איך מתגברים על ספקות באמונה
לכל השאלות בענייני אמונה
ו׳ במרחשוון ה׳תשע״ה
קשה להתחזק. מה עושים כשכל פעם שמנסים להכניס את ידיעת האמת לאחר מכן יש ספקות? איך מתמודדים עם קונפליקט פנימי שלא נותן לחזק את האמונה?
בתוך האדם יש קונפליקטים רציניים וכל אדם חושב מחשבות מטורפות לגמרי שסותרות זו את זו. כדי ליישב את הדעת צריך להתמקד במה שרוצים ולהידבק בו. ככל שנזכה להידבק בדברים הטובים כך נימשך אליהם ונבסס אותם בלבנו. אם ננסה לשבת כל יום לחיזוק האמונה, אם זה בשיעור תורה בנושא, אם זה בקריאת ספר מוסר, אם זה בעיון בתוך לבנו והחדרת מחשבות בנושא, אז בוודאי שנחזק את האמונה ונעלים לאט לאט את הספקות. חשוב להתמיד ולהתעסק במטרה ולא לשקוע ביאוש.
לחיות עם ספקות זה הדבר הכי גרוע בעולם, כי אז מפסידים מכל הכיוונים. אנו צריכים להיות שלמים עם מה שאנו עושים. לפעמים אנחנו מרגישים שאם לא הצלחנו אתמול, אז אין סיכוי גם לעתיד. אבל זה לא נכון להסתכל על זה כך. כי זה העניין של אמונה. לשנות את המציאות. כל ההמצאות שיש לנו היום הם דברים שלא היו אפשריים וכל המדענים אמרו שאין לזה סיכוי. אבל מישהו האמין ולקח את זה למציאות חדשה.
תינוק עלול לחשוב שלעולם לא יצליח לזחול. אבל עם מספיק התמדה הוא לומד גם ללכת ואפילו לרוץ.
מוכרחים לשנות את הגישה ולהאמין שזה אפשרי להתחזק ולהאמין. לא משנה כמה נכשלנו בעבר, תמיד אפשר לקום ולהצליח אם רק נבחר בכך.
באופן כללי צריך לדעת שהאמונה לא ״בוערת״ סתם כך מעצמה. אלא צריך להבעיר אותה. למי שמתבונן מבחוץ, היהדות נראית כדבר משעמם ופרהיסטורי. רק כאשר חווים דברים אפשר לשלב את הרגשות. העניין הוא לא רק לקרוא ספרים ולהבין עניינים טכניים שונים כמו הוכחות לתורה וכו׳. אלא צריך ממש להרגיש את הדברים. אבל לא לחכות שהרגש יגיע מעצמו, אלא לבחור להביא את הרגש. אם תמונה אחת שווה אלף מלים, אז למשל שבת מרגשת אחת באוירה מתאימה עם ליווי רוחני שווה מיליון ספרים. את הרגש שנקבל מתוך שיחות עם אנשים רוחניים ותומכים, חוויות רוחניות ושאר דברים בסגנון אי אפשר לקבל ממקומות אחרים. מאוד חשוב להיות בסביבה תומכת שתאפשר לנו לאהוב את החיבור שלנו ליהדות ושלא נרגיש כמו חייזרים שלא משתלבים בחיי היום יום הרגילים. כך גם חשוב להתחבר להשם יתברך, לדבר איתו ולהיפתח אליו (הוא נמצא בכל מקום והוא שומע בכל פעם שאנו מדברים אליו או אפילו רק חושבים עליו). הדבר מועיל מאוד לכל תחומי החיים ובעיקר מחבר אותנו להשם.
אדם יכול לקיים את כל המצוות ולהבין את הכל בשכלו, אבל עדין להיות רחוק מהשם. כי צריך להכניס את הרגש לתמונה. אפשר למשל לשמוע איזה סיפור מרגש על הנחת תפילין והחיבור הרוחני שלנו ואז כל פעם שנניח תפילין נגיע לגבהים עצומים במקום לחשוב שאנחנו סתם מניחים שתי קופסאות על הראש והיד. אפשר לשמור שבת מתוך הרגשה של עול ושאין ברירה או שאפשר להכין משחקים מעניינים, לחוש את האוירה החמימה והמשפחתיות, ללמוד על השבת, לשמוע סיפורים מרגשים וכו׳. הבחירה היא שלנו כיצד להסתכל על הדברים ואיך להביא את עצמנו למצב של אמונה והתחזקות.
כל אדם צריך לעשות את זה בצורה שונה. ישנם אנשים שחווים דברים מסוימים שמחזקים אצלהם את האמונה. יש כאלו שחוקרים לעומק את הדברים ואז מקבלים אמונה. יש כאלו שסיפורים מרגשים משפיעים עליהם ומחדירים להם אמונה וכו׳. כל אדם צריך למצוא את הדרך המיוחדת שלו. העיקר זה להכניס את זה לסדר היום שלנו, כמו שריר שככל שמתאמנים עליו הוא מתחזק, כך ככל שנתאמן באמונה נחזק אותה בע״ה.
הרגשה של קונפליקטים פנימיים זה מצב שגרתי ושכיח שיש לכל אדם. האמונה זה לא משהו שקונים באופן חד פעמי, אלא שצריך לפתח על בסיס קבוע. כולנו למשל כבר שכחנו איך התרגשנו ונהננו מכל מיני צעצועים טיפשיים כשהיינו ילדים קטים. גם אם זוכרים רגעים פה ושם, כל הפרטים הרבים והרגש העצום בוודאי נעלמו. כי כשהיינו ילדים קטנים היינו חווים את זה על בסיס קבוע, אבל לאחר מכן התרגלנו לשגרה אחרת וכל הרגש נשכח. לפעמים תמונה, סרט או העלאת זכרונות ישנים מביאים לנו נוסטלגיה שמעלה לנו רגשות, אבל המצב הטבעי והרגיל שלנו הוא של שכחה שם הרגשות נשכחים לאט לאט. כך זה קורה עם כל דבר בחיינו. הרגש דועך וצריך להשקיע המון בפיתוח האמונה כדי להרגיש את הדברים.
בנוסף חשוב ללכת לשיעורי תורה בכל יום. כמובן שצריך להתחבר אליהם ולאהוב את הרב שמעביר את השיעור. אם הרב או הנושא לא מתאימים, כדאי למצוא משהו מתאים יותר לשורש הרוחני שלנו שיעורר אצלנו רגש ורצון. כפי שנאמר חשוב להשתדל לדבר עם השם יתברך במשך היום. חשוב להיזכר בו מפעם לפעם ולעשות דברים שיזכירו לנו שאנחנו יהודים (כמו מצוות, ברכות, תפילות, מעשים טובים וכו׳). ככל שנשקיע במעשים שיביאו לנו את האמונה, כך נוכל לחזק אותה יותר.