פסח – חג האמונה
חג הפסח מלמד אותנו אמונה. כל שבעת ימי חג הפסח מורכבים מהלכות ומנהגים שונים שכל מהותם היא אמונה וזו העבודה העיקרית שלנו בחג. אבל צריך לדעת שלמרות הכוח העצום שיש לאכילת המצה, ביעור החמץ ושאר מצוות החג, עיקר ההתעלות שלנו תגיע דווקא מתוך כוונה, הבנה של הדברים והכנסתם אל הלב.
אולי בגלל זה, מכל השמות של החג נבחר דווקא השם ״פסח״ – פה שח. כי העיקר זה לדבר ולברר את הדברים, ולא סתם לעשות את הכל כמצוות אנשים מלומדה מתוך הרגל. כאשר נדבר, נסביר, נתבונן ונכניס את הדברים אל הלב, נוכל להגיע למהות החג הקדוש ולהכניס בלבנו אמונה.
עבדים היינו לפרעה במצרים
הכל התחיל מעבדות במצרים. שם בתוך שיא הטומאה של מצרים ומתוך שפלות עצומה, כבר נראה היה שאין כל סיכוי ותקווה. אבל אז בני ישראל צעקו להשם ומאז הכל התהפך. הקדוש ברוך הוא העביר את בני ישראל סדרת חינוך באמונה. דם, צפרדע, כינים… שניים שותים מאותה הכוס, היהודי שותה מים והמצרי שותה דם. פתאום החלשים גוברים על החזקים ורואים נסים עצומים. פתאום כולם מבינים שיש בורא לעולם. פתאום כולם רואים שיש השגחה פרטית. פתאום כולם יודעים שכל המציאות היא שקר, וכל מה שצריך כדי להיגאל זו אמונה.
בני ישראל ראו נסים עצומים. עשר המכות הוכיחו השגחה פרטית. אבל עם זאת, רבותינו מספרים שרק חמישית מבני ישראל נגאלו ממצרים. כי רק הם האמינו שהם יכולים להיגאל. רק הם זכו לחיות באמונה שלמרות כל הצער והסבל, למרות חוסר האונים ולמרות הייאוש שמשתלט מתוך חוסר תקווה, למרות הכל השם יתברך יכול להושיע ברגע אחד. אין דבר קשה לקדוש ברוך הוא, ואין מציאות או חוקי טבע שהוא כפוף אליהם. הוא יכול לעשות הכל בלי בעיה. להביא לנו ישועות שלא חלמנו עליהם ולהפוך את כל כללי העולם שאליהם התרגלנו.
בוודאי שכל בני ישראל ראו את הנסים המופלאים וידעו היטב שהשם יתברך שולט בעולם. אבל תמיד אפשר למצוא תירוצים מדוע בכל זאת אין סיכוי להיגאל. גם כשרואים נסים עצומים כמו דם או צפרדע, אם לא מתבוננים וחושבים לעומק על הדברים, אז אפשר לא לקשר דבר לדבר ולחשוב שלמרות הנסים בכל זאת אולי נישאר במצרים ואולי השם לא יגאל אותנו חס ושלום.
אדם שרואה נס עצום שהמים הופכים לדם, אז מיד הוא מבין שיש כוח גדול שהפך את המים לדם ושזה הפך הטבע. הוא מאמין באותו כוח. אבל עצם העובדה שהתרחש נס שבו המים נהפכו לדם, זה לא אומר שכעת יתרחש עוד נס בו למשל השולחן יהפוך לשטיח. אדם שרואה נס עצום פתאום מקבל אמונה חזקה, אבל אז הוא חוזר לשגרה ולא מצפה שבעוד רגע יתרחש נס נוסף שכזה.
האמונה שלנו מוגבלת מאוד ומתייחסת לדברים שמתרחשים בפועל. קשה להשליך את זה לדברים נוספים ולהסיק מסקנות חדשות שבעצם כל דבר יכול להתרחש והכל אפשרי, שהרי השם יתברך שולט בכל ורק הוא מחליט מה יהיה. וזו עיקר העבודה שלנו, לקחת את הנסים האלו ולהתחיל לחשוב ולהתבונן, להכניס את האמונה לתוכנו.
אדם יכול להתחזק באמונה בעניין מסוים, לראות נסים ולהאמין בצורה חזקה ביותר. הוא יכול לראות טיפות של גשם יורדות בצורה מופלאה, את כל העצים והטבע שמתפקד בצורה פלאית ולהיות בטוח לחלוטין שהשם יתברך שולט בעולם. אבל למרות כל זה, הוא מבין שאין סיכוי שהשם יתברך ירפא אותו מאיזה חולי שיש לו, או שהשם יתברך יסגור לו את המינוס בבנק ויבטל את כל החובות שלו.
ולכאורה נשאל מדוע שיהיה "קשה" לקדוש ברוך הוא ששולט בעולם לעשות את הדברים האלו? אלא שלא חושבים על זה. הגשם זה גשם והמינוס זה מינוס. אנשים לא מקשרים. הם יכולים לראות נס מופלא שמשנה את חוקי הטבע, ואז יאמינו שאותו נס יכול להתקיים, אבל הם לא יאמינו בנסים אחרים. אפשר להבין שגשם או שלג יורדים מהשמיים בצורה פלאית, אבל בוודאי לא יתכן שתפוחים ירדו מהשמיים. כאילו שכאן זה כבר נס מסובך מדי.
כאשר נמצאים כל כך חזק בתוך ההרגלים, לא רואים שום דבר מעבר לזה וקשה מאוד להאמין. אמנם נכון שזה מעולם לא התרחש בעבר, אבל מי אמר שזה לא יתרחש כעת? האם יש משהו ש"קשה" לקדוש ברוך הוא?
יש אנשים שרואים נסים מופלאים ומאמינים באופן מוחלט בקדוש ברוך הוא, אבל עם זאת ממשיכים את חייהם כרגיל בלי לשנות דבר. הם מבינים שנעשה להם נס, אבל לא מקשרים את זה לשום דבר ולא מסיקים מסקנות. הנס שנעשה הוא עניין אחד והחיים הם עניין אחר לגמרי. זו טעות עצומה לחשוב כך, שאנו נועלים כך את כל הדלתות.
הרי האמונה היא זו שנותנת את הכוח להשתחרר מהשעבוד. רק חמישית נגאלו כי רק הם האמינו. כולם ראו את הנסים וכולם בוודאי האמינו בהשם יתברך. אלא שלמרות הנסים שראו בעיניהם, בכל זאת לא השליכו את זה על דברים אחרים ולא הסיקו את המסקנה שאם השם יתברך יכול לעשות נסים מופלאים, אז הוא גם יכול בקלות להוציא ממצרים. כאשר האדם עצמו לא מאמין שאפשר להיגאל, אז הוא סוגר לעצמו את הדלת של הגאולה.
לפעמים אנשים נמצאים בצרות גדולות, במקומות נמוכים וגרועים, והם לא מאמינים כלל שיש תקווה, ואז פתאום בדרך מופלאה הם זוכים לראות ישועות. אבל לאחר זמן מה הם שוב נכנסים לצרות שונות, ושוב לא מאמינים שיש תקווה. ולכאורה נאמר להם שהם כבר היו בצרות והשם יתברך הושיע אותם ואם כן גם עכשיו זה אפשרי. הרי גם בפעם הקודמת לא האמינו ולבסוף ראו שכן הייתה תקווה.
אבל אז הם מתחילים לתרץ, שפעם זה היה שונה ולכן הגאולה הייתה אפשרית, אבל כעת הם נמצאים בצרות אחרות שבאמת אין להן שום פתרון ועצה. שכאילו עכשיו אין סיכוי שהשם יושיע אותם. ובאמת זה בדיוק מה שהם חשבו גם בפעם הקודמת, אבל הם לא רואים את זה. וכך יוצא שאדם רואה ישועות גדולות בחיים, אבל לא לומד מהן, לא משליך את זה למקומות אחרים ולא מחזק את האמונה בעקבות כך.
ולפעמים גם לאחר מכן שוב רואים ישועות, אבל כמו תמיד מגיעות צרות חדשות ואז שוכחים את כל מה שהיה קודם ובטוחים שעכשיו באמת ממש אין סיכוי לישועה. וכך זה ממשיך, שבכל פעם בטוחים שהפעם זה ממש בלתי אפשרי ולא דומה לכל הפעמים הקודמות, ובכל זאת רואים עוד ועוד ישועות, אבל לא לומדים להאמין בפעמים הבאות גם במקרה שהכול נראה אבוד וחסר סיכוי.
אם פעם לא האמנת, ולבסוף ראית שכן הייתה תקווה ושהשם יתברך הושיע, אז כך גם הפעם שאתה חושב שאין תקווה ואין סיכוי, בכל זאת תאמין שגם עכשיו השם יתברך יכול להמציא ישועות גדולות.
יש דברים שנראים לנו בלתי אפשריים, אבל זו בדיוק הבעיה כי דווקא מתוך אותה אמונה שהם בלתי אפשריים אנו הופכים אותם לכאלו. באמת הכל אפשרי, רק שצריך להאמין חזק מספיק. כמו שנגאלנו ממצרים מתוך אמונה, כך אנו יכולים להיגאל מכל הצרות והמוגבלויות שלנו כעת.
כשמדברים על המשיח שיבוא, זה נשמע כמו סיפור בדיוני. כשמספרים על הגאולה זה נראה רחוק מאיתנו. אבל אנו מוכרחים לדעת שעלינו להאמין בגאולה כדי להיגאל. לא רק גאולה כללית לכל ישראל שתבוא בקרוב מאוד בע״ה, אלא גם גאולה אישית לכל אחד ואחת מאיתנו.
לכן אחת השאלות הראשונות ששואלים את האדם כשהוא מגיע לעולם האמת היא ״האם ציפית לישועה?״. צריך לזכור שארבע חמישיות מתוך בני ישראל לא זכו להיגאל מתוך חוסר אמונה. רק חמישית נגאלו כי הצליחו להאמין למרות הכל. לכן עלינו להתחזק באמונה כדי לזכות לראות ישועות בחיים שלנו.
אנשים אוהבים לתרץ את חוסר היכולת שלהם. להסביר לכולם שיבינו אותם שזה לא באשמתם. שזה קשה מדי ליכולת שלהם, שהיו להם הפרעות שונות או שהרצפה עקומה. אנשים לא אוהבים להגדיר את עצמם ככישלון, אז עוד לפני שמתחילים לנסות לעשות משהו, כבר חושבים על תירוצים. מגדירים את עצמם בתור אנשים עם בעיות קשב וריכוז או מספרים סיפור חיים טרגי כדי שירחמו עליהם ולא יכעסו עליהם שהם לא מצליחים. אבל כל זה תירוצים בלבד. אדם יכול לעשות הכל עם אמונה.
אילו היינו שואלים את כל בני ישראל שמתו במכת חושך ולא זכו להיגאל כיוון שלא האמינו, הם היו אולי משיבים לנו שלא האמינו בצדק, שהרי באמת הם לא נגאלו בסוף. אז הנה הוכחה לכך שהם צדקו בכך שלא האמינו. ובאמת הם צדקו והוכיחו לכולם שהם ידעו כבר מההתחלה שלא ייגאלו, אבל אילו היו חושבים בצורה שונה, אז הכל היה נראה אחרת.
הרבה אנשים חושבים על דברים רעים שיקרו להם חס ושלום ואז כשהדברים הרעים באמת מתרחשים, הם מראים לכולם שהנה הם צדקו. יש סיבה לכך שלא האמינו. יש סיבה שחשבו מחשבות שליליות. אלא שהדבר הוא הפוך, שאותם מחשבות שליליות הביאו את המצב הרע. בגלל שאותם אנשים לא האמינו הם לא זכו להיגאל, אבל אילו היו מאמינים, הם היו משנים את המציאות.
חיזוק האמונה
כאשר אנו מספרים על הדברים האלו, אנו מתחברים לדברים וכך אנו לומדים להאמין. לומדים כיצד לצאת מתוך המייצרים האישיים שלנו שכובלים אותנו. כיצד לצאת מתוך עבדות של הרגלים וקיבעון לחירות אמתית. אנו לומדים איך להסיר את המגבלות, לבער את היצר הרע שעוצר אותנו ולשנות את המציאות ואת כל חוקי הטבע לטובתנו בעזרת אמונה פשוטה.
ליל הסדר הוא עדות ליציאת מצרים. כי אם ההורים, הרבנים והמכרים השונים לא היו עורכים את ליל הסדר, אז גם אנחנו לא היינו עושים זאת. אנו עורכים את ליל הסדר כי ראינו את ההורים והסבים עורכים אותו בכל שנה. כך גם הם ראו את הוריהם, והוריהם ראו את הוריהם וכך זה ממשיך עד נקודת ההתחלה. אותה נקודה חייבת להיות יציאת מצרים, כי אם לא הייתה יציאת מצרים ומישהו היה ממציא את זה, אז אף אחד לא היה חוגג את פסח רק בגלל שמישהו אמר לו. אנו חוגגים בגלל שקיבלנו את זה במסורת מאבותינו, וכך גם אבותינו בוודאי לא היו טיפשים שחגגו סתם משהו שאמרו להם, אלא מובן שהם קיבלו את זה במסורת מאבותיהם ואבותיהם מאבותיהם עד לפסח הראשון שחגגו בני ישראל ביציאת מצרים.
בליל הסדר הכל שונה. מעוררים את הילדים לשאול שאלות כדי שנספר להם על יציאת מצרים ונחדיר להם אמונה. הופכים את כל הדברים, נותנים להם ממתקים לפני האוכל, אחרי שעושים קידוש מספרים על יציאת מצרים ואז שותים עוד כוס, מגביהים את המצות ומניחים, מחביאים אפיקומן וכו׳. הכל כדי שישאלו שאלות ונוכל להסביר להם. ואם הם לא שואלים כמו הבן שאינו יודע לשאול, אז אנחנו בעצמנו מספרים להם. וגם מי שעורך את ליל הסדר לבדו צריך לשאול את עצמו. כי זו ההזדמנות הטובה ביותר בשנה להחדיר לתוכנו אמונה.
חמץ ומצה
המצה נקראת לחם אמונה. המצה היא לחם שלא תפח, בלי היצר הרע, בלי הגאווה, בלי החיצוניות. למעשה אין שום הבדל בין החמץ שאנו אוכלים במשך השנה למצה של פסח מלבד תפיחת העיסה. ידוע שתפיחת העיסה מרמזת לנו על היצר הרע והגאווה. הם גורמים לנו להתנפח בהרבה אוויר ולהחמיץ את המטרה, ומכאן השם ״חמץ״.
הרי כולנו הגענו לעולם הזה מסיבה ומטרה מסוימת, אך הגאווה והיצר הרע מונעים אותנו מלהגיע לאותה המטרה. במקום להקפיד על קיום מצוות, עבודת המידות והליכה בדרך טובה יותר, אנו מחפשים לעשות מה שכולם עושים מתוך ההרגלים שלנו. מחפשים תענוגות וחיים קלים ונוחים ללא מאמץ ואוכלים אוכל מנופח שגורם לנו להחמיץ את ההזדמנות שלנו לתיקון אמתי. לכן החמץ בפסח אפילו באלף לא בטל, הרי מספיק טיפה קטנה של יצר הרע או גאווה כדי שינפחו את הכל באוויר שאין בו כלום.
המצה היא שונה, אמנם מבחינת הרכיבים היא זהה לאותו החמץ, אך ההבדל הוא שהיא לא תפחה. אין לה גאווה או יצר הרע, היא לא מתנפחת ומציגה את עצמה בתור משהו שהיא לא, כמו שאוהבים להציג לנו בסרטים או בפרסומות. היא פשוט מביאה לנו את האמת כמו שהיא. לכן היא גם פשוטה יותר ונקראת לחם עוני.
בניגוד לחמץ שגורם לנו להחמיץ את המטרה, המצה עוזרת לנו להגיע למיצוי עצמי ולהגיע אל המטרה שלנו. עם המצה ניתן להגיע למיצוי אמתי, שכן אנו מפחיתים מעט מהגשמיות והגאווה השקריות, כדי להתמקד ברוחניות ובעבודה העצמית שלנו שחשובים הרבה יותר ומקרבים אותנו אל המטרה והתכלית. על ידי כך אנו זוכים לצאת ממצרים מעבדות לחירות.
כך במשך כל שבעת ימי הפסח אנו נזהרים משמץ של חמץ, ומקפידים לאכול את לחם האמונה שיחדיר לתוכנו אמונה גדולה. כך אנו מקיימים עדות חיה ליציאת מצרים ולכל הניסים העצומים שהתרחשו שם, וגם מחזקים את עצמנו ואת כוח האמונה.
שביעי של פסח
שביעי של פסח מציין את היום בו בני ישראל חצו את ים סוף. לאחר כל הנסים העצומים שראו במצרים, לאחר סדרת החינוך שעברו לחיזוק האמונה, כעת הגיעו למבחן האמונה הגדול. פתאום הם נעמדים מול ים סוף כאשר מאחוריהם המצרים מתקדמים לעבריהם ואין להם לאן לברוח.
כאשר משה רבינו פונה לקדוש ברוך הוא, הוא עונה לו ״מה תצעק אלי״. הקדוש ברוך הוא אומר למשה שכעת זה לא הזמן לצעוק. אמנם לתפילה יש כוח אדיר, אבל כדי להביא לנס כל כך עצום צריך הרבה אמונה ומסירות נפש. הקדוש ברוך הוא אומר למשה שכעת הדבר תלוי בהם. הכל תלוי כעת בכוח האמונה של בני ישראל.
כאן ההזדמנות שלהם להוכיח את כל מה שלמדו. כפי שלא האמינו שיש תקווה ואז ראו עשר מכות ששינו את כל הטבע, כך עליהם לחזק את האמונה שגם עכשיו יש תקווה למרות שהכול נראה אבוד על פי טבע. רק אם הם יצליחו לעמוד במבחן ולהאמין שתגיע ישועה, אז באמת תגיע ישועה.
לא פעם אנחנו מתפללים על דברים יום ולילה, אבל לאחר התפילה אנחנו בטוחים שאין לנו סיכוי, שהשם לא יעזור לנו או שהתפילה לא תתקבל. צריך להבין שרק אם נאמין באמת אז השם יביא לנו את הישועה.
ואז נחשון בן עמינדב עושה את הבלתי יאומן. הוא פשוט קופץ למים מתוך אמונה שלמה שהקדוש ברוך הוא יעשה לו נס. אם היינו שם, אולי היינו חושבים שהוא משוגע. אולי מתאבד חס ושלום. איזה נס כבר יכול לקרות במצב כזה? אבל אז הקדוש ברוך הוא עושה את אחד הניסים העצומים ביותר בכל הדורות ובוקע את מי הים.
כל אחד היה בדרגת אמונה שונה. אלו שהאמינו באמונה שלמה נכנסו לתוך הים ובכל זאת היו ביבשה. אלו שחששו ונשארו ביבשה, הים הגיע אליהם כך שגם ביבשה הם היו בתוך הים. הכל עובד לפי חוזק האמונה שלנו. ככל שנשקיע באמונה, כך נוכל להגיע להישגים טובים יותר ולהצלחה.
מתוך חוקי הטבע וכללי העולם שהחדירו לנו מגיל צעיר, נראה שאין דרך אחרת חוץ מזו שאנו מכירים היום. נראה כאילו אותה מציאות שיש לנו בראש היא המציאות היחידה האפשרית. כאילו שאותם הרגלים שרכשנו לעצמנו הם קיבעון מוחלט שאין לזוז ממנו. אין סיכוי לשנות את הטבע ולהפוך את סדרי בראשית. אבל דווקא אותו שכל הוא זה שמגביל אותנו. לפעמים עלינו לזרוק את השכל ולסמוך על הקדוש ברוך הוא שיושיע אותנו. אז בצורה כזו אפשר לראות נסים. זה אולי נראה טיפשי, נראה שאין סיכוי, נראה ממש לא מבטיח, אבל זה עובד. רק שזה מוכרח להיות באמונה שלמה.
אדם צריך לדעת שמציאות העולם שלו תלויה בו. זוהי המהות של חג הפסח. לחזק את האמונה, לראות שאנו חיים בנס ולעצב לנו מציאות חדשה וניסית. לא מציאות שאליה התרגלנו והשתעבדנו, כמו בני ישראל שגם כשיצאו ממצרים התגעגעו לשם ורצו לחזור למצרים, אלא מציאות טובה יותר.
גם אם זה נשמע לא מציאותי, האמונה שלנו יכולה להפוך את זה למציאות. השם יתברך יזכה אותנו לפרוץ את הגבולות ולהאמין באמונה שלמה. פסח כשר ושמח לכל בית ישראל.
תכנים נוספים דומים:
כתיבת תגובה