. עשרות בחורים לא מפסיקים לקפץ, להלל ולשמח את החתן והכלה. הם לא באים לשמוח, אלא לשמח, כי עיקר השמחה צריכה להיות לבני הזוג.

לכן על בני הזוג להקדיש את עיקר המאמץ כדי לבנות בית כשר. בית שהשכינה הקדושה שוכנת בו ושרויה בו ברכה. בית של שמחה אמתית מתוך קדושה ויראת שמיים. בית של שלום, משפחה מאושרת וזוגיות מפוארת. בית שהחתן הוא המלך והכלה היא המלכה, שמשם האהבה תוכל לגדול ולהתפתח בצורה טובה.

איך לבנות זוגיות מוצלחת ולשמור עליה פורחת

ובאמת כדאי מעט להתעכב וללמוד כיצד אפשר לחיות חיי זוגיות טובים. וככל שמתחילים בזה מוקדם יותר, כך טוב יותר. הטוב ביותר הוא ללמוד את הדברים כבר לפני הנישואין, ואז להיות מוכנים ולהתחיל ברגל ימין. אלא שגם אם האדם נזכר מאוחר מדי, מכל מקום תמיד אפשר ללמוד ולתקן.

בסרטים שופכים על אנשים רגש בלי הפסקה, וזה נראה שהכול בא בטבעיות וללא מאמץ. אך בחיים האמתיים מסגרת הנישואין מצריכה הכנה והשתלמות כדי לשמור עליה משגשגת. לכן לא פלא שאנו מחפשים שחקן קולנוע שיהיה בן הזוג שלנו לחיים. הבעיה היא שהכול נשאר סרט, ואנו לא מצליחים להתמודד עם קשיים נורמליים שיש לכל זוג אמתי שלא נמצא בתוך הצגה. קשה מאוד להתמודד עם מצבים אמתיים כאשר יש לנו בראש אשליות.

אנשים רבים כלל לא מודעים לכך שיש דרך אחרת. בתחילת הדרך כולם באורות והכל יפה, ואחרי שנה של נישואים החסרונות, השעמום וההרגל תופסים פיקוד והכל מתחיל להימאס. כל זה קורה במצב רגיל, בו הפיקוד נמצא בידי הטבע. אך ישנו מצב אחר, בו ניתן לקחת את הפיקוד ולתת אותו לידי הקדוש ברוך הוא כך שהוא ינהל את העניינים בדרך טובה הרבה יותר.

כדי להכין את עצמנו כראוי לחיי נישואין תקינים, כדאי ללמוד על הנושא. ישנם כללים ברורים הנוגעים לזוגיות ויחסים בין בעל לאישה. ישנם תפקידים ברורים שעל כל אחד מבני הזוג למלא.

רוב האנשים מצפים שהאהבה תפרח מעצמה, אבל אם לא עובדים על כך, אין לה כל סיכוי לפרוח. מטבע הדברים דבר גורר דבר, מילה קטנה גוררת ריב, הריב גורר תחושת פירוד, הפירוד מביא לתחושת חוסר, החוסר מביא לתסכולים, אלו מביאים לעברות וכך מיום ליום המצב מתדרדר והקשר בין בני הזוג הולך ומתנתק.

אנשים מצפים לדברים מחיי הנישואין מבני הזוג, אבל הם עצמם לא רוצים להתאמץ כלל. וכך כאשר שני הצדדים מצפים ושניהם לא מקבלים, אז כולם מתוסכלים.

אמנם הם מרגישים שהם נותנים הרבה, אבל הנתינה שלהם נשארת בדברים המוכרים והאהובים להם. האישה נותנת לבעל את הפינוק שהיא עצמה רוצה לקבל, אבל הבעל בכלל לא צריך ולא אוהב את זה. הבעל קונה לאשתו דברים, אבל זה הכל מתוך ההשקפה שלו והאישה לא מרגישה שהוא באמת קנה את זה בשבילה.

כך שניהם משקיעים, אבל במקומות הלא נכונים. ואז יוצא שבני הזוג מרגישים את המאמץ וההשקעה של עצמם, אבל לא מסופקים מההשקעה של בן הזוג. כל אחד חושב שהוא מוותר על כל העולם, אבל הוא לא רואה את הוויתורים של השני, כי הוא לא מרגיש שהוא מקבל הרבה.

לכן עלינו ללמוד את הדברים. הבעל צריך ללמוד על נפש האישה כדי להבין אותה. האישה צריכה ללמוד על נפש הבעל. כל אחד מצפה לדברים שונים וכל אחד חושב בצורה אחרת. אם נבין כיצד השותף לנישואין חושב, אז נוכל לחיות אתו בשלום ובשמחה.

התורה הקדושה עוזרת לנו רבות בעניין הצלחת הנישואין, ולכן ישנן מצוות רבות שקשורות ועוזרות לחיי נישואים תקינים ומאושרים שמחובתנו לקיימן. אותן מצוות יהפכו את הבית שלנו לבית יהודי איכותי ומאושר בו השכינה שורה. בית שהשכינה שורה בו לא זקוק לשום דבר מעבר לזה, שכן יש בו ברכה בכל דבר.

זוג ששומר על טהרת המשפחה יזכה להרבה יתרונות מכך. מלבד הציווי על כך והמניעה מאיסור חמור שחייבים עליו עונש כרת ח"ו, ומלבד העניין הרוחני של הדבר שמוסיף לנו קדושה וטהרה ומכניס את הקדוש ברוך הוא לתוך ביתנו, נזכה גם לקשר עמוק יותר בין בני הזוג.

כאשר ישנן הרחקות יזומות בין בני הזוג, הם מתגעגעים זה לזו ורוצים להתקרב. הקשר ביניהם הופך לרוחני ואמתי יותר, שכן הצד הפיזי של העניין יוצא מהתמונה וכך נותר לו רק הצד שמעל החומר. פתאום השיחה בין בני הזוג הופכת לגבוהה ומקשרת יותר והמשיכה בין בני הזוג חוזרת להיות גדולה.

ביום הטבילה בני הזוג מתרגשים במשך כל היום כמו ילדים קטנים. ולאחר הטבילה כאשר בני הזוג מותרים סוף סוף זה לזו, הם מתרגשים זה מזו כמו ביום חופתם. הדבר מגביר את האהבה עד מאוד, וגם אם היו קצת חילוקי דעות קודם לכן, פתאום הם הופכים לזוג אוהבים.

זוג ששומר על צניעות יזכה לראות ברכה בחיי הנישואין. הרי אף אחד לא ירצה לראות את אשתו מפטפטת עם גברים אחרים, נוגעת בהם, מתלבשת בצורה לא צנועה לידם, רוקדת לידם או שותה איתם בירה ח”ו. גם לאדם רחוק מתורה ומצוות הדבר ברור ומובן ואף אחד לא נהנה מזה.

לפעמים זה נראה פרימיטיבי ללכת בצניעות ועם כיסוי ראש, אך זה הכל מתוך הרגלי החברה ללא הפעלת טיפת שיקול דעת והיגיון. הרי הגענו היום למצבים לא הגיוניים בהם האישה מזניחה את עצמה בבית כאשר היא לבושה בסחבות, ולאחר מכן מתלבשת בצורה חושפנית, מתאפרת ומתגנדרת כאשר היא יוצאת עם מכרים לאיזשהו מועדון ח”ו. האם למישהו זה נראה כמו חיי נישואים תקינים שיכולים להחזיק מעמד?

אדם שבאמת אוהב את אשתו ירצה לשמור אותה לעצמו בלבד, כך שהוא היחיד שיזכה לראות אותה ולשמוע את קול שירתה. בצורה כזו יש לבני הזוג משהו מיוחד משלהם, כמו סוד משותף שרק הם יודעים שמקרב אותם זה לזו. כאשר הבעל מסתובב עם מכרות, והאישה מכירה את חבריו של הבעל טוב יותר ממה שהיא מכירה את בעלה לא עלינו, בוודאי שאין הרבה סיכוי לנישואין הללו.

תחשבו כמה נהדר לזוג כאשר האישה היחידה שבעלה נוגע בה זו היא בעצמה וכאשר האישה שמורה לבעלה בלבד. כמה נפלא כאשר בני הזוג מתגעגעים זה לזו כאשר שומרים על טהרת המשפחה, וכך שומרים על יחסים רוחניים תקינים מעבר ליצרים הפיזיים. זוהי המשמעות האמתית של המלה "נישואין", להתנשא מעלה, להתקדש. לא להפוך לבהמות הפועלות על פי יצרים.

להכניס את הבורא לנישואין

מסגרת הנישואין היא קשה ומחייבת, בה כולנו מרגישים כ'פריירים' של בן או בת הזוג וזה כמעט בלתי אפשרי לוותר לשני. לפעמים אנשים מגיעים לגירושין בגלל שטויות והבלים, מתוך קטנוניות וגאווה. אמונה אמתית יכולה לעזור לנו להתגבר על המצבים האלו.

אדם מאמין אף פעם לא מרגיש 'פרייר' שהרי הוא יודע שהבורא מנהל הכל. בן הזוג הוא הדרך של הבורא לתקשר איתנו. כך הבורא מדבר איתנו דרך בן הזוג, כועס עלינו דרך בן הזוג ומשמח אותנו דרך בן הזוג. הרי לא קיים דבר כזה חוסר צדק, אצל הבורא הכל מדוקדק. כל דבר שאנו עוברים הוא ניסיון מהבורא שממנו ניתן לצמוח ולהתקדם בחיינו.

אדם מאמין לעולם לא יהרהר לעצמו שאולי עם מישהי אחרת היה לו טוב יותר, שהרי הבורא החליט שדווקא האישה הזו תהיה בת זוגתו. אישה מאמינה לעולם לא תקל ראש ותתנהג בצורה זולה ליד גבר אחר מלבד בעלה, כי היא יודעת שגם כשהיא בארץ אחרת, שם אף אחד לא מכיר אותה ואין שום סיכוי קלוש שהדבר יתגלה, הבורא צופה בה. אדם מאמין מבין שהוא מקיים מצווה כאשר הוא מתייחס יפה לאשתו. הוא יודע שדרך מסגרת הנישואין הוא הופך לאדם שלם שיכול להתעלות, וללא זה הוא רק חצי אדם.

כאשר אדם מבין שהבורא רוצה שיאהב את אשתו, הוא יעשה הכל כדי לקיים את הדבר. כאשר אדם באמת רוצה לאהוב את אשתו, מובטח לו שהוא אכן יגיע לכך. אדם אחר שאוהב את אשתו מכל סיבה שתהיה, תלוי באותה סיבה. הוא יכול לאהוב אותה כי היא יפה, חכמה, מוצלחת, נדיבה, רגישה, עוזרת או כל סיבה אחרת. אך כאשר הוא רק יפגוש מישהי יפה ממנה, חכמה ממנה או מוצלחת ממנה, כל האהבה שהייתה לא תהיה שווה יותר שום דבר. אהבה לבן הזוג מתוך האהבה לבורא הופכת להיות בלתי תלויה, שכן גם אם הסיבות עצמן ישתנו, גם אם תהיה מישהי יפה יותר או מוצלחת יותר, האדם יודע שהבורא רוצה אותו דווקא עם אשתו.

אהבה מתוך אמונה היא חזקה הרבה יותר ומתחזקת עוד יותר מיום ליום. אהבה שאנו פועלים להשגתה בוודאי תהיה מיוחדת יותר וקשה לפירוק, בניגוד לדעה הרווחת שהאהבה מגיעה לבדה מתוך רגש סוחף. אם סתם כך ברגע פתאום התחלנו לאהוב, אז סתם כך ברגע זה יכול להיעלם. לכן כל מי שמצפה לאהבה שמגיעה מעצמה מגיע לאכזבה נוראה לאחר הנישואין כאשר הקשר מתפורר מיום ליום. בסרטים אולי זה עובד, אך במציאות אנו מוכרחים להשקיע בקשר, ורק לאחר מספיק השקעה אנו מתקרבים למושג הזה שנקרא "אהבה". רק קשר כזה שאינו תלוי בגשמיות ומבוסס על אמונה ורוחניות מסוגל להחזיק לנצח.

קצת לפני החתונה, כדאי לחשוב היטב מה חשוב יותר ומה פחות. האם אנו רוצים להיות עם חיי נישואים אומללים, אך בהרגשה שהבאנו מסיבת חתונה חלומית שכולם מדברים עליה? או שאולי עדיף להתחתן בצורה כשרה וצנועה, ולהשקיע בנישואין עצמם וכך לבנות בית יהודי כשר ואיכותי בו שורה השכינה הקדושה?

כמובן שכל זה לא שולל עריכת חתונה מפוארת, אלא זה רק בא להוציא את העבירות והטומאה שעלולות להתערבב בתוכה. אפשר לערוך חתונה מכובדת, מרשימה, מרגשת, איכותית וחלומית באותה מידה גם ללא כל התוספות השליליות, רק צריך לחשוב טיפה מה באמת חשוב לנו בחיים.