אני במקום רוחני גבוה, אבל קשה להתגבר על היצר
לכל השאלות בענייני אמונה
ח׳ באדר א׳ ה׳תשע״ו
אני מרגישה ששנים, אני רק מחכה ליד מושטת שתעזור לי ולו בקטנה להיות שומרת מצוות, שבת, ולגמרי חוזרת בתשובה. אני מרגישה שאני במקום ממש גבוהה עם הקדוש ברוך, עם האמונה, כאילו הכל עברתי רק נשאר לי שמישהו יסית ממני את יצר הרע, אני רוצה לשמור שבת, רוצה להיות במקום הזה אבל לא לבד.
האמונה שלי בבורא עולם היא ברמה גבוהה, אני הגעתי למקום שאני לא מסוגלת לחשוב כבר שנים על מישהו רע, או להפגע ממשהו שעשו לי, אני לא מוכנה לשמוע רע, רכילות, קיטור, תלונה, אני מרגישה שטוב לי עם הלבד משהו קורה לי במיוחד השנה, כל שנה זה משהו חזק יותר. השנה קרה לי הבלתי יאומן, זכיתי בחיים חדשים, אני חייבת שמישהו יסייע לי לעסוק בתורה להיות שומרת מצוות, אני מיואשת אני תלושה כי כל פעם שאני מחפשת לאמוצאת מאין יבוא הסיוע.
שלום,
משמח לשמוע שאתם להוטים להתחזק, כי בסופו של דבר הרצון הוא הדבר הכי גבוה וגם אם הדברים לא התאפשרו לבינתיים, השם יתברך בוודאי ידאג שזה יתאפשר בהמשך כל עוד תשמרו על הרצון הטהור.
אתם גם מוזמנים להוריד ולקרוא את הספר שכתבתי ״מחפשים את האמת״ שנמצא באתר שלנו, שהוא מיועד בדיוק לאנשים במצב שלכם (ואם תשלחו לי את הכתובת שלכם, אוכל גם לשלוח לכם עותק מודפס של הספר).
צריך לדעת כלל חשוב ביהדות: אחרי הפעולות נמשכים הלבבות. התורה הקדושה מלמדת אותנו שכאשר אדם פועל פעולות גשמיות חיצוניות, הוא משפיע על הפנימיות. לכן כל אדם אוהב (או שונא) דברים מתוך הסביבה שלו. לא מעניין אותו מה קורה בצד השני של כדור הארץ גם אם יש שם דברים ממש מרגשים. הוא מתעניין בסביבה שלו, בעבודה שלו, במשפחה שלו, בחפצים שלו וכו׳. ככל שהוא יתעסק עם דבר מסוים, כך הוא יפתח רגש לאותו דבר. לכן צריך להבין שגם אם לפעמים דברים נראים לנו לא נוחים (לצאת מהמצב שאליו התרגלנו זה בוודאי לא נוח), או שנראים לנו קשים, או שנראים לנו כתחפושת כפי שכתבתם, זה רק בגלל שכעת הם עדין לא בתוך החיים שלנו. אי אפשר לאהוב משהו שאנחנו לא מכירים או להרגיש בשלים למשהו שלא נמצא בסביבה שלנו.
מכאן צריך להבין שאם יש לכם את הרצון ללכת בכיסוי ראש וכיפה, אז כל מה שנשאר זה להתחיל לשים אותם, למרות שזה מרגיש כמו תחפושת ולמרות שתרגישו שכל העולם נועץ בכם מבטים. כך זה יהיה יום-יומיים, שבוע-שבועיים, וזהו. אחר כך תתרגלו ולא תוכלו בלי זה. כך זה עובד בכל דבר. אם תסתכלו על החיים שלכם היום, תגלו שהמון דברים שפעם היו נראים לכם קשים או אפילו בלתי אפשריים הם היום חלק בלתי נפרד מחיי היום יום שלכם. הימים הראשונים בעבודה חדשה או במקום לימודים חדש נראים מוזרים, פתאום חושבים ״מה בכלל אנחנו עושים פה?״. כשמנסים דבר חדש בהתחלה מרגישים מוזר ואז מתחילים ספקות ורוצים לברוח ולחזור למקום הנוח של ההרגלים הישנים (אפילו בני ישראל העדיפו לחזור למצרים לעבודת פרך רק כדי להישאר עם ההרגלים הישנים ולא להתחיל דף חדש ולא מוכר). אבל כל זה רק בהתחלה. לאחר שפועלים, רואים סיעתא דשמיא עצומה ולא יכולים לוותר על המצב החדש.
כתבנו על נושא דומה לפני שבועיים בערך בהקשר לפרשת משפטים על נעשה ונשמע, לדעתי זה יוכל לעזור.
השם יברך אתכם בכל טוב ויצליח דרככם.
א: התשובה לא במקום הנכון
ב:אבא שמייסר את בנו הוא מוגבל לחנך רק בצורה הזאת אבל השי"ת הוא כל יכול ויכול לחנך בלי היסורים אז למה היסורים?
שלום אריה,
אתה צודק, התשובה התבלבלה והתחלפה עם תשובה אחרת כנראה במעבר ממערכת השאלות הקודמת שהיתה לנו באתר. כעת החזרנו את התשובות למקומן. תודה.
בקשר לאב שמייסר את בנו, הייסורים הם בעצם עניין של דין, והדין הוא הדבר הטוב והמועיל בעניין של בריאה. אפשר לתת לבן הכל, אבל הטוב ביותר עבור הבן הוא להרגיש את הצער ומתוך זה להתעלות ולהפוך לטוב יותר בפנימיות. דווקא הצמצום הוא זה שמגלה את הטוב האמתי. יש כאלו שמקבלים שפע מקטנות, ולא מעריכים את מה שיש להם. ודווקא אלו שחיו במסכנות, ואז צמחו וקיבלו שפע, אז הגיעו לעוצמות גבוהות מתוך שהעריכו את הטוב שיש להם. זה לא רק עניין שהאדם יקבל טוב, אלא שהוא גם יכיל אותו ויבחר להשתמש בו בצורה טובה.