אמונה
לכל השאלות בענייני אמונה
כ״ב באייר ה׳תשפ״ד | שם השולח: משה
שלום וברכה
לפי הנהגת ייחוד שבעולם שמוליך את כל העולם ליעד מסוים, בלי קשר למעשים של אדם, בזמן שיש קושי לאדם, מחשבה זו חותר לראשו שאולי קושי זה, בכלל הנהגת ייחוד (כמו רבי אלעזר בן פדת) וממילא דבר זה נוטל התקוה מאותו אדם, וגורם לו יאוש. שאולי עם כל התפילה והצדקה והתשובה, דבר זה לא ישתנה. כמו משה רבנו שסוף סוף לא נכנס.
מה הפתרון?
שלום,
הדבר ברור שאין שום דבר ״קשה״ לקדוש ברוך הוא. הכל אפשרי.
והנהגת ייחוד העולם אינה פוגעת כלל בהנהגה הפרטית עם כל אדם, אלא להפך, שהן משלימות זו את זו.
ואמנם יתכן שישנם דברים שאינם טובים לאדם מצד התיקון שלו וכדומה, אבל זה רק מצד המצב כעת, ואם האדם ישנה את מצבו (על ידי תשובה, תפילה וכדומה) אז הכל פתוח וניתן לשינוי. ובעיקר צריך לשם כך הרבה אמונה. כי בעזרת אמונה אפשר להשיג את הבלתי אפשרי.
ולגבי רבי אלעזר בן פדת, יתכן שהיה שם תיקון מיוחד ששייך אליו והיה צריך להיות דווקא כך, יתכן שהוא כן יכול היה לשנות ורק שהיה לו איזה עניין לתקן שקשור בעניות שעדיין לא תיקן כל צרכו (וצריך להבין שאין לזה קשר לצדיקות, שיש הרבה צדיקים עניים או עשירים ויש הרבה רשעים עניים או עשירים ואין לזה שום קשר, אלא שזה עניין של שורשים ותיקונים ואופי האדם וכו׳), וכל זה עניין של חשבונות שמיים שאין לנו תפיסה שם.
מכל מקום, גם אם אכן זה עניין שבלתי אפשרי בגזרת שמיים, זו עדיין לא סיבה להתייאש. שהרי בוודאי שזה הדבר הכי טוב לאדם, שהשם יתברך עושה רק טוב. אז גם אם אדם מאבד תקווה מאיזה חלום, מכל מקום הוא מקבל דבר הרבה יותר טוב מאותו חלום.
ולצורך המחשת הדברים, תאר לך ילד קטן שהוריו מחליטים לגמול אותו ממוצץ. ואותו ילד מתחנן להוריו שיאפשרו לו להמשיך להיות עם מוצץ, מתפלל על זה ועושה הכל. וכאשר הוא רואה שכבר אין תקווה, הוא נכנס לדיכאון עמוק ובטוח שהחיים גרועים. ואם נתבונן באותו ילד כמה שנים לאחר מכן ונאמר לו שכעת מותר לו לחזור להיות עם מוצץ, הוא יצחק עלינו. וכי הוא צריך מוצץ? הרי הוא התקדם בחיים והבין שהמוצץ הזה הוא סתם שטויות.
כך גם אנחנו ילדים קטנים שקשה להם להיגמל מגשמיות החיים, ולא רואים את התמונה הגדולה של העולמות העליונים. ואז אנחנו לוקחים ללב ומתייאשים. אבל הקדוש ברוך הוא מכוון אותנו למקום הטוב ביותר עבורנו בצורה נפלאה.